המציאות הכלכלית הנוכחית בישראל אינה פשוטה: אינפלציה שעדיין מורגשת בכיס, האטה בצמיחה, אי ודאות בשוק העבודה, תקציב מדינה עמוס, והוצאה ביטחונית גואה. כל אלה מייצרים תחושת חירום שמובילה רבים לעסוק בהישרדות יומיומית – ולדחות כל עיסוק בעתיד הכלכלי שלהם.
אבל זו בדיוק הטעות. כי דווקא כשנדמה שהעתיד מעורפל, יש תחום אחד שבו האחריות האישית יכולה לשנות את התמונה בצורה דרמטית: הפנסיה.
הפנסיה – הנכס הפיננסי הגדול ביותר שלנו
עבור רוב הישראלים, הפנסיה היא ההשקעה הגדולה ביותר שיעשו בחייהם – גדולה בהרבה ממחיר הדירה הממוצעת. על פי נתוני רשות שוק ההון, ההון הפנסיוני שצובר חוסך ממוצע במהלך חייו נע בין 1.5 ל־3 מיליון ש"ח – תלוי בגיל הפרישה, גובה ההכנסה ודמי הניהול.
כל שינוי קטן – למשל הפחתה של חצי אחוז בדמי ניהול – עשוי לייצר תוספת של מאות אלפי שקלים לקצבה העתידית. כל שינוי במסלול ההשקעה – עשוי להאיץ או להקטין את הצמיחה של ההון. אך למרות זאת, רוב הציבור אינו מודע להשפעה הזו, ואינו עוקב אחר המתרחש.
המצב בישראל – ומה קורה בעולם?
ישראל אמנם נחשבת למדינה שבה קיים כיסוי פנסיוני רחב יחסית (בעקבות חוק פנסיה חובה מ-2008), אך היא מדורגת במקומות נמוכים במדדי איכות הפנסיה הבינלאומיים. לפי מדד הפנסיה הגלובלי של "מרסר" לשנת 2023, ישראל מדורגת במקום ה-27 מתוך 47 מדינות – הרחק ממדינות כמו דנמרק, הולנד או אוסטרליה.
הפער המרכזי נובע משילוב של בעיות:
• שיעורי תחלופה נמוכים (קצבת הפנסיה ביחס לשכר האחרון נמוכה משמעותית),
• אי שוויון מגדרי (נשים מקבלות, בממוצע, פנסיה נמוכה ב־30% מגברים),
• ומודעות ציבורית נמוכה שמובילה לכך שאנשים פשוט לא יודעים מה יש להם – ואיך לשפר אותו.
קצבה ממוצעת: תמונה מדאיגה
על פי ביטוח לאומי, הקצבה הממוצעת שמקבל פנסיונר בישראל מהקרן שצבר – יחד עם קצבת הזקנה – עומדת על כ־6,000–7,000 ש"ח בחודש. במקרים רבים, ובמיוחד בקרב עצמאיים או מי שעבר בין עבודות ללא הפרשות רציפות – הסכום אף נמוך מכך.
במציאות של מחירי דיור גבוהים, טיפול רפואי פרטי, עזרה לנכדים ויוקר מחיה כללי – סכום כזה אינו מספיק לרמת חיים מכובדת.
תוחלת חיים עולה – והפנסיה נשחקת
מגמה עולמית נוספת היא העלייה בתוחלת החיים. בישראל, תוחלת החיים היא מהגבוהות בעולם – 84 לנשים ו-81 לגברים. המשמעות הפשוטה היא שאנחנו חיים יותר שנים – ולכן צריכים שקרן הפנסיה תספיק לנו ליותר זמן.
אם בעבר חישבו פנסיה ל־15 שנה לאחר הפרישה, היום מדובר על טווח של 20–25 שנים, ולעיתים אף יותר. ללא התאמה של דמי הניהול, מסלול ההשקעה וקצב ההפקדות – הקרן פשוט לא תספיק.
שינוי מבני שמתחולל בשוק – האחריות עוברת לאזרח
במקום מודל של פנסיה תקציבית שמקובל היה בעבר – שבו המדינה דאגה לקצבה קבועה לעובדיה – רובנו נמצאים היום במודל של "צבירה אישית". זה אומר שהתוצאה תלויה לחלוטין בהחלטות שנקבל לאורך החיים:
• כמה נפריש
• איפה ננהל את הכסף
• כמה נשלם בדמי ניהול
• ואיך נעקוב ונבצע התאמות
במילים אחרות – האחריות חזרה לידיים שלנו, מבלי שלימדו אותנו לנהל אותה.
עצמאיים – אוכלוסייה בסיכון
עוד נקודת תורפה היא מעמדם של העצמאיים. למרות החובה להפקיד לפנסיה, בפועל רק כ־60% מהעצמאיים מפרישים כספים באופן סדיר. רבים עושים זאת בסכומים מינימליים בלבד – מה שצפוי להוביל לפער עצום בעתיד.
חשוב להבין: ההכנסה בגיל פרישה לא תתאים לרמת החיים אם לא נשקיע בזה בזמן.
אז מה אפשר לעשות, כבר היום?
1. לבדוק את דמי הניהול – כמה אתם משלמים על החיסכון שלכם? האם ניתן להפחית את העלות?
2. לבחון את מסלול ההשקעה – האם הוא מתאים לגיל, למצב הכלכלי ולרמת הסיכון שלכם?
3. להשוות תשואות – הקרן שלכם משיגה תוצאות טובות ביחס למתחרות?
4. לבדוק כיסויים ביטוחיים – האם אתם משלמים על ביטוחים כפולים? האם יש כיסוי לאובדן כושר עבודה?
5. ליצור הרגל של בדיקה שנתית – לפחות אחת לשנה, להתעדכן ולבחון אפשרויות לשיפור.
דווקא בעידן שבו כל שקל הופך למשאב, וכל החלטה כלכלית נבחנת בזכוכית מגדלת – אסור להזניח את הפנסיה. מדובר לא רק בחיסכון – אלא באיכות החיים העתידית, בביטחון, ובכבוד העצמי.
יותר מתמיד, זו קריאה לקחת אחריות, לא להמתין, ולא להישען על "יהיה בסדר".
מי שיבחר היום לנהל את הפנסיה שלו באופן מודע – יגלה בעתיד שלא רק הרוויח כסף, אלא גם רכש לעצמו את מה שכולנו צריכים: שקט נפשי, וביטחון אמיתי.
גל תמיר הוא מנהל השיווק של פלטפורמת FINQ
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
