הקריירה של האדם המודרני מורכבת ממסע לקראת תחנות, נקודות שבהן הגענו ליעד כלשהו אותו הצבנו לעצמנו. כשאנחנו מגיעים לאותן נקודות, לרוב אנחנו מייד מייצרים לעצמנו יעדים חדשים, מסתערים עליהם, וכעבור כמה שנים כובשים גם אותם.
למעשה, מדובר בתהליך נהדר שסוחף אותנו כל הזמן קדימה, מפרה, מזניק את היכולות שלנו לקצה, ועל הדרך מפריח בשאיפה את השוק.
אבל יש מישהו שנותר בצד בכל התהליך: אנחנו. התהליך הזה, העומד תחת הסיסמא "לא משנה כמה יש לך, העיקר שמחר יהיה לך יותר", גורם לנו לשכוח את האפשרות ליהנות מהרגע, ליהנות מהתוצאה. משלמות התהליך.
למעשה מדובר בוויכוח פילוסופי עתיק שהעסיק את טובי המוחות באתונה. האם האדם נהנה ממצב ה"תנועה", כלומר שלב העשייה והבנייה, או משלב ה"מנוחה", שלב ה'להיות כאן ועכשיו וליהנות מכל מה שעמלתי למענו'.
ובכן, אריסטו טוען כי עיקר ההנאה לאדם איננה מגיעה מהתהליך, אלא משלב המנוחה, מהיום שאחרי. מהרגע שבו אפשר להביט לאחור על כל מה שעשינו, להגיד "וואו, איזה יופי, הגעתי לכאן." לחוות את הרגע ולנשום אותו.
השבוע התבשרנו על עסקה, אף עם רק ל-90 יום, בין ארה״ב לסין, לפי ההצהרה המשותפת שפורסמה, המכסים האמריקאים, העומדים היום על כ-145%, יופחתו ל-30% עד 14 במאי. במקביל, סין הודיעה כי תפחית את מכסיה מ-125% ל-10%. הצדדים גם הצהירו כי אינם שואפים לניתוק כלכלי, ויקימו מנגנון להמשך שיחות בנושא סחר.
כן, הבורסות מיד זינקו, וזה לגמרי הגיוני לחגוג את הרגע, לצד הציפייה לעסקאות דומות בין מדינות בהמשך.
העיקרון מופיע בפרשת השבוע, אמור, אשר סוקרת הן את יום השבת והן את מועדי ישראל.
רבי יצחק עראמה, פילוסוף ומשפיע שחי בשלהי תקופת יהדות-ספרד, מסביר כי השבת מלמדת אותנו לעצור וליהנות מכל מה שעמלנו למענו כל השבוע. להגיע לרגע התכלית. זה כמו אמן שסיים לצייר ציור גדול, והוא לוקח את עצמו שני צעדים לאחור ומתבונן ביצירה. הוא לא ימשיך עוד לצייר, אלא ליהנות מהרגע.
שוב, זה לא שהוא לא נהנה מהדרך, אבל חשוב לזכור גם ליהנות כשהגענו לרגע שציפינו לו כל כך הרבה, ברגע שהגענו אל היעד.
בפרשת השבוע מתוארת ספירת העומר, אותה אנחנו סופרים בימים אלה. למעשה אנחנו משחזרים ספירה עתיקה אותה ספרו בני ישראל מיד לאחר יציאת מצרים, עד שהם הגיעו למרגלות הר סיני.
הספירה הזו, מסביר רבי יצחק עראמה, מסמלת את הכמיהה, את המסע, את הציפייה, את החסר. השמחה מגיעה כשהגענו אל היעד: מתן תורה המהווה את פסגת השאיפות. מקום בו העם התאחד סביב עשרת הדברות, ערכיו שהובילו אותו כעם וכאומה זה 3,000 שנה.
לא פעם בהייטק עושים מסיבות וחוגגים הצלחות, נכון זה בתקופות מסוימות מנקר עיניים, אבל אני מוכרח לומר שזהו בעצם גם כלי להגברת מוטיבציה. ב"אינראקטיב", הסטארטאפ הראשון שהייתי שותף בו, היה לנו חשוב לדרבן את כולם, כי היינו חייבים להגיע ליעד הכנסות תוך זמן קצר. קראנו לזה ״Think Big “. כאשר החברה באמת עמדה בזה, חילקנו טאבלטים וחגגנו את הרגע, כי זה באמת היה הישג מרשים, וזו גם דרך לעצור רגע ולהגיד תודה.
חברה שעושה מסיבת אקזיט או חוגגת סוף שנה וקושרת אותם להצלחות ועמידה ביעדים של החברה, נותנת לאנשים את הדירבון, ובעיקר מעבירה לעובד מסר שרואים אותו ואת העשייה שלו.
עלינו לזכור את המסר הזה, לאפשר לעצמנו פסקי זמן בהם נביט לאחור, נהנה מהתוצאה, ונחווה את הרגע הזה שלמענו עמלנו כל כך קשה. אי העשייה בשבת, למשל, יכול לאפשר לנו להביט בצלילות על עצמנו ולתקף החלטות.
ברור שתמיד יהיה מה עוד לעשות ומה לקדם אבל בחיים, חוץ מ"לעשות" חשוב להשאיר מקום לרגע של ״לחוות״ .
זיו אלול הוא מנכ"ל חברת פארי, חברת טכנולוגיות בעולם הרפואה הדיגיטלית, משקיע וחבר דירקטוריון במספר סטארטאפים וקרנות. יזם סדרתי ,ייסד וניהל את חברת אינראקטיב והוביל אותה לרכישה על ידי חברה גרמנית בשם פייבר שגם בה הוא מונה למנכ"ל והוביל את החברה לרכישה נוספת וגבוהה יותר על ידי חברה ציבורית אמריקאית. זיו חיבר ספר שמכר אלפי עותקים בישראל ״אבות הניהול״ הוצאת ״ידיעות ספרים״ ובאנגלית הספר הפך לרב מכר באמזון בתוך חודשיים.
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
