אחת השאלות המורכבות ביותר בכל מערכת אנושית היא שאלת הגבול בין אחריות אישית לאחריות קולקטיבית. כולנו מכירים את התופעה: עובד אחד מועל באמון, ומיד נכתבים נהלים חדשים לכלל העובדים; תלמיד אחד מפר את הכללים, והכיתה כולה נענשת; איש ציבור מסתבך בפרשה מביכה, וקבוצה שלמה שאליה הוא משתייך מוצאת את עצמה נדרשת להסברים ולהתנצלויות. נדמה שלעיתים קרובות אנו מניחים באופן כמעט אוטומטי שכישלונו של היחיד מעיד על כישלון רחב יותר של המערכת שבתוכה הוא פועל.
מבט ראשון בפרשת קורח עשוי לחזק דווקא את ההנחה הזאת. לאחר המרד הגדול נגד משה ואהרן, פונים השניים אל הקב”ה ושואלים: “האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף?”. אולם שאלה זו מעוררת קושי. הרי לאורך התנ”ך אנו מוצאים לא פעם מצבים שבהם חטאו של אדם יחיד גורר אחריו השלכות על ציבור שלם. כך היה בחטא העגל, כך היה בפרשת בעל פעור, וכך היה גם בפרשת עכן, שבה נאמר “חטא ישראל” למרות שהחוטא בפועל היה אדם אחד בלבד. אם כן, מדוע דווקא כאן רואים משה ואהרן בעונש הציבור כולו דבר בלתי צודק?
רבי יצחק עראמה, בעל "עקדת יצחק", מציע תשובה שיש בה לא רק עומק פרשני אלא גם תובנה אנושית וניהולית מרתקת. לדבריו, יש הבדל יסודי בין אדם שחטא כחלק מן הציבור לבין אדם שהגדיר את עצמו מחוץ לציבור. כאשר אדם פועל בתוך המסגרת המשותפת, מזדהה עמה ורואה את עצמו חלק ממנה, מעשיו אינם פרטיים לחלוטין. הוא מושפע מן התרבות שסביבו ומשפיע עליה. במובן זה, כישלונו עשוי להעיד על בעיה רחבה יותר. כשם שכאב באחד מאיברי הגוף מלמד לעיתים על בעיה במערכת כולה, כך גם מעשיו של היחיד עשויים לחשוף פגם עמוק יותר של הקבוצה שאליה הוא שייך.
אלא שקורח, מסביר רבי יצחק עראמה, איננו מקרה כזה. הוא אינו אדם שנכשל בתוך המערכת, אלא אדם שבחר להעמיד את עצמו נגדה. הוא אינו מבקש לתקן את הציבור אלא לערער על עצם הלגיטימיות של הנהגתו. בכך הוא חדל להיות חלק מן הגוף המשותף. בלשונו של רבי יצחק עראמה, הוא נעשה “כאבר הפורש מן החי” – איבר שכבר איננו מחובר לגוף ואינו מייצג אותו. לכן תוהים משה ואהרן: אם קורח כבר ניתק את עצמו מן הכלל, מדוע יש להטיל את תוצאות מעשיו על ציבור שאיננו שותף עוד לדרכו?
התשובה שמתקבלת בפרשה איננה עוסקת תחילה בעונש אלא בהבחנה. “הֵעָלוּ מִסָּבִיב לְמִשְׁכַּן קֹרַח”. לפני שמחליטים מי נושא באחריות, יש לברר מי עדיין חלק מן המערכת ומי כבר בחר להוציא את עצמו ממנה. רק לאחר שהגבול הזה מתבהר ניתן לקבוע האם מדובר בכישלון מקומי של אדם מסוים או בתופעה המעידה על בעיה רחבה יותר.
ההבחנה הזאת רלוונטית במיוחד לעולם הניהול המודרני. מנהלים רבים נעים בין שתי טעויות הפוכות. יש הממהרים להטיל כל כישלון על “כמה תפוחים רקובים” ובכך מתעלמים מבעיות עומק ארגוניות. אחרים נופלים לקצה השני ורואים בכל מעשה של יחיד הוכחה לכשל מערכתי המחייב שינוי כולל. אלא שלא כל אירוע מלמד על התרבות הארגונית. לעיתים מדובר באדם שפעל בניגוד לערכים שעליהם מושתת הארגון, בניגוד להכשרה שקיבל ובניגוד לנורמות המקובלות. במקרה כזה, הטלת האחריות על כלל העובדים איננה תיקון אלא עיוות.
מאחורי דבריו של רבי יצחק עראמה מסתתרת תפיסה פילוסופית רחבה יותר. אחריות קולקטיבית איננה נוצרת מעצם השייכות הפורמלית לקבוצה, אלא מקיומה של שותפות אמיתית. כל עוד אדם רואה את עצמו חלק מן הכלל, הצלחותיו וכישלונותיו שייכים במידה מסוימת גם לכלל עצמו. אולם כאשר הוא מגדיר את עצמו מחוץ למסגרת המשותפת ופועל נגדה, האחריות חוזרת אליו באופן אישי. לא כל חטא של יחיד הוא חטא של הציבור, ולא כל משבר מחייב חשבון נפש קולקטיבי.
הפילוסוף קארל פופר כתב שחברה פתוחה חייבת לגלות סובלנות רבה, אך היא אינה יכולה להיות סובלנית כלפי מי שפועל להרוס את עצם תנאי קיומה. גם הוא הבין שהשאלה הראשונה איננה מה עשה האדם, אלא האם הוא עדיין משחק לפי כללי המשחק המשותפים.
לאורך השנים פגשתי מנהלים ועובדים שבחרו לעזוב ארגונים. לעיתים הסיבה הייתה שכר, לעיתים הזדמנות מקצועית טובה יותר, ולעיתים פשוט עייפות או אי־הסכמה אמיתית עם הדרך. בדיעבד, אני יודע שלא תמיד זיהיתי בזמן את הרגע שבו אדם מפסיק לראות את עצמו כחלק מן השותפות. לא מדובר בהכרח בעזיבה פורמלית. לעיתים הניתוק מתחיל הרבה קודם – כאשר תחושת האחריות המשותפת נעלמת, כאשר המחויבות מתחלפת בציניות, או כאשר האדם כבר אינו שואל כיצד לתרום אלא רק מה הוא יכול לקבל.
דווקא כאן נמצאת אחת התובנות החשובות של רבי יצחק עראמה. מנהיגות איננה רק היכולת לזהות מי מצליח ומי נכשל, אלא היכולת לזהות מי עדיין חלק מן המסע המשותף ומי כבר איננו רואה את עצמו שותף לו.
גם בשוק ההון אפשר למצוא דוגמה מעניינת לעיקרון הזה. למרות המלחמה והאי־ודאות הביטחונית, שוק ההנפקות בתל אביב נמצא באחת התקופות החזקות שידע בשנים האחרונות. בתוך זמן קצר הוגשו תשקיפים של חברות רבות המבקשות לגייס מיליארדי שקלים, וחלק ניכר מהן ממשיכות בתוכניותיהן גם בתקופה מורכבת. הסיבה איננה רק מצב השוק או תמחור אטרקטיבי. משקיעים מנוסים בוחנים גם את איכות ההנהלה, את היכולת להתמודד עם משברים ואת העקביות הערכית של החברה. הם יודעים להבחין בין משבר נקודתי לבין כשל מערכתי, ובין אירוע חיצוני לבין תרבות ארגונית. חברות שבנו לאורך זמן מחויבות, אחריות ויכולת עמידה בלחצים זוכות לאמון גם כאשר הסביבה כולה הופכת מורכבת יותר.
ייתכן שזו אחת הסוגיות המורכבות ביותר במנהיגות. קל מאוד להטיל אחריות על כולם, וקל באותה מידה לפטור את המערכת מכל אחריות ולהאשים אדם אחד. אך מנהיגות בוגרת דורשת אבחנה מדויקת יותר.
ישנם מצבים שבהם כישלונו של היחיד הוא תמרור אזהרה המצביע על תרבות ארגונית לקויה, על תהליכים שדורשים תיקון או על ערכים שנשחקו לאורך הדרך. במקרים כאלה, ההתמקדות באדם הבודד בלבד עלולה למנוע את הטיפול בבעיה האמיתית. מנגד, ישנם מצבים שבהם אדם בוחר במודע להתנתק מן הדרך המשותפת, לפעול בניגוד לערכים שעליהם נבנה הארגון או לערער על עצם המסגרת שבתוכה הוא פועל. במקרים כאלה, הפיכת המקרה הפרטי לחשבון נפש קולקטיבי אינה אחריות – אלא בלבול.
זו בדיוק הנקודה שעליה מתעקש רבי יצחק עראמה בפרשת קורח. לפני ששואלים מי אשם, צריך לשאול מי עדיין חלק מן השותפות. לפני שמחפשים את מקור הכשל, צריך להבין האם מדובר בסדק במערכת או בהחלטה של אדם שבחר להעמיד את עצמו מחוץ לה.
ארגונים, חברות ומנהיגים נבחנים לא רק ביכולתם לקחת אחריות, אלא גם ביכולתם להגדיר נכון את גבולותיה. לא כל משבר מעיד על בעיה תרבותית, ולא כל כישלון של יחיד מחייב תיקון מערכתי. לעיתים האחריות האמיתית של מנהיג היא לדעת להבחין בין מי שנפל בדרך לבין מי שכבר חדל לראות את עצמו חלק ממנה.
בסופו של דבר, השאלה הגדולה שמציבה פרשת קורח איננה מי צדק ומי טעה. השאלה היא מי עדיין מחויב לברית המשותפת. כל עוד קיימת שותפות, קיימת גם אחריות משותפת. אך ברגע שאדם בוחר להתנתק מן הערכים, מן הדרך ומן המחויבות לכלל, האחריות חוזרת אליו. חכמת המנהיג איננה רק
לדעת על מי להגן ומתי להעניש, אלא לזהות היכן מסתיימת אחריותו של הציבור ומתחילה אחריותו של היחיד.
זיו אלול הוא שותף בקרן הון סיכון BGV, משקיע וחבר דירקטוריון במספר סטארטאפים וקרנות. יזם סדרתי, ייסד וניהל את חברת אינראקטיב והוביל אותה לרכישה על ידי חברה גרמנית בשם פייבר שגם בה הוא מונה למנכ"ל והוביל את החברה לרכישה נוספת וגבוהה יותר על ידי חברה ציבורית אמריקאית. זיו חיבר ספר שמכר אלפי עותקים בישראל ״אבות הניהול״ הוצאת ״ידיעות ספרים״ ובאנגלית הספר הפך לרב מכר באמזון בתוך חודשיים.
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
