תוך חודשים ספורים מאז כניסתו המחודשת לבית הלבן, הצליח הנשיא דונלד טראמפ לזרוע סערה בשוק הסחר העולמי בהיקף של 24 טריליון דולר. דרך גלי מכסים, איומים וביטולים פתאומיים, טראמפ מחולל מה שנראה בעיניו כ"תיקון היסטורי" למערכת סחר עולמית מוטה, אך בעיני רבים אחרים, מדובר בניסוי מסוכן בכלכלה הגלובלית.
מתחת לפני השטח מסתתר רעיון עמוק יותר. תפיסה מחודשת של גבולות, של ריבונות ושל כלכלה, שבה כל סחורה נבחנת לא רק לפי עלותה, אלא לפי מידת נאמנותה הלאומית. סחר חופשי, אחד מסמלי הסדר הליברלי הבינלאומי, מוצב כעת תחת מתקפה מהבית הלבן.
המספרים מאחורי הדרמה
נכון למרץ 2025, ארה"ב הטילה מכסים בשיעור של 25% על ייבוא פלדה ואלומיניום מכל העולם, בהיקף כולל של 200 מיליארד דולר. מול סין, מוטל כעת מכס של 20% על כלל הסחורות, בהיקף של 445 מיליארד דולר, מהלך שעלול לגרום לירידה של 65% בייצוא הסיני לארה”ב, לפי תחזית בלומברג.
האיחוד האירופי נמצא תחת איום במכסים בשיעור דומה (25%), שיכולים להשפיע על סחר בהיקף של 606 מיליארד דולר. התחזית הכלכלית מדברת על ירידה של 0.7% בתמ"ג האמריקאי בעקבות צעדים אלה, לצד עלייה מתונה באינפלציה של כ-0.4%.
למרות ההשפעה הצפויה על הצרכנים האמריקאים, הממשל מציג את המדיניות כצעד מתבקש, כזה שישיב את האיזון המסחרי, יבלום את ההגירה הלא חוקית, ויפתח מקומות עבודה בתעשיות מקומיות. אלא שהמציאות הכלכלית מתנגדת לתיאוריה הזו.
כלכלה של פחד ואי-ודאות
הביקורת המרכזית שמעלים כלכלנים מכל רחבי הקשת הפוליטית נוגעת לפגיעה בצמיחה. עלות הייצור לחברות אמריקאיות עולה, התחרות פוחתת, והמחירים לצרכן מזנקים. כל אלה יוצרים לחצים חדשים על משקי הבית, במיוחד בקרב המעמד הבינוני.
אבל מעבר לנתונים הקרים, קיימת סכנה מבנית: הרתיעה של חברות מהשקעות ארוכות טווח בשל חוסר הוודאות, והפחד מפני חוקים שישתנו בן לילה, מכסים שייכנסו מחר ויבוטלו מחרתיים. מדיניות של חוסר עקביות, המתנהלת כמו משא ומתן עם אקדח על השולחן, לא יוצרת ביטחון, אלא חרדה.
היסטורית, מדינות ששיחקו במשחק המכסים, בריטניה של תחילת המאה ה-20 או גרמניה של תקופת רפובליקת ויימאר, גילו במהרה שהחומות שהן מקימות סביבן אינן מגינות עליהן, אלא כולאות אותן בתוך שפל כלכלי.
הסדר העולמי החדש?
המכסים אינם רק שאלה כלכלית. הם ביטוי למפנה גיאופוליטי רחב יותר: נסיגת ארה"ב מהתפקיד של שוטר הכלכלה החופשית לטובת תפיסה לאומנית-תוקפנית. סין, מצדה, לא נשארת אדישה, תוך שהיא משקיעה באינטנסיביות בחיזוק הקשרים עם מדינות דרום-מזרח אסיה, אפריקה ומדינות BRICS. האיחוד האירופי פונה להסכמי סחר אזוריים, בניסיון למזער את התלות בארה"ב.
כך, מול עינינו, הסדר העולמי שנבנה אחרי מלחמת העולם השנייה מתפרק. הסכמים כמו GATT, WTO או NAFTA, שנועדו ליצור שוק גלובלי פתוח, מאבדים את כוחם, ואת מקומם תופסים מהלכים חד-צדדיים, אינטרסים לאומיים צרים, ורטוריקה של "אנחנו מולם".
לאן כל זה הולך?
השאלה המרכזית איננה האם המכסים יועילו בטווח הקצר, אלא איזו כלכלה תישאר לנו בטווח הארוך. אם כל מדינה תתחיל להטיל מכסים "הדדיים", העולם עלול להידרדר לעשור של סטגנציה וירידה בביטחון הכלכלי. הפגיעה לא תהיה רק בסחר, אלא גם בחדשנות, בטכנולוגיה ובאמון בין מדינות.
מהלך המכסים של טראמפ חושף אמת מטרידה. הכלכלה הגלובלית, כמו כל מערכת אנושית מורכבת, בנויה על אמון. ברגע שהאמון נשבר – גם אם זמנית מתקבלים רווחים פוליטיים – המחיר ארוך הטווח עלול להיות כבד בהרבה.
אם נמשיך בדרכו של טראמפ, העולם עשוי לגלוש חזרה למודל של "אימפריות כלכליות מתבצרות", בדיוק כפי שהיה בראשית המאה ה-20.
ואם ההיסטוריה מלמדת משהו, הרי שזהו נתיב שמוביל פחות לשגשוג ויותר לעימותים.
ד"ר בלה ברדה ברקת היא יזמת, מומחית להשקעות נדל"ן
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
