כולנו מרגישים את ההתייקרות המתמשכת ביוקר המחיה, שמתבטאת היטב במחירים בסופר, בקניות אונליין ובחשבון הבנק בסוף החודש. אבל האם אי פעם עצרתם לחשוב מה קורה כאשר לחברות נגמרת האפשרות להעלות את המחירים עוד ועוד? מתברר שהפתרון שלהן יצירתי במיוחד – במקום להעלות את המחיר, הן פשוט מקטינות את המוצר. תופעה זו, המכונה "שרינקפלציה" (Shrinkflation), גורמת לנו לשלם את אותו הסכום עבור הרבה פחות תמורה. למה החברות עושות זאת, איך הן מצליחות להסתיר את השינוי מעיני הצרכנים, ומהם הסוגים השונים של אינפלציה? כדי להבין לעומק את התשובות לשאלות האלה, תחילה עלינו להכיר את ארבעת הסוגים המרכזיים של האינפלציה.
אינפלציה היא מצב כלכלי המתאר עלייה מתמשכת במחירים. עליית המחירים יכולה להיגרם משני גורמים מרכזיים: מצד הביקוש, כלומר עלייה משמעותית בביקושים למוצרים ושירותים, או מצד ההיצע, כלומר ירידה בהיצע באופן יחסי לביקוש הקיים. המצב האופטימלי מבחינת הכלכלה הוא אינפלציה מתונה ויציבה, הנובעת בעיקר מגידול בביקושים, מה שמעיד על צמיחה בריאה וחוזקה של השוק.
לעומתה, דפלציה היא ירידה מתמשכת ברמת המחירים הכללית במשק. תופעה זו נגרמת גם כן משני גורמים אפשריים: ירידה חדה בביקוש מצד הצרכנים, או עלייה משמעותית בהיצע ביחס לביקוש. דפלציה לרוב נתפסת כסימן שלילי עבור המשק, כיוון שהורדת המחירים על ידי החברות נובעת בדרך כלל מחולשה כלכלית של הצרכנים ומהצטמצמות הביקושים. מצב כזה מצביע על האטה כלכלית ויכול להוביל לקיפאון ואף להחמיר את משבר הכלכלי.
סטגפלציה היא מצב כלכלי מורכב ומסוכן, שבו האינפלציה הגבוהה מלווה בצמיחה נמוכה, אפסית או אף שלילית, ובנוסף לכך גם באבטלה גבוהה. השילוב של שלושת הגורמים הללו הוא חריג במיוחד ומעלה בצורה משמעותית את הסיכון לכניסת המשק למיתון מתמשך וקשה.
שרינקפלציה
תופעת ה"שרינקפלציה" (Shrinkflation) היא פתרון מתוחכם שהולך וצובר פופולריות בקרב החברות הגדולות ברחבי העולם. במקום להעלות מחירים בצורה בולטת, החברות מותירות את המחיר על כנו, או אפילו מעלות אותו במידה מועטה בלבד, אך מצמצמות את כמות המוצר. כך הן מצליחות לעקוף את המגבלה הפסיכולוגית המכונה "מחיר עוגן", שמונעת מצרכנים לשלם מעבר לסכום הנתפס בעיניהם כהגיוני.
אבל מהי בדיוק שרינקפלציה?
הביטוי "שרינקפלציה" מורכב מצירוף המילים באנגלית Shrink (להתכווץ) ו-Inflation (אינפלציה, עליית מחירים). מדובר במונח כלכלי המתאר מצב שבו חברות מקטינות באופן יזום את הכמות או הגודל של מוצריהן, אך משאירות את המחיר ללא שינוי או אפילו מעלות אותו מעט. המשמעות בפועל עבור הצרכן היא תשלום מחיר זהה או גבוה יותר עבור תמורה קטנה יותר.
כדי להבין את התופעה לעומק, צריך להכיר את מושג "מחיר העוגן". מחיר עוגן הוא המחיר שהצרכן מצפה לשלם עבור מוצר מסוים, המחיר שכבר התקבע בראשו מניסיון העבר. לכל אחד מאיתנו יש מושג ברור לגבי המחיר הסביר עבור מוצרים שונים – כמה באמת נהיה מוכנים לשלם על מלח או על מיץ תפוזים רגיל? מכיוון שמחיר העוגן הזה נתפס על ידי הצרכן כסטנדרט קבוע, לחברות קשה מאוד להמשיך ולהעלות מחירים בצורה ישירה בלי לעורר התנגדות משמעותית. לכן, הן נאלצות לפנות לפתרון מתוחכם יותר בדמות שרינקפלציה, וכך לשמור על רווחיות גבוהה מבלי לעורר תגובה שלילית מיידית מצד הצרכנים.
האם השרינקפלציה חוקית בישראל?
על פי החוק הישראלי, יצרני המוצרים מחויבים להצהיר באופן ברור ובולט על כל שינוי בתכולת המוצר למשך תקופה של חצי שנה לפחות. למרות דרישה חוקית זו, חברות רבות מוצאות דרכים מתוחכמות להסוות את השינויים הללו ולהקשות על הצרכן להבחין בהם. בין השיטות הנפוצות ניתן למנות החלפת ברקודים, שינויים מינוריים בתכולה שכמעט בלתי אפשרי לשים אליהם לב, התאמות בעיצוב האריזה, או "השקה" של מוצר כביכול חדש עם מתכון שונה מעט. בשל התופעה הזו, פנתה המועצה הישראלית לצרכנות למשרד הכלכלי בדרישה לחייב את החברות להציג מידע ברור, שקוף ובולט יותר לגבי שינויים בתכולת המוצרים ולפרק זמן ממושך יותר מחצי שנה, זאת במטרה להתמודד עם תופעת השרינקפלציה ולהגן על הצרכן מפני ניצול והטעיה.
דוגמאות מהשטח: איך זה נראה?
2 צפייה בגלריה
השיטה של החברות לטשטש את התייקרות המוצרים
(מקור: שופרסל דיל, לפי אתר פרייסו עריכה: גיא נתן)
איך נכון להתמודד עם שרינקפלציה?
הדבר החשוב ביותר שאנו יכולים לעשות כצרכנים הוא להיות מודעים. לבדוק היטב את התכולה על האריזה ולהשוות מחירים לפי משקל או נפח. אם אתם מזהים שינוי בכמות מבלי שהמחיר ירד, אל תהססו לדווח למועצה הישראלית לצרכנות.
בנוסף, אחת הדרכים היעילות להתגונן מפני האינפלציה היא השקעה בקרן כספית. מדובר במכשיר השקעה סולידי במיוחד עם סיכון נמוך מאוד, שמשקיע באפיקים קצרים ואיכותיים, ונותן תשואה קרובה לריבית בנק ישראל, כאשר הכסף תמיד זמין למשיכה. היתרון הגדול של הקרן הכספית לעומת פיקדון בבנק קשור למיסוי: בפיקדון בנקאי משלמים מס על כל הרווח, כולל החלק שנובע מעליית המחירים במשק (אינפלציה), וזה נקרא "מס נומינלי". לעומת זאת, בקרן הכספית המיסוי הוא "מס ריאלי", כלומר משלמים מס רק על הרווח האמיתי שנשאר אחרי שמנכים את עליית המחירים. בפשטות: בקרן הכספית תשלמו מס רק על הרווח האמיתי, ולכן ברוב המקרים יישאר לכם יותר כסף ביד בהשוואה לפיקדון בבנק.
להלן דוגמה מספרית פשוטה:
נניח שהפקדנו 10,000 ש"ח, וקיבלנו עליהם ריבית של 5%, כאשר באותו הזמן הייתה אינפלציה של 4%:
● בפיקדון בבנק (מס נומינלי):
"נרוויח" 500 ש"ח, ונשלם מס של 15% על כל הסכום הזה (75 ש"ח).
נשארנו עם 425 ש"ח, בחישוב עם האינפלציה אנחנו ברווח ריאלי של 25 שקלים.
● בקרן כספית (מס ריאלי):
בגלל שהאינפלציה הייתה 4%, הרווח האמיתי הוא רק 1% (100 ש"ח). אנו נשלם מס של 25% אבל רק על ה-100 ש"ח (25 ש"ח).
נשארנו עם 475 ש"ח, בחישוב עם האינפלציה אנחנו ברווח ריאלי של 75 שקלים.
לכן, בגלל שיטת המיסוי, הקרן הכספית עדיפה ומשאירה לנו יותר כסף ביד.
ההכרה בתופעה זו והמודעות הצרכנית הן המפתחות להוגנות בשוק. בטח בישראל, כאשר יוקר המחייה ממשיך לעלות בקצב מסחרר, חשוב שנבין שאנחנו משלמים יותר, ומקבלים פחות – רק משום שהחברות מנסות לעקוף את המחיר שהיינו מסכימים לשלם, עלינו להיות חכמים מזה ולהיות צרכנים נבונים.
גיא נתן חי את עולם המאקרו כלכלה, הפיננסים, ושוק ההון למעלה משמונה שנים. גיא הוא הבעלים של חברת גיא נתן בע''מ העוסקת בליווי פיננסי ובהכשרת משקיעי ערך, ובנוסף הוא הבעלים של קרן הגידור Valley. יוצר הפודקאסט המצליח ''מפת החום'' שבו מתארחים מדי שבוע בכירי המשק הישראלי, המתעסקים בתחומי הכלכלה. ניתן לעקוב אחריו בערוץ האינסטגרם ובאתר האינטרנט שלו.
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
