בעידן שבו ההשתתפות של צעירים בשוק ההון הולכת ועולה, ולצד זאת הסלידה מממסדים מיושנים והעדפת הפלטפורמות האלטרנטיביות בשיאה, הרשות לניירות ערך גמרה בדעתה להוציא מהארון את הבנדנה התכלת ומשקפי הטורקיז ולתכנן רגולציה בניחוחות של פעם.
לאחרונה פורסם כי הרשות עתידה לפרסם גילוי דעת שיבקש לאסדר את השיח הדיגיטלי המאזכר ניירות ערך, גם אם העומד מאחורי התוכן אינו מחזיק מידע פנים או מידע שאינו פומבי, ובכך להפוך את השיח הדיגיטלי על ניירות ערך ליחיד אשר מצריך הזדהות ומרשם כדי להשתתף בו. ניחוח 1984 זה בא לאחר שהרשות נתפסה ״עם המכנסיים למטה״ כאשר התרשלה, לכאורה, בפיקוח על השקעות אלטנרטיביות במסגרתה מאות מיליונים נעלמו למשקיעים, לאחר גל גיוסים ללא תשקיף, לאחר שנטען כי התרשלה בפרשיית מייק בן-ארי, ועוד קצרה היריעה מלהכיל.
מעבר לכך שאינה חוקתית, מדובר ברגולציה עיוורת. ניכר כי אנשי הרשות טרם השכילו לעמוד בנעליהם של משקיעים צעירים כיום, אשר סולדים מהדיווחים הארכאיים והארוכים של החברות הציבוריות המוגשים בצורה לא קוהרנטית ומשפטית לעייפה, ומעדיפים להיוועץ במשפיענים, חברים ואפילו במנועי בינה מלאכותית.
הניסיון לגרום למשקיעים כיום להעדיף יועצי השקעות שבעים וזהירים או לעודד אותם לקרוא מסמכים ארוכים ומייגעים על פני מערכות טכנולוגיות אשר מספקות, לרוב, תשובות מאוזנות יותר עקב ביסוסן על דאטה-סט נרחב יותר, מיועד מראש לכישלון: הרשות מסווגת את המידע כאויב, ולא את מידע-הפנים כאויב, ובכך היא בוחרת בדרך הקלה, ומנסה להטיל חבויות בלתי-הגיוניות דווקא על אלו שעוסקים בדמוקרטיזציה של השיח על ניירות ערך.
יש לשים לב כי רבים מהמשפיענים אותם רוצה הרשות לחייב בגילוי זהותם הינם חושפי שחיתויות לכל דבר ועניין. רבות מהאזהרות הקונקרטיות ביותר שנחשפתי (ר.ג) אליהן עד כה בנוגע לחברות ציבוריות שהמודלים העסקיים, התרבות הארגונית, הממשל התאגידי הרימו דגלים אדומים שהרשות התעלמה מהם, הגיעו דווקא מסרטוני היוטיוב של ״מיכה סטוקס״ ומהציוצים של ״הגורו״.
ומול מי מתחרות אותן דמויות אינטרנטיות על תשומת הלב של המשקיעים? ובכן, מול יועצי ההשקעות ומול העיתונות. הן יועצי ההשקעות והן העיתונאים כותבים הררי מלל על ניירות ערך, כאשר הם מתודרכים ומוחמאים בדרכים שונות על ידי החברות אותם הם מסקרים, והניסיון של הרשות לצייר את המשפיענים ככאלו אשר מלאים בניגודי-עניינים מול יועצי השקעות ועיתונאים רודפי צדק הוא ניסיון מעלה גיחוך בלשון המעטה.
אך מעל הכל – הרגולציה שהרשות מציעה פשוט אינה בת-אכיפה. יוזרים שנוצרים באנונימיות, תוך שימוש במערכות הגנה פשוטות, מצריכות משאבים מעצמתיים על מנת לנסות ולהנדס-אחורה את הזהות של מי שעומד מאחוריהם.
כך שהרגולציה המוצעת הינה אילמת מבחינת היעדר-חוקתיותה, עיוורת מבחינת העדר-חיבורה למציאות של המשקיעים ב2025 וחירשת מבחינת זה שאינה שומעת את הציבור שאומר לה: שחררו אותנו מתשקיפים ודוחות של מאות עמודים ומראיונות מוזמנים ומשולמים, תנו לנו להחליט בעבור עצמנו!
אז מה כן?
הדרך להגברת ההגינות בשוק ההון הישראלי מתחילה בחיזוק ההרתעה והשימוש באמצעים החוקיים שכבר עומדים לרשות במסגרת העבירות של הנעה בדרך תרמית, עבירות על החוק להסדרת הייעוץ ועבירות מידע פנים. אם תסתכל הרשות מעבר לים, היא תמצא שמה שהופך את הרגולציה האמריקאית לאפקטיבית אינה הפקודה, אלא הסנקציה. בארצות-הברית החובה לגילוי נאות היא קוגנטית והסנקציות לעוברים על הוראות החוק אינה מסתכמת בקנסות סלחניים.
גם הרגולציה הבריטית מחילה חובה על החברה הציבורית לנטר ולהיות אחראית על מידע המופץ מטעמה דרך צד ג׳, ומטילה חובות גילוי נאות וסימון תוכן כמסחרי ומקודם על ידי המשפיענים. אך בטח לא מטילה הגבלות וניטור על אנשים אשר מביעים דעתם בנושא ניירות ערך ובכך מצננת את הרצון לקדם שיח על אודות ניירות ערך.
מה שאמליץ לרשות לניירות ערך הוא להתעסק בדרכים לעודד את החברות הבורסאיות עצמן, בתמריצים חיוביים ושליליים, לנטר ולהיות מעורבות בשיח הדיגיטלי על אודותן. חברה אשר רואה שהמשקיעים לא מבינים אותה, וכי יש מסרים לא נכונים המופצים אודותיה, נמצאת בפוזיציה הטובה ביותר להגיב, להיאבק ולצאת לקרב על ליבם של משקיעיה.
הדרך לשיפור השקיפות והממשל התאגידי בחברות הציבוריות לא מצריכה לבלום את משפיעני הרשת בעולם ניירות הערך, אם כבר, הדרך עוברת דרכם.
רותם גנץ הינו עורך-דין ומנכ״ל חברת Arx אשר הינה מפעילת אתר Ynet Capital. במסגרת התואר השני, כתב תזה בנושא ניטור ופיקוח על ניירות ערך ברשתות חברתיות.
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
