בשווקי הריבית העולמיים התרחש בחודשים האחרונים שינוי כיוון חד: אחרי תקופה שבה המשקיעים התרגלו לדבר על "סוף עידן הריבית הגבוהה", בארה"ב, באירופה ובבריטניה חזרה לשולחן האפשרות שהבנקים המרכזיים יצטרכו לשמור על ריבית גבוהה לזמן ממושך יותר, ובחלק מהמקרים, אף לשקול העלאות ריבית נוספות. בישראל, לעומת זאת, השיח נע בכיוון ההפוך: בנק ישראל כבר הוריד את הריבית ל־3.75% במאי 2026, ול-3.5% ביולי 2026, ובשוק מתמחרים אפשרות להמשך הורדות ריבית, כל עוד האינפלציה תישאר בתוך היעד והשווקים יישארו יציבים. מדוע כל זה קורה והאם מדובר בבשורה לנוטלי המשכנתאות בישראל?
הנקודה הראשונה היא האינפלציה. בישראל, האינפלציה השנתית בחודש מאי עמדה על כ־1.9%, כשהיא בתוך יעד יציבות המחירים שבין 1%-3%. כלומר, בניגוד לארה"ב ולאירופה, בנק ישראל אינו מתמודד כרגע עם אינפלציה שנמצאת מעל היעד באופן מובהק. בארה"ב, לעומת זאת, הפד אמנם הותיר ביוני את הריבית ללא שינוי, אך תחזיות הריבית של חברי הפד כבר אינן מצביעות על הורדות ריבית ב־2026. באירופה, ה־ECB ביצע העלאת ריבית, ועדכן כלפי מעלה את תחזית האינפלציה לשנת 2026 ל־3%, כלומר, מעל היעד של 2%, בעיקר בשל מחירי אנרגיה גבוהים יותר.
הנקודה השנייה היא שער החליפין. בישראל, השקל הוא אחד המשתנים החשובים ביותר בתמסורת האינפלציונית. כאשר השקל מתחזק, הוא מוזיל את היבוא ומפחית לחץ על מחירי מוצרים מיובאים, דלק, ציוד, נסיעות וחלק מעלויות הייצור. בכך הוא מסייע לבלימת האינפלציה. זו אחת הסיבות לכך שבנק ישראל יכול להרשות לעצמו להיות מעט פחות נוקשה, כל עוד השקל יציב או חזק יחסית. בנוסף, אנו נמצאים בנקודה בה חוזקת השקל מביאה עימה אתגרים משמעותיים בפני היצואנים בכלל ומגזר ההייטק בפרט, והורדת הריבית יכולה לסייע להחלשת השקל ולהתמודדות עם אתגרים אלו.
כאן נכנסת גם כלכלת הבחירות. שנת בחירות מייצרת כמעט תמיד לחץ פוליטי לכיוון של מדיניות מרחיבה יותר הכוללת הוצאות, הקלות, וסבסודים רבים, ולעיתים אף קריאות פומביות להורדת ריבית. כאן אגב, ישנו סיכון מבחינת הבנק המרכזי, שכן לצד קריאות הפוליטיקאים להורדת הריבית, אנו רואים שלל יוזמות פופוליסטיות, כמו, סבסוד רטרואקטיבי של משכנתאות, שעשויות לטלטל את הכלכלה.
נשאלת השאלה אם כן, האם ישראל באמת נמצאת בסביבת אינפלציה אחרת, מספיק כדי להצדיק פער כזה מהמגמה העולמית? ייתכן שכן, האינפלציה המקומית נמוכה יותר, השקל מספק "כרית הגנה" מסוימת, הפעילות הכלכלית זקוקה ל"חמצן" אחרי תקופה ממושכת של מלחמה, אי-ודאות וריבית גבוהה, ונוטלי המשכנתאות מחכים להורדות ריבית על מנת להקל את יוקר המחייה. עם זאת, חשוב לציין שבמצב זה, ההשפעה על נוטלי המשכנתאות צפויה להיות מוגבלת בלבד. וזאת מדוע? ריבית המשכנתאות מושפעת גם מהצד הארוך של עקום התשואות. במידה והתשואות יישארו גבוהות בעולם, ובארה"ב תשואת אג"ח ל־10 שנים תישאר סביב 4.5%, ישראל לא תוכל להתנתק מכך לגמרי והאג"ח הממשלתיות המקומיות יסחרו תוך מרווח משיעור תשואה זה. הסיבה לכך היא ששוק ההון המקומי מושפע מהאלטרנטיבה הדולרית, מהפער בין ריביות, ומהתמחור הגלובלי של סיכון.
הורדת ריבית בנק ישראל משפיעה מהר יחסית על מסלול הפריים, ולכן, מי שמחזיק חלק משמעותי מהמשכנתא בפריים, עשוי לראות ירידה בהחזר החודשי כשהריבית יורדת. עם זאת, המסלולים הקבועים והארוכים אינם נקבעים רק לפי ריבית בנק ישראל, אלא בעיקר לפי תשואות האג"ח הארוכות. כאשר תשואות האג"ח הארוכות בארה"ב נשארות סביב 4.5%, הן מציבות תקרה לא נוחה גם לשוק המקומי. קשה לראות ירידה חדה בריביות הקבועות בישראל כאשר העוגן הגלובלי הארוך נשאר גבוה.
הורדות ריבית בישראל יכולות להקל על משקי הבית, אך הן לא יחזירו את שוק המשכנתאות לעולם של כסף זול. וכך, הציבור עלול למצוא את עצמו במצב ביניים: הפריים יורד בהדרגה, אך הריביות הקבועות נשארות גבוהות יחסית, משום שהעולם הארוך עדיין מתומחר בסביבת ריבית גבוהה. זהו בדיוק הפער שבין ריבית קצרה, הנקבעת בהחלטת בנק ישראל, לבין ריבית ארוכה, הנקבעת בשוק ההון. לכן, מי שמצפה שכל הורדת ריבית תתורגם אוטומטית לירידה חדה בכל המשכנתא, עלול בהחלט להתאכזב.
לחברת פיוניר ולכותב, שמואל בן אריה, דירקטור וסמנכ"ל השקעות – שוק מקומי , אין עניין אישי ביחס לאמור בכתבה. האמור אינו מהווה תחליף לניהול ו/או שיווק השקעות אישי המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
