החלטה אחת שקטה וטעונה התקבלה לאחרונה בישראל - הטלת היטל היצף על יבוא פרופילי אלומיניום מסין. מאחורי מהלך טכני לכאורה, מסתתרת תמונה כלכלית רחבה הרבה יותר. מדינות רבות, ובכללן ישראל, מבקשות לחזור ולשלוט בגורלן התעשייתי.
ענף האלומיניום הישראלי, שמגלגל כ-1.8 מיליארד ש"ח בשנה ומעסיק אלפי עובדים ב־6 חברות עיקריות (אקסטל, אלובין, קליל, פרופאל, שתרם ונדיראן), מצוי תחת איום ממשי בשל יבוא סיני מסובסד, שהגיע לנתח חסר תקדים של 53% מהשוק ודוחק את היצרנים המקומיים החוצה. המחירים הנמוכים, תוצאה של ייצור זול ומדיניות ממשלתית סינית, הביאו לסכנת פיטורים רחבת היקף ולחקירת היצף רשמית של משרד הכלכלה.
ניסוח מחדש של הגלובליזציה
זהו לא מקרה בודד. תופעה זו מתרחשת בכלכלה העולמית כולה, מברזיל דרך אינדונזיה ועד אפריקה, שם מדינות מבקשות להשתחרר מתלות בשרשרת האספקה הגלובלית, לבסס תעשייה מקומית, ולנסח מחדש את מערכת הכללים של הגלובליזציה.
בין אם מדובר בחומרי גלם או במותגי צריכה, ההיגיון הישן של "זול יותר הוא טוב יותר" מפנה את מקומו להבנה חדשה כי לעיתים כדאי לייקר, אם זה מייצר תעסוקה, ביטחון תעשייתי, וריבונות כלכלית.
מהקמפיין המקומי עד לקרבות הגלובליים
המאבק על האלומיניום הוא חלק מתופעה רחבה בהרבה. בעוד שבמאה ה־20 העולם כולו ביקש להידמות לאמריקה, מבחינת התעשייה, התרבות, המותגים והתודעה, הרי שהעשור הנוכחי מסמן כיוון הפוך. מדינות רבות, בעיקר בדרום הגלובלי, אינן מסתפקות עוד בצריכה פאסיבית של מודרניות מיובאת, אלא שואפות לייצר את הגרסאות המקומיות שלהן. הן רוצות לא רק לייבא אלא גם לייצא זהות.
מוקש אמבאני, איל ההון ההודי, משיק מחדש את "קמפה קולה", מותג מקומי שנולד כתגובה לאיסור על קוקה קולה בשנות ה־70, לא מתוך נוסטלגיה, אלא מתוך חזון כלכלי. הוא אינו רק מתחרה במשקה אמריקאי; הוא מציע חלופה תרבותית־צרכנית שמנותקת מההגמוניה המערבית.
כך, פעולה פשוטה לכאורה, השקת פחית משקה מוגז, הופכת להיות מהלך גיאו־כלכלי. באופן מקביל, גם פעולות כמו הטלת היטל היצף אינן רק אקטים רגולטוריים. הן הכרזות על רצון לעצמאות כלכלית. במדינות כמו אינדונזיה, חוקים חדשים מגבילים יצוא חומרי גלם כדי לחייב פיתוח תעשייה מקומית. בברזיל מושקעים מיליארדים בשיקום רשת הרכבות הפנימית כדי להפחית תלות ביבוא. ובאפריקה מוקם אזור סחר חופשי פנימי, הגדול בעולם, שלא תלוי באיחוד האירופי.
המתכת שמכילה את המהפכה
אלומיניום הוא לא סתם חומר גלם, הוא הסמל של המודרניות. תעשיית האלומיניום כוללת, חלונות ודלתות ועד מטוסים, מסילות רכבת ולוחות סולאריים. במשך שנים, השוק התנהל לפי עיקרון פשוט, מדינות המערב תכננו, וסין ייצרה. אך כאשר התחרות הופכת להיות בלתי הוגנת, בגלל סובסידיות ממשלתיות, עלויות נמוכות ומחירים שמנפצים את השוק, גם מדינות קטנות מבינות שאי אפשר להישאר אדישות.
היטל ההיצף מגלם שינוי עומק, לא רק בכללי המסחר, אלא בתפיסת העצמאות הכלכלית. הוא משקף שאיפה לחדש את הריבונות התעשייתית ולבצר שליטה בשרשרת הייצור המקומית.
ההיגיון הישן של כלכלת שוק, שמחיר נמוך טוב לצרכן ולכן גם טוב למשק, מתנפץ אל מול האמת החדשה. מחירים נמוכים מדי גובים מחיר יקר, שכן הם פוגעים ביצרנים, מדכאים חדשנות, ומעמיקים תלות. ההחלטה של משרד הכלכלה בישראל לחקור את הנושא, ובעתיד אולי להטיל היטלים, נובעת בדיוק מהתובנה הזו.
סמל של שחרור משליטה
כמו פחית קולה שהפכה פעם לסמל של שחרור מערבי, כך גם החלטות רגולטוריות קטנות, היטלים, מגבלות יצוא, השקעה בייצור מקומי, הופכות לסמלים של שחרור מהשיטה הקיימת. שחרור לא רק מהמערב, אלא מהתלות באחר. אנחנו לא ניצבים בפני קריסת הגלובליזציה, אלא מול האבולוציה שלה.
זוהי תקופה שבה מדינות אינן מוותרות על סחר חופשי, אך מבקשות לנסח אותו מחדש, באופן שמאפשר לשלב פתיחות עם הגנה על מרחב הייצור והזהות הכלכלית. בעולם כזה, "תחרות" ו"עצמאות תעשייתית" אינן סותרות, הן מתקיימות זו לצד זו, במסגרת איזון מחושב של אינטרסים לאומיים ואסטרטגיים.
המאה ה־21 תעוצב לא על ידי מותגים גלובליים בלבד, אלא על ידי ההחלטות המקומיות. מה מייצרים, למי מוכרים, ואיך שומרים על יכולת של אומה לשלוט בשרשרת הערך שלה.
ד"ר בלה ברדה ברקת היא יזמת, מומחית להשקעות נדל"ן
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
