אחרי תקופה של חשש מאינפלציה ועליות מחירים, צופה כעת בנק ישראל כי בשנת 2025 תעמוד האינפלציה בישראל (=עליית מדד לצרכן) על 2.6%. מעבר לשאלת דרך המדידה של עליות המחירים, שלדעת המתנגדים לה מודדת בחסר את עליות המחירים למשפחה ממוצעת – אין ספק שמדינת ישראל יותר יקרה משאר המדינות המערביות.
אפשר לתת הבדלים ודוגמאות, על ההבדל של מילקי בישראל ביחס לברלין, או על הגידול במחיר שרוכי הנעליים. אבל אפשר לראות את זה בכל מקום – בנדל"ן בישראל, שהערים המרכזיות בה מדורגות פעם אחר פעם בצמרת הערים היקרות בעולם. בעלויות הרכבים, בעלויות הביטוח, בעלויות סל המזון הבסיסי ועוד.
יש לציין כי על פי גוף המחקר של האו"ם לשנת 2023 (כולל רבעון בו נפגע המשק מהמלחמה), התמ"ג לנפש בישראל עומד על כ-55,488 דולרים, מקום 14 בעולם. אם מורידים את סן מרינו ומונקו, מדינות עם אוכלוסיה של פחות מ-50,000 איש, אנחנו במקום ה-12 בעולם. אם אתם לא מאמינים לאו"ם – גם שאר גופי המחקר ברחבי העולם מגיעים למספר דומה.
אז איך יכול להיות שהאוכלוסייה בישראל היא מהפרודוקטיבית בעולם, עובדת יותר שעות מהממוצע ב-OECD, אבל עדיין מתקשה לחיות תחת העול של יוקר המחיה?
האשמים הקלים ביותר – "המונופולים" ו-"ענקיות השיווק"
רבות מופנית האשמה על היצרנים או היבואניות במשק. טוענים לרווחי עתק והשפעה מונופולוסטית על המשק. רבות מתוך אותן החברות נסחרת בבורסה הישראלית: שטראוס, נטו מלינדה, וילי פוד, דיפלומט, כרמית ועוד. אותן החברות רושמות רווח נקי מייצג (בניכוי הוצאות והכנסות חד פעמיות) של בין 2% ל-6%. לא בדיוק שוס גדול.
רגע – אז וודאי האשמה אצל שופרסל, רמי לוי, ויקטורי, יוחננוף, לא? אז לפי הדוחות הכספיים גם שם לא נמצאת האשמה. שופרסל רשמה רווח נקי שהיווה שיעור של 4.2% מההכנסות, רמי לוי 3.3%, ויקטורי כ-1.7%, יוחננוף 4.8%.
סגמנט בשוק הפרטי שדווקא כן ניתן להסתכל עליו לרווחים עודפים הוא הבנקים בשנים האחרונות, שדיווחו בשלוש השנים האחרונות על רווח נקי מצטבר וכולל של עשרות מיליארדי שקלים (כמובן שרק חלק מהרווח הוא "רווח עודף", וחלק ניכר הוא תשואה על ההון שמצופה מגוף כלכלי-עסקי בכלכלה חופשית).
חודש שעבר פרסמה מדינת ישראל, הגוף המשמעותי ביותר מבחינת היקף הפעילות הכלכלית, את הדוחות הכספיים שלה. מהדו"ח עולה תמונה שתפחיד כל סטודנט שנה א לחשבונאות או כלכלה – ההוצאות של המדינה עמדו בשנת 2024 על כמעט טריליון שקלים. והיקף ההתחייבויות המשיך לזנק לסך של כ-3.6 טריליון שקלים.
מדובר על כ-50% מהתמ"ג!!! כלומר 50% מהתוצר שמיוצר בישראל הולך להוצאות של מדינת ישראל, וזה לפני המיסים העקיפים שאנחנו משלמים על רגולציה עודפת ובירוקרטיה, למשל בשוק הדירות. מדובר על נתון גבוה משמעותית מזה של ארצות הברית, גם לאחר הגידול המשמעותי בתקציב שלה בשנים האחרונות. גם לפני המלחמה התמונה הייתה עגומה.
עסק בישראל משלם 18% מע"מ, מס חברות בשיעור של 25%, לאחר מכן בעל המניות משלם 25% מס דיבידנד, 5% מס דיבידנד בעל מניות מהותי, 3% מס יסף. על כך צריך להוסיף ארנונה, "מיסי קרקע" בשל כך שהמדינה שולטת על מרבית קרקעות המדינה, מס ייבוא על הרכבים, מס בלו על הדלק, מכסים ועוד. תעשו את החשבון, לא צריך מחשבון – ותוכלו להבין מהר מאוד מי אחראי לאסון. אסון יוקר המחיה הישראלי.
בלי התייעלות חריפה במגזר הציבורי הישראלי וקיצוץ ההתערבות של המדינה במשק, המשק הישראלי ימשיך לממש רק שבריר מהפוטנציאל שלו, והציבור הישראלי ימשיך לסבול מהעול של יוקר המחיה.
גלעד מנדל הינו חוקר ניירות ערך, יועץ לחברות בורסאיות ומוביל בתחום האנליזה החשבונאית בעבור קרנות אופורטוניסטיות. בעבר ניהל תיקי נוסטרו בהיקף מיליארדי שקלים והינו המנהל של קהילת המשקיעים השקעבורסה. אין בנכתב המלצה לפעול בניירות ערך, וכל העושה זאת – עושה כן על אחריותו הבלעדית. האמור אינו מחליף התייעצות עם יועץ השקעות מוסמך.
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
