בתחילת פברואר החלו המלונות בגליל לחזור והערכה היא שעד סוף מאי יפתחו רוב מלונות הצפון.
העולם שמצאו מנהלי המלונות היה שונה מאוד מהעולם אותו עזבו בשביעי לאוקטובר. לא רק בגלל ששיבת המפונים היא איטית, העולם הוא אחר כי האנשים השתנו.
מנהלי המלונות ואיתם מנהלי המסעדות, הצימרים, האטרקציות, החלו לגייס מחדש את הצוותים שלהם. ישנם עסקים ששבעים אחוז מהצוותים חדשים לחלוטין. מחליפים אנשים שלא חזרו פיזית או נפשית. ידע תפעולי גדול נעלם וצריך להיבנות מחדש.
אחרי כחודשיים בהם המלונות שלנו פתוחים אני יכול להגיד שהצפון נימצא בסוג של דיכאון אחרי מלחמה. כמות עצומה של אנשים בילו את השנה וחצי האחרונות או רחוק מבתיהם, דחוסים בתוך חדרי מלון קטנים או תחת אש יום יומית שהפכה לשגרת חיים. פרופורציות החיים השתנו, החזרה לשגרת יום יום, לחיי עבודה, להגיש מגבת לאורח, לחייך מכל הלב- זה כבר לא כל כך פשוט ואוטומטי.
מצידו השני והיפה של התקופה הוא החזרה של עם ישראל להתארח. הצפון מוצף כל שבת באנשים טובים שבאים לטייל, לחוות, לרפא ולהתרפא ביחד. ההתלהבות שלהם, השמחה שמביאים האורחים היא התרופה הכי חשובה לעצב. הרבה סלחנות וסבלנות אנחנו רואים היום, כולנו השתנינו.
אני לא סוציולוג. אני כלכלן, מתכנן אסטרטגיות. בזמן המלחמה ישבו צוותים בצפון ומהצפון ובנו תוכניות ליום שאחרי. התחושה שיהיה קושי גדול בהנעה תורגמה לתוכניות עבודה. מה שכל אחד יכול היה לעשות בעצמו, נעשה באמת בצורה מרשימה. החלקים האחרים הם של המדינה, עכשיו תורה למלא את חלקה.
מחזור העסקים בתיירות בצפון עומד על מאות רבות של מיליונים ואולי יותר. כשהעסקים סגורים המע"מ והמיסים בעבור העסקים האלו הולכים לחו"ל. תיירי הצפון הם תיירי טבע. כשהטבע בארץ לא נגיש הם טסים למדינות אחרות.
המעניין הוא שעלות ההנעה המתבקשת לעסקי התיירות קטנה בהרבה מסך אובדן המיסים שקורה עכשיו. חוץ מזה שזו חובת המדינה זה אפילו נכון כלכלית ותזרימית.
זה נכון שלמדינה אין נוסחאות והיא צריכה להתאמץ להמציא אותן. זה נכון שכשאנחנו מסתכלים על הממשלה אנחנו מבינים שקשה להם לנהל את האירוע. זה נכון שהם כמעט נמנעו מלהגיע בזמן המלחמה וגם עכשיו הם לא מרגישים ממש מקובלים כאן. אבל הם הממשלה וממשלה צריכה לעבוד, גם אם נורא כועסים עליה.
התוכניות שהוגשו לממשלה היו פשוטות. להגדיר את העבודה בתיירות בצפון כעבודה מועדפת לשלוש שנים כדי להביא לכאן אנשים חדשים מהמרכז, מול אלו שנשארו שם. לתת הקלות משמעותית למסעדנים ויזמי אטרקציות. זו לא קבוצה גדולה של אנשים אבל בהעדרם יש נזקים עצומים לתיירות.
לתת לגורם אחד בצפון לאשר רגולציות על פי הבנתו לשלוש שנים ולא לשלוח את היזמים בצפון המתעורר למסעות מתישים עם אין סוף גורמים. זה אפילו יכול לתת רעיונות לשאר המדינה איך מנהלים רגולציה. תחשבו על היזם בתל אביב שבמקום להעביר את העסק שלו לברלין כי שם סדר הרגולציה פשוט יעביר את העסק שלו לגליל.
להעביר את הכספים שהמדינה חייבת לעסקים על פי ההסדרים הקיימים בזמן! להעביר את כספי השיקום שנאמר שהוקצו לתיירות בזמן.
הפיגור עולה לאוצר המדינה הרבה כסף. תחשבו על כל יום מע"מ שהאוצר לא מקבל בגלל דחיות סתמיות בכספי השיקום.
במלחמה האחרונה העם ניצח. לא הצבא שנירדם בשמירה ולא הממשלה שאחרי שנה וחצי עדיין לא התעוררה לתפקידה. אבל כרגע, הממשלה היא זאת שמחזיקה את כספי העם והיא צריכה לשחרר אותם במיידית.
טל ישועה הוא יו"ר ובעלים של רשת מלונות מטיילים בצפון
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
