הפחתת הריבית על ידי בנק ישראל ברבע אחוז, פותחת שלב חדש בניהול החסכונות וההשקעות של משקי הבית. אחרי תקופה ארוכה שבה סביבת הריבית הגבוהה הפכה את הפיקדונות למוצר כמעט מובן מאליו, הציבור הישראלי מוצא את עצמו מול מציאות מוניטרית שונה: התשואה על האפיקים הבטוחים נשחקת, האינפלציה אמנם מתונה אך אינה נעלמת, והחיסכון שנשען על הבנק בלבד, כבר אינו מספק.
היקף הפיקדונות בבנקים הגיע ל־2.3 טריליון שקלים. מדובר בזינוק של כמעט מאה אחוז בתוך עשור, והוא מספר את הסיפור התרבותי טוב יותר מכל נתון אחר: משפחות ישראליות מעדיפות את המקום הנוח, הפשוט, זה שלא דורש מהן לקבל החלטות. הפיקדון הבנקאי הפך למוצר ברירת מחדל, גם עבור כסף שאמור לשמש מטרות ארוכות טווח. אלא שהורדת הריבית הופכת את ההרגל הזה לבעיה.
כשמסתכלים על המספר הזה, מבינים שמשקי הבית בישראל מחזיקים חלק עצום מהעושר הפיננסי שלהם בכלי שמטרתו המקורית הייתה ניהול נזילות, לא בניית הון. במקום לנהל “תיק חיסכון” עם שכבות ומטרות, רבים מנהלים “חשבון בנק מורחב”.
התשואה יורדת, והכסף לא שומר על ערך
התגובה האינסטינקטיבית של הציבור להורדת ריבית מתמקדת במשכנתאות. אך במובן העמוק יותר, הורדת הריבית פוגעת דווקא בחוסכים. כאשר הריבית יורדת, גם התשואה על האפיקים הסולידיים יורדת. פיקדונות, קרנות כספיות ותוכניות חיסכון עשויים להיראות יציבים, אך יציבות אינה תחליף לתשואה.
במצב שבו האינפלציה ממשיכה לנוע סביב 3-2 אחוזים, וחיסכון בבנק מניב פחות מכך, הערך הריאלי של הכסף נשחק. שחיקה כזו איננה מורגשת ביום אחד. היא מתרחשת לאט, בשקט, ומתגלה רק כשהמשפחה מבינה שהחיסכון אינו מסוגל לממן פרישה, לימודים לילדים או צבירת הון בסיסי.
למעשה, הורדת הריבית היא איתות ברור שהתקופה שבה ניתן היה להשאיר את מרבית החיסכון בבנק ולהרגיש "מסודרים", מתקרבת לסיומה.
המשפחה הישראלית צריכה מבנה חיסכון חדש
המציאות הזו מחייבת שינוי בהרכב החיסכון. כדי להתמודד עם סביבת ריבית יורדת, משפחות צריכות להפסיק להתייחס לחיסכון כאל יחידה אחת. נדרש ניתוח פנימי שמפריד בין שלוש שכבות מרכזיות.
השכבה הראשונה היא נזילות. זה הכסף שצריך להיות זמין לכמה חודשים קדימה והוא מיועד לחירום, הוצאות בלתי צפויות והפחתת לחצים. כאן אפיקים כמו פיקדון קצר מועד, קרן כספית או יתרת עו״ש מוגברת הם כלים סבירים.
השכבה השנייה היא טווח בינוני שהוא 2-4 שנים ממועד ההשקעה. כאן נכללים יעדים כמו שיפוץ, רכב חדש, קורס מקצועי או תחילת עסק קטן. כסף כזה אינו צריך לשכב בפיקדון, אך גם אינו מתאים בהכרח לחשיפה מנייתית מלאה. מדובר בטווח שמחייב פתרונות סולידיים יותר אך עם פוטנציאל תשואה גבוה מפיקדון.
השכבה השלישית היא ארוכת הטווח. זוהי שכבת החיסכון האמיתית, לשדרוג רמת החיים בגיל השלישי, זו שנועדה לפרישה, לצבירת הון בין דורי. כאן מתגלה הבעיה הגדולה של הפיקדונות: הם פשוט לא יודעים לייצר צמיחה משמעותית לאורך עשורים. בריבית יורדת, שמירה על ערך הכסף הופכת מאתגר, ובלי חשיפה מתוכננת לשוק ההון או למכשירי השקעה אחרים, משפחות עלולות לגלות שהן איבדו זמן יקר.
המבחן הפשוט הוא כזה: אם מדובר בכסף שאמור לעבוד חמש עד שש שנים ומעלה, השאלה איננה “כמה הוא בטוח היום”, אלא “איזו תשואה ריאלית הוא צפוי לייצר לאורך התקופה”. פיקדון כמעט לעולם לא ינצח את השוק בפרק זמן כזה, במיוחד בסביבת ריבית יורדת.
החשש מהשקעה בשוק ההון מובן, אך הוא איננו מוצדק כאשר ההשקעה נעשית בצורה מקצועית. משק בית שמבין את אופק ההשקעה, מגדיר את רמת הסיכון הראויה לו ומיישם פיזור נכון, פועל מתוך ניהול סיכונים ולא מתוך הימור.
ניהול סיכונים לא נמדד לפי השאלה “כמה ירד לי בחודש האחרון”, אלא לפי השאלה “האם אני במסלול ריאלי שמגדיל את כוח הקנייה של המשפחה לאורך 10, 20 ו-30 שנה”.
כאשר מתבוננים בטווח של עשר עד עשרים שנים, הפער בין שני משקי בית דומים יכול להגיע לעשרות ואף מאות אלפי שקלים. זהו פער שנוצר לא בגלל השקעות מסוכנות, אלא בגלל פער בתכנון. משפחה שמבינה שהריבית יורדת ומתאימה את תמהיל החיסכון שלה, מייצרת יתרון מצטבר. משפחה שממשיכה להסתמך על הבנק בלבד, מוותרת על צמיחה.
לא צריך מודלים מתקדמים כדי להבין את זה: גם פער של 2-1 נקודות אחוז בתשואה שנתית, כשהוא מצטבר לאורך 15 שנה, הופך לדלתא עצומה בסכום הסופי. זהו בדיוק ההפרש בין “יש לי מרווח החלטה בפרישה” לבין “אני תלוי רק בקצב", במציאות של 2025, אי עשייה היא הסיכון הגדול ביותר.
הורדת הריבית היא הזדמנות לעצור, לחשוב ולבנות מחדש
זוהי תקופה שבה כל משפחה צריכה לשאול את עצמה כמה שאלות פשוטות אך קריטיות: כמה מהחיסכון שלי מניב תשואה נמוכה מדי? כמה ממנו אמור בכלל להיות נזיל? והאם הכסף שאמור לשרת את העתיד נמצא באמת במקום שבו הוא יכול לצמוח?
מי שיבחן את השאלות הללו ברצינות ויבצע התאמות, יגלה שהורדת הריבית היא הזדמנות לשדרוג של התכנון הפיננסי, לבנייה מחדש של התמהיל וליציאה מהאוטומט. העתיד הכלכלי של משפחות רבות לא ייקבע על ידי הריבית עצמה, אלא על ידי האופן שבו הן יגיבו אליה.
ענבר אביגדור היא מתכננת פיננסית וסוכנות ביטוח פנסיוני בחברת SFP, המתמחה בתכנון פיננסי הוליסטי
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
