בעקבות נפילת הבורסות ולאור המצב הכלכלי המורכב, אפשר היה לצפות שהמדינה תעשה כל שביכולתה כדי לסייע לאזרח הקטן אלא שלמרבה הצער, לאחרונה נראה שמדינת ישראל נוקטת שורת צעדים שעל מנת להרחיק מאיתנו את הזכות הבסיסית לדיור– בין אם מדובר ברכישת דירה חדשה ובין אם בשיפוץ דירה קיימת.
לצד גידול בביקוש לדיור, הממשלה אינה מספקת את התנאים הדרושים לתפקוד תקין של ענף הדיור והשיפוצים. המחסור בכוח אדם עלול להוביל לעליית מחירים ולהחמרת משבר הדיור – וזה פשוט לא מתקבל על הדעת.
רק לאחרונה הודיע בנק ישראל על צעד נוסף שמגביל את היקף ההלוואות לקבלנים בשוק הדיור. מגבלה זו מצטרפת לשורה של אתגרים בתחום המימון, המובילים לכך שלרבים אין אפשרות לרכוש דירה או לשפץ את דירתם. לכך מתווסף המחסור בכוח אדם מקצועי: אם לפני ה-7 באוקטובר הועסקו בענף השיפוצים כ-15,000 עובדים פלסטינים, הרי שמאז תחילת המלחמה המדינה לא מאפשרת את חזרתם לענף – שנמצא כעת על סף קריסה הן בשל הביקוש הרגיל והן בשל הנזקים הרבים בצפון ובדרום.
בתחילה קיבלנו את המציאות כפי שהיא והבנו את השיקולים הבטחוניים . אך לאחרונה קשה להתעלם מהאבסורד: אלפי עובדים פלסטינים ממתינים לבידוק ונכנסים לישראל – אך מופנים לענפים אחרים כמו חקלאות, מלונאות ותעשייה. זאת, בזמן שענף השיפוצים נמצא בקריסה תפעולית. ההבטחה ל-5,000 עובדים זרים מסרי לנקה הייתה אמורה להוות פתרון חלקי, אך בפועל רק כ-50 עובדים אכן הגיעו – אחוז זעום מהכמות שנדרשת.
ובינתיים, המדינה מקדמת פרויקטים בהיקף רחב, כמו פרויקט המטרו בתל אביב, שמטרתו להוסיף 27,000 יחידות דיור. אבל איך אפשר להתמודד עם יעד כזה כשאין כוח עבודה מתאים? כיצד נשפץ מבנים שנפגעו בצפון ובדרום, כשאין לנו את הידיים העובדות הדרושות?
תקופת טרום חג הפסח, אשר מהווה את שיא הפעילות בענף, הפכה למאתגרת במיוחד. הטלפונים לא מפסיקים לצלצל, אך קשה לתת מענה לפניות. התחושה בענף היא ברורה: מצפים מאיתנו להמשיך ולעבוד, אך לא מספקים את התנאים הבסיסיים לכך.
המצב הזה יוצר סתירה: מצד אחד, מגבלות שונות מקשות על רכישת דירות חדשות, ולכן רבים פונים לשיפוץ והרחבה של דירות קיימות – אך מצד שני, אין בענף מספיק ידיים עובדות. התוצאה היא עלייה בעלויות השיפוץ, ובהמשך גם עליית מחירי הדיור. הרי זהו עיקרון בסיסי: כשיש ביקוש ואין היצע – המחירים עולים.
הבעיה העמוקה יותר היא חוסר העקביות. אם עובדים פלסטינים מורשים להיכנס ולעבוד בענפים אחרים, אין סיבה שלא יוכלו לשוב גם לענף הדיור – ענף חיוני שחייו תלויים בכוח אדם מקצועי.
הממשלה לא יכולה לצמצם את היצע הדירות, למנוע שיפוצים ובמקביל לצפות שמחירי הדיור יישארו יציבים. אנו, אנשי המקצוע, רוצים רק לעשות את עבודתנו. אם לא יימצא פתרון מיידי למחסור בעובדים – הביקוש יעלה על ההיצע, והמחירים ימשיכו לעלות.
זה הזמן לפעול. לאפשר לענף השיפוצים לתפקד, לתגבר אותו בכוח אדם, ולתת לציבור הישראלי את ההזדמנות להשיג דירה – חדשה או מחודשת – במחיר סביר ובתנאים ראויים.
ערן סיב הוא יו״ר התאחדות קבלני השיפוצים
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
