חיבור בין בינה מלאכותית לבין האקדמיה יכול להוביל למקומות מעניינים. לא מזמן פנה סטארטאפיסט, בוגר אוניברסיטת רייכמן, לנשיא האוניברסיטה פרופ' בועז גנור, והציע לו לקחת חלק בהרצת טכנולוגיה חדשה: הבינה המלאכותית תלמד את כל הספרים שכתב גנור, מומחה להתמודדות עם טרור, ולאחר מכן תענה במקומו, בקולו ובאנגלית, על כל שאלה בתחום. המשימה של גנור הייתה לבחון את איכות התשובות של ה-AI.
"אני מקשיב לבינה המלאכותית והיא מדברת בקול שלי וכמעט עם ההתלהבות שלי", מספר גנור, "ואז שואלים אותי איזה ציון אני נותן למערכת ואני אומר — 110. למה 110? כי 100 זו לא חוכמה – התשובות היו מדויקות ומבוססות על הטענות שלי, אז ברור שאני משוכנע. אבל למה 110? כי האנגלית של הבועז שלכם הייתה הרבה יותר טובה מהאנגלית שלי".
הרעיון שבינה מלאכותית יכולה ללמוד תחום תוכן ולאחר מכן להרצות עליו ברמה של מרצה אקדמי עלול עדיין לזעזע כמה אנשי אקדמיה ותיקים. האוניברסיטאות מתקשות ברובן להתמודד עם הכניסה של הבינה המלאכותית לחיינו. הרבה מוסדות אקדמיים אוסרים על הסטודנטים לכתוב עבודות באמצעות צ'אט GPT למשל, ומי שנתפס בקלקלתו – עבודתו נפסלת. אבל מה תעשה עם המרצים והחוקרים עצמם, שהרבה מהם כותבים מאמרים ומתכננים מחקרים באמצעות AI? ומה תעשה כשתצטרך יום אחד לשפוט עבודת דוקטורט שנכתבה בעזרת AI?
לפרופ' גנור אין שום התלבטויות בעניין. מבחינתו AI היא חלק מהחיים של כולנו, ולא רק שצריך לאפשר — אפילו לעודד — את הסטודנטים להשתמש בו בכתיבת עבודותיהם, אלא שבעיניו תפקידה של האוניברסיטה הוא להכין את התלמידים לעולם העבודה החדש, עולם שבו מי שידע להשתמש נכון ב-AI הוא זה שיתקדם בעבודה בעוד האחרים יוחלפו על ידי AI ויפוטרו. בכך הוא מוביל קו חדש ויוצא דופן לעומת האוניברסיטאות הוותיקות.
20 עמודי חזון
גנור הוא מומחה לאסטרטגיות מאבק בטרור ב-30 השנים האחרונות במסגרת רייכמן: כראש המכון למדיניות נגד טרור וכדיקאן בית הספר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה. הכניסה לתפקיד נשיא אוניברסיטת רייכמן לפני כשנתיים, הייתה עבורו כניסה לטריטוריה לא מוכרת. גם לא פשוט להיכנס לנעליו של פרופ' אוריאל רייכמן, שייסד את המרכז הבינתחומי בהרצליה על אפה של האקדמיה הוותיקה, הביא להכרה בה כאוניברסיטה וקרא לה על שמו. עם מורשת כזו לא פשוט להתמודד.
הנדוניה שגנור מביא איתו לתפקיד היא חידוש פניה של האוניברסיטה והתאמתה לשוק העבודה העכשווי. "מהרגע שנבחרתי עברתי בית ספר-בית ספר, מכון-מכון, מעבדה-מעבדה, נפגשתי עם האנשים וביקשתי מהם — ספרו לי מה אתם עושים, מה החזון שלכם", הוא מספר, "כתבתי את התובנות ב-40 מחברות, סיכמתי אותן לקובץ של 650 עמודים, ותימצתי אותו ל-20 עמודים של רשימת משימות — זה מה שאני רוצה לעשות כנשיא. השורה הראשונה ברשימה היא להעביר את אוניברסיטת רייכמן מעידן טרום מהפכת ה-AI לעידן ה-AI".
עידן ה-AI הוא עניין מבלבל מאוד. היכולות של צ'אט GPT ודומיו הדהימו את כולם בסוף 2022 אבל שלוש שנים מאוחר יותר נראה שהזינוק המטאורי ביכולות קצת נעצר. ויש את עניין ההייפ – חברות ה-AI הגדולות שמבטיחות שהבינה המלאכותית תעלה ביכולותיה על בני אדם וסוכני AI יחליפו בעבודה את העובדים האנושיים. מנגד יש את ה"דומרים" (doomers), חוזי השחורות, שחוששים שזה אכן מה שיהיה. העולם הזה תוסס, תזזיתי. מיצמצת – פיספסת. עכשיו לך תבין אילו כישורים צריך להקנות לבוגרי האוניברסיטה כדי להתמודד בעולם הזה.
אוניברסיטת רייכמן היא מוסד פרטי, וגם מעשי. מי שלומדים שם מדעי המחשב, פסיכולוגיה, משפטים או ממשל משלמים שכר לימוד גבוה בהרבה מהאוניברסיטאות הוותיקות, אבל הם יודעים שממתין להם מסלול קריירה בסוף הלימודים. לא תמצאו שם מחלקה ללימודי שפות שמיות עתיקות, גם כי אין לזה ביקוש וגם כי אין הרבה משרות נוצצות בהמשך. אבל בעידן ה-AI, יכול להיות שלימודי משפטים הם בעצם סוג של לימודי שפות שמיות — מקצוע שיישאר בלי ביקוש, כי AI תחליף את עורכי הדין.
"שוק התעסוקה כפי שאני מבין אותו הולך להשתנות דרסטית, וזה מחייב את ההשכלה הגבוהה להשתנות כדי להתאים את עצמה", אומר גנור, "האוניברסיטאות הממשלתיות בארץ יכולות להרשות לעצמן להיות לא רלוונטיות שלוש או ארבע שנים. זאת טעות אדירה, אבל הן יכולות להגיד לעצמן ששוק התעסוקה משתנה 'אז אני אחכה ואראה איך הוא משתנה ואז אני אתאים את עצמי'. אני, כאוניברסיטה לא ממשלתית, לא יכול להרשות לעצמי להיות לא רלוונטי לסטודנטים שלוש-ארבע שנים. אם לא אעשה את זה, אני פשוט לא אתקיים. לכן אני חייב להיות אוונגרד אקדמי בתחום, ככה אני תופס את התפקיד שלי".
חליפה אישית לכל בוגר
איך שומרים על רלוונטיות כשעולם התעסוקה משתנה ללא הרף? סטודנט שנרשם ללימודי מקצוע מבוקש עלול לגלות עם סיום הלימודים שהוא כבר ממש לא מבוקש. יום אחד אולי יהיה עורך דין AI שישטח טענות בפני שופט AI. בינתיים בוגרי לימודי משפטים מתקשים למצוא משרד עורכי דין להתמחות, כי ה-AI בכלל לא רעה בלאתר תקדימים ופסקי דין ויש פחות צורך במתמחים. בוגרי מדעי המחשב מתקשים להתקבל למשרת "ג'וניור", מפתח מתחיל, כשמפתחי תוכנה ותיקים יכולים להחליף את כל הצוות שלהם ב-AI שמפתחת קוד.
"שוק התעסוקה הולך להשתנות דרסטית, וזה מחייב את ההשכלה הגבוהה להשתנות כדי להתאים את עצמה. אם אני לא אעשה את זה פשוט לא אתקיים"
הבשורה לפי גנור מבקשת לשנות את אופן ההכשרה של הסטודנטים, להוציא אותם לעולם העבודה עם סט כישורים שהוא מעבר לתחום המקצועי, מעבר לבוגרים של אוניברסיטאות אחרות. להוסיף לקלחת גם ידע כללי, קצת ציונות, קצת תובנות באתיקה ובפילוסופיה. "אני רוצה ליצור חליפה אישית לבוגרים שלנו, אני רוצה שהבוגר שלי יהיה שונה מהבוגר של אוניברסיטת תל-אביב או של בר-אילן או העברית, והן יופי של אוניברסיטאות".
גנור גם מדבר על היבט חדש נוסף — "למידה לאורך החיים", תהליך למידה מתמשך מעבר לסיום התואר, שרייכמן מציעה. זה עונה גם על הנטייה של צעירים להחליף מקומות עבודה מדי כמה שנים, וגם על הצורך בהבנה בטכנולוגיות שמשתנות ללא הרף. "זו טעות לחשוב ש-AI היא שינוי חד-פעמי ואני רק צריך להתאים את עצמי", הוא אומר, "זה שינוי אקספוננציאלי. כשתתאים את עצמך, היא כבר תהיה חמש שנים קדימה".
למערכת של כל הסטודנטים לתואר ראשון ברייכמן נוספו ארבעה קורסי חובה: ציונות מודרנית ("יש אנשים בממשלה שסבורים שזה לא חשוב והם מורידים את זה מהבגרות. אבל זה סופר-חשוב"), מנהיגות ויזמות ("הסיבה שסטודנטים באים ללמוד פה ולשלם שכר לימוד גבוה היא כי הם מאמינים שכאן הם יקבלו את הכלים הטובים ביותר למנהיגות ויזמות"), אתגרי המאה ה-21 ("לא רק בעיות אקלים, גם אמת ושקר וההבחנה ביניהם") ושוק התעסוקה ומהפכת הבינה המלאכותית ("נלמד שם חשיבה ביקורתית וחשיבה אנליטית").
מה שרייכמן יכולה לעשות ואוניברסיטאות אחרות פחות, זה להביא כוכבים שימשכו את הסטודנטים. כך למשל, ילמדו שם אהרן ברק, דן מרידור, בני בגין ונתן שרנסקי, וגם שורה של מנכ"לים של חברות בולטות במשק, ולימודי הבינה המלאכותית יינתנו בשיתוף פעולה עם חברת גוגל.
זה לא מזכיר קצת את קורסי החובה באוניברסיטת בר אילן בתחומי התושב"ע ומחשבת ישראל?
"נכון. יש להם את המגנה כרטה שלהם. המגנה כרטה שלי זה להוציא את הבוגר שלי עם כלים שאני מאמין שהם יותר טובים לשוק התעסוקה".
יש לגנור עוד תוכניות שנועדו לתת כלים לסטודנטים בעולם התעסוקה. למשל "חברה וירטואלית" – מודל של חברה שינוהל על ידי AI, ובו יתנסו כל הסטודנטים בעבודה מעשית, כל אחד בתחום הלימודים שלו: פיתוח קוד, ייעוץ משפטי, ניהול כוח אדם, דוברות, קשרי ממשל. "אני רוצה שהסטודנט שלי שיהיה מועמד למשרת ג'וניור - יהיה ג'וניור פלוס", אומר גנור.
יוזמה נוספת שממתינה לאישור המועצה להשכלה גבוהה, הוא מכנה "הקוביה ההונגרית". עיקרה הוא בניית תוכנית לימודים מותאמת אישית בהתאם לשאיפות ולחוזקות של כל סטודנט וסטודנטית. לימודים במתכונת הקוביה יוכלו לאפשר פרישת לימודים לאורך מספר שנים במקביל לעבודה. "אני יושב עכשיו עם מעסיקים, עם אנשי אקדמיה ומנסה להבין לאן שוק התעסוקה הולך בדיסציפלינות השונות ואני בונה את תוכניות הלימודים כדי להגיע לשם", הוא אומר.
מעניין אם המעסיקים אכן יתנו משקל בבחירת עובדים לכלים הנוספים שאתה רוצה לתת לסטודנטים.
"אני מודה שאני צריך לשכנע את הסטודנטים בזה, ואת המעסיקים לא פחות".
פרופ' בועז גנור, בן 64, יליד תל-אביב, נשוי לעמית גנור ואב לשלושה. מצד אביו, עו"ד דוד גנור (מזרחי), הוא דור שביעי בארץ — נין לאחת מ-60 המשפחות שייסדו את אחוזת בית, משפחת דוד ורוזה מזרחי. "רואים אותי אז חושבים אשכנזי ווזווז — כי אבא שלי החליף את השם 'מזרחי' ל'גנור'. זה היה מסיבות של אפליה דרך אגב, בגיל 18. ומראה שאי-אפשר באמת לדעת, גם בהשכלה גבוהה, איפה יש מזרחים ואיפה אין", הוא אומר. "נכון, אמא שלי הייתה אשכנזייה ואני פעם אומר שאני אשכנזי ובסביבה אחרת אני אומר שאני מזרחי. הכל בסדר".
"מסלולים שנסגרים, כמו במדעי הרוח, הם דווקא בדיוק אלה שהמעסיקים יחפשו. למה? כי זה מה שמאמן את הבינה האנושית. הביקוש אליהם הולך לגדול יותר מבעבר. הסטודנטים עוד לא מבינים את זה, אבל הם יבינו בעתיד"
גדלת מתוך תחושת קיפוח?
"לא, ממש לא. גם לא בתחושה של הבדלים. זה כל כך טבעי, אין בכלל שריר כזה של מזרחי-ספרדי, זה לא קיים. אצל ההורים שלי היה. זאת אומרת, אמא שלי סיפרה על אפליה שהספרדים עשו לה ואבא שלי לא הכי הסתדר עם ההורים של אמא שלי. אצלי זה לא שיקול. בזה אני נורא אופטימי. חוץ מכיסים, בעיקר פוליטיים, שמנסים להעצים את הקרע הזה. אבל אם יש קרע שהולך להתאחות, זה האשכנזי-ספרדי".
בנעליים של רייכמן
גנור למד בגימנסיה הרצליה, התגייס לקורס טיס, הודח והגיע לחיל המודיעין, זירת טרור. "שם למעשה נדלקתי על סוגיית הטרור, ההבנה של התופעה". אחרי השחרור המשיך ללימודי מדע המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית. משם לתואר שני באוניברסיטת תל-אביב, ודוקטורט (בהנחיית פרופ' אהוד שפרינצק) באוניברסיטה העברית שעסק באסטרטגיית ההתמודדות של ישראל מול טרור.
מ-1992 גנור שימש כעוזר ליועץ ראש הממשלה ללוחמה בטרור, תא"ל יגאל פרסלר, מי שהיה בעבר מפקדו באמ"ן. יצחק רבין היה אז ראש הממשלה. "המשרד שלי היה קומה מתחתיו. זו הייתה תקופה מרתקת, חתימת הסכמי אוסלו, תחילת פיגועי התאבדות, עד לרצח רבין ב-95", אומר גנור, "כשנתניהו נכנס לתפקיד הוא פיטר את פרסלר ומינה במקומו את מאיר דגן. דגן נכנס לחדר שלי ואמר 'בועז, אני לא מכיר אותך, שמעתי שאתה בחור טוב, אבל לי יש את האנשים שלי ואני צריך את הנדל"ן הזה'. בקיצור, בעט בי החוצה".
היום גנור מסתכל על הפיטורים ההם כצעד גדול בקריירה שלו: "לסטודנטים שלי אני אומר — לפעמים הדבר הנורא ביותר שקורה לך בחיים מתברר כדבר הטוב ביותר שקרה לך בחיים". הדבר הזה היה הקמת המכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור (ICT). גנור הסתובב עם החלום הזה, להקים מכון מחקר אקדמי לטרור, ראשון מסוגו. הוא גייס את ראש המוסד שבתי שביט ולצידו קבוצה של יוצאי המוסד וחוקרים נוספים, וחיפש בית אקדמי. פגישה עם אוריאל רייכמן סגרה את הפינה הזאת.
"המרכז הבינתחומי בהרצליה היה אז בן שנה וחצי, ואנחנו באים ואומרים לרייכמן - בוא נקים מכון בין-תחומי לחקר טרור. לא היה כאן אף מכון אבל רייכמן הבין את זה ונתן לנו את האוקיי. חמש שנים אחר כך היה הפיגוע הגדול בהיסטוריה ב-11 בספטמבר 2001, ובעקבותיו רשויות הביטחון האמריקאיות הקימו 12 מרכזי מחקר טרור באוניברסיטאות אמריקאיות כשבמכרזים נכתב שהם צריכים לפעול במודל ה-ICT בישראל".
אחרי שמונה שנים בראשות המכון, ב-2004 מונה גנור לסגן דיקאן בית הספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה ולאחר מכן לדיקאן. ב-2023 מונה לתפקיד נשיא האוניברסיטה, והחליף בתפקידו את פרופ' רפי מלניק, שהחליף את רייכמן שנתיים לפני כן.
איך הרגשת בכניסה ללשכה של רייכמן?
"בחיל וברעדה, ואני לא צוחק. הרגשתי את גודל המעמסה על הכתפיים. הגעתי לאוניברסיטה כדוקטורנט, גדלתי וצמחתי באוניברסיטה עד לפרופסורה מן המניין ולתפקיד נשיא האוניברסיטה, וזה קרה כי מהיום הראשון קיבלתי רוח גבית מאוריאל רייכמן. הוא הכשיר אותי, אני מאמין, למשימה הזאת במשך 30 שנה".
רייכמן נחשב אדם סמכותי וריכוזי, הוא באמת העביר לך את המפתחות?
"זה מפעל של איש אחד, שחיבר סביבו קבוצה מדהימה של אנשים והיה ברור לי שאני יכול בעיקר להרוס, ואולי לשמר. עולמות התוכן שבהם אני מרגיש חזק יותר, בגלל שאני יותר צעיר, גם לשפר - הם עולמות השילוב של בינה מלאכותית באוניברסיטה".
הוא עדיין מעורב בדרך כזו או אחרת?
"אורי הוא יו"ר הדירקטוריון של האוניברסיטה והנשיא המייסד והוא בהחלט מעורב, אבל כיושב ראש, הוא מעורב בהבניית-על. יש לו כמה פרויקטי חזון, הייתי אומר, שאם הם יתממשו, הם יהיו עוד שלבים מהותיים בקידום האוניברסיטה. אבל בכל הניהול השוטף הוא לא מתערב. אני לא בטוח כמה זה קל לו, אבל הוא עושה את זה בצורה מופלאה, הוא מבין שהוא צריך לתת לדור הבא - שזה במקרה הזה אני - את מרחב הפעולה שנדרש".
"מי שמתנגד לכך שסטודנטים יכתבו עבודות עם AI לא מבין איפה הוא חי. סטודנט שיודע לפתור בעיות לבד, היכולות שלו יהיו תמיד פחותות מסטודנט שיודע לעבוד עם AI. העולם שהסטודנט יוצא אליו כבר מלא ב–AI"
נכון ל-2025, מקומה של האקדמיה כמוקד ידע לעולם התעסוקה אינו ברור כלל ועיקר והבילוי של שלוש שנים על המדשאות המוריקות בקמפוסים קצת פחות אטרקטיבי מפעם. גם קמו הרבה מתחרים: בתי ספר לא-אקדמיים שמכשירים למקצועות מבוקשים בפרקי זמן קצרים בהרבה. ויש אינסוף תוכניות לימודים אונליין, שמאפשרות לרכוש ידע בתחומים ממוקדים, בחלק מהמקרים גם בתוספת תואר רשמי.
האיום על עתיד האוניברסיטאות רלוונטי במיוחד למוסדות שממוקדים בהכשרה לקריירה מקצועית ולא למחקר, כמו רייכמן. אתם מרגישים את התחרות?
"שאלתי את עצמי את אותה שאלה, אבל עם שינוי קטן: יש לנו בית ספר שנקרא 'גוגל רייכמן', בית ספר להכשרה מקצועית. אנחנו לוקחים אנשים מהפריפריה (למול הדימוי הצפונבוני שלנו) ועוזרים להם להשתבץ בעולם ההייטק. הקורסים שם בני חצי שנה, שלושה חודשים וכן הלאה".
אז למה להתאמץ ולהשלים תואר אקדמי של שלוש שנים?
"לכאורה אין הבדל בין הבוגר למי שסיים קורס. בנקודת הכניסה זה מתכנת נפלא - וזה מתכנת נפלא. ההבדל הוא בתקרת הזכוכית שלהם, ביכולת ההתקדמות בקריירה, המעברים הקוגניטיביים, חשיבה ביקורתית וכן הלאה. השני לדעתי ייעצר יחסית מהר".
אוניברסיטת רייכמן אינה ממומנת מתקציבים ממשלתיים אלא בעיקר מתשלומי שכר לימוד, מה שמכתיב התמקדות שלה בתחומי לימוד עם ביקוש גבוה. יש ביקורת כלפיה שהיא אינה עוסקת כמו אוניברסיטאות אחרות בחקר תחומי ידע רבים נוספים, שאין להם ביקוש גבוה אבל יש להם חשיבות רבה לתרבות ולאנושות. ולמרות זה, גם הן נאלצות לסגור חלק ממחלקות הלימוד בהיעדר מתעניינים.
לא היה מוצדק לשמור על תחומי מחקר מסוימים בלי להישען רק על ביקוש, אלא כי יש להם חשיבות?
"אין לך מושג כמה אתה צודק. קודם כל, אי-אפשר להילחם בביקוש ובהיצע, זה הכוח המניע את העולם. אבל איפה ההפתעה? אני צופה שאותם מסלולים שנסגרו, ואנחנו מדברים בעיקר על מדעי הרוח, הם בדיוק אלה שיחפשו המעסיקים כי זה מה שמאמן את הבינה האנושית. לו הייתי אוניברסיטה רגילה והייתה לי פקולטה למדעי הרוח, ממש לא הייתי סוגר אותה. הביקוש לזה הולך להיות הרבה יותר גדול ממה שהיה בעבר".
אקדמיה ב-AI
מאז שהצ'אט GPT חדר לחיינו, לימודים אקדמיים הפסיקו להיות מה שהיו. הסטודנטים משתמשים ב-AI בכל משימה, היכולת לקרוא מאמרים ולהבין אותם הולכת ואובדת, היכולת לנסח טקסט רהוט הולכת ומידלדלת. מרבית מוסדות הלימוד נמצאים בקרב מאסף בניסיון למנוע את זה, אבל בינתיים החוקרים והמרצים עצמם עוברים לשימוש ב-AI בכתיבת מאמרים ובתכנון מחקרים.
איך האקדמיה תתגבר על הבעיה שמאמרים ומחקרים נעשים ביום בעזרת AI?
"אתה רואה בג'ורנלים המדעיים מאמרים אקדמיים כשהמחברים הם שמות החוקרים ו-GPT. כל עוד אתה מכריז על זה, זה לגיטימי, אין בעיה".
איך אתה מכשיר סטודנטים לחשיבה ביקורתית וליצירתיות אם כל העבודות שלהם נכתבות באמצעות AI?
"אני אתן לך דוגמה מהשיעור שלי. מטלת הסיום בקורס 'דילמות בקבלת החלטות בלוחמה בטרור' היא להציע אפשרויות פעולה על בסיס תרחיש שאני נותן, נגיד משהו שפעם נשמע דמיוני - ישראל תוקפת באיראן. היום אני אומר להם: תבנו מהתרחיש שנתתי לכם פרומפט (הנחיה) ל-GPT, תבקשו ממנו חמש אלטרנטיבות ואז תוסיפו לי עוד שתי אלטרנטיבות שה-AI לא נתנה לכם. ואז בכיתה הם צריכים להסביר אם הם מסכימים עם ה-GPT או לא".
אם הייתי ציניקן הייתי אומר שגם האלטרנטיבות הנוספות שלהם ייכתבו ב-AI, וגם הדיון אם הם מסכימים או לא.
"ביני לבינך? אם הם יעשו את כל התהליך, ויתכוננו בבית לשאלות שאני עשוי לשאול בכיתה ויבקשו מה-GPT נימוקים - אז מצוין. לא קרה כלום".
בדיון ברשתות כתב מרצה ותיק טקסט נוגע ללב, שעיקרו שהאקדמיה נועדה ללמד איך להתמודד עם בעיות בצורה רציונלית ומקצועית. אבל כשמשתמשים ב-GPT כל הזמן, הסטודנט מסיים את הלימודים בלי שהוא יודע איך להתמודד עם העולם.
"הוא לא מבין איפה הוא חי. העולם שהסטודנט יוצא אליו כבר מלא בצ'אט GPT. אתה רוצה להעצים אותו, ללמד אותו לפתור בעיות יסוד, ואתה עושה את זה עם ה-GPT כדי שבעולם האמיתי כשהוא יצא, הוא יעבוד עם GPT ויהיה רלוונטי לעולם. סטודנט שיודע לפתור בעיות לבד, היכולות שלו תמיד יהיו פחותות מסטודנט שיודע לעבוד עם AI".
המוטו של האקדמיה הוא שכל מדען וחוקר ניצב על כתפי הענקים שקדמו לו. על כתפי מי יעמדו חוקרי הדור הבא? האם AI תדע להביא לפריצות דרך ולפרסי נובל, או שאולי היא רק מסכמת את הידע הקיים?
"אנשים יהיו מדענים דגולים וחוקרים דגולים כשהבינה המלאכותית מוטמעת בעבודה שלהם. השיטה תהיה עדיין אותה שיטה, כל אחד יישב על כתפי ענקים קודמים, רק הגבהים יהיו הרבה יותר גבוהים. אני מאמין שהאינטראקציה בין הבינה האנושית לבינה המלאכותית תוביל לפריצות הדרך הגדולות שאנחנו מדברים עליהן".
