יאיר הירש כל כך מתלהב מה"בייבי" שלו, חברת אקסלרה, עד שלרגע נראה שהוא ממש מצטער להיפרד ממנו, למרות האקזיט המרשים שעומד מאחורי הפרידה. 131 מיליון דולר, כ-440 מיליון שקל, תקבל קרן אלומה, שהירש הוא המנכ"ל שלה, בעקבות רכישת בזק את אקסלרה (טמרס טלקום לשעבר) — בהנחה שזו אכן תצא לפועל. כמעט פי שלושה מהסכום שהשקיעה בחברה. הישג מכובד בכל קנה מידה. בזק, אגב, תשלם עבור אקסלרה 160 מיליון דולר, כחצי מיליארד שקל.
הירש, 49, הוא עוף נדיר בצמרת הקהילה העסקית בישראל. חובש כיפה, אב לשבעה, מתנחל המתגורר ביישוב קידה שבבנימין, אל"ם במילואים, שבשנתיים האחרונות רשם לזכותו מאות ימי מילואים ("הפסקתי לספור") בחטיבת גולני, בחזיתות הדרום והצפון. הוא מונה לתפקיד מנכ"ל אלומה ימים ספורים לפני 7 באוקטובר 2023, לצד שני מייסדיה, היו"ר אורי יוגב ויו"ר ועדת ההשקעות מולי רבינא, ומאז הוא מג'נגל ללא הרף בין תפקידיו במדים לבין ניווט החברות שהקרן מושקעת בהן ובניהול עסקאות מורכבות בארץ ובחו"ל.
כמה זמן נמשך המשא ומתן מול בזק?
הירש: "כמה חודשים מאוד אינטנסיביים. אגב, בתחילת המלחמה חשבנו בכלל לגייס משקיע זר: לקחנו אפילו בנק מלווה ויועצים. לקראת סיום זה הפך לרכבת הרים: באיזשהו שלב נראה היה שיש אפשרות למשקיע מסוים, וגם זה התהפך. התחלנו עם משקיע אחד והמשכנו עם משקיע אחר, חברת תקשורת זרה, שרצתה מאוד להיכנס לישראל, למרות המלחמה".
ובתקופה הזאת כבר היית בחוץ, משוחרר ממילואים?
"אף פעם לא הייתי לגמרי בחוץ. ידענו לחלק משימות בין השותפים ובין המנהלים".
טכנית, איך אפשר לנהל חיים כפולים כאלה — לתפקד בעזה כקצין בכיר ובמקביל לנהל או לסגור עסקאות ענק כמנכ"ל קרן השקעות.
"ראשית, אני כבר לא מג"ד, ולרוב לא רץ בשטח כמו בעבר; אני מתפקד כמנהל לחימה, מנקודה אחורית יותר. ובאמת, כשהייתי בפעילות בשטח, והייתי הרבה, זה היה מאתגר; אז כשנחלצים לאחור – פותחים את המחשב, עונים למיילים, עולים לזום, ולומדים מחדש מי נגד מי. וכשאפשר – נכנסים לרכב ונוסעים לתל-אביב, וחוזר חלילה. דווקא מכיוון שאין הרבה זמן, והוא קצוב, מנסים למקסם אותו בצורה הכי טובה.
"הבעיה היא לא רק ב'שטח': כמנהל לחימה אני שותף לאירועים מאוד-מאוד קשים; לרגע אחד אני מנהל פינוי מוסק של לוחם שנפצע, מדמיין מה יעבור בעוד כמה דקות על משפחתו – ואז אני מסיים את המשמרת, חוזר לתל-אביב, מוצא את עצמי בחדר ישיבות מפואר, מסתכל סביבי על האנשים, ואומר להם, ובעצם לעצמי: 'חבר'ה, אין לכם מושג מה קורה עכשיו רק כמה קילומטרים דרומה מכאן'.
על החבר, אל"ם יצחק בן–בשט ז"ל: "דקה לפני שיצאתי מהשטח, עדיין בתוך ה'נמר', אמרתי לבנבה 'בוא נעשה סרטון לילדים שלך. אני אצלם בסלולרי, ואשלח ברגע שאגיע החוצה'. צילמנו. הוא הבטיח להם שהוא תכף חוזר. יום למחרת הוא נהרג"
"לי אישית היה פה עוד אתגר: מוניתי כמנכ"ל ב-20 לספטמבר 2023 וב-7 באוקטובר כבר החלה המלחמה. זה חייב אותי לנסות ולגשר בתנאים קשים אפילו על הפער הבסיסי שכל מנכ"ל, מן הסתם, חווה כשהוא נכנס לעסק חדש. אבל כולם היו שם בשבילי — מייסדי הקרן אורי ומולי, המנהלים, הדירקטוריון — וכולנו רצינו להצליח בלי לוותר על אף אחת משתי המשימות שהייתי עסוק בהן. מעבר לזה שאנחנו משלימים זה את זה גם ביומיום, כשכל אחד מביא את הערך שלו – כאן הם נדרשו למאמץ מיוחד. אני חושב שזה גם מה שהחזיק אותי. איפשהו גם חילחלה התודעה שאני באמת מחויב. זה מעבר לפרנסה. הרגשתי שאני צריך להיות שם.
"פה ושם היו גם תקופות רצופות שיכולתי להתנתק לגמרי כשמישהו החליף אותי בחטיבה, ולעבוד יותר: במארס האחרון, למשל, גייסנו אג"ח של יותר מ-121 מיליון שקל. זה שבוע וחצי שבו אתה באמת 'על כל המגרש', לא נושם".
"כמו אבא ואמא טובים"
קרן אלומה בוחרת במכוון להשקיע בחברות תשתית, וכיום מלווה מקרוב ארבע חברות כאלה. התחום שבו עוסקת אקסלרה, תקשורת האינטרנט – במיוחד כבלי הסיבים האופטיים המאפשרים אותה – הוא מהלוהטים בעולם העסקי כיום: קצב השימוש בסיבים גדל בכ-40-30% מדי שנה: אנחנו מדברים יותר, גולשים יותר וצורכים יותר ויותר מידע – בטח בעידן ה-AI שעובר דרך הכבלים האלה. הירש רואה באקסלרה דוגמה לדרך שבה מטפלת אלומה בכל החברות שהיא מושקעת בהן: "לפני כארבע שנים לקחנו חברה שהייתה בעלת כבל תקשורת תת-ימי בין ישראל לאירופה וחוות שרתים של 80 מ"ר בטירת-הכרמל; ומעבר להגדלת מספר הלקוחות שלה – הרחבנו והגדלנו דרמטית בעזרתה את תחומי העיסוק שלנו. את הכבל הבודד הפכנו בעצם לקבוצת תקשורת.
"חוות השרתים כבר מתפרשת היום על 1,500 מ"ר - לקוחות שמקבלים שירותים על הכבל קונים גם שירותי אחסון, ואת הכבל 'הארכנו' בהסכמים על כבלי סיבים נוספים מקפריסין לאירופה. יש לנו היום חברה בשם יוניגאה שסללה כ-400 קילומטר של סיב יבשתי המחבר בין כל חוות השרתים המשמעותיות בישראל, ואנחנו מעורבים בכל תחום התשתיות סביב חוות השרתים.
"היום יש לנו עוד חוות שרתים גדולה, בבית יהושע, ולפני שנה רכשנו גם 'תחנת נחיתה' נוספת בקפריסין, עוד חוות שרתים, עם אופציה להגדיל אותה פי שלושה. הכל נכלל בעסקה עם בזק. ואנחנו שותפים בעוד שני כבלים תת-ימיים, עם מדינות מאוד משמעותיות, שאי-אפשר להזכיר את שמן.
על הקשר עם איילת שקד: "אני חבר טוב של איילת, מאוד מעריך אותה. היא עושה עכשיו חיל גם במגזר הפרטי ואנחנו מדברים הרבה על זה. אבל אני לא מכיר שום תוכניות שלה כרגע בנוגע לריצה לכנסת. אולי פעם היא תשתף אותי"
"באפריל אשתקד, תוך כדי המלחמה, סגרנו על שותפות עסקית עם מדינה גדולה להקמת כבל בין אסיה לאירופה שמרכזו הוא מדינת ישראל — על-פי החזון של נרנדרה מודי, ראש ממשלת הודו. אם היום, 95% מתעבורת התקשורת בין מזרח למערב עוברים דרך מפרץ סואץ, הכבל הזה יהיה הראשון שיעקוף אותה. השחקנים הגדולים בעולם - מיקרוסופט, אמזון, גוגל - כולם לקוחות שלנו".
אם בניתם עסק כל כך טוב ורווחי, למה אתם נפטרים ממנו?
"ראשית, לא נפטרים מהכל: את תחום הסיבים היבשתיים והחברות שעוסקות בכך אנחנו משאירים ביוניגאה, בשליטה שלנו. שנית, כמו כל אבא ואמא טובים אנחנו תמיד רוצים את הילדים אצלנו, אבל בסוף הקרן הוקמה כדי להשיא תשואה טובה למשקיעים שלה. אחת הביקורות שמופנות כלפי קרנות כמו שלנו היא, שהערכות השווי שאנחנו נותנים לחברות הן מדומיינות. אז הנה, אנחנו מוכרים את החברה ביותר מהשווי שלה בספרים. קיבלנו הצעה טובה, ואנחנו רוצים להתקדם".
העסקה מול בזק מוגדרת בינתיים בזהירות כ"מזכר הבנות ראשוני", שדורש אישורים רגולטוריים, בין השאר מהממונה על התחרות וממשרד התקשורת. קבוצת בזק, יש לומר, כבר מחזיקה בכבל תת-ימי אחד (באמצעות בזק בינלאומי) מתוך השלושה שמחברים כיום את ישראל לאירופה.
מגולני למאחז בבנימין
הירש הוא יליד חיפה. את שירותו הצבאי בסדיר עשה בגולני, במסגרת מסלול ה"הסדר", ואחר כך כקצין בקבע. לאורך כל השנים אחרי שחרורו המשיך להתקדם בשירות המילואים עד לדרגת אל"ם, כראש מטה חטיבת הקומנדו. הוא בוגר תואר ראשון ושני במשפטים מאוניברסיטת בר-אילן, ושורת התפקידים הניהוליים שמילא במהלך הקריירה מגוונת למדי: חמש שנים כיהן כסמנכ"ל התפעול בקבוצת התקשורת של שלמה בן-צבי, שכללה בין היתר את "מקור ראשון" ואת החינמון "ישראלי". אחר כך מינכ"ל במשך כשבע שנים שתי חברות בנות בתחום המזון בקבוצת "ליימן שליסל".
בשנים 2015-2019, כבר כמג"ד במילואים, מונה לראש המטה של איילת שקד כשרת המשפטים. הוא נחשב לאיש אמונה, וב-2021, כשנכנסה לתפקיד שרת הפנים, מונה הירש למנכ"ל המשרד. כתנאי למינוי נדרש לחתום על הסדר למניעת ניגודי עניינים, שבו התחייב להימנע מטיפול בנושאים הקשורים למאחז קידה שבו הוא מתגורר, ובנושאים הקשורים למאחזים לא מוסדרים באופן חוקי ביהודה ושומרון.
בשנת 2009 נפצע יאיר הירש בידו השמאלית במארב ירי של מחבלים סמוך לקידה, בדרכו הביתה. הוא המשיך בנסיעה עד לשער היישוב וכך ניצל.
ולאורך כל השנים האלה המשכת לחלק את היום-יום שלך בין הפעילות במילואים לבין הפעילות שלך כמנהל בכיר.
"כן, כ-90-80 יום בשנה שהתפקיד חייב אותי, בטח כמג"ד ואחר כך כמנהל לחימה בחטיבה מתמרנת. אבל באוגוסט 2023 הייתי כבר אחרי הכל. סיכמתי עם המח"ט שאני מסיים עם זה".
ואז הגיע 7 באוקטובר.
"שמחת תורה. הייתי בבית, בקידה. בבוקר אני מגיע לבית הכנסת ומתחיל להבין שקרה משהו בדרום, אבל בפעם הראשונה בחיי אני לא חיוני; רק לא מזמן סיימתי תפקיד מאוד משמעותי, מאות חיילים מתחתיי, ופתאום אני בלי תפקיד.
"בצהריים התחלתי להתכתב עם 'בנבה', אל"ם יצחק בן-בשט משדה יעקב, שהיה מח"ט שלי, וגם הוא השתחרר מצה"ל באוגוסט, אחרי 25 שנות שירות. שנתיים הייתי מספר 2 שלו, והפכנו חברים בנפש, למרות שהוא צעיר ממני בחמש שנים. יום לפני כן הוא שלח לי הודעה שהוא בארץ, אחרי חודשיים של טיול במקסיקו ובארה"ב עם אדר אשתו וארבעת הילדים.
"'איפה אתה?', כתבתי לו, והוא ענה: 'בבית, משתגע'".
"המפונים שאלו 'איפה הייתם'"
"הגענו לבארי באותו יום בשעות הערב. היה בלגן אימים, הרבה כוחות. חברנו לחפ"ק, בכניסה לקיבוץ השתלטנו על 'טיגריס' משוריין, ויחד עם הרבש"צים וכיתת הכוננות של בארי קיבלנו משימות — איתורי בתים עם תושבים שיש לחלץ. מסביבנו לחמו יחידות מיוחדות, ובכל כניסה צירפנו אלינו עוד ועוד לוחמים – בסך הכל שמונה-תשעה. הם הלכו לצידנו, רגלית. כל אותו לילה חילצנו תושבים.
"בכל סיבוב העמסנו על הרכב אולי 20 איש - משפחות, ילדים, מבוגרים. נסיעה קצרה של איזה שבע דקות. חלק מהאנשים היו עם פציעות מאוד קשות. ביצענו החייאות, לחצנו על הפצעים כדי שלא יאבדו דם. חילצנו גם מפקדים בכירים שהיו שם, שנכנסו עצמאית במהלך הלילה.
על הצלחת הקרן: "נכנסתי לאלומה כשמחיר המניה היה 26 אגורות והיום הוא יותר מ–90 אגורות. וזה לא כי אני קוסם. להפך — אני חושב שגיבשנו צוות מעולה, אבל לפני הכל, החלטנו שאנחנו פועלים מלמטה - מעורבים בניהול"
"אני לא אשכח את מראות הפליטות שראינו כל אותו הלילה; אנשים שבבת אחת מאבדים את עולמם. בכל בית אמרנו שחייבים לצאת מהר אז שיבחרו משהו קטן שהם חייבים לקחת איתם. ואתה רואה אותם נקרעים: מה הכי חשוב ברגע כזה. הייתה שם אישה שנראתה רגועה לגמרי, עד שיצאה החוצה וראתה שהקלנועית שלה נגנבה. דווקא זה שבר אותה.
"הבעיה הייתה, שהם לא הסכמו לצאת מהטיגריס המשוריין; אנחנו מגיעים לשער של בארי ואומרים להם 'זהו, נגמר'. חלקם פצועים והאמבולנסים מחכים להם. והם לא רוצים לרדת; הכלי הזה היה המקום הכי בטוח שהיה להם באותן שעות. חלקם שאלו 'איפה הייתם'. זה משהו שבאמת אני לא אשכח אף פעם.
"בנבה, צריך להגיד, היה המחולל של כל הדבר הזה. הוא ידע להגיע לכל מקום, לארגן את הלוחמים, ולספור ולחלץ, בלי לוותר על אף אחד. בלי הפסקה. אתה רואה בן-אדם שהיה מח"ט ופתאום הוא מפקד על חוליה קטנה, וסוחף את כולם, ומעביר לאחור תמונת מצב בערפל הקרב הנורא. בסוף קראו לנו 'כוח בנבה'.
"אני זוכר שעלה השחר ביום ראשון בבוקר, בשמיני לעשירי, ופתאום ראינו את הבתים השרופים. זה מראה שלא שוכחים".
יש לך הערכה כמה אנשים הוצאתם משם?
"אני חושב שיותר ממאה. היינו שם עד יום שני בלילה. ביום שלישי החלטנו לעבור לצפון. בחמישי, כשראינו ששם רגוע, חזרנו דרומה, ושם חברנו לגולני. היינו כבר צוות: חברו אלינו לוחמי עבר מסיירת גולני, מאגוז. עמדו לרשותנו אפילו שני רכבים משוריינים שיכולנו להתנהל איתם.
"ביום חמישי פגשנו את מח"ט גולני דאז, אל"ם יאיר פלאי (היום תא"ל). בנבה היה מפקד שלו בעבר, ופלאי הציע: בואו תצטרפו אלינו. כך, בנבה הפך למספר 2 שלו, שישב אתו על ניהול הלחימה בתמרון, ואני עברתי ל'קדמית', כמנהל לחימה".
ואז, ב-12 בדצמבר 2023, הגיע הקרב בשאג'עיה.
"כן. שלושה ימים לפני כן בנבה ציין יום-הולדת 44. בחופשת השחרור הוא הבטיח לילדים שזהו, אבא סוף-סוף חוזר הביתה, במשרה מלאה, מלא-מלא. אבל כבר ב-7 באוקטובר הוא סיפר להם איזה סיפור, שהוא רק נמצא 'באזור', שהוא לא נכנס באמת לאזורי הלחימה.
"אני הייתי יותר זמין, חלק גדול מהזמן מאחור, ולכן, בכל שלבי הלחימה אדר רעייתו הייתה איתי בקשר. לקראת יום ההולדת היא רצתה לשלוח לו משהו, גם מהילדים. הבטחתי לה שיחגגו לו בחפ"ק, שנדאג לזה.
"ביום ראשון נכנסתי פנימה, והייתי כמעט יום שלם אתו. דיברנו על התוכניות למשימה הבאה, יצאנו לסריקות. דקה לפני שיצאתי מהשטח, כשאנחנו בתוך ה'נמר', אמרתי לו 'בוא נעשה סרטון לילדים. אין קליטה פה, אבל אני אצלם אותך בסלולרי שלי ואשלח לאדר ברגע שאגיע החוצה'.
"זה היה בעצם הסרטון האחרון של בנבה: הוא מברך בו את הילדים, ומבטיח שעוד מעט הוא חוזר. יום למחרת הוא נהרג.
"באותו יום עוד התכתבתי עם אדר. זה היה בשלוש אחה"צ. בסביבות שש-שבע הוא כבר לא היה בין החיים".
על התקרית שבה נהרגו בזה אחר זה, מאש צלף, תשעה חיילים, ביניהם מפקדים בכירים, פורסם בהרחבה. אבל איך זה, שקצין בדרגת אל"ם בכלל נמצא פיזית בשטח ונכנס גם הוא למלכודת אחרי שחיילים אחרים נפגעו שם?
"צריך להבין שהאירוע הזה התחיל מהחשש לארבעה חיילים חטופים. המח"ט פלאי עצמו היה בבית סמוך וניהל את הלחימה משם, ותמונת המצב לא הייתה ברורה. בנבה בחר לרדת כדי להתרשם מקרוב. זו התשובה לשאלה מה כל כך הרבה קודקודים עשו שם: הניסיון לקבל תמונת מצב. ובנבה, שפיקד על האירוע הזה, מצא את עצמו במעגל הכי ראשון. הייתה שם חוליה רפואית שנכנסה פנימה. אחד הלוחמים חטף כדור ומכשיר הקשר שלו נדלק. בנבה, אינסטינקטיבית, יצא מהמחסה כדי למשוך אותו לאחור. הוא חטף שני כדורים ונפל".
אתה שומע את זה בזמן אמיתי.
"כן. זו לא הייתה המשמרת שלי כמנהל לחימה, אבל הייתי שם. מיד אחרי האירוע התחילו כבר שמועות, ואני חששתי שאדר פתאום תתקשר. מזה חששתי כל המלחמה: שלא אדע להרגיע אותה אם חלילה יקרה משהו. בשעה תשע בערב זיהיתי אותו, ובאותה שנייה יצאה אליה חוליית המבשרים, לשדה יעקב. בעשר בלילה, דקה אחרי שנכנסו, ראיתי על הצג את המספר שלה".
איך אתה מצליח להמשיך אחרי כן?
"אחרי הלוויה, באותו לילה, חזרתי לבסיס. אפילו לא עברתי בבית. המחשבה הייתה מה בנבה היה רוצה שאעשה. בחרתי להישאר בגולני. זה מה שהוא היה מצפה מעצמו. אני מבקר הרבה את אדר והילדים, ואני מרגיש שיש משהו במוות של חבר בשלב כזה בחיים, שמקנה להם משמעות חדשה".
הירש חזר לצבא לאותו תפקיד, ובמקביל המשיך לשלוף את הלפטופ או את הסמארטפון בכל רגע מזדמן, לנהל עסקאות ולסגור את מכירת אקסלרה.
איך הדבר הזה מסתדר?
"דיברתי על מחויבות, וזו לא מילה ריקה. אני לא חושב שהיציבות של המשק והכלכלה פחות חשובה למדינת ישראל מהביטחון. אני חושב שחלק מהחוסן הכלכלי שלנו במדינה זה לא רק תמיכה כספית או ימי כיף למילואימניקים. אני לוקח את זה גם לעולם העסקי: אחד הדברים שמייחדים את קרן אלומה הוא המעורבות בניהול החברות שלנו; בכלל לא ביצענו השקעות במהלך השנתיים האחרונות. יש לנו ארבע חברות בפורטפוליו, והחלטנו שאנחנו רוצים להשביח אותן. אני נכנסתי לקרן כשמחיר המניה היה 26 אגורות והיום הוא יותר מ-90 אגורות. וזה לא כי אני קוסם או משהו כזה. להפך, אני חושב שגיבשנו צוות מעולה, אבל החלטנו שאנחנו פשוט פועלים מלמטה - מעורבים מאוד בניהול. לא מגיעים רק פעם בחצי שנה, אלא ממש מפקחים על העסק.
"מה שמייחד את המנהלים והשותפים פה זו ההיכרות הטובה עם משרדי הממשלה והיכולת לחבר בין המגזר הציבורי למגזר העסקי. כשאתה יודע מניסיונך איך חושב מנכ"ל משרד ממשלתי, מה היעדים שלו ואיך הוא רוצה לממש אותם – אפשר ליצור התלכדות של אינטרסים".
בשבת, 9 במארס 2024, אתה בבית, בקידה.
"כן, עם הטלפון בכיס, כרגיל, למרות שאני שומר שבת".
ואז הטלפון מצלצל.
"בצהריים, ממש דקה לפני שאנחנו יושבים לסעודת שבת. אני רואה מספר לא מזוהה; זה לא החמ"ל. אני עונה, ושומע את הקול של הבן שלי, אורי, כשברקע רעש אימים. ואז עולה בצד השני מישהו שמציג את עצמו כד"ר דן שוורצפוקס, מנהל המיון בסורוקה. הבן שלך פצוע קשה, הוא אומר, אנחנו עכשיו מארגנים אותו לסי-טי, תבואו מהר.
"נכנסתי לרכב עם יעל, אשתי, שהיא הכוח הגדול במשפחה, ונהגנו לסורוקה. זה כמעט שעתיים נסיעה, אבל תוך שעה וארבעים כבר היינו שם. הנסיעה הכי קשה שהייתה לי בחיים.
"אורי, קצין ומפקד צוות, נפצע קשה בהיתקלות ב'מגדלי חמד' בחאן-יונס. כשהגענו הוא היה מורדם ומונשם".
ומצבו היום?
"נס מטורף. הכדור נכנס לריאה, ממש מילימטר מכל המערכות המרכזיות, שבר שש צלעות, אבל לא פגע באף עורק ראשי. אורי שכב בסורוקה שבוע וחצי, ואחר כך עבר לשיקום. אחרי ארבעה חודשים החליט שהוא חוזר ליחידה".
ומה אבא שלו אמר על זה?
"שיעשה מה שטוב לו. הוא לא רצה לחזור לתפקיד עורפי. אורי השתחרר באפריל האחרון, אחרי כמעט חמש שנים ביחידה, ועכשיו, ממש לפני שבוע, התחיל מילואים בצפון".
וכאילו לא די בכל אלה, אסף סנדר, מ"מ בשריון, אחיינה של יעל, רעייתו של יאיר, נפצע קשה לפני שלושה שבועות באסון פיצוץ הטנק בג'באליה, שבו נהרגו שלושה חיילים. אסף מאושפז בתל השומר, מורדם ומונשם, עם 65% כוויות בכל הגוף.
זה לא נגמר.
"זה לא נגמר".
"אולי היא תשתף אותי"
אתה מקורב מאוד לאיילת שקד. זה אומר שאתה מסייע לה עכשיו בהתארגנות לריצה מחדש בבחירות?
"אני כרגע עושה עסקאות, לא?"
כן, אבל כבר הבנו שאתה אדם שיודע לעשות גם וגם, ובמקביל.
"נכון, אבל יש גבול למה שבן אדם מסוגל לעשות. אני חבר טוב של איילת, מאוד מעריך אותה ומדבר איתה המון. היא עושה עכשיו חיל גם במגזר הפרטי ואנחנו מדברים הרבה על זה. אבל אני לא מכיר שום תוכניות כרגע בנוגע לריצה לכנסת. אולי פעם היא תשתף אותי, אם תרצה להיות נחמדה".
אבל תסכים איתי - או אל תסכים איתי - שאם היא חוזרת לפוליטיקה, אתה תהיה שם איתה.
"סביר שאני אהיה משמעותי במקרה כזה. אני תמיד משתדל להיות משמעותי במקום שבו אני נמצא, בין אם זה במגזר הפרטי ובין אם זה במגזר הציבורי".
מה עמדתך בעניין סיום המלחמה? המדינה קרועה בנושא הזה.
אני לא חושב שהעובדה שיש לי דרגות אל"ם הופכת אותי לפרשן צבאי. אני מעדיף לעשות, להיות חלק מהאנשים שנושאים בנטל הזה כל עוד אנחנו עדיין נשארים שם".
פורסם לראשונה: 00:00, 08.08.25
