זה קרה בקיץ לפני שנה. נהגים ישראלים שנסעו באמצע אוגוסט נתקלו לפתע בכתובת כחולה שהבליחה על מסך הווייז שלהם: "קרח על הכביש". האם המערכת יצאה מדעתה, תהו הנהגים, או שמנסים להגיד לנו משהו? יצאנו לברר, כמו שאומרים, וחיש מהר נפתרה התעלומה: לא מדובר בקרח אמיתי, אלא בשם קוד למצלמה משטרתית ניידת, או בשמה המקצועי מצלמה טקטית. שיחת טלפון למשרדי ווייז, גילתה שמדובר בתחליף שהמציאו המשתמשים, ואושר על ידי העורכים, בהיעדר אייקון אחר למצלמה שכזו. בינתיים אגב, אפשר לנשום לרווחה: נמצא (או הומצא) אייקון ייעודי למצלמות משטרתיות ניידות. אין קרח על הכביש. לא באוגוסט התל-אביבי לפחות.
דומה כי הווייז כבר הפך לחלק בלתי נפרד מחיינו, וגם המספרים מעידים שכך. לאפליקציית הניווט שהומצאה בישראל, יש כיום למעלה מ-180 מיליון משתמשים פעילים ברחבי העולם מדי חודש, ביותר מ-185 מדינות וביותר מ-56 שפות. אלא שמלבד דיווחים שכל משתמש דרך יכול להוסיף, ישנה רמה נוספת שבה פועלים רק עורכים. בישראל יש כיום 3,000 איש, רובם המוחלט מתנדבים, המורשים לבצע עריכות במפה ברמות שונות. כדי להבין את המשמעות: רק בתשעת החודשים הראשונים של השנה התבצעו בישראל בלבד מעל מיליון עריכות במפה. רובן שינוי מספרי בתים, שינוי כתובות, פניות, חסימות, הוספת כבישים ורמפות, עמדות טעינה לרכב חשמלי ועסקים. "מדובר על עריכות בכלי שהציבור לא מכיר", חושפת הילה רוט, ראש תחום הקהילות הגלובלי וחברת הנהלה בווייז, שכחלק מתפקידה אחראית על קהילת עורכי המפות. "זה לא נעשה דרך הטלפון, או באפליקציה. אלא נקרא waze map editor. עורך חדש שמצטרף צריך להיות זמן מסוים בדרגה 1. והעלייה ברמות עד הבכירה ביותר, דרגה 6, תלוית עריכות. יש אנשים שיהיו עשר שנים בדרגה 4 ויהיו מורשים לערוך רק באזורים מסוימים. הקהילה היא זו שמצביעה את מי להעלות לפי רמת מעורבות או תרומה לקהילה".
לחסום את נתיבי איילון
לפני 16 שנה היה אלירם משה מאשקלון עיתונאי מקומי. כחלק מתפקידו היה צריך לבקר בהרבה כתובות. הוא נכנס לאתר ווייז וגילה את פורום העורכים, ולאט-לאט החל להיות פעיל. לפני שלוש שנים, החליף מקצוע והפך לנהג אמבולנס, והווייז הפך עוד יותר רלוונטי עבורו. "אני זוכר", הוא מחייך, "שהיה לי אתגר גדול להסביר לכל נהגי האמבולנסים, שהתלוננו על ווייז, שלא תמיד הכל תלוי בווייז, ולמרות זאת, הכי טוב זה להשתמש באפליקציה".
משה : "בכל נסיעה אני מסתכל - מה ישר, מה עקום, מה לא בסדר. תמיד עוקב אחרי עבודות בכביש. אני בקשר הדוק עם המוקד העירוני, הכניסו אותי לקבוצות ווטסאפ רגישות בעירייה"
מעיין בן דרור מחיפה הוא כלכלן עם ותק של 14 שנה כעורך בווייז. "אני לא כל כך יודע להתמצא בדרכים", הוא מגלה. "בהתחלה הייתי משתמש בתוכנה של בלקברי, ולא הבנתי למה אני נוסע בכביש חדש ואין אותו במפה. ואז הגיע הווייז, והייתי עם שניהם, וכשראיתי כבישים חדשים, אמרתי: 'בוא ננסה להוסיף אותם למפה'. משם נכנסתי לפורום של ווייז ולאט-לאט נבלעתי בתוכו".
סוד הקסם לדבריו הוא באינטראקציה. "אתה מרגיש שאתה משפיע", מסביר בן דרור, "שזה עושה משהו. אם יש כיכר חדשה, ואנשים צועקים עליך 'למה זה לא במפה', אז כנראה שזה חשוב להם. מצד שני, אנשים חושבים שאנחנו מנהלים את הכבישים בישראל, 'היי ווייז, הרמזור פה לא עובד', או: 'יש פה בור חדש, למה זה לא מצוין?' מי שמדווח על בורות, אלו הם המשתמשים. זה לא קשור אליי כעורך מפות". כיום משמש בן דרור כעורך בכיר, שממונה על המתרחש בנתיבי איילון, ומורשה לחסום אותם. "בקיץ האחרון", הוא צוחק, "נסעתי לחופשה באילת, והרגשתי יותר מחויבות למה שיקרה באיילון בלעדיי, מאשר בעבודה הרגילה שלי".
הטוטאליות הזו של העורכים, כך מתברר, אינה נדירה. "בכל נסיעה", מספר משה, "אני מסתכל — מה ישר, מה עקום, מה לא בסדר בכביש. תמיד עוקב אם יש עבודות, האם מקימים כיכר, משנים הסדרי תנועה. אני בקשר הדוק עם המוקד העירוני, הכניסו אותי לקבוצות ווטסאפ רגישות בעירייה, שכל עבודה עתידית בעיר אני יודע לפני, ושוקל אם באמת צריך לחסום, ואם צריך להודיע למשתמשים. הבנתי שהשם שלי רץ בקבוצות ווטסאפ של דוברי ערים, ועם הזמן אני מתחיל לקבל גם פניות מרשויות שאני לא קשור אליהן כמו ג'לג'וליה, טירה ואופקים".
יואב יעקובי בן ה-74 מקריית-מוצקין הוא פנסיונר, סב לנכדים, ובעברו פרט מפתיע: אלוף ישראל בשחייה. לאחר שפרש מתפקיד רב-שנים באחת התעשיות הביטחוניות, חיפש תחומי עיסוק וגילה את הווייז. זה היה לפני 13 שנה. בינתיים הפך יעקובי לבכיר בצוות העורכים, שאף מדריך את המצטרפים החדשים, "אבל רק כאלה שעשו מעל 200 עריכות", הוא מדגיש. "להיות עורך זה המון עבודה", הוא מוסיף. "צריך ללמוד הרבה חומר, ואכן רבים מתחילים ונשברים. אנחנו משפיעים על כל כך הרבה נהגים, ונושא האחריות הוא מרכזי. לכן חשוב לי להכיר את האנשים שאני עובד איתם. אנשים ילדותיים אני מנפה. יש כאלה שרוצים להיות עורכים, רק כדי להוסיף את החניה ליד הבית שלהם, או את 'הבית של אמא שלי'. לא מזמן הגיע עורך חדש, כנראה ממקום אחר בעולם, ברמה גבוהה, יחסית, רמה 4. ואני רואה שהוא עורך הרבה במפה של תל-אביב ומכניס מהירויות לא חוקיות, למשל 15 קמ"ש, שאין דבר כזה. כששאלתי, ענה: 'נראה לי שכדאי שכאן זה יהיה עד 20 קמ"ש'. אמרתי לו: 'מה זה כדאי? יש חוק'. וממש לימדתי אותו איך לערוך בצורה נכונה, כולל הסבר על מהירויות בישראל.
"בירושלים היה לי סיפור שיום אחד נכנסו המון שינויים: שמות לא נכונים של רחובות, חיבורים שלא קיימים. התחלתי להתכתב עם אותו עורך ששינה, ובעקבות המקרה הזה ומקרים נוספים, החלטנו שאנחנו נועלים את המפה בישראל לרמה מסוימת, שלא כל עורך יכול לשנות. אז היום המפה בישראל נעולה. אפשר להציע, אבל לא לשנות".
ווייז במספרים
12 אלף עורכי מפות בעולם
110 מיליון דיווחים בחודש
כ-200 מיליון משתמשים פעילים
10-8 אחוזים מדווחים בכל מדינה
185 מדינות משתמשות באפליקציה
56 שפות לניווט
הרווח העסקי
הגרסה הראשונה של ווייז הושקה בשנת 2006 ומאז עברה גלגולים רבים. בשנת 2013 נמכרה החברה לגוגל בסכום של 966 מיליון דולר.
תגידו, אתם מתנדבים, נכון? אז כשווייז עושה אקזיט, האישה שלכם לא אומרת לכם: "למה אתם מתנדבים, מה, אתם פראיירים?"
משה: "היא לא תגיד כי היא מכירה אותנו, ויודעת שעבורנו ווייז זה סוג של מחלה".
יעקובי: "אנחנו עושים את זה מתוך התנדבות. וזה חשוב, מה גם שאני יודע שבמדינות שבהן אין מתנדבים, אז אין מפה ואין ווייז, פשוט ככה".
בן דרור: "זה הפך להיות חלק מהחיים שלנו. אני נוסע עם אשתי ולא יכול להקליד, אבל כל הזמן צד בעיות בכביש. 'תפתחי בעיה', אני אומר לה, 'תכתבי שלא כתוב פה בשלט שפרדס חנה ימינה'"
"העניין הוא", מתערב המנכ"ל גיא ברקוביץ' שמכהן בתפקידו מאז 2023, "שאני רוצה שווייז תצליח עסקית, כי אם היא לא תצליח עסקית, היא לא תהיה קיימת. חלק מהעורכים שלנו בעולם עזרו לנו לשפר את כמות ההכנסות שיש לנו מפרסומות, כי הבינו שאם לא יהיה לנו ביזנס קייס, אז אנחנו לא נהיה קיימים. הרי בסוף גוגל היא לא חברה לשם שמיים. אז הנושא העסקי הוא קריטי. בזכות זה שאנחנו מצליחים עסקית, ובזכות זה שאנחנו מביאים ערך מוסף גם לחברה וגם לאנושות, אז אנחנו קיימים".
אז אני שואלת אתכם, יש הרבה מקומות להתנדב בהם, למה דווקא כאן?
בן דרור: "אין לי תשובה. כאן כיף לי, לזה התרגלתי. לא שקלתי את זה מול להתנדב במד"א".
יעקובי: "בשני המקרים אנחנו עוזרים לאנשים אחרים. אני רוצה ואוהב לעזור לאנשים ומרגיש סיפוק מזה שאני משפיע על מאות אלפי אנשים שנהנים ומרוצים, כך שזה ווין-ווין. החברה, הם עושים את הכלים, ואנחנו העורכים עושים את המפה, ובעזרת זה אנשים יכולים באמת לנסוע עם ווייז".
משה: "אנשים מושפעים לטובה וחוסכים כסף, זמן, פחות זיהום אוויר, בזכות העריכות שלנו".
הרגע סגרת כביש, הזזת מאות אנשים מצד אחד של הכביש לצד שני, מה זה עושה באגו?
"אני מרגיש מאוד חיבור עם האפליקציה, וכשהיא מדויקת ומשקפת בדיוק מה שקורה בכביש, אני מרגיש גאווה וסיפוק שעזרתי לאנשים".
"הבית של סבתא שושנה"
פעם, מודים העורכים, היה הרבה יותר פשוט לערוך. "היום כדי להיות עורך מפה", אומר משה, "צריך הדרכה, כי לא הכי קל להבין איך הכל עובד, וצריך הרבה אימון וניסיון. לפני 15 שנה זה היה פשוט. יש כביש, יש כיכר, ימינה, שמאלה וישר".
יעקובי: "יש ווייזרים שלפעמים קוראים לרחובות בשמות של קללות, או מתפרעים ועושים שטויות במפה. היה מישהו שביקש שאאשר לו שעל המפה הכללית תופיע כתובת העבודה שלו תחת הציון 'העבודה', כאילו שלא כל אחד ירצה לשים את העבודה שלו, או: 'הבית של סבתא שושנה'. ולפעמים עולים גם נושאים פוליטיים, כמו בית ראש הממשלה, שיום אחד הפכו אותו לבית אחר, או הכותל המערבי שניסו לשנות לו את השם במפה. אנחנו כמובן לא מאשרים".
יש לכם עוד משהו שעדיין אין לו אייקון, אבל הוא קיים, כמו "קרח על הכביש"?
בן דרור: "כשכביש חדש נפתח אי-אפשר לשים אותו מיד ככביש, כי אז הוא יופיע במפה, אז אנחנו שמים אותו כמסלול טיסה. זה משהו שרק העורכים רואים. לפעמים זה יכול להימשך חודשים ארוכים. עוד דבר שהוא שלנו, המפה נבנית בלילה לגבי היום למחרת, אבל אני אף פעם לא יכול להיות בטוח לגבי השעה, ולכן אני שם חסימה, שאפשר להסיר תוך שעה. לא מזמן שלחו לי מנתיבי ישראל שעומד להיפתח כביש בתאריך מסוים. כשביקשתי שעת פתיחה צפויה, נתנו לי חמש בבוקר. אז שמתי חסימה עד חמש וחצי ליתר ביטחון. אנחנו לא יכולים לבדוק, אבל אם עוברים מספיק נהגים בכביש חסום, אז הוא נפתח במפה באופן אוטומטי".
במקרה מסוים משה לא הסתמך על הדיווחים ופשוט יצא לשטח. "זה היה גשר חדש", הוא נזכר, "שהיה אמור להיפתח בשש וחצי בבוקר. קמתי במיוחד, נסעתי עם האוטו וחיכיתי שיסירו את החסימות. ברגע שזה קרה, נכנסתי לטלפון ופתחתי את הגשר. כל כך נהניתי לראות איך תוך כמה דקות אנשים התחילו לנסוע בו. אחר כך שיתפתי בפייסבוק, והיו הרבה לייקים. זה הסיפוק שלנו".
יעקובי: "יש ווייזרים שלפעמים עושים שטויות במפה. כמו בית ראש הממשלה, שיום אחד הפכו אותו לבית אחר, או הכותל המערבי שניסו לשנות לו את השם במפה. אנחנו כמובן לא מאשרים"
בקהילה הגלובלית של ווייז פועלים כיום כ-12 אלף עורכי מפות, כשבכל חודש מוגשים ברחבי העולם כ-110 מיליון דיווחים על ידי חלק מכ-200 מיליון משתמשים פעילים. בשיחה שנערכת במשרדי ווייז אומר המנכ"ל ברקוביץ' כי למרות הבדלי הגודל בין האוכלוסיות העולמיות לזו של ישראל, אחוזי המדווחים זהים: 10-8 אחוזים. "לפעמים שואלים אותי", הוא אומר, "כמה דיווחים צריך כדי לכסות את כל גוש דן. התשובה היא שלא יותר מ-8%. וזה דומה בכל העולם. פשוט, אם המדינה יותר גדולה, אז המשמעות של 10-8 אחוזים היא יותר משתמשים".
למרות זאת, בכל מקום בעולם יש מאפיינים ייחודיים לאוכלוסייה. "יום אחד", מספר ברקוביץ', "הגיע אלינו אימייל מאוד אמוציונלי מחייל מארינס שאמר שהצלנו את חייו. הוא חזר ממשמרת, והווייז הזהיר אותו באמצע הלילה שיש רכב בצד. בזכות זה, הוא זז טיפה הצידה בסיבוב, ולא נתקע בו. בארה"ב למשל, גילינו שאנשים מדווחים על תאונה בווייז, לפני שהם בכלל מתקשרים ל-911. יש לנו עיר בארצות-הברית שברגע שהם מקבלים דיווח של תאונה קשה ממשתמש ווייז, הם שולחים לשם אמבולנסים, בלי שיתקשרו 911. בארץ לעומת זאת, קודם מתקשרים ל-100 ואחר כך מדווחים. או שטחי ABC ברשות הפלסטינית. אין דבר כזה בעולם, שאומרים לך שאסור לנסוע בשטחים מסוימים לפי חוק. בברזיל למשל, כתוב 'אזור פשע גבוה' אבל זה שיקול דעת שלך אם להיכנס. או מקומות שלמים בישראל שחסומים מכניסת השבת עד צאתה, לא קיים בעולם".
רוט: "מה שיפה, שכל מדינה חושבת שווייז נוצרה בה. בברזיל חושבים שהוא ברזילאי ובצרפת שהוא חברה צרפתית. מה שמאוד ישראלי זו התשוקה להתנדב, לעזור לאחרים. כבר יותר מעשור, פעמיים בשנה, אנחנו עושים סקרים בקהילות העורכים שלנו בכל העולם, עם שאלה קבועה: 'מה גרם לך להיות פעיל בחצי שנה או בשנה האחרונה'. 70-60 אחוזים בכל העולם, מאה ומשהו מדינות, תמיד במקום הראשון המוטיבציה היא: 'לעזור לווייזרים סביבי'. 'בזכותי הוא לא יעלה על הכביש הזה', 'בזכותי מישהו עכשיו נוסע למקום בטוח'. בישראל זה מאוד בלט ב-7 באוקטובר".
כאוס הניווט במלחמה
ואכן, לא רבים חשבו על זה, אבל לווייז היה חלק מאוד מהותי באירועי אותו היום וגם לאחריו. ברקוביץ' אומר שהתחיל לקבל טלפונים כבר בשש וחצי בבוקר. "ב-7 באוקטובר שרר במדינה כאוס מוחלט", הוא משחזר. "מצד אחד, רצו להראות במפה את השוטרים, כדי שאנשים ידעו לאן לברוח, מצד שני לא רצו להראות את השוטרים, כי פחדו שהמחבלים יגיעו אליהם. מצד אחד, רצו לא לאפשר ניווט של רכבים בדרום הארץ, מצד שני, אנשי המילואים לא ידעו איך להגיע לקיבוצים. כל הזמן היו דילמות: לשים על המפה את הכבישים בדרום, או להוריד אותם, להראות את המקלטים, או לא להראות. הייתה עבודה מאוד סיזיפית שבה עורכים ועובדי ווייז, כולם, התגייסו לעבודה. קיבלתי באותו היום הרבה מאוד טלפונים דרמטיים - ממפקדים, מהצבא, מגוגל, כדי להבין מה ההנחיות. ובסופו של דבר, כשראינו שההחלטות לא מתקבלות, קיבלנו את ההחלטות אצלנו, גם עם העורכים, וגם עם האנשים בשטח".
היו לכם עורכים בעוטף? היו כאלו שנפגעו?
"יש לנו קשרים עם אנשים. גם המשטרה היא בעצם שותף, כמו המשטרות בכל העולם, ומשטרת ישראל בוודאי. הם בעצמם עוברים קורסים של עורכים, מלווים גם על ידי העורכים המקומיים, ולפעמים השוטרים מכניסים בעצמם את החסימות, זה עוזר למשטרה לנהל את התנועה בכבישים".
משה: "אני זוכר שקיבלנו את ההודעות מדובר צה"ל על שטח צבאי סגור ומיד חסמנו. מדהים שתוך כמה דקות אחרי שיצאה הודעה על חסימה, אנשים כבר לא יכלו לנסוע, והאפליקציה ניווטה אותם לכבישים אחרים".
בחיפה ובאזור הצפון הווייז לא תיפקד במשך שנתיים, בטוח קיבלתם על כך אלפי פניות.
"כשהמערכת נפלה", נזכר בן דרור, "כדי להבין אם זה אמיתי, הפעלתי אותו בדרך למכולת, ואת רואה שאין ווייז. כל דבר שפתחנו, הופיע לנו 'ביירות'. כלומר, במשך זמן רב עשינו את מה שעשינו בלי דיווחים מהמשתמשים".
זה עבד גם הפוך?
"לא", הוא צוחק. "גם בביירות יש ווייז. אבל זה לא היה הפוך. הוא לא הראה את חיפה".
עריכה משפחתית
העבודה המאומצת לא נשארת בגבולות אותו עורך, אלא זולגת כמובן לתוך כל המשפחה, והם אוהבים את זה. "הבת שלי התחתנה לפני שנה", מספר יעקובי, "וביקשה: 'אבא, אני רוצה שבחתונה שלי יופיע לכמה שעות המיקום 'החתונה של זה וזה'. זה דבר שאנחנו עושים כל הזמן. לא רק לה. מי שרוצה, מוזמן להיכנס לפורום ולבקש: 'אני רוצה שהחתונה שלנו תופיע', ויום אחרי, זה נמחק".
הילדים של בן דרור הם בגילי 8, 10 ו-13. "זה הפך להיות חלק מהחיים שלנו", הוא אומר. "אני נוסע עם אשתי ולא יכול להקליד, אבל כל הזמן צד בעיות. 'תפתחי בעיה', אני אומר לה, 'תכתבי שלא כתוב פה בשלט שפרדס חנה ימינה'. לפעמים אני אומר לאשתי: 'איזה יופי, את נוהגת, אני יכול לפתוח בעיות בשקט בלי להטריד אותך'".
במשך השנים נוצרה בין העורכים חברות קרובה, כמו משפחה. "יש בינינו אחוות עורכים", אומר בן דרור. "אני חיפאי שמנהל את אשדוד. אלירם נהג אמבולנס ויש בית חולים באשדוד, מה שאומר שהוא כל הזמן שם. אז הוא כותב לי: 'מעיין, יש בעיה כזאת וכזאת באשדוד, יכול לבדוק?' אני ואלירם חברים המון שנים, אז הוא מעדכן לי, אני מעדכן לו".
"לפני מספר חודשים", מתערב משה, "מעיין אישר לי לחסום כביש. ולפני שבועיים נסעתי לאשדוד לאירוע משפחתי, והילדים ואשתי מסתכלים על המסך, ורואים שאנחנו מגיעים בשעה מסוימת ואז אני מחליט, בלי שהם ישימו לב, להמשיך אחרת, רק כדי לעבור במקום שחסמתי, לראות אם עדיין חסום. ואני ממשיך, בניגוד לווייז, ופתאום הם מסתכלים על המסך ורואים שנוספו עוד 19 דקות ואנחנו מאחרים, ואני אומר להם: 'הכל בסדר, זה ככה'. ראיתי שזה באמת חסום, והמשכתי את הנסיעה. בסוף הגענו קצת יותר מאוחר, אבל זה חלק מהשליחות שלנו, והמחויבות למפה אמיתית".
אישה אחת על המפה
ברקוביץ' המנכ"ל נזכר בקוריוז על נתב"ג: "ווייז היה מקצר לאנשים את הנסיעה דרך שדה התעופה לכביש 40. לצערנו, גם גנבי המכוניות שלא יודעים את הדרך, משתמשים בווייז, מה שיצר הרבה מאוד בעיות ביטחוניות, כי אותו גנב רכב שראה את המחסום, נכנס ללחץ, נסע, ואז ירו בו, וזה עצר הרבה טיסות. פנה אלינו מנהל השדה וביקש להוציא את זה מהניווט, ואני אמרתי שאשמח לעשות את זה, במידה שישימו שלט, שכל מי שנכנס לשדה, זה רק כדי לאסוף מישהו או לטוס. ובאמת ברגע ששמו את השלט, כל שטח שדה התעופה יצא מהאפשרות לנווט, אלא אם את מנווטת אליו ולא דרכו. מצד שני, אם ראש עיריית הרצליה חושב שהתושבים שלו יוכלו לנסוע דרך כל הרחובות האחרים ברמת-השרון ובתל-אביב, אבל אצלו לא, ומבקש להוציא אותם מהניווט – זה לא יקרה. כי כל עוד הכביש אינו פרטי, הוא יהיה בשימוש כולם. אם דרך המלך חסומה, אנחנו נעביר את התנועה לאן שאפשר".
ולסיום, למה יש פה רק גברים, בלי אף אישה אחת?
"יש עורכת אחת, באילת", עונה רוט, "אבל זו תעלומה שאנחנו מנסים לפצח שנים, והיא נפוצה בכל העולם, ולא רק בישראל. זו סביבה מאוד גברית. הפורומים מאוד קולניים, מאוד מהר את מבינה לאיזו קבוצה נכנסת. יש קמפיינים לגייס נשים בכל העולם, בשפות שונות, בפורטוגלית, בספרדית, בגרמנית. קהל היעד זה אנשים שמאוד אכפת להם, צריך מישהי שאוהבת אנשים, אוהבת לשבת בשיחות. בסוף אנחנו מחפשים מישהו או מישהי עם אהבה למפות ואהבה לאנשים ואהבה לתרום לסביבה".
