-פרק 61-
"אוי, שיט, ריס. אני כל כך מצטערת."
הניידת המשיכה לנסוע מטרים ספורים מאחורי המיניוואן במשך עשר שניות מייסרות.
"אולי הוא לא יעצור אותנו?" אמרה ליז בתקווה.
בדיוק אז נדלק האור האדום כחול, והסירנה פלטה יבבה קצרה שגרמה לליז לקפוץ במושבה. היא הציצה במראה, הפעילה את האיתות וסטתה לשפת המדרכה.
"אל תוציא מילה, ריס, ובבקשה אל תירה בו," אמרה ליז, שכנראה נזכרה בסבא שלה.
"קלטתי."
ריס הסתכל קדימה, החליק את הגלוק מתחת לירך ימין והניח את ידיו על הברכיים, במקום שבו יהיה אפשר לראות אותן בקלות. ליז העבירה להילוך חניה, הסירה את כובע הבייסבול של אוניברסיטת אלבמה מראשה, הורידה בזריזות את הגומייה מהקוקו וניערה את ראשה מצד לצד כדי לפזר את השיער. בידה הימנית משכה את הגופייה שלה מטה כדי לחשוף כמה שיותר עור והעלתה על פניה את החיוך המפתה ביותר שלה.
השוטר שהופיע בחלון היה היספני צעיר וחטוב, במדים מגוהצים למשעי. ליז חשבה שהוא נראה כאילו יצא מטלנובלה, מה שהפך את משימת המשחק שלה לקלה יותר. היא הסירה את משקפי הרייבאן כדי לאפשר לו להביט היישר בעיניה הכחולות. המבטא הדרומי הכבד שלה נעשה מודגש יותר כשפנתה אליו, כך שהיא נשמעה כמו דמות מ"חלף עם הרוח".
"אני כל כך מצטערת, אדוני השוטר. האור ברמזור התחלף כל כך מהר, ולא ידעתי מה לעשות."
למרות חומרת המצב, ריס כמעט התפקע מצחוק.
"אפשר לראות רישיון נהיגה, רישיון רכב וביטוח, בבקשה, גברתי."
"כן, אדוני, כמובן."
היא הוציאה את רישיון הנהיגה שלה מהתיק הקטן עם הרוכסן שהיה על מושב הנוסע ופתחה את תא הכפפות כדי לחפש את שאר המסמכים. כשריס הבחין שהשוטר סורק במבטו את גופה של ליז במקום לפקוח עין על ידיה, שמא הן מחפשות נשק, הוא היה די בטוח שההצגה שלה משתלמת.
"זה רכב חלופי מנמל התעופה, מאזור המפעילים הפרטיים, אז אני מקווה שיש כאן הכול."
להקלתה, היא מצאה חבילה קטנה של ניירות כשפתחה את תא הכפפות והוציאה את כולה. היא דפדפה במסמכים על ברכיה ומצאה במהירות טופס רישוי רכב של פלורידה וכרטיס קטן של ביטוח. היא הניחה את רישיונה מעליהם והגישה הכול לשוטר, שהביט בה בפנים קפואות.
"אני כל כך מצטערת. אני טייסת והייתי צריכה לאסוף לקוח במיאמי לייקס. אני לא מכירה את האזור הזה וניסיתי לעשות יותר מדי דברים בבת אחת."
השוטר העביר את מבטו אל ריס שבמושב האחורי למשך כמה שניות ובחן אותו. למרות הופעתו הפרועה, הוא העלה על פניו את ההבעה הנעימה ביותר שהצליח לגייס.
"כבר אחזור, גברתי," אמר השוטר וחזר לניידת, שם, ריס הניח, הוא מריץ את הפרטים של ליז ושל המיניוואן במסוף המשטרתי. הם עמדו לגלות מהר מאוד אם מתנהל אחריו מצוד ארצי ואם מישהו ברשויות אכיפת החוק כבר קישר בינו ובין ליז ריילי.
אני לא רוצה לירות במסכן הזה, אבל תקווה היא אף פעם לא תוכנית טובה. אם יהיה אפילו רמז קלוש לכך שהוא עלה עלינו, אני אצטרך לנטרל אותו, את הניידת ואת מכשיר הקשר שלו ולנסוע מזרחה כדי למצוא מרינה, לגנוב סירה ולצאת לים הפתוח. תחשוב עם הזין שלך, שוטר.
ריס העביר את מבטו בין השעון שעל פרק כף ידו למראה הפנימית, ספר את השניות וחיפש כל סימן לכך שהשוטר יוצר קשר אלחוטי. ארבע דקות חלפו לפני שדלת הניידת נפתחה. ריס בחן את שפת הגוף של השוטר כשהתקרב. ביד ימין הוא אחז בפנקס דוחות מתכתי, לא באקדחו, וידו השמאלית היתה תלויה רפויה לצד גופו. צעדיו שידרו זחיחות ולא פחד. כל אדם שפוי שהיה מתקרב לאדם החשוד כטרוריסט חמוש ומסוכן היה נוקט משנה זהירות או נשאר בניידת ומזעיק את הימ"מ.
הוא הניח את פנקס הדוחות על אדן החלון, כך שליז יכלה לקרוא מה כתוב בו.
"גברתי, רשמתי לך אזהרה על אי ציות לתמרור, עבירה שהיתה עולה לך בקנס של מאתיים וארבעה דולר ושלוש נקודות ברישיון. אם את טייסת, את צריכה להיות זהירה יותר. בבקשה תחתמי על האזהרה למטה."
ליז רכנה קדימה לחתום על האזהרה, תוך שהיא מספקת לשוטר מבט נדיב ככל האפשר אל תוך הגופייה הצמודה שלה. זה עבד הוא לא הקדיש לריס שום תשומת לב.
"זה מאוד מתחשב מצדך, אדוני השוטר. תודה רבה שלא נתת לי דוח."
"כן, גברתי, שיהיה לך יום טוב ובבקשה תשתדלי להיות זהירה יותר. העותק הזה שלך. אם אעצור אותך שוב, אצטרך לרשום לך דוח."
"כן, אדוני, אני מבטיחה שזה לא יקרה."
השוטר חייך סוף סוף והניד בראשו אל ליז.
"שתהיה לך טיסה בטוחה, מיס ריילי."
"בטח. תודה רבה, אדוני."
השוטר כמעט הסמיק כשפנה בחזרה לניידת שלו. כשהגיע לחלק האחורי של המיניוואן, עצר במקום, השתהה והסתובב לעבר החלון. ריס כיווץ אוטומטית את ידו הימנית ונשם עמוק כדי להרגיע את הדופק שלו, שדהר. השוטר התכופף כך שהיה לו קו ראייה ישיר אליו.
"אדוני, למה אין לך שום מטען?"
ריס עשה כמיטב יכולתו לכפות על פניו חיוך. "רק טסתי לכאן לראות כמה נכסים. לא נשארתי ללילה, ואת מעט הציוד שהבאתי השארתי במטוס."
השוטר בהה בו לרגע, הביט שוב בליז והנהן.
"נסיעה טובה."
פאק, זה היה קרוב.
ליז הניעה, שילבה להילוך והתחילה בנסיעה עוד לפני שהשוטר הספיק לחזור לניידת שלו. ריס הרגיש את פרץ האופוריה שתמיד הגיע אחרי תקרית של חיים או מוות. ראשו החל להסתחרר מאנדורפינים, כמו אחרי כל משימה מוצלחת או קרב יריות מעבר לים.
"ריס, אכפת לך אם הטייסת שלך הערב תהיה טיפה מסוחררת?"
ריס נשף את כל האוויר שאצר בריאותיו. "תדעי, אף פעם לא שמחתי כל כך שיש לי טייסת שאוהבת להתאמן."
ליז הביטה בו במראה וחייכה אליו חיוך נבוך. היא מיד משכה את הגופייה שלה למעלה והושיטה יד אל הכובע.
כעבור עשר דקות היא כבר היתה רצינית ועברה בקפדנות על רשימת הבדיקות שלפני הטיסה. לחץ הדם של ריס ושלה החל לחזור לערכים נורמליים רק אחרי שכבר היו באוויר מעל צפון מחוז דייד.
-פרק 62-
הפנטגון
מחוז ארלינגטון, וירג'יניה
גנרל לבנדובסקי וגנרל סטיוארט המתינו בחדר הישיבות המאובטח. הם קיבלו הנחיות מפורשות לא לכלול בפגישה סגנים או עוזרים, מה שהיה חריג ביותר ואפילו חסר תקדים. לבנדובסקי היה לקראת סוף כהונתו כיושב ראש המטות המשולבים. הוא היה טייס קרב מהמעלה הראשונה, אחד מבני המזל המעטים שזכו לראות קרבות אוויר אוויר במבצע סופה במדבר. הוא גם ידע לשחק היטב את המשחק הפוליטי, כך שטיפס לראש שרשרת המזון הצבאית. בראש הוא כבר היה עם רגל אחת בחוץ וציפה לשבת בדירקטוריונים של כמה חברות לאחר פרישתו. התנהלותו הנינוחה עשתה אותו אהוד בקרב עמיתיו הגנרלים כמו גם בקרב החיילים ששירתו תחתיו.
יואל סטיוארט היה ההפך הגמור ממנו: אינטנסיבי, דעתן והחלטי. הוא היה יליד האזור הכפרי של וירג'יניה וצאצא ישיר של גנרל ג'יימס סטיוארט הידוע, שנלחם במלחמת האזרחים, וכנראה לא היה אהוד על איש, אך כולם רחשו לו כבוד. את ראשית הקריירה שלו עשה כקצין חי"ר בגדודי הריינג'רים, לפני שנבחר ליחידה המובחרת XXXXX בפורט בראג. כיום פיקד על ג'יי סוק, פיקוד המבצעים המיוחדים המשולבים, XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX XXXXXXXXXXXXXXXXXX.
איש מהם לא חיבב את השרה הארטלי ולא רחש לה כבוד, אף ששניהם הבינו והעריכו את המסורת האמריקאית של פיקוח אזרחי על הצבא. הארטלי היתה פוליטיקאית נטו, שסימנה וי על תפקיד שרת ההגנה כדי לבנות לעצמה מוניטין לקראת ההתמודדות על הנשיאות. מעבר לכך שהיתה צבועה ולא לקחה את התפקיד ברצינות, הנוהג הבוטה שלה להזרים כל דולר אפשרי דרך חברת הייעוץ של בעלה היה בעיניהם פוגעני במיוחד. רוצים למכור לצבא מטוס קרב, נושאת מטוסים או רכב משוריין? כדאי שתשכרו את שירותיו של ג'יי די הארטלי. רוצים את החוזה להפעלת חדר האוכל בבגראם? תשכרו את ג'יי די הארטלי. בני הזוג הארטלי התייחסו לפנטגון כאל הכספומט הגדול בעולם.
כמו פוליטיקאים רבים, ללוריין הארטלי היו כוונות טובות בתחילת הדרך. כסטודנטית, בסיועם של כמה אנשי סגל רדיקליים יותר, היא הזדעזעה ממה שנתפס בעיניה כעוולות שגרמה הממשלה האמריקאית למדינות ברחבי תבל. בג'יי די היא מצאה שותף שיעזור לה לשנות את העולם. לאחר שנבחר לקונגרס, חייהם השתנו באורח דרמטי. בכל מקום אמרו לה כמה היא נהדרת, כמה היא חכמה, כמה היא מוכשרת. עד מהרה היא האמינה לכל מילה. ההתנהגות היהירה של חבר הקונגרס ושל גברת הארטלי נעשתה שערורייתית יותר ויותר, אבל בוושינגטון תמיד היו מאכערים בחליפות שהיו מוכנים להשתיק את העניינים. עד שמונתה לשרת ההגנה, גברת הארטלי כבר היתה התגלמות כל מה שביקשה להתקומם נגדו בגיל עשרים.
לשני הגברים היו לוחות זמנים עמוסים, וכבר היה עיכוב של רבע שעה ממועד הפגישה, כשהשרה הגיעה סוף כל סוף, מלווה בסגנהּ ובעוזרת צעירה שנשאה אייפד. המסר היה ברור: להם אסור להביא את אנשי הסגל שלהם, אבל לה מותר גם מותר. ואמנם היה אסור להכניס מכשירים אלקטרוניים לחדר מאובטח כזה, אבל אף אחד מהם לא התכוון ליפול על חרבו בגלל זה. היא בירכה את שני הגברים בחיוך מאולץ לפני שהתיישבה בראש השולחן. כמו תמיד היא לבשה חליפה שחורה קלאסית של סנט ג'ון ניטס. הנטייה שלה ללבוש שחור בלבד שהתגבשה אחרי שקבוצת מיקוד קבעה שהיא נתפסת כ"אמינה ביותר" בצבע הזה והבעת הפנים החמוצה שלה היו הסיבה לכינוי שדבק בה בקרב הקצינים שעבדו איתה: "הקברנית". אף על פי שאיש מעולם לא העז להשתמש בכינוי הזה בפניה, רשת המלשנים האזרחים שלה דאגה לספר לה עליו, והעובדה שהיא נתפסת כמאיימת וחסרת רגישות מצאה חן בעיניה.
למטות המשולבים אין סמכות פיקוד ישירה על יחידות צבאיות. לפי שרשרת הפיקוד, הפיקודים הלוחמים כפופים ישירות לשרי ההגנה. אף שקודמיה בתפקיד הסתמכו על עצתם ועל מומחיותם של חברי המטות המשולבים, הארטלי מיעטה לעשות זאת. היא התנהגה כאילו לבנדובסקי כלל לא נמצא בחדר והפנתה את דבריה אך ורק לגנרל סטיוארט.
"בדיוק חזרתי מפגישה עם השר לביטחון המולדת. הפיצוץ שהרג את אדמירל פילזנר נגרם מאפוד נפץ, שלבש איש כספים ללא קשרים לטרור. הוא עשה זאת כי בני משפחתו הוחזקו כבני ערובה." היא השמיטה את העובדה שהכירה את מייק טדסקו במשך יותר מעשר שנים. "האיש ששם עליו את האפוד היה קצין בסילס, אותו אחד שהוביל את הבלגן באפגניסטן שכל מי שהשתתף בו נהרג. יש לנו מידע אמין שהוא מסתתר באיזו חורבה בניו המפשייר. האנשים שלי ייתנו לך את הפרטים. גנרל סטיוארט, אני רוצה את לוחמי הסילס שלך שם מהר ככל האפשר. אחת מחברות האבטחה שעובדות בשבילנו תשלח צוות שיתלווה אליהם."
"אני מצטער, גברתי, אבל כפי שאני בטוח שאת יודעת, חוק פּוֹסֶה קוֹמִיטָטוּס מונע מאיתנו להשתמש בצבא בתפקיד כזה על אדמת ארצות הברית. זאת משימה לאף בי איי," השיב סטיוארט.
"לא ביקשתי ממך חוות דעת משפטית, גנרל. למדתי בבית הספר למשפטים בהרווארד ואני לא רוצה ולא צריכה שתגיד לי מה אני יכולה ומה אני לא יכולה לעשות. אני אומרת לך להעלות את הסילס שלך על מטוס ולהעיף את התחת שלהם לניו המפשייר."
"אני לא יכול לתת את הפקודה הזאת, גברתי. זו הפרה של החוקה."
"שתזדיין החוקה!"
העוזרת של השרה, שעד כה לא הוציאה הגה מפיה, הרימה את מבטה מהאייפד והתערבה. "למען האמת, גברתי, זה לא בחוקה. פּוֹסֶה קוֹמִיטָטוּס הוא חלק מהקודקס של ארצות הברית, זה חוק פדרלי. הוא אפילו לא חל על הצי עד 1992."
נראה ששרת ההגנה התרגזה על העוזרת בגלל התיקון, אבל היא הפנתה את זעמה אל גנרל סטיוארט. "מה אתה, איזה צופה מצטיין מזוין? תן את הפקודה, או שלא רק שאדרוש את התפטרותך ואקבל אותה, אלא גם אדאג שהפיקוד האהוב שלך יגווע מחוסר תקציב עד שיישכח לגמרי ושאנשיך יוצבו מחדש ביחידות רגילות. אתה תהיה אחראי למותם של המבצעים המיוחדים."
סטיוארט נשען לאחור, המום.
"נו, מה יהיה, סטיוארט? אתה תיתן את הפקודה או שאני אצטרך להמשיך לפטר גנרלים עד שאמצא מישהו שיעשה את העבודה שלו?"
-פרק 63-
XXX XXXXXXXXXXXXX
XXXXXXXX
הנגד הבכיר פרד סטריין שלח את הודעת ההקפצה לביפרים הלווייניים מתוצרת אירידיום של הלוחמים בצוות הפשיטה שלו פחות משעה קודם לכן. לא היה שום תירוץ לפספס את ההקפצה הזאת, וכעת כל שמונת חברי הצוות התאספו בחדר התדריכים הצמוד לחדר המחלקה שלהם.
"טוב, חבר'ה, זה סיפור בן יונה לגמרי." פרד ניסה לקלל פחות. הוא ויתר על הקללות יחד עם השתייה, אחרי שאשתו הציבה לו אולטימטום: להפסיק לשתות או לעזוב את היחידה. הוא הפסיק לשתות.
הוא בחר את מילותיו הבאות בקפידה.
"אנחנו יוצאים לרדוף אחרי אחד משלנו. כולכם יודעים מה קרה בוורקום?" האנשים הנהנו. היה קשה לפספס את זה. התקשורת אהבה את הסילס בימים אלה. עוד לפני שהמבצע לתפיסת בן לאדן הזניק אותם למעמד של גיבורי תרבות, היו סרטים, ספרים, משחקי וידיאו ומשימות מתוקשרות אחרות שהפנו אליהם את אור הזרקורים. "אתם לא תאמינו לזה, אבל הראיות מצביעות על לוחם סילס."
מבטים של חוסר אמון הוחלפו בין חברי הקבוצה. אף אחד לא אהב את וורקום וכולם סלדו מאדמירל פילזנר, אבל לפוצץ אותו? זה נראה קצת מופרך. התיאוריה הנוכחית של התקשורת היתה שמדובר בפיגוע של קבוצת טרור אסלאמית שביקשה נקמה.
"מי הבחור, המפקד?" שאל אחד הלוחמים הצעירים.
פרד כמעט לא היה מסוגל להביא את עצמו לומר זאת. "לוטננט קומנדר ג'יימס ריס."
"אין שום מצב בעולם!" צעק הלוחם הצעיר והניד בראשו. "שום פאקינג מצב! הוא היה המפקד שלי לפני שהגעתי לכאן. תותח על! בא מהשטח, מבין עניין. אין סיכוי שהבחור הזה עשה את זה."
הבוז של לוחמי הסילס החוגרים לקצינים היה ידוע היטב, אבל מדי פעם צץ קצין יוצא מהכלל, שהיה נערץ בזכות מנהיגותו, יכולותיו בשדה הקרב, האגרסיביות שלו ואופיו. ג'יימס ריס היה איש כזה.
"מצטער, סמיטי. נראה שזה נכון."
"טוב, אם הוא עשה את זה, היתה לו סיבה פאקינג טובה."
"זה לא משנה מה הסיבה, סמיטי. הוא עשה את זה. חד וחלק. גם אני מכיר אותו. היינו צמד בקורס צלפים ופעלנו יחד בימים הראשונים. אחד האנשים הכי יציבים שיש. למשפחה שלו יש היסטוריה ארוכה ביחידה."
"הוא ברח מהארץ, פרד? בגלל זה הקפיצו אותנו?" שאל לוחם אחר.
"טוב, כאן הסיפר מסתבך קצת. כולכם תתבקשו לחתום על טופסי סודיות נוספים לגבי מה שעומד לקרות."
"באמת?" התערב סמיטי. "עוד טופסי סודיות? אתה מתכוון שמאות הטפסים האחרים שחתמנו עליהם לא מכסים את זה? מה לעזאזל, המפקד?"
"פשוט תקשיב, סמיטי, ותן לי לסיים."
"סליחה, המפקד."
"אוקיי, אנחנו במצב חסר תקדים. לוחם הסילס הזה, כמו שאנחנו רואים ממה שהוא עשה בוורקום, הוא לא קצין טיפוסי שמפקד על שתי מחלקות ואז עובר לתפקיד מטה לחמש עשרה עד עשרים וחמש שנים. הבחור הזה יודע מה הוא עושה. לוחם סילס שהוא טרוריסט מבית. זה בטוח יגיע לחדשות בקרוב. בתקשורת עדיין אומרים שזה היה פיגוע טרור, אבל הסיפור ישתנה בקרוב, ואנחנו רוצים להתקפל מכאן ולצאת לדרך לפני שזה יקרה, כי אז הוא יהיה אפילו יותר דרוך ממה שהוא עכשיו. הוא עדיין על אדמת ארצות הברית, ושרת ההגנה רוצה שהוא ייתפס בהקדם האפשרי."
"פרד, לא ממש עקבתי אחרי הדברים מהחוף המערבי בחדשות. כמה אנשים הוא הרג בוורקום בפיצוץ הזה?" שאל אחד הבחורים הרגועים ביותר בצוות, שנראה כאילו הוא תמיד קצת שתוי.
"זה בדיוק הקטע, רק שניים: האדמירל ואיזה איש כספים מלוס אנג'לס. לעוזר של האדמירל התפוצץ עור התוף, אבל חוץ מזה, אף אחד אחר לא נפגע. מתברר שהוא הלביש על הבחור הזה מלוס אנג'לס חגורת נפץ, לקח את אשתו והילדים בתור בני ערובה וגרם לו לפוצץ את עצמו במשרד של האדמירל."
"לא רע!" הלוחם הרגוע הפגין סוף סוף סימני התעוררות. "זה באמת הארדקור. אני מתחיל לחבב את הבחור הזה."
"מספיק, פול," אמר פרד נחרצות. "זה עניין רציני. אסור לנו לזלזל בו. זאת משימה כמו כל משימה אחרת. תוציאו מהראש את העובדה שהוא לוחם סילס, חוץ מאשר בהקשר שנילחם נגד יריב אימתני. יש לו הכשרה דומה לשלנו והוא ראה די והותר קרבות. הריב שלו עם האדמירל והבחור השני הוא לא ענייננו. מה שכן ענייננו זה לתכנן משימה שבה נהרוג או נלכוד את היעד הזה," אמר, ודיבר בכוונה כאילו הם מתכננים משימה מעבר לים.
"היי, פרד, אמרת שהוא עדיין על אדמת ארצות הברית," העיר אחד הלוחמים המעמיקים בחבורה. "איך אנחנו יכולים לרדוף אחריו כאן? חוק פוסה קומיטטוס כבר לא בתוקף?"
"כאן נכנסים לתמונה הסכמי הסודיות, רבותי. שרת ההגנה השעתה את חוק פוסה קומיטטוס באמצעות צו נשיאותי. אנחנו נפעל על אדמת ארצות הברית ונשתמש בכל האמצעים שעומדים לרשותנו כדי להרוג או ללכוד את היעד שלנו."
"מה? היא בכלל יכולה לעשות את זה? למה אנחנו? למה לא פשוט להשתמש ביחידת העילית של האף בי איי?" שאל הלוחם.
"שרת ההגנה רוצה אותנו..." פרד היסס. "היא רוצה אותנו כי, לפי המקורות שלה, המטרה הבאה של ריס היא הנשיא."
גבות הורמו מסביב לשולחן כשהחומרה והמורכבות של המצב התבררו.
פרד סרק את החדר לפני שהמשיך. "אם למישהו יש בעיה לרדוף אחרי היעד או לפעול על אדמת ארצות הברית, שיודיע לי עכשיו."
איש לא זע.
"אוקיי. הוא בבקתה בהרים של ניו המפשייר. אין לי מושג איך הם יודעים את זה. תיק היעד דליל. כתוב שם 'יומינט ממקור יחיד ללא אימות טכני'. כמו שאמרתי, זה קטע מוזר. מחכה לנו ציפור בבסיס האווירי של הצי באושיאניה" זה היה בסיס חיל האוויר של הצי הקרוב לבסיס שלהם. "אנחנו צריכים להיות באוויר בתוך שעה. נעבור על הפרטים כשננחת בוורמונט. משם נתקדם לניו המפשייר. אין זמן לבדוק את זה לעומק או לתת למצב להתפתח. שרת ההגנה רוצה שזה יבוצע אתמול, ואנחנו הכוח הנבחר. שאלות?" פרד העביר את מבטו בין הלוחמים.
על המילים הבאות שיצאו לו מהפה התחרט ברגע שאמר אותן. "אתם לא צריכים לאהוב את זה. אתם רק צריכים לעשות את זה." איזה משפט דבילי, אמר לעצמו.
"סמיטי, חכה רגע," אמר פרד כשהלוחמים הלכו לאסוף את הציוד שלהם לקראת הטיסה.
"כן, המפקד?" שאל סמיטי ברגע שהדלת נסגרה.
"סמיטי, אתה לוחם אדיר, והייתי רוצה אותך לצדי בכל כניסה לחדר, תמיד."
"אבל...?"
"אבל אתה לא תבוא איתנו הפעם. ולפני שאתה מוחה או אומר משהו נוסף," הוסיף מפקד הכוח במהירות, "זאת לא ההחלטה שלך. אני מוריד אותך מהמשימה. אני לא יכול שיהיו במבצע הזה חבר'ה שמכירים את ריס ומעריכים אותו. אני יודע שאתה מבין."
סמיטי ניסה להסתיר את ההקלה שחש. הוא מעולם לא היה בדילמה כזאת. הוא לא היה יכול לאכזב את הצוות שלו, אבל גם לא היה מסוגל לרדוף אחרי האיש שהעריץ ושהיה בעיניו המפקד הקרבי הטוב ביותר שעבד איתו אי פעם, מישהו שהיה הולך אחריו באש ובמים. העובדה שפרד לקח את ההחלטה מידיו הראתה שהוא מנהיג טוב.
הוא רק הנהן, הרכין את ראשו ויצא מהחדר מרוקן מאנרגיה, בניגוד למנהגו.
פרד נשם עמוק. "בן זונה," לחש לעצמו, ואחרי נשימה עמוקה נוספת יצא גם הוא מהחדר והלך להכין את הציוד שלו.
-פרק 64-
הפנטגון
מחוז ארלינגטון, וירג'יניה
הסיפור דחק הצדה כל שידור אחר ברשתות הארציות והשתלט כליל על ערוצי החדשות בכבלים. ציטוטים "שלא לייחוס" מפי "בכירים" במשרד ההגנה שימשו לקידומו והבטיחו סיקור נרחב. המגישים השתתפו בספירה לאחור לקראת מסיבת העיתונאים שתקיים שרת ההגנה, לוריין הארטלי, בשעת צפיית השיא. כתבים שידרו מעשרות ניידות שידור שגדשו את האזור מול שערי בסיס הלוחמה האמפיבית של הצי בקורונדו והתייחסו לדיווחים על "טרוריסט מבית" האחראי לפיצוץ שבו נהרג אדמירל הסילס המעוטר ג'רלד פילזנר.
בשמונה בערב לפי שעון החוף המזרחי צעדה השרה הארטלי בביטחון אל דוכן הנואמים הכחול בפנטגון, לבושה בחליפה שחורה קודרת. פניה שידרו מקצועיות ושליטה, יד בוטחת ואיתנה בעתות מצוקה. לעולם אין להניח לטרגדיה להתבזבז. היא חשבה שהדבר היחיד שחסר בתמונה הוא חותם הנשיאות על הדוכן.
"אזרחי אמריקה," היא פתחה בקול שניטל ממנו המבטא הרגיל שלה, של ניו אינגלנד. "בצער רב אני פונה אליכם היום כדי לדווח על מקרה נוסף של אלימות מידי קיצונים באומתנו הדגולה. השבוע, אשתו וילדיו של איש עסקים נכבד מקליפורניה הוחזקו כבני ערובה בידי טרוריסט מבית, שאילץ את אבי המשפחה ללבוש חגורת נפץ ולחדור למתקן צבאי. פעולת טרור זו גבתה את חייו של גיבור אמריקאי גדול ומפקד כל יחידות הקומנדו הימי של ארצות הברית, אדמירל ג'רלד פילזנר. באופן טרגי, הרוצח היה בעצמו אחד מקציני הקומנדו הימי, יוצא צבא קיצוני שסרח, העומד בפני אישומים פליליים בגין רשלנותו כמפקד בשדה הקרב. רשלנותו ותפקודו הלקוי הובילו למותם של יותר משישים איש לוחמי קומנדו ימי, ריינג'רים של הצבא וטייסים ואנשי צוות אוויר באסון המבצעים המיוחדים החמור ביותר בתולדות אמריקה. האיש האחראי לאסון חסר התקדים הזה הוא לוטננט קומנדר ג'יימס ריס. ההערכה היא שרגשות האשם שלו בעקבות המארב הכושל באפגניסטן הניעו אותו להתמקד באדמירל פילזנר. הוא חשוד בכמה מעשי רצח נוספים בשבועות האחרונים בדרום קליפורניה, בהם הרצח המתועב של איש דת מוסלמי שוחר שלום, ורצח אכזרי נוסף שהתרחש רק השבוע בפלורידה קיז, שם גזל את חייו של גיבור אמריקאי נוסף, קפטן הצי לנארד הווארד."
השרה הארטלי השתהתה לרגע לשם האפקט הדרמטי. רק נקישות התריס של מצלמות העיתונות הפרו את השקט.
"לוטננט קומנדר ג'יימס ריס עדיין חופשי והוא חמוש ומסוכן ביותר. מבצע כלל ארצי של הרשויות לאיתורו ולמעצרו כבר יצא לדרך, אך למרבה הצער, האנשים והנשים האמיצים בכוחות אכיפת החוק שלנו נתקלים בקשיים מצד גורמי ימין קיצוני, המעמידים שיקולי פרטיות לכאורה מעל ביטחונם של האמריקאים לנוכח מכת הטרור. ביקשתי מהנשיא לחתום על צו נשיאותי שיאפשר לנקוט צעדי חירום שונים הנחוצים כדי ללכוד את מר ריס ולמנוע מאחרים כמותו לרצוח אזרחים נוספים. אני קוראת גם לקונגרס לפעול במהירות ולאשר את חוק ביטחון המולדת הדו מפלגתי, כדי שכולנו נוכל לחיות בביטחון וללא פחד. מאז פיגועי 11 בספטמבר חיפשנו את איומי הטרור בחוץ. המיקוד הקסנופובי הזה בטרוריסטים זרים כביכול גרם לנו להתעלם מהאיומים האמיתיים על חירותנו, המתבשלים כאן בבית. קיצונים כמו טימותי מקוויי, רנדי ויבר, אריק רודולף וג'יימס ריס צריכים להיות היעדים האמיתיים שלנו במאבקנו בטרור. אני עומדת הכן להגן על האומה הזאת מפני כל האויבים, מבית ומחוץ, ובעזרתכם נביא את ג'יימס ריס לדין, או שנביא את הדין אליו במהירות הבזק. אני אענה על שאלותיכם עכשיו."
כתבת נאה מאחת הרשתות קמה וקיבלה רשות לשאול שאלה שהוכנה לה מראש על ידי הדובר של הארטלי.
"השרה הארטלי, האם נכון שאשתו ההרה של לוטננט קומנדר ריס ובתו נרצחו בביתן לפני כמה שבועות ושג'יימס ריס חשוד בביצוע הרציחות האלה?"
"נכון מאוד, מרדית, ואנחנו אכן חושדים שריס היה מעורב בכך. עולה כאן עניין נוסף, הנוגע לבריאותם הנפשית של החיילים והחיילות שלנו. אנחנו, כאומה, חייבים לטפל בנושאים החשובים של בריאות הנפש ופוסט טראומה. אני קוראת לקהילה המדעית להקדיש את משאביה לטיפול בבעיות האלה. אנחנו לא צריכים להכריז מלחמה על חברים בקהילה שלנו שהם בני דת מסוימת, אלא על תסמונת הדחק הפוסט טראומטית. השאלה הבאה, כן, אנדרו?"
אנדרו הריסון היה כתב ומומחה משפטי באחת מרשתות החדשות בכבלים.
"השרה הארטלי, האם תוכלי לאשר שג'יימס ריס השתמש ב'רובי סער' עם מחסניות מוגדלות בחלק מהרציחות בקליפורניה?"
"כן, אנדרו, אנחנו יודעים שהוא השתמש במקלע קלצ'ניקוב בסגנון צבאי, עם מחסנית לא חוקית, כדי להרוג נהג מונית מוסלמי אמריקאי בלוס אנג'לס. פשעיו היחידים של הנרצח היו עורו הכהה ואמונתו באל אחר. עכשיו אשתו אלמנה וילדיו יתומים. שאלה אחרונה."
ויליאם ברנטלי היה הוותיק והמכובד שבשדרני הטלוויזיה האמריקאים, והקריירה שלו התחילה כשהיה כתב צבאי צעיר בשלהי מלחמת וייטנאם.
"גברתי השרה, אולי זה לא הזמן לשאלה כזאת, אבל הובלת את האומה שלנו בנחישות בתקופה של כל כך הרבה טרגדיות. האם תכריזי עבורנו על כוונתך להתמודד לנשיאות?"
אל תגזים, ויליאם. "תודה, ויליאם, אבל זה לא קשור אלי. זה קשור לגיבורים האמריקאים ששילמו את המחיר האולטימטיבי כדי להגן על האומה שלנו. זה קשור להבאת טרוריסט לדין. תודה לכולכם. אלוהים יברך את קורבנות הטרגדיות האלה ואת ארצות הברית של אמריקה."
השרה עמדה במשך חמש שניות תמימות ונעצה מבט במצלמות הטלוויזיה לפני שפנתה לצאת מימין הבמה.
שיחקתי אותה.
***
אנג'לס קמפ, קליפורניה
קייטי בוראנק צפתה בנאום של השרה בזעזוע. היא היתה קצת המומה לשמוע שריס כנראה הפך את מייק טדסקו למוקש אנושי במשרד של פילזנר, אבל בעיקר נגעלה מההאשמות המופרכות שהוטחו בו. היא האמינה שהרג את פילזנר וטדסקו, אלוהים יודע שהגיע להם, אבל לא היה שום סיכוי בעולם שהיה לו קשר כלשהו למותן של אשתו ובתו. היא ידעה ממקור ראשון שהסיפור על "רצח" נהג המונית בידי ריס היה שקר, עד לרמת סוג הנשק שהשתמש בו. היא גם היתה בטוחה שריס אינו קיצוני. הוא לא הזכיר פוליטיקה אפילו פעם אחת בשיחותיהם. לצייר גיבור כמו ג'יימס ריס כפשיסט שונא זרים היה עלבון צורב לכל מה שידעה על האיש ועל משפחתו, שהעריצה. הגיע הזמן שהיא תיקח חלק במאבק, הפעם בכובעה כעיתונאית, ותכתוב מאמר מערכת שככל הנראה יהיה הקול היחיד נגד מכונת יחסי הציבור האדירה של בני הזוג הארטלי.
-פרק 65-
מחוז קוֹאָס, ניו המפשייר
פרד עדיין האמין בחוקה. הוא הקדיש את חייו להגנה עליה. כמו לוחמים ותיקים רבים בסילס שאינם קצינים, היה לו תואר אקדמי. בניגוד לרובם הוא למד לתואר שני בפילוסופיה, מכל הדברים. הוא אהב היסטוריה, בייחוד היסטוריה של הלוחמה, אבל מיתן זאת באמצעות השלווה שהשרו עליו לימודי הפילוסופיה. החבר'ה כינו אותו לפעמים "הלוחם המשורר", והוא התגאה בכינוי הזה. העובדה שהנשיא ושרת ההגנה השעו את חוק פוסה קומיטטוס הטרידה אותו. הוא היה מבוגר מספיק בשביל לזכור את הפיאסקו של וייקו ואת זה של רובי רידג' בתחילת שנות התשעים. הוא היה רק ילד אז, אבל זכר את סופת האש הפוליטית שהתחוללה כשהתגלה שיועצים מטעם XXXXXXXXXX היו בשטח וסייעו לרשות לאכיפת האלכוהול, הטבק וכלי הנשק בווייקו. רוב האמריקאים עדיין חששו מאוד מחריגה של הממשל הפדרלי מסמכותו.
מה שעורר בפרד דאגה גדולה עוד יותר היה קבוצת הגברים שחיכתה לו ולצוות שלו בנמל התעופה האזורי מאונט וושינגטון בניו המפשייר: עשרים אנשי אבטחה פרטיים מחברה בשם קפסטון סקיוריטי. שיחה לפיקוד שלו אישרה ששרת ההגנה כבר התקשרה אישית כדי לוודא שהסילס יתמכו במאבטחים שנשכרו. הסיבה לכך, הבטיחו לו, היתה צורך משפטי כלשהו הקשור לפוסה קומיטטוס. פרד רתח מזעם. זה היה שטויות במיץ. אנשי האבטחה האלה לא היו כאן כדי לעצור את ריס, אלא כדי לחסל אותו. הוא הכיר את החוק והבין את החוקה. הוא גם ידע שנשבע לציית לממונים עליו, ושתי הנאמנויות הסותרות האלה כרסמו בנשמתו.
הנסיעה המהירה בכבישים ההרריים החזירה אותו להווה.
"סע לאט יותר, קלארק," הוא פקד בגסות. "אנחנו צריכים להגיע למטרה בחתיכה אחת."
לפי הכטב"ם, שהושאל מהמחלקה לביטחון המולדת, לא היו שום סימני חיים בבקתה ההררית, המרוחקת מהכבישים הסלולים של האזור הכפרי בניו המפשייר. היא נראתה מקום מפלט אידילי, לפחות בצילומים שפרד ראה באייפד מיני שהיה מונח על ברכיו.
הוא הזיז הצדה את הרובה שלו, מדגם HK-416, ולחץ על כפתור השידור במכשיר הקשר הטקטי שהיה מאובטח יחד עם הציוד על אפוד המגן שלו. "מוביל, האט," הוא הזהיר את הרכב הראשון בשיירה.
כל הלוחמים לבשו את ערכות הפשיטה הימיות האפורות שלהם, ללא אמצעי ציפה, כדי לא להיראות צבאיים מדי. במדים האפורים נטולי הייחוד הם נראו יותר כמו צוות ימ"מ מעיר גדולה מאשר חבורה של לוחמי סילס למודי קרבות. אבל הקסדות לא תאמו את האפור הבנאלי של שאר הלבוש. לוחמים נטו להיקשר לקסדות שלהם. קסדות בדגמי הסוואה שונים של מולטיקאם, או אלה של AOR1, בדפוס הסוואה מדברי, היו מונחות על ברכיהם כדי לא להרתיע את התושבים המקומיים מהמלחמה שהגיעה לסף ביתם.
"מה? נהיית זקן מדי לזה, המפקד?" התלוצץ אחד מחברי הצוות החדשים מהמושב האחורי של רכב השטח השכור.
"לא. אני רק רוצה שכולנו נגיע לנקודת ההורדה בחיים."
"הבנתי, המפקד," ענה הצעיר.
"היי, המפקד, למה הם לא משתמשים פשוט בשוטרים מכאן כדי לתפוס את הבחור הזה? שמעתי מה שסמיטי אמר עליו, שהוא לוחם טוב וכל זה, אבל הוא רק איש אחד והוא סתם לוחם סילס פשוט," אמר קלארק.
"היי!" פרד ענה, וקולו הסגיר יותר רגש מכפי שהתכוון. "הבחור הזה הוא ממש לא סתם לוחם סילס פשוט, ואתה יודע שאני שונא שמדברים ככה. הוא יעד בעל ערך גבוה. טרוריסט מקומי. הוא המטרה שלנו. אל תזלזל בו, הבנת?"
"כן, המפקד."
"זה נכון לגבי כולם," אמר פרד ולחץ שוב על כפתור הקשר. "תקשיבו טוב, חבר'ה. אנחנו במרחק שעה. אל תזלזלו בבחור הזה, בשום אופן."
"רות, קיבלנו," הגיעה התשובה מהרכב האחורי.
פרד נשען לאחור במושבו. רכבי הסוברבן והטאהו השכורים יביאו אותם עד לנקודת ההורדה, בצד השני של הר תלול מאחורי הבקתה. משם הם יפטרלו פנימה לתצפית מעמדה שלטת, ומאוחר יותר, בחסות החשיכה, ייכנסו וילכדו את הטרוריסט המקומי המפורסם ביותר באמריקה.
***
ריס ידע שהם יבואו. הוא לא ידע כמה יהיו, או מתי בדיוק יגיעו, אבל ידע שהם יבואו. הוא כמעט לא הקדיש מחשבה לשאלה את מי ישלחו. אולי אנשי אבטחה של קבלן פרטי? זאת היתה אפשרות סבירה, בהתחשב במשאבים של הקושרים שלקנוניה שלהם נקלע. אנשי השריף המקומי? הוא קיווה שלא. יחידת עילית של האף בי איי? סביר להניח, בהתחשב בסמכותם לפעול על אדמת ארצות הברית. XXXXXXXX? אולי, תלוי עד כמה שרת ההגנה נואשת.
יהיו אשר יהיו מי שיבואו הם יהיו חלק מהקנוניה הזאת. הם יבואו כדי למנוע ממנו להשלים את משימתו, והוא לא היה יכול לאפשר זאת.
ריס לא חש נאמנות לשום דבר ולאף אחד. מטרתו היחידה היתה שאלה שרצחו את משפחתו ישלמו על מה שעשו. הם לקחו ממנו הכול. עכשיו הגיע תורו.
כשיבואו אליו, החלק האחרון בפאזל יסתדר במקומו. ריס התפלל שהוא טועה, אבל עוד לפני ששמע את המסוק, הוא ידע שצדק.
רודפיו היו כלי שרת בידיה של חבורת קושרים שסירסו את המערכת לתועלתם האישית. כוח וכסף היו מניעים חזקים ביותר לאנשים שמטרתם היחידה בחיים היתה האדרתם העצמית. אילו ריס היה מת באפגניסטן כפי שתכננו, משפחתו עדיין היתה בחיים, הורן וחבריו לקשר היו עשירים יותר ממה שרוב האנשים חלמו אי פעם להיות, אדמירל פילזנר היה בדרכו למשרה במטות המשולבים, ולוריין הארטלי היתה בדרכה לנשיאות. אבל לרוע מזלם של כולם, הוא עוד היה בחיים. הוא היה חי ונחוש לבוא איתם חשבון ולשלוח את כולם לקבר בטרם עת.
הוא התקרב לסוף מסעו ובקרוב יצטרף לאשתו ולבתו. רק עוד כמה אנשים להרוג, ואם הוא צודק לגבי כוח התקיפה המתקרב, יהיה עוד שם אחד להוסיף לרשימה.
מעמדתו השלטת היתה לו תצפית ברורה על הדרך המובילה לרחבת העפר המבודדת, שמטיילים נהגו לחנות בה לפעמים את מכוניותיהם. בעונה הזאת היא עמדה ריקה.
ריס שמע את רעש הרוטורים של המסוק הרבה לפני שראה אותו. גם ממרחק כזה ידע מה מתקרב. המסוק לא הפתיע אותו, אף על פי שהם היו צריכים להשאיר אותו רחוק יותר עד תחילת ההסתערות. מה שהפתיע אותו היה מספר האנשים ששלחו. מאחורי הסוברבן השחורה נסעו שברולט טאהו ושני ואנים גדולים, שבהם עשרה מושבים. הוא צפה בהם יוצאים מכלי הרכב ומתארגנים במבנה רופף. אלה לא היו מטיילים או חניכים של הצופים, אלא האנשים שנשלחו להרוג אותו. היה שם ערב רב מוזר של כוחות צבאיים או פארא צבאיים ואנשי אבטחה להשכיר. כמה מהם עמדו כחיילים מקצועיים, בעוד אחרים שידרו יהירות, כאילו היו בלתי מנוצחים. שניים מהם אפילו הדליקו סיגריה. הוא מנה קרוב לשלושים תוקפים.
הגיע הזמן. האויב התקבץ, לא היה מודע והיה בשטח ההשמדה. ריס הרים את מערכת ההפעלה האלחוטית למטענים MK 186 שקישר אתמול בבוקר למחרוזת של שישה מוקשי קליימור. היא היתה מגושמת וישנה, אבל עבדה. הוא הטמין את המוקשים במארב קלאסי בצורת רי"ש, כשהוא נאמן לאמרה הצבאית הוותיקה, פשוט ויעיל. לידו היו מונחים מקלע Mk 48 עם קליעי 7.62 מילימטרים, ה M4 שלו, מטול רימונים M203 ושתי רקטות לאו.
הוא הביט שוב בכוח שנערך להרוג אותו ודרך את מערכת ההפעלה של המוקדים בלחיצת כפתור. בתחום הזה, חיים על החרב ומתים על החרב. האנשים שלמטה, במרחק של פחות ממאה וחמישים מטרים ממנו, ידעו זאת היטב. הגיע תורם למות על חרבם.
משהו עצר את ריס ברגע האחרון. הוא לחץ על כפתור הנטרול במערכת ההפעלה והרים את המשקפת. משהו בתנועה של אחד האנשים למטה גרם לו להסס. הוא נראה כמו המפקד ולבש מדי קרב מבצעיים אפורים וציוד תואם. בגלל הזקנקן והשיער הארוך מעט הוא נראה כמו איש אבטחה פרטי, אבל ההתנהלות שלו שידרה משהו אחר. הוא מיקד את המשקפת על האיש, שהיה אמור להתפזר לכל עבר, לנצח, בתוך שניות ספורות.
לעזאזל, פרד, מה אתה עושה שם למטה? חשב ריס כשצפה מטה על שותפו הוותיק מקורס הצלפים. חלקם אחים שלך, ריס. הם צדים אותך, אבל לא מגיע להם למות היום. אין להם מושג איזה תפקיד הם ממלאים במשחק הזה.
בלי לחשוב פעמיים, ריס שמט את המשקפת, חטף את ה M4 שלו ונעלם לתוך הסבך, משאיר מאחור מטרה ריקה לפרד להרהר בה.
רק אדם אחד בעולם ידע שהוא נוסע לבקתה.
ריס ידע כעת מה השם האחרון שעליו להוסיף לרשימה שלו.
-פרק 66-
הכתבה של קייטי בוראנק התפרסמה באתר חדשות לא מוכר, אך לגיטימי, בחמש בבוקר, שעון החוף המזרחי. כלי התקשורת המרכזיים יותר שעבדה איתם סירבו לגעת בה, שכן חששו מתגובת הממשל, כמו הגבלת גישה וביקורות של מס הכנסה. באתר דראדג' העלו אותה כבר בשש, ושעה לאחר מכן היא כיכבה בכל תוכניות הבוקר הפוליטיות. חובבי תיאוריות הקונספירציה בלעו את הסיפור עם הקרס, החוט והמשקולת. שדרני הרדיו קפצו על המציאה עד שעות הצהריים. סיפורים כאלה צצו כל הזמן, אבל האמינות של קייטי, כאחת התחקירניות האמיתיות היחידות שנותרו בתחום, עזרה לסיפור להגיע רחוק.
היא לא הטיחה האשמות, אף שהיו לה את הראיות לעשות זאת, אלא ביקשה מהקוראים לחשוב בעצמם. מה עשה מגייס כספים עבור פוליטיקאים, שנהג בבנטלי והיה בעל קשרים הדוקים למשפחת הארטלי, במשרדו של האדמירל בוורקום מלכתחילה? מדוע שרת ההגנה לא הודתה בקשר הקרוב שלה עם טדסקו בנאומה? מדוע שלוחם סילס מעוטר, שיותר מחמישה סבבי לחימה מאחוריו, יפרוק פתאום עול ויתחיל לחסל אנשים משרשרת הפיקוד שלו? היו לה ציטוטים מתועדים מפי מפקדים, עמיתים ופקודים לשעבר של ריס, וכולם הסכימו שהוא לעולם לא יעשה דבר כזה, אם כי כמה מהם הוסיפו את הסייג "בלי סיבה ממש טובה". הם גם הסכימו, פה אחד, שהוא לעולם לא היה פוגע באשתו ובבתו. ומדוע שרת ההגנה לא מקבלת את האליבי שלו הוא היה במרכז הרפואי של הצי בבלבואה כשמשפחתו נרצחה כפי שעשו חוקרי המשטרה? למה להתעסק בעובדות כשאפשר פשוט לצאת בהצהרות שהתקשורת תהדהד כמו תוכי?
קייטי גם הציגה שאלות לגבי קפסטון קפיטל ומעמדם כלקוחות של ג'יי די הארטלי. מדוע חברת השקעות פרטית מקליפורניה קיבלה הקצבה שנתית של מאה מיליון דולר מהתקציב של אשתו? האין הרעיון, שבן זוג של שרה בממשלה ישדל את משרדה, מושחת מיסודו? השאלות האלה, שבני הזוג הארטלי הצליחו לחמוק מהן בעבר, היו עכשיו עסיסיות מכדי שהתקשורת המרכזית תתעלם מהן והיו עלולות לפגוע קשות בסיכוייה של שרת ההגנה להיות הנשיאה הבאה.
צוות התקשורת של הארטלי נכנס למצב משבר מלא והשקיע בסיפור הזה הרבה יותר זמן ומאמץ משהשקיע אי פעם בנושא שקשור לפנטגון. אף שכל יועציה הקרובים היו מבחינה טכנית עובדי משרד ההגנה, הם התמחו בפוליטיקה והם באו איתה למשרד ההגנה וילכו אחריה כשתעזוב אותו. הם החליטו שדרך הפעולה הטובה ביותר היא להתבצר ולהשיב מלחמה. הם סירבו להודות שהכתבה, שפטרו כ"פייק ניוז", מעלה סוגיות מהותיות אמיתיות וגם תקפו את בוראנק וכינו אותה "זורקת פצצות שמרנית", למרות ההיסטוריה שלה של ביקורת שווה כלפי שתי המפלגות. השרה עצמה לא פרסמה שום הצהרה רשמית בתגובה לכתבה, ובמקום זאת תיאמה סצנה מבוימת עם כתבת ידידותית כשהיא וצוותה הגיעו לבית הלבן לתדרוך.
"האנשים האלה תוקפים את ג'יי די ואותי כבר שנים עם שקרים. שמרנים לא מסוגלים להודות שהאיומים האמיתיים על אמריקה נמנים עם אנשיהם. הם מרוכזים ב'איומים' זרים בזמן שאנחנו מקצינים את אזרחי אמריקה באמצעות הרדיו והאינטרנט. הבלוגרית הזאת היא חלק מהבעיה, לא חלק מהפתרון. אנחנו יכולים להשתחרר מהפחד הזה אם נעביר את החוק לביטחון המולדת."
תאכלי את הלב, קייטי, מי שלא תהיי.
מחר יתפרסם כאן בידיעות+ החלק ה-13 של הספר.
ג'ק קאר/ רשימת חיסול
Jack Carr / The Terminal List
מאנגלית: ערן בן יעקב
עורך אחראי: דב איכנולד
עורכת הספרות המתורגמת: נועה אילסר
עורכת התרגום: רתם כסלו
עיצוב הכריכה: אמרי זרטל
עימוד: טפר בע"מ
ידיעות אחרונות | ספרי חמד
עדיין איך לכם את אפליקציית עברית? הורידו עכשיו:
להורדה במכשירי אייפון - עברית App - App Store
להורדה במכשירי אנדרואיד (דוגמת סמסונג) עברית ספרים - אפליקציות ב-Google Play
