במבט לאחור, מה יותר פוגע באיכות השינה - תינוק או אזעקה?
1. תינוק. יותר ארוך ויותר מותח.
2. מעדיפה לקום לתינוק מאתיים פעם ולא אזעקה אחת.
3. סליחה, אבל זה לא מצחיק אותי.
איך ידעת שיש מתקפת טילים?
1. שמעתי את האזעקה.
2. שמעתי את ההתרעה לאזעקה.
3. לא התרעה. התרעות. מי סמך על התרעה אחת? ואם האפליקציה של צבע אדום או של פיקוד העורף הייתה קורסת?
העזת להתרחק מהבית?
1. כן, ברור, מה זה משנה איפה הייתי, התחושה הייתה שאין שום מקום בטוח בישראל ושבכל מקום יכול ליפול טיל.
2. יצאתי רק אחרי שווידאתי שלאורך המסלול היו מרחבים מוגנים, וגם היעד שאליו הגעתי היה מצויד במרחב מוגן.
3. לא התרחקתי ולא הרשיתי להתרחק ממני.
מה עשית בין התרעה לאזעקה?
1. את מה שעשיתי שנייה לפני.
2. התכוננתי. התארגנתי. סימסתי למשפחה או לחברים שיתכוננו גם הם.
3. הקדמתי וחיכיתי כבר עם התיק במרחב המוגן או ממש לידו, וסימסתי משם לכולם.
מה לקחת איתך למרחב המוגן?
1. את הנייד.
2. את הנייד ובקבוק מים, לפעמים גם אוכל או משהו לקרוא.
3. היה לי תיק מוכן, ארוז, ליד המיטה. בין השאר הכנסתי לשם דרכונים, כסף, תעודות, ועוד כל מיני חפצים קטנים, סנטימנטליים, שרציתי שיהיו איתי כשאבנה את ביתי מחדש.
מתי ביררת אם כולם בסדר?
1. מיד אחרי שיצאתי מהמרחב המוגן.
2. גם לפני.
3. גם תוך כדי.
שמעת שטיל פגע בבניין הסמוך למקום מגוריה של חברה.
1. הנחתי שאם לא שמעתי כלום, היא כנראה בסדר.
2. הנחתי שאם לא שמעתי כלום, יש מצב שנפגעה ומיד סימסתי לה.
3. חבל. הייתה בחורה נחמדה.
מה עזר לך להפחית חרדה?
1. לא הייתי בחרדה.
2. חישובים סטטיסטיים. שאלתי את עצמי מה הסיכוי שזה יקרה דווקא לי.
3. לנשום 1 2 3 4, להחזיק 1 2 3 4, לנשוף 1 2 3 4.... ושוב...
מה עשית בזמן השהייה במרחב המוגן?
1. מינפתי את האירוע להתיידדות עם אנשים זרים שאינני מכירה.
2. גללתי, זיפזפתי בין אתרים, התעדכנתי, עידכנתי. מה עוד היה לעשות בזמן הזה?
3. נפרדתי. סיכמתי: אני חייתי ביניכן כמו צמח... בררר... קר לי.
כמה עלית בשבועיים האלה?
1. במדרגות?
2. אני לא יודעת ולא רוצה לדעת. זה לא היה הזמן לשפוט את עצמי.
3. קראו לי מעתה: לווייתן כחול.
כמה זמן נשארת במרחב המוגן?
1. עד אחרי הבומים וקצת הלאה.
2. עד שאמרו שמותר.
3. אני עדיין שם, ואצא רק כשאהיה בטוחה שבאמת, באמת נגמר.
להיות פריבילגית זה אומר מה?
1. להיות מצוידת באזרחות זרה.
2. להיות מצוידת במקלט אטומי.
3. להיות אל-הורית.
אפשר לחזור עכשיו לדבר על עזה? על המצב? על החטופים? על הדמוקרטיה?
1. כן. רצוי.
2. רק תני שנייה לנשום.
3. רגע, החטופים עדיין שם?! אנחנו עדיין במלחמה?! מתי לעזאזל יהיה טוב?!
יד על הלב, לא הייתה בתקופה הזו גם...?
1. ששש... לא בקול רם. אבל כן. בניכוי המלחמה והזוועה, הייתה ארומה של קורונה: חופש כפוי, בית, משפחה.
2. יצאת מדעתך?!
3. את סוטה ואני לא מעוניינת לענות לך על שום שאלה יותר.
תוצאות
23-14 (כולל)
היית "עם כלביא" על מלא. ביבי גאה בך, כולנו גאים בך, שמרת על פרופורציות, על רוח טובה, על אופטימיות ועל נרמול החיים בצל המלחמה.
32-24 (כולל)
היית "עם כלבבי". היית חסרת אונים, חסרת ביטחון, חשדנית, שמנמנה ופחדנית. כל הדברים שהגיוני שתהיי. אולי הרעמה שלך הידלדלה, אבל יש לך תפיסת מציאות תקינה.
42-33 (כולל)
היית "אירוע לבבי". זה מובן, זה מעורר אמפתיה, אבל חבל שלא למדת למנף את החרדה לעשייה: להזמין ראש מקלחת חדש, לסדר, לקרוא, להתפתח, לפתח ידידות עמוקה עם מחמצת שאור... לא נורא. הכל בסדר. תמיד תהיה לנו את הפעם הבאה.
