בעידן אחר היה אפשר לכתוב בלחן דרמטי שכוכבי "קופה ראשית" נלחמים על חיי תאגיד כאן ועל חיי הסדרה שלהם עצמה. אבל כש-98 חטופים נלחמים ברגע זה על כל דקה נוספת בחייהם, קרן מור מגיעה עם הצעה אחרת. "הדבר הכי חשוב עכשיו זו עסקת חטופים", היא פותחת את השיחה, שנערכת בימים הדרוכים לפני שמגיעים למתווה, כשנדמה שכל דבר יכול עדיין למוסס את התוכנית העדינה שמתבשלת, ומועדת לפורענות. "אי-אפשר להמשיך לשום דבר בלעדיהם. בדרך לפה חשבתי על רעיון כביכול חתרני. הרי התכנסנו פה החמישייה, 'קופה ראשית', כדי לדבר על סגירת התאגיד, על הדמוקרטיה, על העונה החדשה שעלתה לאוויר. אבל מה יש לי לומר? תביאו אותם עכשיו. תסגור את הראיון ותשאיר עמודים ריקים. אני יכולה ללכת?"
אני מבין, אבל את גם יכולה להישאר ולדבר על הנושא.
"בדמוקרטיה צריך לתת ביטוי לכל הקולות. אם יש פה את המיעוט הנרדף הכי גדול עכשיו, זה משפחות החטופים".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
דב נבון: "במבחן התוצאה, החטופים לא פה. הם היו חייבים להיות פה מזמן, וכל היתר לא ממש משנה. אני ממש רוצה לצעוק שהם צריכים להיות פה. כל עוד הם לא חוזרים, זה כישלון מוחלט".
נועה קולר: "כל מה שאנחנו מדברים פה, גם אם משמעותי, לא יכול להתקרב לנקודה הכי חשובה עכשיו, החזרת החטופים".
איך ייתכן שהיחס למשפחות החטופים מידרדר? הן היו אמורות להיות המראה של האחדות שלנו?
מור: "אין חמלה. כולם רוצים להחזיר את החטופים, זה ברור. אבל עובדה שיש אנשים שיוצאים נגד המשפחות ומי שעומד בראשות הממשלה לא מגנה את זה. זו הסיבה העיקרית שבגללה אני מרגישה פצועה מוסרית. ראיתי שאפילו קוראים להם 'שמאלנים בוגדים'. בכלל, מה זה הצימוד הזה? אין לו שום בסיס. מי אמר שמה ששמאלני עושה הוא לא פטריוטי? מה הדרך שלי לבטא את האהבה שלי למקום הזה?"
קולר: "לא הגיוני בכלל שבהקשר של החטופים מדברים על שמאל וימין. מדובר במוסר, בקשת החיים, בפדיון שבויים ואנושיות בסיסית. זה בכלל לא קשור לשום דעה פוליטית, יש אנשים חיים בשבי, אין לנו זכות כחברה, ואין לממשלה זכות, לא להחזיר אותם".
מור: "נהפוך הוא. הממשלה צריכה לדאוג להחזיר את החטופים כולם, החוזה כבר הופר ב-7 באוקטובר, הוא לא יכול להמשיך להיות מופר".
יניב סוויסה: "המצב עם החטופים הוא בלתי נסבל. כבר כמעט שנה וחצי של דיונים מה טוב ומה לא טוב. לפני הכל חייבים להחזיר את כולם ואחר כך לבוא דין וחשבון עם המחבלים. לא יכול להיות שמשפחות שכבר שנה וחצי אין להן חיים נאחזות בטיפות של תקווה שמתפוגגות".
7 צפייה בגלריה
הפגנה למען שחרור חטופים. "לפני הכל חייבים להחזיר את כולם, ואחר כך לבוא דין וחשבון עם המחבלים"
(צילום: REUTERS/Kai Pfaffenbach)
מור: "בתחילת המלחמה דיברתי עם מישהי שבעלה נחטף, והיא אמרה לי שמפחיד אותה ומזעזע אותה הקולות שהיא שומעת נגד החטופים וקרוביהם. אמרתי לה שזה בטח קול בודד ושלא יכול להיות ואין מצב. היא אמרה לי שלצערה זה ככה והיא פוחדת שזה רק יתגבר".
צדקה.
"בעלה עדיין שם והיום אני כבר מודה בפניה שלצערי טעיתי וההנהגה לא רק שלא מכילה את המשפחות ולא חומלת עליהן, היא גם לא נלחמת בקולות האלה, בכל אותם הצועקים על המשפחות ומקללים אותן, ובכך היא נותנת לזה לגיטימציה. זו ערלות לב, זה מפחיד ומשתק. וזה שאותה אישה מעדיפה להישאר בעילום שם - אומר הכל".
נבון: "זו בכלל שיחה מעוותת אם אנחנו צריכים להסביר איך להתנהג למשפחות של חטופים. אבסורד ממש".
תשמע, רק באחרונה נאסרה כניסתה של עינב צנגאוקר לכנסת. נטען שהיא מפירה את הסדר בצורה לא נעימה.
מור: "ברור שהיא לא תהיה נעימה לכולם בכנסת. הבן שלה חטוף בעזה! איפה היא תגיד את הביקורת שלה? במשכן, בכנסת, גם לשם זה הוא נועד. המשרדים בכנסת הם לא פרטיים של הפוליטיקאים, אלא של הציבור. זה לא המפעל שלכם ועבודתכם כפוליטיקאים היא להקשיב לביקורות כמו של עינב צנגאוקר. כל עוד הבן שלה לא חוזר, אתם צריכים להמשיך לשמוע את הביקורת שלה בכנסת".
בעידן אחר, אולי במקום אחר, כוכבי הסדרה הכי מצליחה במדינה לא היו אמורים בכלל לשבת יחד ולהתייחס לשאלת עתידם, שנגזרת מגורל התאגיד כאן, הבית של 'קופה ראשית' מתחילת דרכה. אבל במדינת ישראל החליט שר התקשורת ד"ר שלמה קרעי שהסוגיה הכי חשובה מבחינתו במלחמה, כזו שמעיבה על שנתו, היא דווקא סגירת תאגיד השידור הציבורי ולא, למשל, הירתמות לטובת בני משפחות החטופים.
בניסיון להצדיק את המהלך, קרעי מסביר בין השאר שהתאגיד דל רייטינג. 'קופה ראשית' היא התשובה הראשונה והמוחצת ביותר כדי להפריך את טענותיו. התאגיד הצליח לייצר סדרת קאלט, המשודרת מדי שלישי בערב בכאן 11 וכאן BOX, שפיצחה באופן נדיר את טעם הקהל הישראלי והפכה חוצת גילים ואוכלוסיות, כשהיא זוכה לרייטינג טוב מאוד על המסך, מנצחת לא פעם את הערוץ היקר לליבו של השר, 14, ונתמכת בנתונים מדהימים של צפייה בערוצים הדיגיטליים. במקום שאמור להיות משוחרר מאימת הרייטינג, מול מפלצות הריאליטי שממול, הצליח התאגיד להנפיק להיט טלוויזיוני מעורר קנאה גם בערוצים המסחריים. קרן מור, דב נבון, נועה קולר, אמיר שורוש, יניב סוויסה ודניאל סטיופין, שחקנים עם רקורד עשיר, הפכו ברחוב בבת אחת לכוכבה, טיטינסקי, שירה, רמזי, ניסים ואנטולי. "אני רק טיטינסקי, נמחק דב נבון", מסביר טיטינסקי. "אני לפעמים מבקש לדעת אם הם זוכרים איך קוראים לי באמת".
7 צפייה בגלריה
שר התקשורת שלמה קרעי. "הערוץ עושה טוב לישראל, לא מצליח להבין למה פתאום רוצים לסגור"
(צילום: אלכס קולומויסקי)
ואת זה רוצים לסגור כרגע. למה בעצם?
שורוש: "התאגיד מייצר כל כך הרבה תכנים לכל כך הרבה שכבות באוכלוסייה, כמעט לכל המגזרים, והתוכן הוא ברמה מאוד גבוהה. אני קורא לזה נטפליקס ישראלי. ועכשיו הוא נעצר, אז יש משהו שנתקע בגרון. אתה לא מבין מה ההיגיון. זה קצת חוסר יכולת להתמודד עם הצלחה אולי. יש פה ערוץ שעושה דברים מאוד יפים לילדים, למבוגרים, סדרות איכות, דוקו, מגוון. ערוץ באמת בתנופה כל כך גדולה ועושה לישראל טוב. לא מצליח להבין למה פתאום רוצים לסגור?"
שר התקשורת הסביר בין השאר שהתאגיד יקר מדי, לא מגוון מספיק, לא משקף מספיק את האוכלוסייה בישראל - והרייטינג דל מאוד.
קולר: "אני מרגישה שכאן 11 זו רפורמה אמיתית. הרי בערוץ 1 היה דרוש שינוי, עשו את זה - ובאופן פלאי התאגיד מאוד הצליח. כלומר, שינו את הקבוצה, הרכיבו ניהול חדש, ביוזמת המדינה, הרפורמה בוצעה והיא משרתת את הציבור בישראל במובנים הכי חיוביים שיש - אין על זה בכלל שאלה. על התרומה לילדים של כאן חינוכית אפילו אין לי מה להסביר, וגם 'קופה ראשית' היא סדרה שילדים אוהבים. אז אפשר להגיד מקרי, אבל זה לא מקרי בכלל".
סטיופין: "היום 'קופה ראשית' היא סדרה מוכרת, אבל כשהיא יצאה לדרך זאת הייתה חבורה של שחקנים די אנונימיים, חוץ מקרן מור ודב נבון, ולהפיק איתם סדרה זה לא מובן מאליו. לא כל ערוץ מסחרי היה שם על זה את הכסף שלו. בסופו של דבר המטרה של ערוץ מסחרי זה להרוויח. והתאגיד? המטרה שלו זה להפיק תוכן שיעניין את החברה הישראלית, ואני - גם כצופה עם הילדים שלי - אוהב את התכנים של התאגיד".
כמעט לא האריכו לעונה שנייה אחרי ההתחלה בחינוכית.
קולר: "נכון, ואז הלכנו ושוטטנו. הם הלכו עם הקלטת לקשת ואז הלכו ל-yes. וזה התקבל בסוף בכאן עצמו".
עברת גם עם 'חזרות' תהליך דומה. כלומר, התאגיד באמת משמש בית לתכנים שלא היו מוצאים את מקומם בערוצים אחרים.
"נכון. 'חזרות' הוצעה לפני התאגיד לכמה גופים, שהחליטו לא לקחת. זה לא היה יכול לקבל את אותו המקום בערוץ אחר".
נועה קולר: "באופן פלאי התאגיד מאוד הצליח. כלומר, שינו את הקבוצה, הרכיבו ניהול חדש, ביוזמת המדינה, הרפורמה בוצעה והיא משרתת את הציבור בישראל במובנים הכי חיוביים שיש"
מור: "אני חושבת שהיתרון הגדול בתאגיד הוא האפשרות להעלות תכנים מורכבים, לא מדורות שבט דווקא. אני פריקית של רדיו ומוצאת בתאגיד ערוץ ציבורי של ממש, שמייצג מיעוטים. במדינה דמוקרטית אתה חייב להגן על הייצוג למיעוט, כדי שלא יישמע רק קולו של הרוב, שממילא בשלטון".
קרן, דב, אתם התחלתם עם 'החמישיה הקאמרית' בטלעד, ערוץ 2 ב-1993, ואז עברתם לרשות השידור. הרגשתם שהיה פחות חופש בערוץ מסחרי?
נבון: "'החמישיה הקאמרית' שרדה כי היא עברה לערוץ הציבורי ולא שפטו אותנו כל הזמן במונחים של כמה רואים או מי הקהל שרואה. זו לא הייתה ההרגשה שלנו בערוץ מסחרי. כשעברנו לערוץ הראשון, ניתנה לנו האפשרות באמת לעשות תוכנית כמו שרצינו. היינו בתוך חדר ולא פזלנו, לא היה עולם, פרט למפגש עם הכותבים שממנו עשינו מה שאנחנו רוצים, ולא שאלנו אף פעם מה הם רוצים, גוף השידור או הקהל".
קולר: "כיוצרת, כאן הוא גוף שמאוד מאפשר ליוצרים חירות אמיתית ביצירה, שלפעמים אתה לא יכול למצוא במקומות אחרים בגלל כל מיני שיקולים".
שורוש: "למשל, לאפשר לעצמך כישלון. לא לחפש רק את ההצלחה".
נבון: "בדיוק. מה, בערוץ מסחרי יגידו לך, שמע, תעלה את הסדרה הזו, קדימה, היא איכותית אבל לא תביא קהל? לא יקרה. הכל רייטינג ורייטינג, וזה בסדר אגב. אלה גופים מסחריים".
קולר: "בכאן לא הגוף עצמו, ולא ההנהלה, מתערבים ליוצרים בסיפור שהם רוצים לספר. הם לא כופים קאסט. בערוצים מסחריים אתה צריך נורא למכור, אז אתה לא חייב לקחת מה שאתה לא חושב שיעשה את זה - גם אם הסדרה טובה בעיניים מקצועיות".
מור: "'החמישיה הקאמרית' התחילה כדי לכסות חור בלוח של טלעד. הערוץ רק עלה לאוויר, והביקורת הראשונה עלינו הייתה בערך 'תזוזו, תמותו'. חזו לנו בתעשייה העפה מאוד מוקדמת עוד לפני שעלינו, כי צפו שלא נשיג רייטינג טוב, שלא נביא מפרסמים".
נבון: "לא תביאו מפרסמים, לא יהיה כסף, לא תהיה תוכנית. זה היה המסר".
ואז זה מגביל אותך אמנותית כי אתה חושב כמו כוכב פופ: מה יהיה הלהיט הבא.
נבון: "בדיוק. אתה לא יכול להתעלם מהקולות בערוץ מסחרי, לא יכול לעשות אינדי כשיש שאלה אם תהיה עונה שנייה ומה אני צריך לעשות כדי שהקהל יצרוך את הדבר הזה. אגב, אנחנו מדברים על תוכן ותרבות, בכלל לא על ים האנשים שמתפרנסים מהתאגיד. מה רוצים, שמשפחות רבות יישארו בלי פרנסה? ועוד בתקופת מלחמה".
מור: "זה בדיוק כמו מפעל שנסגר. כשאתה עושה משהו והוא מצליח, אז יש עונה שנייה. המאבק הפנימי מעלה אצלך שאלה מהותית - האם להמשיך לפמפם את ההצלחה הזאת או לנסות לחדש. זה המאבק שלנו בתוך עצמנו, כאמנים, כל הזמן. אני חוזרת רגע ל'חמישיה הקאמרית'. כשערוץ 2 התחיל והיה ברור שהכיוון הוא מסחרי לחלוטין, נכנסו אלינו לחדר ויכוחים - שעלו לפעמים עד צרחות - והכל על תוכן, על למצוא חן או לא, את מי אנחנו משרתים? אלה היו ויכוחים אידיאולוגיים כמו דגניה א' ודגניה ב'".
נבון: "בגדול שאלנו את עצמנו שם עד כמה אנחנו נאמנים לעצמנו".
הכל נכון, אבל אומר השר קרעי: אם התאגיד ייסגר, נמשיך להשקיע בהפקות מקור, נחזק יצירה. יש חלופות.
שורוש: "לפחות לפי החוויה שלי מהרחוב ומהרשתות, כולם רואים את 'קופה ראשית', מכל העדות והדתות. הפיל שבחדר הוא הדבר היחידי שמפלג חברה בדרך כלל, שזה אזור החדשות. ושם אני חושב שהמחלוקת נמצאת. בגלל זה הפער, בגלל זה גם היה לי בהתחלה קשה, כי אני חושב שכולם חושבים שהתכנים של כאן מדהימים. זה מה שאני מרגיש. מה, אני טועה?"
תשמע, אני רק מצטט את השר קרעי. הוא לא נתלה רק בחדשות, אלא גם בטענות אחרות כמו רייטינג.
"הכמויות של הבקשות אליי, 'תעשה לי ברכה', הן משוגעות. אני הולך בבני-ברק, למשל, כולם מכירים ומבינים את הסדרה, וצופים בהרבה תכנים נוספים של התאגיד. זה קורה לי בכל מקום שאליו אני מגיע".
נבון: "השר קרעי לא מתאר את המציאות. הבת שלי לא צורכת את התוכן שלה באותו רגע, היא צופה ביוטיוב למשל. בנתוני הרייטינג האלה השר לא מכיר. פה אני חולק עליו. גם כשמסתכלים החוצה, רואים שהתכנים של התאגיד קיבלו המון פרסים והכרה מהעולם. 'טהרן' נמכרה לאפל, 'שעת אפס' נמכרה גם. כלומר, יש דברים שיוצאים החוצה ומספרים את הסיפור שלנו, הישראלי. את זה לא מודדים ברייטינג".
קולר: "התפקיד של הדמוקרטיה הוא מראש לייצג מיעוטים וגם את הרוב, ואוכלוסיות מוחלשות, וכן גם אוכלוסיות חזקות. ברגע שהממשלה אומרת 'אנחנו נשלוט בגוף השידור הציבורי', הסיפור נגמר שם. זה כבר הופך להיות ערוץ מטעם הממשלה. יש הבדל בין להגיד התיאטרון הלאומי לבין התיאטרון הלאומני. מה זה התיאטרון הלאומי? זאת אומרת שאנחנו מקבלים את זה שהמדינה מסבסדת גוף ציבורי ונותנת שירות ותכנים לכל האוכלוסייה. אנחנו רוצים להישאר עם ערוץ לאומי, לא ערוץ לאומני".
זה בדיוק המשפט של השרה מירי רגב: מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו.
"אני לא נכנסת לאינטרסים הספציפיים של קרעי. מבחינתי זה שם שגם יכול להתחלף. התאגיד לא אמור להיות מטעם הממשלה. ואנחנו שנים עם אותה ממשלה".
הניסיון לסגור את תאגיד השידור הציבורי התחיל כבר עם כניסתו של קרעי לתפקיד שר התקשורת, עם הקמת הממשלה החדשה בדצמבר 2022. המהלך בוצע במקביל לניסיון מהפכה משפטית בישראל וכבר אז הוציא לרחובות את אנשי תעשיית הטלוויזיה בארץ. המלחמה הורידה מהפרק את האפשרות לסגירה, עד שקרעי החזיר אותה לשולחן בשבועות האחרונים.
אמנים מבטאים בדרך כלל את הפלורליזם ואת חופש הביטוי. האם אתם באמת מרגישים הצרה של חופש הביטוי כאמנים, חשש כבד, או שזו רק תקופה שתחלוף ואנחנו כאן מגדילים את הדרמה?
נבון: "הראיון הזה כבר מוכיח שכן. אם אני צריך להסביר למה לא לסגור את התאגיד, לסנגר על התוכן שלו, אני כבר מרגיש שמשהו לא מסתדר לי".
קולר: "זו לא דרמה מופרכת. אני מנסה להיות הכי כנה ומחוברת למה שאני באמת מרגישה, כשחקנית וכיוצרת. אני לא מרגישה כרגע צמצום, אבל כן את הפחד מהצמצום, חרדה שהמציאות תשתנה".
שורוש: "כבן אדם שגדל כחצי-חצי, כמיעוט, ומכיר את השטח, הייתי בקרבי. אגיד לך משהו מהצד הרוחני שבי: כל מה שבא להפחיד אותי הוא אויב רוחני שלי. אני יודע איך אנשים מתייחסים לערבים באמת, אליי באמת. ומי שמנסה להפחיד אותי, אני קצת ציני אליו".
אמיר שורוש: "כבן אדם שגדל כחצי-חצי, כמיעוט, ומכיר את השטח, הייתי בקרבי, אגיד לך: כל מה שבא להפחיד אותי הוא אויב רוחני שלי. אני יודע איך אנשים מתייחסים לערבים באמת, אליי באמת. ומי שמנסה להפחיד אותי, אני קצת ציני אליו"
אז אתה אופטימי לגבי חופש הביטוי בישראל?
"אני לא נכנס לאף נרטיב של אף אחד, אני חצי-חצי ואוהב את כולם. כל מה שקיים עבורי בסקאלה זה לעשות את התפקיד שלי כמו שאני רוצה, ושיהיו לי את הטייקים הכי טובים, ושאני אבין מה אני עושה, ושיהיה לי חופש אלתור. השאלה הזאת היא לא חלק מהעולם שלנו בפרקטיקה".
קולר: "רגע, ב'ארץ נהדרת' אין סאטירה?"
שורוש: "'ארץ נהדרת' זה עניין של סאטירה. זה ממש שונה, כי הדברים נכתבים על היום, על אקטואליה, אז הדברים שבוחרים להגיד הם מאוד-מאוד ספציפיים, נבחנים, נשקלים ונמדדים".
ועדיין, 'ארץ נהדרת' נחשבת אופוזיציה מאוד חזקה לממשלה.
שורוש: "אבל ניכרת שם הבחירה. 'קופה ראשית' זה עולם אחר. כל הזמן שואלים אותי איך אתה יכול לעבוד, להצחיק בתקופה הזאת? זה מה שאני עושה כל החיים. רבתי עם אשתי, זה מבחינתי סיוט הכי גדול נגיד, אבל אני הולך ועושה מצלם".
נבון: "רגע, בוא נשאל אותך. כעיתונאי אתה מרגיש צמצום של חופש הביטוי?"
תשובה דומה לתשובה של נועה: לא מרגיש צמצום, ברור שחי את החששות.
נבון: "גם אני לא מרגיש צמצום, אבל אם רוצים לפגוע בערוץ שעושה את התפקיד שלו הכי נהדר בעולם כרגע, איך לא נחשוש? למה אני צריך לנמק משהו שיש עליו קונצנזוס?"
שורוש: "יש לי שאלה: אם אתה משמש אופוזיציה בתוך עולם מסוים, נניח אופוזיציה לרעיון כלשהו, אתה לא מרגיש שאתה יכול לפגוע בחלק מהקהל שלך באמצעות מה שאתה עושה בעבודה שלך?"
7 צפייה בגלריה
מתוך קופה ראשית. "יכולנו בקלות להיות לא פופולריים, אנחנו נורא שנויים במחלוקת"
(צילום: כאן 11)
קולר: "אבל יכולנו ב'קופה ראשית' להיות לא פופולריים. הרי אנחנו נורא שנויים במחלוקת, זו אשכנזייה בלתי נסבלת, ההיא פרחה בקופה".
מור: "על מי את מדברת?"
קולר: "ומה זו הדמות של ערבי נאיבי? הקהל יכול היה לומר שהסדרה כולה מנציחה סטריאוטיפים ואפילו שאנחנו מגעילים".
שורוש: "באמת אמרו את זה בהתחלה".
קולר: "כולם חוטפים ב'קופה ראשית', כל הדמויות. היה בזה סיכון. ומי הכי חוטף? שירה שטיינבוך. היוצרים הלכו עם הקומדיה, ולא כדי לרצות קהל".
שורוש: "אבל אני לא מדבר עליהם ועל זה שהם בחרו לכתוב משהו. אני מדבר על מהות המקצוע שלי".
קולר: "לעשות רמזי הכי טוב שיש".
שורוש: "בדיוק".
הימים הראשונים שאחרי 7 באוקטובר הפכה את כוכבי 'קופה ראשית' ללהקה של ממש, שמגיעה לכל מקום בארץ. הוואן של הסדרה יצא לדרכים ובמשך שעות רבות, מדי יום, הגיע למפונים מהדרום ומהצפון, משפחות שכולות, פצועים, שורדי שבי ובני משפחות החטופים. "זה בעצם היה כמעט חודשיים של טור שבו נפגשנו עם כל המפונים, למשל", נזכר שורוש. "אני זכור שבוטל הפסטיגל בגלל המצב וכל מה ששאלו אותי באותו חודש, גם הורים וגם ילדים, היה אם יש סיכוי שבכל זאת הפסטיגל יתקיים. זה מגיע מתוך איזשהו חיפוש לברוח, ובעיניי, היכולת ללכת לאסקפיזם גם בתקופה כזו מעיד על דאבל שלנו. זה מספר על החוזק".
אבל מה עושים כוכבי 'קופה ראשית' מול קהל? אין לכם רפרטואר להיטים.
קולר: "בעיקר התחבקנו וחיבקנו".
שורוש: "אנחנו פשוט ספגנו את הקהל, נתנו להם מה שהם רוצים, עשינו לפעמים סצנות, זה דור שרוצה מאוד להצטלם. מהמפגשים עם המפונים הבנתי שהם לא מעוניינים להיכנס איתך לַכָּבד. אפילו יותר מזה, החבר'ה שפגשת בגילאי 17-15, כבר מזהים את הכבדות מרחוק. זה לא בא להם טוב, הם רוצים אותך שכונה, בחיבוקים ובוא איתי הצידה. אם עכשיו אתה תבוא אליהם בפנים נפולות, המבט יהיה 'כפרה, אני כל היום רואה כמוך, תתקדם'".
רגע שנחרת במיוחד?
"היו המון. יש לי חבר שהוא אחד מהמפיקים של הנובה והלכתי למפגש של שורדים. קרן ונועה באו איתי. היו המון אנשים, ישבנו איתם, שמענו מוזיקה, עישנו סיגריה, דיברנו. אתה מקבל מהם כוח. אל הפרמיירה של העונה החדשה הגיעה איריס חיים, אמא של יותם חיים ז"ל, אישה מתוקה כל כך ואיזה כוח היא נותנת לך. היא סיפרה לי שליותם היה חתול בשם רמזי, שנעלם כשהוא נחטף, הם מאוד אוהבים את הסדרה בבית. היא מספרת שהחתול חזר. ואיריס מחבקת אותי אחרי ואומרת: 'תקשיב, בא לי לצעוק עם ישראל חי'. אתה מבין? זה הווייב".
סוויסה: "עמית בר, לוחם שנפצע בעזה, יצר איתי קשר. הוא נותח ושלחנו לו סרטוני חיזוק, הגיע לבקר בסט של העונה החמישית ואפילו השתתף כניצב. הזכות שניתנה לנו לשמח ולעזור מדגישה כל רגע כזה".
קולר: "כולנו מאוד משתדלים ללכת ולבקר ולשמח ולעשות מה שאפשר. אם אני צריכה ללכת לבד, אני מזעיקה הרבה מאוד את אמיר. 'אמיר הלוויה, אמיר שבעה'. ישר יש הירתמות".
שורוש: "פגשתי את שורד השבי יגיל יעקב, והוא כזה: 'רמזי רמזי, בוא לפה, לחדר, אתה רוצה לעשות איתי סלפי? אני סלב'. דברים כאלה עושים לך איפוס".
בן דודה של קולר, רועי עידן ז"ל, צלם ynet, נרצח בשעות הראשונות לטבח 7 באוקטובר בכפר עזה. הוא הספיק לצלם את חוליית המחבלים שחדרה באמצעות מצנחי רחיפה וחזר מיד לביתו, שם היו סמדר אשתו ז"ל ושלושת ילדיו. המחבלים הגיעו לבית ורצחו ביריות את סמדר. ילדיהם מיכאל ועמליה התחבאו בתוך ארון ונותרו בממ"ד כ-14 שעות, עם גופתה של אמם בחדר. רועי נרצח מחוץ לבית. בתם אביגיל, בת ה-4 אז, נחטפה והוחזרה אחרי 51 יום בשבי. "רועי ואני ממש גדלנו ביחד כילדים", מספרת קולר בדמעות, "כשמיכאל ועמליה הסתתרו בארון, בדיוק הייתי בטלפון עם קרן, שהייתה אז בוונציה. הרגשנו שאנחנו מדברות על מדע בדיוני, זה היה נראה לא הגיוני, לא הבנתי מה אני אומרת בכלל. אני אומרת לקרן: הילדים של בן דוד שלי בארון עכשיו, רועי אולי נחטף. סמדר, האמא, נרצחה. התברר לנו בהמשך שאביגיל נחטפה. שני הגדולים שרדו את זה, אביגיל, תודה לאל, חזרה מהשבי".
מה שלום הילדים?
"אני בקשר עם לירון, האמא המאמצת יחד עם בעלה זולי. סמדר ולירון היו אחיות מאוד קרובות. באזכרה של השנה לרצח סיפרה לירון על כמה שהילדים של אחותה הם מתנה בשבילה. לירון וזולי הפכו מהורים לשלושה להורים לשישה, ויש גם את האחים של רועי שכל הזמן סביב הילדים. זו תקומה מטורפת, זה שיקום מטורף, הם יתומים מהורים, אבל הם מפוצצים באהבה ובאנשים תומכים. כל אחד קיבל את זה אחרת. מיכאל לא כל כך דיבר עם אמיר ואיתי. הוא רק רצה לשחק כדורגל עם אמיר".
שורוש: "והגעתי, ובאמת רק שיחקנו כדורגל. לא יותר מזה".
קולר: "בעיניי, זה כמו אחרי שואה. יש תקומה לילדים האלה, יש צ'אנס אמיתי לחיות חיים מדהימים ומלאים, ואנחנו צריכים לשמור עליהם".
ביקרת אותם ממש בימים הראשונים.
קולר: "התקשרו מהמשפחה ואמרו, 'בואי לבקר את הילדים' - שאני לא מכירה באופן אישי. שאלתי איך לבוא, כקרובת משפחה או כ'קופה ראשית'? והתשובה הייתה מהירה: תבואי 'קופה ראשית'. התקשרתי כמובן לאמיר כדי שיגיע איתי. פחדתי פחד מוות להיכנס לשם, כי זו משפחה שלי ולא ידעתי אם נכון להגיע כשחקנית, ממש לא רציתי להיכנס לבית הזה. אביגיל עוד הייתה בשבי, כולנו היינו מפורקים. הכל היה שוקיסטי".
שובר לב.
"שמע, נפגשנו כדי לדבר על התאגיד, אבל אני מרגישה שמה שקורה עכשיו זה שאתה מדבר עם אנשים שבורים, המדינה שבורה. אם הייתי יכולה להעביר משהו בראיון זה את השאלה: למה בכלל יש לי דפיקות לב מהשאלות, למה אנחנו בלחץ, למה אנחנו מפחדים ממה שמישהו יגיד פה, למה אנחנו מפחדים מהציטוטים. אנחנו בחורבות ואנחנו מרגישים צורך הישרדותי עז להחזיק ידיים זה עם זה ולתת טונות, בוסטים של אהבה".
נבון: "ב-7 באוקטובר התחילה אצלי מצוקה מאוד גדולה, הרגשתי חרדה אינסופית, הרגשתי מפורק - אבל אז התחלנו לדבר בינינו בקאסט וישר החלטנו להתארגן יחד. יומיים אחרי כבר היינו בדרכים. בשבוע הראשון קיבלתי טלפון בעשר בלילה ממלון של מפונים מהדרום. הם אמרו לי שיש ילד שמרגיש מצוקה אחרי שעבר טראומה ביום של הטבח. התברר שהוא מאוד מחובר לדמות של טיטינסקי ורוצה לדבר איתי. ישר התקשרתי לילד, מקסים כמו מלאך, ומה המשפט הראשון שהוא אומר לי? תעשה לי אמנון טיטינסקי! ואני מוציא ממנו חיוך ופתאום מגלה את הכוח שלי במקצוע שבחרתי".
מור: "בתחילת המלחמה התקשרה אליי בת דודה שלי, שהיא פסיכולוגית, הייתה בים המלח עם ילדי העוטף, משפחות חטופים ומשפחות של המפונים. היה ילד מאחד הקיבוצים שלא הצליח להירדם וביקשו ממני לדבר איתו. עלינו לזום, אני בבית, הוא במלון. הוא שאל אותי כל מיני שאלות על כוכבה, וגם שאל מה אני אוהבת בישראל. עניתי לו שהשפה העברית היא המשאב שלי, אני מתחילה לתת לו הרצאה סדורה על הקשר העמוק שלי לשפה. אחרי כמה דקות חשבתי שאם הוא לא הצליח להירדם, עכשיו הוא כבר בטוח עמוק בשינה".
נבון: "היה לי רגע שלא אשכח, בשבעה של חייל מהרצליה. ההורים התקשרו, סיפרו שהדבר האחרון שהבן רצה לראות, לפני שעלה לצפון, היה פרק של 'קופה ראשית'. הוא סיפר להם שרצה להכיר אותי. אני מגיע לשבעה, פוגש רק אנשים שאני לא מכיר, הם מספרים לי כמה הוא אהב את הסדרה, כמה אהב את הדמות שלי, ואני רק מיילל בבכי".
קולר: "אנחנו ב'קופה ראשית' מרכיבים את הקבוצה המגוונת והכי חזקה שיש, חמסה, והיא כן שיקוף של החברה הישראלית. זה אפשרי. עובדה שבתאגיד השידור הציבורי האירוע הזה יכול להתקיים".
אפילו עם קמצנים כמו אמנון טיטינסקי.
נבון: "מה שמצחיק אותי זה שטיטינסקי מוציא ממני בעולם האמיתי לארג'יות אינסופית, כי חושבים שאני קמצן באמת אז אני מנסה בכל מקום להיות הכי לארג' בעולם. משאיר טיפים גדולים, רק שלא יגידו אה, אתה כמו ההוא באמת. זה קטע. אבל אני מת על זה. לא סובל".
סוויסה: "אני חושב שפעם בכמה שנים יוצא בישראל משהו שממש כולם אוהבים. זו התחושה שלי עכשיו. אני מגיע לאתרים נניח בפריז, פראג, או אמסטרדם, ואנשים מבקשים שם סלפי. זה די משעשע".
יניב סוויסה: "אני חושב שפעם בכמה שנים יוצא בישראל משהו שממש כולם אוהבים. זו התחושה שלי עכשיו. אני מגיע לאתרים נניח בפריז, פראג, או אמסטרדם, ואנשים מבקשים שם סלפי. זה די משעשע"
מור: "לפני כמה ימים הגיע שליח הביתה ואומר לי, 'קרן, אפשר תמונה?' אמרתי לו שאין בעיה ואז הוא אומר, 'תשמעי, הטלפון שלי לא בסדר, אולי נעשה מהטלפון שלך?' אמרתי שבסדר. בסוף הוא השאיר לי את המספר וביקש שלא אשכח לשלוח לו את התמונה".
קולר: "תספרי לו איך מנשה נוי הצליח להוריד את כוכבה להופעה בטיילת של תל-אביב".
מור: "היה לידינו מלון של מפונים, ליד הבית. פתאום הם ראו את מנשה והוא אמר לילדים, 'חכו, אני מביא לכם עכשיו את כוכבה'. וככה היה".
קולר: "מצאתי אדם אחד בישראל שלא קורא לי שירה שטיינבוך. הגיע אלינו לא מזמן מנקה ספות, בחור הכי חמוד בעולם, בן 25, שנראה לי צופה קלאסי של 'קופה ראשית'. אבל הוא לא התנהג כאילו הוא נכנס לבית של מנהלת סופר שפע יששכר וממש לא זיהה אותי. אמרתי לעצמי, אוקיי, הוא לא מזהה. פתאום זה קצת הציק לי. מתי הוא כבר מבקש סלפי? הבחור סיים לנקות, ורגע לפני שהלך, הוא פתאום אומר, 'תגידי, אפשר לעשות איתך תמונה?' אמרתי לעצמי, הו, תודה לאל. ואז הוא הסביר, 'אני שולח למנהל שלי תמונות עם כל מי שאני מנקה להם את הספות'. הצעתי לו, 'תשלח את התמונה בקבוצה שלכם, יהיה מעניין'".
נו, עפו על התמונה?
"הוא פותח את ההודעה ואומר לי, 'שאלו למה לא הצטלמתי עם רמזי'".
פורסם לראשונה: 00:00, 17.01.25
