ירדנה ארזי: "הייתי בת 17 וחצי, סולנית של חבורת בית רוטשילד בחיפה בניצוחו של אפי נצר. חלקנו יום אחד במה עם להקת הנח"ל. בזכות אותה הופעה, שבה ראה אותי סגן אלוף ישי עמרמי, שהיה קצין החינוך של הנח"ל, התקבלתי ללהקה".
איך היה באודישנים?
"כשהגעתי לבחינות בלהקת הנח"ל, הרגליים שלי השתתקו והקול נאלם. עמדתי כמו סתומה על הבמה, מולי אפרים קישון, חיים טופול ואורי זוהר. ואז עמרמי פתאום אמר להם, 'היא בסדר, כבר ראינו אותה בהופעה'. זה היה נס, כי אם לא המשפט הזה לא היינו יושבים פה כולנו. הייתי צריכה אז אישור של ההורים כדי להתגייס, כי הייתי בת פחות מ-18 ושמחתי לעזוב את בית הספר. בבקו"ם פגשתי את רותי הולצמן ולאה לופטין, שגם הן גויסו במיוחד ללהקת הנח"ל. 18 במאי 1969, יום גיוסנו, הפך ליום גורלי בחיינו. היינו בטירונות מיטה ליד מיטה".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד סיפורים מאחורי השירים:
2 צפייה בגלריה
"שוקולד מנטה מסטיק", מימין לשמאל: ירדנה ארזי, לאה לופטין ורותי הולצמן
(צילום: ערן לוי)
הולצמן: "עשיתי אודישן ביום חמישי באותו שבוע, וכבר שעה אחרי שאלו אותי מתי אוכל להתגייס. ממילא לא הלכתי לבית הספר, הייתי רוב הזמן בים. איך שאני חוזרת מהאודישן, יש מברק בבית שאני צריכה להיות בבסיס תל השומר ביום ראשון. אמא שלי כמעט התעלפה. אתה יודע שהמספרים האישיים שלנו בצה"ל עוקבים? 39, 40, 41 בסוף".
לופטין:" דני סנדרסון פותח בחשמלית, אלון אולארצ'יק בבס".
ארזי: "היינו אמורים להקליט את השיר, ואז נכנס שאול ביבר ממפקדת קצין חינוך ראשי, ועשינו את עצמנו מיד שרים משהו אחר. השיר הזה פשוט היה שערורייה אחת גדולה מהיום שהוא נולד. הצבא לא רצה אותו, אלוף פיקוד מרכז רחבעם גנדי ואלוף פיקוד דרום אריק שרון התנגדו לשיר - והסקנדל הגיע לכנסת. 'שיר לשלום' עלה בעצם בהופעות עוד לפני שהוקלט. 'העולם הזה' נתן אז כותרת - 'להקת הגח"ל נגד להקת הנח"ל', ואז הוגשה שאילתה ושר הביטחון משה דיין קבע שאין בסמכות אלופי פיקוד לקבוע מה יהיה בתוכניות של הלהקות הצבאיות".
אבל גנדי המשיך להתנגד.
ארזי: "שבוע לפני שהוא נרצח, גנדי ז"ל התארח אצלנו ב'קפה טלעד' בערוץ 2, תוכנית הבוקר. הוא היה אורח קבוע אצלנו ובאחת הפרסומות פתאום פנה אליי ואמר, 'את יודעת שאני כועס עלייך?' שאלתי למה, והוא אומר לי, 'עדיין בגלל שיר לשלום'. הייתי בהלם שהוא זוכר את זה אחרי 25 שנה. באותו שבוע הוא נרצח".
הולצמן: "כשהיינו בלהקת הנח"ל ועדיין אסור היה לנו לשיר את 'שיר לשלום', הגיע גנדי לאחת ההופעות. הוא ידע שבדרך כלל היינו משאירים את 'שיר לשלום' לסוף. דיברנו בינינו שבטח גנדי לא יישאר עד לסיום, כי האיש עסוק בכל זאת, אבל הוא ממש חיכה עד הסוף. שאלנו את עמוס טלשיר, מפקד הלהקה, מה עושים. הוא ענה, 'אי-אפשר לשיר את זה כשגנדי באולם'. עשינו עצמנו כאילו אנחנו מתחילים לפרק את הבמה והחיילים צעקו 'שיר לשלום', 'שיר לשלום'. גנדי קם ואמר, 'אתם יכולים לפרק ולנסוע, אני לא הולך מפה עד שאתם לא עוזבים את המקום'. הוא לא נתן לנו לשיר את השיר".
האם המילים רלוונטיות אחרי 7 באוקטובר?
ארזי: "החינוך הבסיסי והערכים שעליהם הדור שלנו גדל הם רדיפה אחר שלום. לא רק 'שיר לשלום', אלא בהרבה משירי הלהקות הצבאיות יש מסרים של שלום ופיוס. זו המסורת של להקת הנח"ל וכל הלהקות צבאיות, ואין לזה אח ורע בעולם, צבא שהמסר המוזיקלי שלו שואף לשלום. והלוואי שלא נשתנה ולא נהיה דומים לאויבינו".
ארזי: "הגיע זמן השחרור מלהקת הנח"ל, התחננתי בפני לאה שלא תעזוב את הלהקה, כי אני חתמתי קבע. הייתי כבר חתומה אצל האמרגן אברהם דשא (פשנל), אבל לא רציתי להשתחרר מהלהקה ובניתי על זה שלאה תישאר איתי, אלא שהיא קיבלה הצעה להופיע עם להקת כרמון ברחבי העולם, כמובן נענתה לה ושברה לי את הלב. כשהשתחררתי מהשירות הייתי עצובה, כי להגיע ללהקת הנח"ל, היה עבורי פסגת החלומות. רק רותי לא ממש שמה על כל זה".
הולצמן: "היו לי שתי עבירות צבאיות חמורות במהלך השירות. צבעתי לג'ינג'י, אז אמרו לי לשנות למחרת את הצבע בחזרה, או שאני עפה".
ארזי: "אבל העבירה החמורה הייתה שהיא הלכה כחיילת ברחוב דיזנגוף בתל-אביב כשאסור היה לנו. אמרו לנו לא להתערבב עם הבוהמה. למה? כי היינו מפורסמים, רצו לשמור על הצניעות שלנו. אבל רותי גרה ברחוב גורדון, וכדי להגיע הביתה היא צריכה ללכת בדיזנגוף".
הולצמן: "עמוס אמר לי, 'את לא יכולה לעבור בדיזנגוף, את לא יכולה לעבור ליד כסית'. אז ירדתי שתי תחנות קודם והלכתי ברחוב מסביב, אבל היה לי רישום על זה. אחרי הצבא ירדנה ואני שיחקנו בהצגה יחד עם עזרא דגן וציפי שביט. יום אחד הגיע לפשנל המפיק של פסטיבל שירי הילדים, אבשלום רובין, וביקש ממנו את ציפי שביט למופע. פשה ענה, 'אני אתן את ציפי, אבל יש לי גם שלוש בחורות שהן עכשיו שלישייה'. אף אחד לא ידע עד אותו רגע שאנחנו שלישייה. שאלו אותו, 'איך קוראים להן?' והוא ענה, 'שוקולד מנטה מסטיק'. כי זה היה שם ההצגה ששיחקנו בה, והיה גם שיר על הילד שהיה נכנס לאולם הקולנוע או התיאטרון ומוכר "שוקולד! מנטה! מסטיק!" בעצם, פשנל רצה לעשות שלישייה של בנות, כמו שעשה עם הגשש החיוור".
לופטין: "היינו ממילא חתומות כולנו אצל פשנל עוד בנח"ל, אז זה היה נראה בכל זאת תהליך טבעי לעשות שיר לפסטיבל, בשם 'אברא קדברא'".
ארזי: "אחרי המלחמה התחיל שיתוף הפעולה המוזיקלי עם מתי כספי".
לופטין: "את מתי אני זוכרת מלהקת פיקוד דרום. דיברו אז על גאון מוזיקלי, במושגים האלה. יום אחד יצא ששתי הלהקות היו בבית החייל בתל-אביב, הוא עלה לשיר משהו וזה מיד נגע בי".
הולצמן: "מתי הוא גם מוזיקאי ברמה גבוהה שידע להוציא מאיתנו את הכי טוב, ויש בו גם הומור, שהוציא מאיתנו גם קולות אחרים".
ארזי: "עד אז, בהקלטות נהגו להכפיל אותנו כדי שזה יישמע יותר גדול. מתי אמר שהוא לא מוכן בשום פנים ואופן לדבר הזה. 'אתן תישארו רק אתן', וזה היה סוג של טוויסט. 'נח' היה שיר גאוני. אנחנו באנו לפשה ואמרנו, 'עם כל הכבוד, לא נהיה להקת הליווי של מתי', ופשה אמר, 'בסדר, צודקות', ובאמת בנינו את השיר כדואט. ובנקודה הזאת נוסף ממד, כי אנחנו מופיעות בטלוויזיה ולראשונה דופקות הופעה עם בגדים שהיו אז מאוד חדשניים. מגפיים לבנים, חצאיות פרחוניות, חולצות לבנות, ומי שעושה לנו את הכוריאוגרפיה זאת רותי הולצמן".
הולצמן: "יום אחד השתזפתי על הגג בבית, בבגד ים, ופתאום מגיע גיסי ואומר לי, תקשיבי, שמעתי היום את 'נח' שש פעמים ברדיו. זו הייתה הפעם הראשונה בעצם שהיה לנו שיר ברדיו. בוא, אף אחד לא השמיע בגלי צה"ל את 'אברא קדברא'. פתאום אומרים את השם שלנו לפני שיר".
לופטין: "דודו ברק ושייקה פייקוב כתבו שיר בעקבות המלחמה, כל בית מתייחס לחזית אחרת: החרמון, מדבר סיני, בקעת הירדן וגם האזרחים בבית. השיר הזה מצא עצמו, עם הטקסט הזה, בפסטיבל הילדים, אבל באמת אי-אפשר היה להתחמק מזה - כל המדינה הייתה מגויסת, זה היה שיר שמתאר מציאות. הופענו איתו בבארבי והקדשנו אותו לכל החיילים והמילואימניקים".
ארזי: "יצאנו לסיבוב הופעות בברזיל ושם נחשפנו לראשונה למוזיקה הברזילאית ונפלנו שדודות".
הולצמן: "היה חסר לנו שיר באלבום השני, הפרברים הקליטו אותו לפנינו וגם הדודאים. אבל מתי שמע את השיר ואמר וואלה, מתאים גם לכן. הייתה לי שם ש' שורקת, ומתי לא רצה לתקן, השאיר את זה".
משהו מיוחד שזוכרות ממתי כספי באולפן?
ארזי: "תמיד מצחיק, תמיד עם פוקר פייס".
הולצמן: "בעלי, ד"ר שמעון ברק, הציע לי נישואים באותם ימים, ההתרגשות הייתה גדולה והייתה לנו למחרת חזרה. היינו אמורות לרדת לאולפן ואמרתי למתי, 'שמעון הציע לי נישואים. אנחנו מתחתנים!' מתי אמר, 'בואי רגע', לקח אותי ביד, ירדנו לאולפן והוא שר לי את 'ברית עולם', לפני שזה בכלל יצא לרדיו".
ארזי: "פעם ראשונה שאני שומעת את זה".
הולצמן: "והיא מכירה אותי איזה שבועיים".
ארזי: "מתי הציע את השיר הזה ואנחנו פשוט ביצענו אותו. גם זה שיר שהדודאים עשו קצת קודם אבל גם אז זה היה מאוד מקובל".
הולצמן: "אתה חייב להבין שלפני האלבום הראשון לא ממש ידעו בתעשייה מה זה 'שוקולד מנטה מסטיק', מוכשרות או לא, גם אף אחד לא ביקש שיכתבו לנו בהתחלה. היו לנו רק קאברים".
ארזי: "פשה, תסלח לי, אבל אני חייבת להגיד שכאמרגן הוא ראה בנו להקת בידור ולא באמת השקיע בנו מבחינה מוזיקלית. המזל שלנו היה שמאוד רצו אותנו בהרבה מאוד תוכניות רדיו וטלוויזיה, והרבה מההקלטות שלנו נולדו שם".
הולצמן: רשות השידור פנו אלינו לפני האירוויזיון בהאג, כדי שנייצג את ישראל, והיה ברור שאנחנו נוסעות. מה זאת אומרת?"
לופטין: "יצא שלקדם הזה היינו מוכנות עם כמה שירים, וככה נולד גם השיר לאירוויזיון וגם שיר נוסף שהצליח מאוד, 'זה טוב זה טוב'".
הולצמן: "סליחה שאני מתערבת לבנות, אבל לא היה קדם. אנחנו פשוט ישבנו ושמענו מלא שירים, כולל של יאיר רוזנבלום ושל מתי כספי עצמו, ואני יודעת כי אני אספתי אותם. בחרנו בחמישה שירים שראינו בהם מתאימים לאירוויזיון ושרנו לוועדה הבוחרת, בלי קהל, באולפן קטן אצל פשנל, וכל שופט נתן ציונים אחרי כל שיר. שלחנו גם את הניקוד שלנו, כי היה מאוד חשוב שגם אנחנו נחליט. ידענו מיד שאנחנו רוצות לקחת לאירוויזיון את 'אמור שלום'. היינו מאוד דלוקות על השיר".
תנו לי לנחש, פשנל פחות אהב.
"רגע, 'אמור שלום' באמת קיבל את רוב הנקודות בוועדה ונבחר. אבל כשיצאנו מהאולפן של פשנל, הוא חיכה על הווספה שלו בחוץ כדי לדבר איתנו. הוא אמר, 'בנות, זאת תהיה בכייה לדורות אם תיקחו את השיר הזה לאירוויזיון'".
לופטין: "הוא לא אהב את השיר, לא החזיק ממנו, ואנחנו - רק עליו ננעלנו. אני ממש הייתי מושקעת כולי ב'אמור שלום' ולא רציתי בכלל שיחשבו על שיר אחר לאירוויזיון".
איך היה באירוויזיון בהאג?
ארזי: "איזו האג? התברר שמסיבות אבטחה אנחנו בכלל במלון מחוץ לעיר, עם המשלחת האירית, שגם לגביה פחדו מפיגועים. בכל פעם שיצאנו מהמלון, ראינו שמירה מקדימה, שמירה מאחור. לא זוכרת שהרגשתי מאוימת במיוחד".
לופטין: "כל המשלחת לאירוויזיון הייתה שלושתנו ומתי כספי. את הטיסה מימנו לנו שתי חברות מסחריות תמורת פרסומת שצילמנו להן".
הולצמן: "מדינת ישראל לא נתנה לנו מנהל משלחת כי זה עלה המון כסף, אבל רון בן ישי, הכתב הצבאי של הטלוויזיה והיום הפרשן הצבאי של ynet היה בדיוק בגרמניה, אז אמרו לו 'קפוץ, תעזור להן'. בסוף, האיש הלך איתי לקנות סוודר לשמעון ואחר כך אכלנו איתו במסעדה. הוצאנו אותו לבלות גם בלילה, מסכן. אמרנו לו שאנחנו חייבות לראות מופע הולנדי".
ארזי: "שמענו כל כך הרבה סיפורים, אז החלטנו ללכת לראות מופע לייב בחלונות האדומים של אמסטרדם. אבל מה, אנחנו חייבות להיות מאובטחות, אז מי שהולך איתנו ללייב-שואו אלה המאבטחים וראש המשלחת. יצא שאנחנו מכריחות אותו למעשה לצפות בכל זה".
כך נקלע רון בן ישי למופע בחלונות האדומים של אמסטרדם.
ארזי: "באותם ימים, אגב, רותי הייתה בשיא הרומן שלה עם שמעון. סיימנו את ההופעה באירוויזיון וממתינות להצבעה. המצלמה עוברת על פני האמנים ואז נחה על הפנים של רותי. שידור חי, עשרות מיליוני צופים ורותי אחת שלוחשת למצלמה: 'שמעון, שמעון, שמעון'".
מקום שישי, גבוה, והצלחה בינלאומית.
ארזי: "נסיקה מטורפת. החתימו אותנו על חוזה הקלטות בגרמניה, בחברת אריאולה, ומי ששם עלינו עין בעצם הוא לס המפריז, מוזיקאי שגם ייצג באותה שנה את גרמניה באירוויזיון ונחשב ליוצר מאוד משמעותי באותה תקופה. החתימו אותנו שם על חוזה הקלטות, וכאן התחיל מסע. היינו פופולריות באירופה והתחלנו להופיע שם ולהקליט בגרמנית, אנגלית, ספרדית. היה לי רומן עם המפריז ומאחר שאני פוצית מהצופים אמרתי לו, 'בגלל שיש בינינו ככה וככה, אסור לך לתת לי סולואים, כי זה לא נראה טוב'".
הולצמן: "ואני חשבתי שנתנו לי סולואים כי אני טובה. אתה מבין?"
לא רצו שתעברו לגור בגרמניה?
ארזי: "כן, אמרו שיש פוטנציאל גדול, אבל רותי רצתה הביתה לשמעון שלה".
הולצמן: "רציתי בית עם ילדים, בארץ".
ארזי: "גם עכשיו, למי היא רוצה? הביתה לשמעון. אני הייתי מכוונת מטרה לקריירה, רציתי להישאר, גם לאה. אבל רותי הייתה מאוד נחרצת. עוברות שנים ומה שאנחנו מגלות זה שהשירים שהקלטנו אז מופיעים באוספים של להיטים בכל העולם, עם אמני ענק מאותה תקופה כמו אבבא, חוליו איגלסיאס, בוני אם, באקארה".
הופעתן ברחבי אירופה די הרבה. לפי החשבון שלי, אלה סכומים מצטברים של מיליונים.
ארזי: "נכון, אבל אנחנו ממש לא עשינו מיליונים. מי שניהל את הכספים הן לא אנחנו. אני בתחושה שנשארו הרבה שאלות פתוחות בנושא. זוכרת שלא קיבלנו שכר לפי מופע אלא חודשי".
לופטין: "אני יודעת להגיד על עצמי שלא הייתי מפוקסת על כסף, רציתי להיות זמרת, רציתי לשיר ורציתי להופיע. פשה קלט אותי ובשורה התחתונה נתן לי את מה שרציתי. מעולם לא חשבתי שהוא מסדר אותי, הערצתי אותו".
ארזי: "כשבעלי נתן ואני הכרנו, ממש בתחילת הרומן, נתתי לו את התקליט השני של שוקולד מנטה מסטיק וכתבתי לו הקדשה עם השיר הזה".
זו בלדה על פרידה. עוד לפני שהכרתם.
"מה אכפת לי? זה נשמע לי כל כך רומנטי, ועד היום זה השיר שלנו שנתן הכי אוהב".
כל שורה כמעט רלוונטית ל-7 באוקטובר.
ארזי: "אנחנו מדינה שחיה על חרבה, לייקוש גדלה בקיבוץ אפיקים ואת הלילות שלה הייתה מעבירה במקלטים".
לופטין: "כשהרמה עוד לא הייתה שלנו".
ילדה מגדות, מהשיר, זו בעצם גם את.
"לגמרי. הם היו מפגיזים, ובתור ילדה בבית הילדים לקחתי כרית, יורדת למקלט והרגשתי מאוד בטוח. אבל רוב הזמן אז חיינו במקלטים".
ארזי: "כל השירות הצבאי שלנו היה במלחמת ההתשה, אחר כך נפגשנו במלחמת יום כיפור וחיינו בעצם בין מלחמה למלחמה, בין מבצע למבצע. זו מציאות חיינו. עכשיו אתה פוגש את הטקסטים מחדש ופתאום מתחבר אליהם מכל מיני כיוונים אחרים. גלי וזיו ברמן מכפר עזה עבדו בחברת ההגברה סינקופה כבר מגיל תיכון והפעם הראשונה ששלחו אותם להופעה גדולה, כשהיו רק בני 18, הייתה במסגרת סיבוב ההופעות המשותף של הגבעטרון ושלי. הם נורא התרגשו והצטלמו מאחורי הקלעים עם הארגזים הכבדים של הציוד, וכמה ימים אחרי שפרצה המלחמה שלחו לי את התמונה הזו וסיפרו לי ששניהם חטופים בעזה. מאותו רגע אני רואה אותם מול העיניים בכל פעם שאני שרה את 'הביתה' ומקדישה להם את השיר".
במקור הקדשת את 'הביתה' לבן דודך, סגן ישראל ארזי ז"ל.
"הוא נפל במלחמת ההתשה. עברו שנים והקדשתי את השיר לגלעד שליט, ובהמשך לאודי גולדווסר ז"ל. שרתי אותו גם בעצרות נגד ההפיכה המשפטית, והיום לבני משפחות החטופים".
הולצמן: "מהרגע שאני פוקחת עיניים, אני על הטלוויזיה. אני יכולה לראות את כל הכתבות, את כל הראיונות, מרגישה שרק ככה אני כאילו מנחמת במעט את משפחות החטופים".
לצערי לא כולם מגלים למשפחות את אותו יחס אמפתי שלך.
"אלה אותם אנשים שלא רוצים גם שיעשו כל מיני הסכמים, שלא רוצים שבכל מחיר חטופים יחזרו הביתה. אז הם גם יכולים להעיף ביצים על משפחות חטופים. זו פשוט טרגדיה של המדינה".
קרן מור אמרה כאן בראיון שמשפחות החטופים הן בעצם מיעוט נרדף בישראל.
ארזי: "משפט מאוד חזק. תגיד, מה זה 'מאבק המשפחות'? איזה ניסוח, מעוות מהיסוד! במי הן נאבקות בכלל? אחרי דבר כזה, אתה מצפה שהמדינה תיקח את המשפחות האלה, תעטוף אותן, תושיב אותן על ענן של מרשמלו ורק תחבק אותן. ההנהגה היא זאת שצריכה לטפל בהן. המציאות ההפוכה מקוממת ומרגיזה. יש לי חברה שהגדירה נכון את התקופה הזו: פיסה של השואה".
ארזי: "הקליטו איתנו תוכנית מיוחדת של קול ישראל, 'דו רה ומי עוד'. ואז נעמי שמר העניקה לנו את הלחן. נעמי לא סיפרה לנו למה הלחינה דווקא את הטקסט הזה של טשרניחובסקי. לי זה נראה מקריאה ראשונה כמו אחד הטקסטים היותר-יפים על הארץ".
מה נעמי חשבה על הביצוע שלכן?
"היא זו שהדריכה אותנו. אלה דברים שרק בדיעבד יודעים. אף אחד לא חשב שהשיר יגדל ככה".
לימים נתן אריק איינשטיין תשובה משלו עם "אוי ארצי מולדתי, את הולכת פייפן".
ארזי: "המחאה שלו תמיד הייתה גם חכמה וגם חיננית. אהבתי מאוד את צורת המבט שלו על העולם ואת הקוליות שלו. כשהתחלתי להופיע עם הגבעטרון, הם אמרו לי שזה במקור שיר שלהם. אמרתי, אתם טועים. השמעתי הקלטה של רבקה מיכאלי אומרת שנשמע בביצוע בכורה שיר חדש של נעמי שמר, 'הוי ארצי מולדתי'. וסגרנו את הוויכוח".
הולצמן: "הבית שקיבלתי כסולו היה עם השורות 'אבא הלך לעבודה, יביא לך מתנה' וכו'. כשהייתי בת 14 וחצי, אבא שלי, משה ז"ל, נפטר, ובשבילי לשיר על אבא היה קשה מאוד. עמדתי על הבמה ולא יכולתי לשיר, התחלתי לבכות. עוד פעם התחלתי לשיר, ושוב בכיתי. אז אמרו, טוב, נפסיק להיום, תבואו מחר".
ארזי: "גם לי היה קשה לשיר את 'נומי נומי'. לא הבנתי איך נסיים את ההקלטה. בכינו יחד איתה. זוכרת שנשבר לי הלב ממש".
הולצמן: "זה בכלל שיר ארס על אנשים שמתים בדרך. עצוב נורא".
ארזי: "זה שיר ערש אולי. אני זוכרת משום מה שההקלטות שלו היו קשות לי".
ארזי: "כל הזמן היו באים אלינו ושואלים, 'מי המנטה', 'מי המסטיק', וזה נידנד לנו. יורם טהרלב החמוד הרים את הכפפה וכתב על זה שיר. עד היום שואלים אותנו בדיוק את אותה שאלה".
אבל זה פייק ניוז. אין תשובה לשאלה בעצם.
ארזי: "נכון. רק בפרסומת נתנו פעם תשובה אבל תכלס אף פעם לא הייתה החלטה".
הטיקטוק הפך את השיר ללהיט מחדש.
"ילדים בסופר פגשו אותי אחרי ואמרו לי, 'זו את מהשיר?' הכל היה על הדרך, בדצמבר 2022 הופעתי בראשון-לציון ואירחתי את רותי ולאה. שלומי לאופר שעובד איתי הרבה שנים, סיפר לי שהיום הוא בדיוק 50 שנה אחרי ההופעה הראשונה אי פעם של שוקולד מנטה מסטיק. שרנו את 'שלוש בנות אנחנו' וזה כנראה הצחיק. באותו זמן, חנוכה, היה פסטיגל, ומאחורי הקלעים ציון ברוך, אגם בוחבוט ואנה זק צילמו גרסה משלהם לשיר, וזה תפס בצורה מדהימה. בתוך כמה ימים היו כבר עשרות אלפי סרטונים בחתך הכי רחב של האוכלוסייה".
לופטין: "היו כמה שבועות שבכל יום קיבלנו מאות סרטונים כאלה. אני חושבת ששם נולד גם החשק לעשות שוב מופע שלם שלנו".
ארזי: "ההרכב רץ מ-1972 בהצלחה שש שנים, והוא מורכב בסופו של דבר משלוש סולניות. אנחנו חברות וברור לנו הרצון להמשיך ביחד. כל אחת התאימה את עצמה לשנייה, וככה זה עבד. מגיע הרגע שהיינו כבר בנות 20 פלוס, רותי כבר הייתה נשואה לשמעון, רצתה להקים בית ומשפחה. זה לא הלך עם סדר היום שהיינו רגילות אליו, היינו בעצם נשואות אחת לשנייה, חמש הופעות ביום לפעמים, חזרות. לאה פיתחה טעם מוזיקלי משלה, פחות בא לה על החומרים של שוקולד מנטה מסטיק. מאשרת לאה?"
לופטין: "מדויק. כבר רציתי דבר אחר, יותר מחוספס, יותר לכיוון הרוק".
הולצמן: "ירדנה התראיינה לעיתון ואמרה שהיא מעוניינת לעזוב את השלישייה".
ככה, לפני שסיפרה לכן?
"לא. לילה קודם היא צילצלה להגיד לנו שהיא מתראיינת. הייתה הכי בסדר".
ארזי: "האמת שעזבתי ושום דבר לא חיכה לי".
הולצמן: "חשבתי שאם מפסיקים כזאת שלישייה, אז צריך לעשות את זה בגדול, בכמה הופעות פרידה. ניסיתי לשכנע את ירדנה אבל היה לי ברור שזה נגמר שם. הייתה מעין הופעת פרידה ב-1978. הגעתי עם תקליטים לתזמורת, הקדשתי לכל נגן תקליט, לבנות זר פרחים. זה היה עצוב. מהרגע להרגע עברתי לחיים אחרים".
נשארתן חברות או לקח זמן?
הולצמן: "לקח טיפה זמן, אבל לא הרבה".
יש סיכוי שהאיחוד יהפוך לסיבוב של ממש?
ארזי: "למה לא? אני הכי נהנית במפגש המוזיקלי עם הבנות, מהאפשרות שלי סוף-סוף לחזור להפקה הקולית הגבוהה שלי, לצבע הסופרן".
הולצמן: "בהחלט יש סיכוי. רמי קלינשטיין עושה לנו את העיבודים, וזאת חגיגה כי לא עבדנו איתו יחד ממש, למעט ירדנה".
לופטין: "חד-משמעית כן. יהיו עוד הופעות".
אז נסגור על אלבום חדש?
הולצמן: "רק אם פשה יביא לנו פלייבקים".
