הם גילמו קבוצת חברים בשנות ה-30 וה-40 לחייהם. גרו בנווה צדק בתל-אביב של שנות ה-90. אומללים, סקרנים, בודקים היטב את אורח החיים הבורגני, את מה שהוא מאפשר ובעיקר מה לא. 25 שנה עברו מאז עלתה 'שבתות וחגים' לאוויר. בסדרה, שביים רני בלייר, היה אלון אבוטבול ז"ל אחד הכוכבים הבולטים. הוא גילם את רפי משעני, צלם מובטל וגרוש. חברתו החדשה הייתה אלה, שגולמה על ידי יעל אבקסיס. חברו הטוב היה יואל, שאותו שיחק דרור קרן. רומי אבולעפיה הייתה בתו, וגם שאר הקאסט היה מוצלח מאוד: אתי אנקרי, מירב גרובר וליאור אשכנזי הם רק חלק ממנו. עם פסקול נהדר ודמויות בעלות מודעות עצמית הפכה הסדרה לאחת הזכורות בארץ.
יעל אבקסיס, מהחברות הקרובות של אלון אבוטבול, סוחבת מטען לא פשוט של זיכרונות מהצילומים. "הצילומים לסדרה היו מבחינתי גיהינום", היא אומרת. "הוא עשה לי שם זובור. היינו חברי נפש מהרגע שהכרנו, אבל איך שהתחלנו לעבוד, לא הבנתי מה הוא רוצה ממני. אמרתי לו, 'תקשיב אלון, אתה לא מורה למשחק שלי, תעזוב אותי בשקט'. באתי לסדרה משום מקום, לקאסט של מפלצות משחק, והוא דרש ממני יותר מדי. הוא דרש עד כיליון כמו שדרש מעצמו. בגלל זה לא ראיתי את הסדרה".
דיברתם על זה?
"ברור. גם עשינו תיקון לא מזמן. שיחקנו את עצמנו בשני פרקים בסדרה של רועי כפרי וגון בן ארי, שתצא בעוד חודשיים-שלושה. הוא גם כתב לי ולו תסריט, על זוג שחוזר להיות זוג אחרי 30 שנה. זה משהו מטורף שלצערי לא הצלחנו לצלם, אבל הייתי רוצה לעשות איתו משהו".
רני בלייר, מיוצרי 'שבתות וחגים' והבמאי הראשי שלה, עבר חתיכת אודישן אצל אבוטבול. "הוא קרא את התסריט הראשוני של הפיילוט ואהב אותו. נסעתי אליו לרמת חן לפגישה. היה ברור שזאת פגישה גורלית. אני טרם ביימתי עד אז שום דרמה חוץ מסרט הגמר, והוא היה כבר שחקן ישראלי ותיק, עם שורה ארוכה של תפקידים. אחרי שעברתי את האודישן התחבקנו ונסעתי הביתה".
"הוא האיר והעיר כל הזמן, ולפעמים זה עיצבן נורא", אומר דרור קרן, שגילם את חברו בסדרה. "מישהו כתב לי השבוע 'מת לך אח'. כתבתי לו, 'כן, האח המעצבן, אבל אח'".
אתה זוכר שיחות ביניכם במהלך תקופת הצילומים?
"ישבנו להפסקה מול המשרד של ענת (אסולין, המפיקה). שנינו היינו אבות צעירים, והוא אמר לי פתאום, 'מיד כשמיכאל נולד עזבתי את שיר (אשתו לשעבר), עזבתי אותו, ירדתי לסיני ובכיתי שבוע ימים'. שאלתי למה, והוא אמר, 'כי הבאתי חיים לעולם והבאתי לו סוף'. צרחתי עליו. בדיעבד, זה איים עליי נורא כי הבנתי מה הוא אומר. בהסתכלות של היום, המודעות הזאת היא לא פילוסופית, אלא פרקטית - של איש שחי את החיים ומודע להתחלה שלהם ולקצה שלהם, ולכן הוא חי את האמצע על 120 קמ"ש".
בלייר: "כשהוא חזר מאחד מימי הצילומים, שיר התקשרה אליי ואמרה, 'רפי משעני חזר'. רפי משעני היה בעיקרון טיפוס בלתי נסבל. אלון היה ממשיך להיות הדמות שלו כשהיה מגיע הביתה. הוא היה שחקן טוטלי ולא באמת יכול היה להתנתק ממנו".
× × ×
'שבתות וחגים' נמשכה חמש עונות וזכתה לקהל גדול של מעריצים. רוב הפרקים בוימו על ידי בלייר, ונכתבו גם על ידי ארי פולמן, ערן קולירין, חגי לוי, אריק רוטשטיין ואורי סיון. הסדרה, שמשודרת כעת ב-HOT VOD וב-NEXT TV, זכתה בפרס האקדמיה לטלוויזיה לשנת 2003, באותה שנה זכתה אבקסיס בפרס מסך הזהב על תפקידה. אבוטבול היה מועמד. אחת הסצנות היפות בסדרה עסקה בחברות בין גברים, כשאבוטבול וקרן רכבו על אופניים ביום כיפור. "מישהי מהתחום אמרה לי פעם, 'אין חברות שהיא לא הומו-ארוטית בין שני גברים שיושבים על הספה ומלרלרים'", אומר קרן, "אבל זאת הייתה חברות סטרייטית".
אבקסיס: "אלון היה חבר כזה, גם של נשים וגם של גברים, עם אינטימיות שהיא על גבול החושניות".
מה אפיין את הדור שלכם?
בלייר: "זאת היתה התקופה אחרי רצח רבין, דור האסקפיזם הראשון. הדור הראשון שהרשה לעצמו להגיד, יש חיים שהם מעבר לציונות, הגשמה, התיישבות. יש חיים שהם אהבה, ילדים, הורות. באמת האמנו בתמימותנו שאפשר לשים את המדינה בצד ולחיות חיים אמיתיים. הסדרה הזאת, שיצרו בוגרי מלחמת לבנון וההורים של צעירי הנובה ולוחמי חרבות ברזל, מוכיחה שהיינו תמימים".
אבקסיס: "זאת הייתה סדרה מאוד שוביניסטית. אתם הייתם כל הזמן בצבא, ולנו הנשים הייתה התנהלות משלנו, והבאנו להם אותה בהפוך על הפוך, בעיקר לרני".
בלייר: "לא היו אז כותבות נשים".
אבקסיס: "הדור הנוכחי, זה שכולם טעו לחשוב שהוא דור חלול וריק הם הלוחמים והלוחמות של היום, אבל גם החטופים והחטופות והמילואימניקים ונשותיהם, והמתאבדים והפוסט-טראומטיים. איך אלון לא יחטוף דום לב, אם הוא היה מחובר בנשמתו לישראליות?"
קרן: "הסדרה נולדה חמש שנים אחרי רצח רבין, אחרי שהרעל בדיעבד התחיל להיות מטופטף. לנו זה היה איזה צוהר לבטא משהו".
בלייר: "מאחורי המצלמה, תוך כדי יצירת 'שבתות וחגים', אנחנו מדברים על גירושים, התאהבויות ופרידות במציאות. אני מתגרש, יעל מתגרשת, דרור מתגרש, מירב גרובר מתגרשת ואתי אנקרי חוזרת בתשובה. דווקא אלון הוא זה ששמר על זוגיות, ואנחנו התפרקנו לכל עבר. אמרתי לדרור, 'דרור, מצלמים', והוא אמר, 'שנייה, אני עם העורך דין'. הכאב היה מאחורי הקלעים".
בימים שאחרי מותו של אבוטבול עברה אבקסיס על ההתכתבויות איתו בטלפון. "הוא כתב לי, 'את לא מבינה איך אני מתגעגע לנשמה שיש רק בארץ'. אני אומרת שהוא בחר למות פה. הוא הרי יכול היה למות בפארוס, או בקטמנדו, הוא היה יכול למות בלוס-אנג'לס או פאקינג במטוס, אבל הוא בחר למות פה. מישהי כתבה לי אתמול על המוות שלו, 'גם את זה הוא עשה בקלאס ובלי מאמץ'".
אלון שיחק לא פעם את תפקיד החייל המיוסר. היום זה כמעט בלתי אפשרי.
בלייר: "כשאתה מסתכל על הטקסטים ב'שתי אצבעות מצידון', איזה דובר צה"ל היה מעביר היום סרט על חייל שנשבר ומתמוטט?"
קרן: "היום מסתירים את האמת, קוברים אותה".
אבקסיס: "אנחנו רק מגרדים את ההתחלה של האסון שנחת עלינו. החייל שהתאבד בשבוע שעבר השתחרר במאי ובצה"ל לא מכירים בו. אבא שלו אומר, 'היה לי ילד פרח שלא עמד במראות'. הוא היה מאות ימים במילואים - ולא מכירים בו'".
אלון אמר באחד הראיונות ש'שבתות וחגים' היא סדרה מזרחית. מסכימים?
אבקסיס: "מזרחית כמו שאני אסקימואית. בפוליטיקה של היום, הסדרה מזרחית כי היינו אבוטבול ואבקסיס ואסולין ואנקרי, אבל זאת הייתה סדרה ישראלית. זה מה שהיה צריך להיות ההווה כיום אם לא היו הורסים לנו. או שאנחנו הרסנו אותו בתמימותנו".
מה השתנה באלון ב-20 השנים האחרונות?
קרן: "בהרגשה שלי הוא השיל המון אגו והתרכך כשהפך לבעל משפחה. הוא אהב את כולם, גם את מי שלא הכיר. הפעם האחרונה ששמעתי ממנו הייתה כשהתכתבנו לפני כעשרה ימים. הוא בא למועדון בלוס-אנג'לס וראה את הבת שלי מופיעה. התעוררתי בבוקר וראיתי תמונות ווידיאו משם, והוא כתב לי, 'איזו מדהימה נסקה שלך, איזו מתוקה, איזה כישרון'. הוא קנה חולצה שלה והלך איתה לכל מקום. הוא פשוט לא הפסיק להתלהב".
בלייר: "בשנים האחרונות קיבלתי ממנו כל כך הרבה פרגון, מה שהיה קשה לקבל ממנו ב'שבתות וחגים'. פגשתי אותו בסרט 'האם זה אתה?' של דני מנקין. שיחקנו אחים, ושם, אחרי כל המתחים שהיו ב'שבתות וחגים', היה איזה פיוס עמוק. בפעם השלישית הוא הגיע לשחק תפקיד אורח במיני סדרה 'שביתה'. ביימתי, והוא רוב הזמן חיכה לסצנות שלו. הוא הסתכל מהצד ואמר לי, 'תקשיב רני, אתה קריסטל, אתה מדהים', כי ב'שבתות וחגים' הוא ראה אותי מבולבל. הייתה עבודה כיפית איתו ב'שביתה', כי הוא היה כבר מפויס עם עצמו, מבוגר מספיק. הרגשתי שהוא מצא את הדרך שחיפש כל הזמן".
הוא שיחק את אביה של רומי אבולפיה. איך היה החיבור איתה?
"כשרומי נכנסה אליי למשרד היא הייתה בת 13, וישר קלטתי שמדובר בילדה עם אינטליגנציה רגשית ובגרות שלא רואים בכלל. אמרתי לה, 'נראה לי שנעבוד ביחד, אבל בואי נעשה איזה טסט בשבת, נלך לחוף הים ונצלם צילומים'. היא הסתכלה עליי ואמרה, 'אני לא עובדת בשבת'. ואז הבנתי הכל. אמרתי לה, 'התקבלת'. היא הייתה מדהימה".
× × ×
אבולעפיה, שמתגוררת בלונדון, מעכלת את לכתו. "אלון היה צעיר, שובב, ואי-אפשר היה להוריד ממנו את העיניים. ככה היה כשהכרנו. הייתי ילדה תמימה עם חלומות מתפקעים. אלון שיחק גבר אבוד, מפוזר, אבל עם קסם אישי שתמיד הציל אותו מעצמו, וכמובן אבא. אני לא חושבת שידעתי אז להבדיל בין המציאות לבדיה, בין התסריט לטקסט שאילתרנו. הכל התערבב. הוא לא בדיוק היה אבא או רפי או אלון, ואני גם ככה לא ידעתי מה להיות כי מי יודע משהו כשהוא מתבגר מטופש. מתוך הסחרחורת הזאת נסללה הסדרה 'שבתות וחגים', ונסללה לי דרך אל הבגרות. דרך עפר או דרך ועליה שטיח אדום? אני מתקשה להכריע, ובדרך הזאת אלון הופיע במלוא קסמו, כמשורר, כפאנקיסט, כליצן".
משורר ופאנקיסט?
"כמשורר הוא המציא והביא רעיונות חדשים. פאנקיסט הוא האופן שבו אלון רצה לשבור את החוקים ולחשוב איך אפשר לעשות משהו אחר, מחוץ לקופסה. ליצן כי הוא היה רב-קסם, ואהב להצחיק את כולם ולצחוק. אני בפירוש נכבשתי בקסמו. הוא לימד אותי כשחקנית להביא את עצמי, את הדבר שייחודי לי".
הבאת לתפקיד משהו מהיחסים שלך עם אבא שלך?
"לא כל כך. הם אבות מאוד שונים. אולי יותר מהיחסים שלי עם אמא שלי - יחסים שהגבולות בהם לא ברורים, ולפעמים אומרים דברים שאחר כך מצטערים עליהם, אבל גם מאוד אוהבים ומאוד תלויים האחד בשני. איזו קרבה מאוד גדולה שלפעמים מסתכנת גם בחציית גבולות".
שיערת שהסדרה תצליח כל כך?
"ממש לא. נכנסתי לזה בצורה כמעט עיוורת. כשאת ילדה, את לא יודעת כלום. אחרי השנה הראשונה היה ברור שקורה כאן משהו מיוחד, הרבה בזכות הקאסט. זה היה אנסמבל של כישרונות שכל אחד בו תרם את חלקו".
איך הסתדרת עם הפרסום וההצלחה שהגיעו עם הסדרה?
"מצד אחד היא נתנה לי איזה תו איכות, מצד שני הייתי צריכה כל הזמן להצדיק את תו האיכות, וזה לא היה פשוט. זה שינה לי את החיים. לא קל להתחיל מהר כל כך וחזק בגיל כל כך צעיר, אבל ברור שזאת הייתה מתנה שתלך איתי כל החיים. רני הוא אולי האבא הביולוגי, ואלון הוא האבא המאמץ. רני באמת אימץ אותי לחיקו והיה דמות מעוררת השראה לא פחות מאלון, אם לא יותר. ליוויתי אותו בלידות, בפרידות, בגירושים.
"אחרי הסדרה שאלתי את עצמי איך ממשיכים מכאן לקריירה ושומרים על אותה רמה של ייחוד ועניין. שחקן הוא כמו אקרובט בקרקס נודד. אתה כל יום עובר ומחליף את הקולגות ואת הדמויות. יכול להיות שעד היום אני מחפשת איזה בית שידמה למקום הזה, שבו האנסמבל היה כל כך מעורר השראה והעבודה הייתה כל כך מעניינת".
פורסם לראשונה: 00:00, 08.08.25
