עולים אליה לרגל
אופירה עזריאלי || נעליים מיניאטוריות
למעלה מ-3,000 נעליים מיניאטוריות מוצגות מאחורי ויטרינות בחלל ביתה של אופירה עזריאלי (65) באבן יהודה. היא אמא, סבתא, סופרת, מרצה, שרה במקהלה וחברה בכמה וכמה ארגוני נשים. "אמא שלי הייתה משוגעת לנעליים וכל הזמן קנתה עוד ועוד זוגות. היא הייתה באושוויץ, ותמיד סיפרה שנעליים היו בשואה הנכס הכי חשוב. מי שהיו לו נעליים, יכול היה לשרוד את הקור המקפיא שם ואת עבודות הפרך. כשהשתחררה היא פיצתה עצמה עם נעליים אדומות, זכר לאלה שהיו לה במזוודה כשהגיעה למחנה ההשמדה. כשאני נולדתי היא קנתה גם לי הרבה נעליים, ועד היום אני מכורה: יש לי בבית כ-300 זוגות", מספרת עזריאלי.
ואיך התחיל אוסף המיניאטורות?
"לפני 25 שנים יצאתי עם בחור שגר בארה"ב. הוא ראה את חולשתי לנעליים וקנה לי במתנה שלוש נעליים מיניאטוריות – דבר שלא ידעתי עד אז שבכלל קיים. נדלקתי על העניין, התחלתי לאסוף, הבאתי נעליים מכל נסיעה שלי לחו"ל, וגם חברים שראו נעליים מיוחדות באיזו מדינה הביאו לי. לימים נפרדתי מהבחור באמריקה, כעבור זמן עברתי לגור בביתו של מי שיהיה בעלי, וכחלק מה'נדוניה' הבאתי איתי קופסה ובתוכה 30 נעליים מיניאטוריות. הוא היה נאיבי או מאוהב ופינה לי מדף באחת הוויטרינות בסלון ביתו. 22 שנים אחר כך כל הבית שלו מלא נעליים קטנות".
ככל שהאוסף מתרחב, האתגר במציאת נעליים חדשות הולך וגדל. "אני נוסעת המון לחו"ל ובכל מקום מחפשת שוקי פשפשים, חנויות יד שנייה וחנויות לעתיקות. חברים מביאים לי נעליים מכפרים נידחים ברחבי העולם. בעלי, למשל, הביא לי לאחרונה נעל מבית כלא פתוח שנמצא ביער בפיליפינים. האסירים שם מוכרים מיניאטורות לתיירים וכך הם מתפרנסים".
עם השנים, היא הפכה למרצה בתחום, היא מגיעה לפורומים שונים עם חלק מהאוסף ומספרת עליו. בתקופת הקורונה הנושא עלה מדרגה וביתה הפך למוזיאון. "פירסמתי שאני מארחת בביתי עשר נשים, כפי שהותר בזמנו, ואספר להן על הנעליים", משחזרת עזריאלי, "זה עבר מפה לאוזן, התחלתי לקבל פניות מנשים מכל הארץ שרוצות להגיע, ואחרי הקורונה גם מארגונים, מקומות עבודה, מועדוני גמלאים ועוד. זה מוזיאון הנעליים המיניאטוריות היחיד בישראל, ולפי גוגל אולי גם בעולם".
עזריאלי מספרת שהיא משלבת היסטוריה בהרצאתה. "אני למשל מראה ספר שבו מופיעה נעל של אריסטוקרט מהמאה ה-18, ואז מוציאה מהוויטרינה נעל זהה שיש לי. אני גם מציגה את הנעל של המלך לואי ה-14, עם עקב מצופה בבד משי אדום בגובה שבעה סנטימטר. ויש לי גם דגמים של נעל הבית המיתולוגית של קארי ברדשו מ'סקס והעיר הגדולה', נעלי טיולים, נעלי תינוקות, נעלי כלה, נעליים שהן תיבת נגינה, מלחיות, קופסאות, בשמים ועוד", היא מספרת, ומודה: "חשבתי שאחרי גיל 60 אנוח – ופתאום אין לי זמן לנשום".
שיחת פתיחה
ירון כהן || פותחנים
"הכל התחיל לפני 20 שנה", מספר ירון כהן, נשוי ואב לשלוש בנות ממצפה הילה שבגליל המערבי, "עשיתי תואר בייצור יין והתאהבתי בתחום. הפכתי את זה למקצוע וכיום אנחנו מייצרים 750 בקבוקים בשנה, המיועדים רק לאורחי מתחם האירועים שלנו, 'תמר וגפן' במצפה הילה. יחד עם ייצור היין נכנסתי גם לתחום של איסוף הפותחנים".
אילו פותחנים יש באוסף שלך ואיך אתה משיג אותם?
"את הפותחנים אני רוכש רק באופן פיזי בנסיעותיי לחו"ל. אני לא עושה הזמנות מאתרים. אני שומע על פותחנים מיוחדים בקבוצות של משוגעים לעניין. מעדכנים שם כל הזמן על פריטים מעניינים שמוצעים למכירה. אבל בדרך כלל, כאמור, רכישת פותחנים מגיעה בעקבות נסיעה לחו"ל. בכל נסיעה אני מקפיד לבדוק אם יש מציאות מעניינות בסביבה. לאחרונה, למשל, ראיתי באחת הקבוצות שמציעים למכירה פותחן עתיק, שהיה מיועד במקור בכלל לפתיחת בקבוקי חרס כי כשהוא יוצר עוד לא היו בקבוקי זכוכית. באותו רגע ידעתי שאני חייב להזמין נסיעה לרומא כדי שהפותחן הזה יגיע אליי, וזה באמת מה שעשיתי. טסתי להביא את הפותחן ביבוא אישי".
כמה פותחנים יש כבר באוסף שלך?
"באוסף שלי יש כיום כ-200 פותחנים. אני שומר אותם ביקב שלנו. אני נגר זה 35 שנים, אז בניתי במיוחד עבור האוסף שלי שולחן גדול מעץ אלון, שעליו נמצאים הפותחנים מאחורי ויטרינה. אגב, אורחי מתחם האירועים שלנו יכולים גם להגיע לבקר ביקב ולראות את האוסף".
ומי מסיר מהם אבק?
"בזכות הוויטרינה הם נשארים יחסית נקיים, אבל יש צורך כמובן בתחזוקה שוטפת: פעם בשנה אני דואג להוציא את כל הפותחנים ולנקות אותם היטב".
מה הפריט שטרם שמת עליו יד ואתה חולם להוסיף לאוסף שלך?"יש פותחן רוסי עם אבני חן, מתקופת הצאר. אלה הפותחנים הכי יקרים שיש. הם יכולים להגיע גם למחיר של 5,000 יורו, ולפעמים אף יותר. קשה מאוד למצוא אותם. אני מחפש כל הזמן פותחנים כאלה בקבוצות אבל עוד לא מצאתי. אם מתישהו אראה פותחן כזה למכירה, באותו רגע אני מזמין טיסה. זה בטוח".
הולך על זכוכית
ד”ר צור רונן אמסלם || טרריומים
ד”ר צור רונן אמסלם (36) ממושב רינתיה הוא אספן טרריומים. רובכם קרוב לוודאי שואלים מה זה בכלל? ובכן, מדובר במכלי זכוכית, לרוב אטומים, שבהם מגדלים צמחים מיניאטוריים, אך ניתן כמובן לאפסן בהם גם דברים אחרים.
"מגיל מאוד צעיר אהבתי אוספים", מספר אמסלם, "היו לי אוספים של מצתים מיוחדים, בולים ובלונים. בגיל שש התחלתי לגדל בעלי חיים ובחטיבה כבר היו ברשותי מעל 300 בעלי חיים בבית ובחצר. את חלקם גידלתי בטרריומים. משכה אותי ההנאה לגדל בעלי חיים ובמקביל ליצור עבורם סביבת מחיה ייעודית שהיא גם מאוד יפה כלפי חוץ. עם השנים התעמקתי והרחבתי את הידע בעולם הזה, והיום הוא מאגד בתוכו את כל האהבות והאוספים הנוכחיים שלי: חיות אקזוטיות, צמחים טורפים – ובעיקר האהבה הגדולה לעיצוב".
הוא מסביר כי "כל מכל יכול לשמש כטרריום עם צמחים ו/או בעלי חיים. זה פתרון פרקטי ואסתטי למי שמחפש להכניס קצת צמחים ו/או בעלי חיים לתוך הבית. אני כל הזמן מנסה למצוא את המכל הבא שיעניין אותי. זה עיסוק. אני גם נהנה להפוך לטרריומים מכלים וכלים אחרים שזה לא ייעודם המקורי. זה חלק בלתי נפרד מכל ההנאה של אספן בנישה שבחרתי לי".
מה זה אומר? איך מנהלים כזה אוסף?
"את המכלים אני מלקט מכל הבא ליד. שוקי פשפשים בארץ ובחו"ל, חנויות שמוכרות צנצנות, חברות בארץ ובחו"ל שמתעסקות עם טרריומים. ולפעמים אני מכין טרריומים בתוך מכלים אחרים, לדוגמה טלוויזיה ישנה, ארון ישן וכו'. המון שנים השולחן שלי בסלון היה בית לשממיות מדבריות".
יש פריטים מעניינים במיוחד?
"אחד הפריטים הכי מיוחדים בעיניי הוא טרריום גדול, בנפח של 288 ליטר. זה ארון פשוט של איקאה שהסבתי אותו לטרריום. הוא ממוקם אצלי בבית ממש בכניסה. עבדתי עליו מעל 300 שעות ואני עדיין כל הזמן משפר ומשפץ אותו. אני מגדל בתוכו את אוסף הסחלבים המיניאטוריים והנדירים שלי".
וכמה טרריומים כאלה יש לך באוסף?
"יש לי מאות מכלים בכל רגע נתון. המספר המדויק אינו ידוע ומשתנה. כל הזמן מתווספים חדשים ואחרים נמכרים. רובם מוצגים בסדנת העבודה שלי והיתר מפוזרים בכל פינה בבית".
ומה דורש אוסף כזה מבחינת תחזוקה שוטפת?
"זו אכן סוגיה בפני עצמה. התחזוקה אכן מאוד מורכבת כי מדובר באוסף חי, צומח ונושם. כולם צריכים התעסקות קבועה בצורה כזו או אחרת: ניקיון מבחוץ ומבפנים, ניקיון של חומר אורגני נרקב, האכלת בעלי החיים בחלקם, דישון וגיזום. התחזוקה מורכבת יותר בטרריומים הגדולים יותר, שמצריכים למשל תאורה מיוחדת לצמחים, מערכות התזה ומערכות ערפול".
ומהי פסגת השאיפות שלך באספנות הזו?
"הפריט שאני שואף אליו יוכל להפוך למציאות כאשר ארחיב את סדנת העבודה שלי ואעבור למחסן גדול. אני מתכנן לבנות שם טרריום ענק בגודל של חדר".
בית הבובות
אבי בנימין || דמויות של כוכבי היאבקות וסדרות טלוויזיה
הכל החל בגיל עשר. "קיבלתי ליום ההולדת שלי בובת רובוטריק, נדלקתי על העניין והחלטתי ליצור אוסף", מספר אבי בנימין, כיום בן 47, "זאת הייתה תקופה שרובוטריקים וינטג' נמכרו בארץ. כיום, אגב, הערך שלהם מאוד גבוה בזירת האספנים".
בנימין, עובד בחברת הייטק, מספר ש"להיות אספן זה להיות כל הזמן עם היד על הדופק, להזמין את הבובה בטיימינג הנכון, לנבא שמשהו מסוים הולך להיות נדיר ולהזדרז להשיג אותו לפני כולם ולפני שהמחיר ישתולל".
כמה בובות יש באוסף?
"למען האמת, אף פעם לא ספרתי. באמת התיישבתי על המלאכה לספור כמה בובות מונחות על האינסוף מדפים שיש לי בחדר. אבל אני יודע לומר, לדוגמה, שרק מדמות האליל שלי – המתאבק אנדרטייקר, יש לי למעלה מ-50 בובות שונות" .
מה העלויות של כל בובה?
"המחיר הממוצע לבובה נע סביב 80 עד 100 שקלים. היקרות יותר יכולות לנוע בין 130 ל-150 שקלים. הסופר-מיוחדות ונדירות – הגבול הוא השמיים".
ואיפה אתה מאפסן אותן?
"הממ"ד הוא החדר שלי, שם המחשב שלי ממוקם, ואין קירות בחדר הזה: יש מדפים על מדפים על מדפים, שכולם עמוסים בבובות האוסף. כל נישה בחדר מנוצלת עד תום לאחסון שלהן".
כמה רחוק הלכת בעקבות בובה שרצית לאוסף שלך?
"כל מיני לוקשיינים בארצות-הברית. לאספן מהסוג שלי ללא ספק קל יותר אם הוא תושב ארצות-הברית. כדי להוסיף בובות לאוסף אני נאלץ להיעזר בקרובי משפחה או חברים שנמצאים על הקו בין ישראל לאמריקה. קשה מאוד לשנע אותן לארץ במשלוחים. בארצות-הברית אספן רואה את הבובה שהוא רוצה, מזמין, משלם ותוך יומיים וחצי גג הוא מקבל אותה לפתח הבית. אצלנו זה לעבור סדרת מדורי גיהינום עם האירוע של השילוח והשינוע מול דואר ישראל או חברות המשלוחים. והמציאות של מלחמה בשנתיים האחרונות רק החמירה את המצב".
מה הפריטים המיוחדים באוסף שלך?
"המדף הייחודי של אנדרטייקר, רובוטריקים כמו אופטימוס פריים ומגהטרון, מגוון דמויות של הסימפסונים, מגוון דמויות של צבי הנינג'ה מהסדרה המקורית מסוף שנות ה-80, בובות מכוח המחץ, כמו דסטרו ומפקד קוברה. רוב הבובות הן של דמויות מצוירות כמו הדרדסים. מהם יש לי באוסף גם בובות פי-וי-סי וגם בובות פרווה, כשבראשם גרגמל, הדמות הנערצת עליי בסדרה הזו. בתחום ההיאבקות, כיום גם הפן הנשי מפותח. יש דיוויזיה שלמה של מתאבקות, שגם את דמויותיהן תמצאו אצלי באוסף".
הילד שלך נדבק בחיידק של אבא?
"כמו שאשתי אומרת: טוב שלא. לפחות נכון לעכשיו. עם זאת, בביקור המשפחתי האחרון בארצות-הברית הוא קנה לעצמו דמויות מסדרת הטלוויזיה שהוא אוהב, סוניק, אז לך תדע. זה תחביב שעולה הרבה כסף. המזל הגדול שלי הוא שאשתי מכילה אותי עם כל השיגעון לאוסף הזה. אני תמיד אומר לכולם שהכי חשוב זה לדעת עם מי להתחתן!"
מסמנת מטרות
דיתה סנה || סימניות
"הכל התחיל ביוני 2014, במסגרת שבוע הספר העברי. יזמתי תערוכת סימניות בספרייה של מגדלי הים התיכון בכפר-סבא, שאותה אני מנהלת. הזמנתי את הציבור להביא סימניות מיוחדות שיוצגו שם. הודעתי שבסוף התערוכה המשתתפים יוכלו לקחת אותן בחזרה, אבל חלקם בחרו להשאיר לי את הסימניות – וזה היה למעשה הזרע הראשון של האוסף שלי. בהתחלה שמרתי אותן בקופסת נעליים, אך כשהאוסף גדל העברתי הכל לאלבום מסודר" – כך מספרת דיתה סנה בת ה-91.
היא אלמנה טרייה. אמא לשלושה ילדים וסבתא לארבעה נכדים. "בהכשרתי אני ספרנית, וניהלתי שנים רבות ספריות", מספרת סנה, "אני מתגוררת כבר 12 שנים במגדלי הים התיכון, אבל עוד כשהייתי בהמתנה לדירה פה כבר התחלתי לנהל את הספרייה. עם השנים, מה שהחל כניהול קטלוג ספרים באמצעות מחברות נבנה למערך עבודה עם שמונה ספרניות מתנדבות שעובדות במשמרות. יש כאן בהחלט אופרציה לנהל ואני ממש מרוצה מהתפקיד. זה מה שאהבתי לעשות כל חיי".
מה הסימניות הכי מיוחדות?
"יש באוסף שלי, לדוגמה, סימניות ממצרים, העשויות פפירוס – שניתנו לי על ידי אחד הדיירים שהשתתף בתערוכה. יש גם סדרת סימניות ממדריד. לכבוד יום הולדת 80 טסתי לטיול בספרד עם הבן שלי ושם התחלתי בפרויקט חדש לאוסף – רכישת סימנייה בכל אתר תיירות שביקרנו בו", היא מספרת. היא חזרה לארץ כשבידיה גם מפה של העיר מדריד, סימנה על המפה את המקומות שבהם הייתה והצמידה לידם את הסימנייה הרלוונטית. המפה מוצגת כיום בספרייה.
"ויש לי גם סימניות שעשויות חומרים מיוחדים, למשל משעם, יש סימנייה שעשויה קליפת עץ, וגם סימנייה עם שתי רגליים קטנות שבולטות החוצה מהספר כשהיא מונחת בתוכו. כאמור, אני שומרת את הסימניות באלבום מיוחד שעיצבתי בעצמי, כך שהן נשמרות נקיות ומסודרות. האלבום נמצא בספרייה, וכל מי שמגיע לבקר שם לראשונה יכול להציץ בו ולשמוע את הסיפור שמאחורי כל סימנייה".
כמה סימניות יש באוסף? ומאיפה הן בעצם?
יש לי קרוב ל-300 סימניות והיד עוד נטויה. האיסוף נעשה בעיקר במהלך טיולים או שאני מקבלת אותן כמתנות מהמשפחה והחברים. כל הסביבה שלי יודעת שזה מה שאני הכי אוהבת ואנשים מביאים לי מזכרות מכל פינה בגלובוס".
יש סימנייה שטרם הצלחת להשיג ואת חולמת להוסיף לאוסף?
"אני מודה שאין לי פנטזיות מיוחדות לגבי סימנייה ספציפית שטרם יש לי באוסף. כשאני רוצה משהו – אני פשוט יודעת איך להשיג אותו".
אישה מפולפלת
רחל זיו || מלחיות ופלפליות
רחל זיו בת 79, והאוסף שלה מלווה אותה בחלק הארי של חייה. "הכל התחיל לפני 54 שנים", מספרת זיו, המתגוררת במגדלי הים התיכון בגני תקווה, "קיבלתי במתנה צמד מלחיות שקופות ויפות מחברה טובה שלי. בהמשך הביאו לי כמה מלחיות ופלפליות כמתנות מחו״ל. בהתחלה הן הונחו על מדף במטבח, אבל פתאום האוסף התחיל לגדול. כשהגעתי לעשר מלחיות החלטתי שאהפוך את זה לאוסף ושמעתה ואילך אני קונה בעצמי. התחלתי לקנות מלחיות מיוחדות בידיעה שלא יהיה בהן מלח ופלפל. לא לשימוש, רק לקישוט. אני מודה שבאופן כללי אני אספנית ואגרנית מטבעי: עוד בילדותי אספתי עטיפות מסטיקים, עטיפות של שוקולדים נדירים ('זהבים'), מחזיקי מפתחות ועוד, כך שזה טבוע בדמי".
תספרי על דוגמאות מהאוסף.
"יש מלחיות עם אלמנט רגשי חזק, כאלה שירשתי מאמא שלי. היא נסעה ב-1960 לארצות-הברית לפגוש את אחיה היחיד, ששרד את השואה. זו הייתה הפעם הראשונה שהם נפגשו מאז המלחמה. חברים מהעיר שבה הם גרו בפולין הגיעו לפגוש אותה והביאו מתנות, בהן מלחייה בצורת שני פרחים – שקרובה במיוחד לליבי. באוסף שלי יש גם מלחיות מחומר שכבר לא קיים – בקליט, סוג של פלסטיק קשיח; מלחייה ממרוקו בצורת טאג'ין; מלחייה מקונגו – עבודת יד מעץ וקוצי דורבן; יש מלחייה שהביא לי האחיין שלי מירח הדבש שלו במקסיקו; יש גם מלחיות בצורת חצוצרה, מחווה לבן שלי שמנגן; מלחייה מקרמיקה שהכין הבן ששירת בדובדבן, נפצע, והכין אותה בזמן השיקום; מלחייה בצורת טרקטור כמחווה לבן נוסף שלי שנוהג בטרקטור; ויש לי אפילו מלחיות מאל-על – ובטח הם בעצמם כבר לא זוכרים שהיו להם בעבר מלחיות. באוסף שלי אפשר למצוא גם חיות, עבודות יד, פריטים מכסף, משנהב, גיישות ועוד. כל הסובבים אותי יודעים שכשטסים לחו"ל מביאים לי מלחיות, לא שוקולד".
כמה פריטים יש באוסף שלך ומי מנקה מהם אבק?
"באוסף שלי יש קרוב ל-400 מלחיות. אף אחד לא נוגע לי בהן, גם לא כדי לנקות. אני עוברת אחת אחת עם מטלית. מדובר בתהליך שיכול להימשך שבוע עד שבועיים. כיום האוסף מאוחסן בוויטרינה – מה שמקל על התחזוקה ומפחית אבק, בניגוד לימים שבהם הוא עמד על מדף פתוח".
כמה רחוק נדדת אחרי פריט לאוסף שלך?
"אני לא טסה במיוחד בשביל מלחיות, אבל בכל עיר וארץ שבהן יצא לי לבקר אני מחפשת אותן בחנויות מקומיות. חשוב לי למצוא פריטים שמאפיינים את המקום – למשל נעליים מהולנד או גמל מאבו-דאבי. האוסף שלי הוא מחווה לתרבויות שונות".
יש פריט שטרם הצלחת לשים עליו את היד?
"בלונדון מצאתי מלחייה של הביג-בן, שהייתה יחידה, ומאז היא עדיין מחפשת את בן הזוג החסר שלה".
פורסם לראשונה: 00:00, 06.10.25
