את השיר הבא שלו התחיל עדן חסון לכתוב בנוף ילדותו בפרדס חנה, כשרכב הקצה של טסלה, מודל s plaid, שלו נכנסה לאחד הרחובות היותר-מרופטים ביישוב. "אני שואל את עצמי בשיר מתי חזרתי לאחרונה לעדן שגדל בפרדס חנה עם החברים והמשפחה", הוא מכווץ את המצח בביישנות. "הייתה לי שם סיטואציה, נכנסתי לאזור שהזכיר לי את הילדות. שיפצו פה קצת, אבל קפצו לי כל כך הרבה רגעים מהחיים על תקופה שבה לא היה לנו פלוס בבנק, אבל לא היינו רעבים, כי ההורים נתנו הכל ועבדו קשה. לא היו מותרות, ברור שלא ידענו מה זה מותגים. לפעמים גם לא יצאתי לטיולים שנתיים, כי פשוט לא היה כסף. היה אוכל, וזהו".
לא פשוט, כל הילדים באוטובוס, אתה לא.
"זה קרה יותר מפעם אחת. אנחנו בבית שבעה אחים ואחיות, אז פעם אחי לא הולך לטיול, פעם אני. אבא שלי באותן תקופות עבד מהבוקר עד הערב, אמא שלי עבדה מאוד קשה כסייעת גננת. אני עבדתי מגיל צעיר, הייתי בובה של קופת דן חסכן, מזיע בטירוף. הייתי גם מלצר במלא אולמות, זה לא כזה נורא, דווקא אהבתי".
פתאום אתה חוזר לאותו מקום בטסלה נוצצת. פתיח של סרט.
"ואיזה רגעים קפצו לי? הייתי נער תמים ולא התאמתי בגדים לנעליים שקיבלתי במתנה מהדודים, לא הרגשתי שחסר לי משהו כשרכבתי על אופניים מסכנים והרוח הייתה לי בפנים. חשבתי, היום יש לי כל כך הרבה, אז איך זה שמשהו ריק בפנים? אף גבוה בשמיים וגם זרוק על הקרשים. היום יש לי הכל, ואיך זה שמשהו יורד בפנים. אני יושב לבד בבית ושואל את אלוהים".
מה התשובה?
"אני זוכר שבאותו זמן הרגשתי שבאמת יש לי הכל ואין לי כלום. ראיתי שני ילדים משחקים ברחוב, חשבתי, למה בעצם אני לא שמח כמותם? אני חושב שזה קשור לעניינים של לפני היציאה מהארון. זאת אומרת, הייתי אדם לא שלם. הייתי אדם שלא חי את החיים שלו. ואני רואה שני ילדים משחקים בכדור, מחזיקים אותו, אחד שם את הכדור ככה בבטן, ומעבירים אחד לשני את הכדור וצוחקים, ואין להם שקל על התחת".
ואתה?
"הייתי מפורק בדאגות. כל יום חשבתי מה יהיה עם הקריירה ומה יהיה עם משפחה ומה יהיה עם החברים. הייתי במקום שכאילו אומר, רגע, אני אמור להרגיש הכי בטוח בעולם, אבל אני מרגיש שכל מה שיש לי, כל הטירה שבניתי, בנויה על קיסם שמחזיק אותה. ככה הרגשתי באותם זמנים. אבל למה? וואו. כי פחדתי שהכל ייעלם כשאני אצא".
פאסט פווורד לשנה אחרי, הפחדים של עדן חסון יכולים להודיע על מותם המהיר. הוא סיפר שיש לו בן זוג. כן, זה לא קרה בלי למצמץ, אבל כשחסון החליט זה כבר היה אול-אין, טוטאלי, מהיר, החלטי וחסין הרבה יותר מהטסלות של אילון מאסק. בניגוד לרואי שחורות ומרכיבי תחזיות חשוכות, ההמראה הרצופה והמרשימה של חסון מאז שפרץ לעולמנו נראית היטב על הרדארים של תעשיית התרבות בישראל. תמיד בין המושמעים ברדיו, תמיד כל ההופעות מלאות סמוך למועד המכירה, הלוח עמוס מהזמנות של רשויות, ועדים, חברות גדולות. הקמפיינים שהוא מוביל לאלפרו שטראוס, ול-Visa לצד אלכס שולץ ושלמור שטרוזמן לא סטו כמובן מהדרך גם אחרי ההצהרה וחסון ימשיך להיות גם בפרונט של 'הכוכב הבא לאירוויזיון', נושאת המטוסים היוקרתית של קשת בפריים-טיים וגם סמל סטטוס לאמני ישראל. בנוסף הוציא בשנה האחרונה את השיר 'סוף סוף אני' ואת האלבום 'תדר 4'.
כמה גדול המרחק בין החשש לאבד לבין המציאות, ההשמעות ברדיו וההופעות המלאות.
"כן אתה מדבר עניינית וצודק. אבל במקומות מסוימים לילד קטן זו מילת גנאי או לכל הפחות מילה שלילית וגם רואה את השיח ברשתות. אני לא חי פה בלי מודעות, אני רואה שאנשים שבאורח חיים כזה לא מתקבלים בברכה, עם כמה שאנחנו מדינה מתקדמת יותר ומקום אחר. בסופו של דבר אמרתי, אוקיי, אני עומד על שלי ואני חי את החיים שאני רוצה לחיות, ולא משנה מה. אני לא מתפשר על החיים שלי יותר".
אם היית אוהב מאוד רוק אלטרנטיבי ומקליט אלבום כזה, היית מוציא גם אם לא היה מושמע בכלל?
"כן".
זה לא מה שהקהל שלך רגיל אליו. אז למה אמנותית אתה מוכן להסתכן יותר בקלות?
"קל מאוד לדבר, אבל כשאתה מגיע למקום כלשהו שבשבילו עבדת נורא קשה בדרך לשם, כשאתה אמן שנוגע בכל כך הרבה סוגים באוכלוסייה: גם חרדים, גם חילונים, גם ערבים, גם מבוגרים, גם צעירים, גם בנים, גם בנות, מכל הקהילות - אתה נורא-נורא מפחד לפגוע בדבר הזה שבנית. אתה לא רוצה לשנות את התחושות הטובות של הקהל לגביך".
כלומר?
"נורא פחדתי לאבד את התואר המאמי של כולם, האהוב של כולם, העדן של כולם, ואני רציתי להיות עדן של כולם, אבל הבנתי בשנתיים האחרונות שאי-אפשר להיות כזה, גם לא נכון ואני אפילו לא צריך את זה אולי. היום אני מבין את זה, היום אני לא מתנצל על כלום, היום אני עומד מאחורי כל מה שעשיתי. שומע, אם יגידו לי, עדן תחזור אחורה, יש לך אפשרות לבטל את מה שעשית, אני אומר מה פתאום. מאה פעמים אני עושה את מה שעשיתי".
× × ×
טבילת אש ראשונה במעמדו החדש עבר חסון בהצלחה גדולה בהתמודדות עם קמפיין נגד הופעתו מול תושבי מועצת בנימין, שנקבעה לאוגוסט האחרון בבריכת הסולטן בירושלים. אחד הרבנים ואיתו חלק קטן מהתושבים ביקשו לבטל את ההופעה של חסון. חסון שתק, ואז נתקל בתכנונים להפגנה שתיערך נגד הופעתו, לא פחות. בדרך כלל היד שלו לא קלה על הדק האינסטגרם, הפעם חסון פירסם פוסט זועם וחריף נגד. "קומץ אנשים קיצוניים פועל ומנסה במשך תקופה בהמון דרכים למנוע ממני להופיע", כתב. "לא כי פגעתי במישהו, או עשיתי משהו רע, אלא רק מעצם היותי שונה מהם".
הופעת, היה שמח, יצאת מנצח גדול.
"בכנות, הגעתי עם הרבה חששות לגבי מה הולך להיות בהופעה מול תושבי בנימין, כי תקופה ארוכה ניסו לבטל את ההופעה ולא הצליחו. כלומר, ההפגנה ליד ההופעה הייתה יוזמה של אותם חבר'ה, עם רב בשם יגאל לוינשטיין (ראש המכינה הקדם צבאית בני דוד שבעלי), לא התייחסתי לשום דבר שיצא משם, אמרתי שאין לזה משמעות, אבל זה הלך וגדל בכל פעם מחדש. כל בוקר פתחתי גוגל וראיתי כתבות חדשות עליי".
בכל פעם הגבירו ווליום כדי שתבטל.
"ראיתי שהם ביקשו שבפעם הבאה שביישוב סוגרים זמרים, יודיעו על כך מראש. אבל זה העניין: נבחרתי להופיע שם אחרי סקר שנערך בקרב התושבים ושאל איזה זמר הייתם רוצים לאירועי הקיץ. לא הגבתי לכותרות שיצאו משם בשום צורה, עד שהבנתי שיש פה מישהו שרוצה ללבות שנאה".
מה אמרו בינתיים במועצת בנימין?
"חבר'ה אל תתייחסו, שטות מוחלטת. עכשיו תראה, כושר ההבלגה שלי די גדול, עד חרמות. הרגשתי שיש פה משהו שמגיע מחוץ לגבולות האינטרנט, מגיע לעולמות הפיזיים, הפגנה ממש. לא ידעתי שבסופו של דבר יהיו שבעה אנשים הזויים בהפגנה הזו".
הפעם כבר לא הבלגת.
"חודש לא הגבתי לאף אחת מהכתבות אבל כשהבנתי שהולכים למחות בהפגנה נגד הופעה שלי, בעצם נגד כל הדבר שאני מייצג אולי, בחרתי להגיב. אמרתי לעצמי יש פה אנשים שממש נלחמים בי ואני חייב לשים לזה סוף. מצד שני, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה היה שם לא מזמן ונאם על הבמה שלהם".
צביעות.
"כן, אבל ראש המועצה של בנימין וחברי המועצה הוכיחו לי שהם לא משתייכים לאותו קומץ. זה נגמר בסיפור הצלחה. ההופעה הייתה מלאה באנשים ששרו את כל המילים של השירים שלי ורקדו, הוכיחו לי שהם לא חלק מהטרלול. זה היה אחד המופעים המרגשים שלי".
חשבת אולי ללכת לדבר עם המפגינים?
"אני בעד שיח פתוח, אבל לא ברחוב".
× × ×
בנובמבר 2024 הרעיד עדן חסון את הרשתות בפוסט שבו חשף את העובדה שיש לו בן זוג (השחקן והרקדן יותם גבריאל). הרבה מאוד תגובות זרמו ברשתות שלו, הטלפון הוצף במשך ימים. אחת התגובות המרגשות נכתבה בחתימת ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט. "היו המון תגובות, לא הצלחתי לחזור לכולם, הווטסאפ שלי עדיין עם יותר מ-999 הודעות שלא נקראו. יאיר לפיד כתב מאוד יפה באינסטגרם, ובאותו יום כתב לי נפתלי בנט בווטסאפ הפרטי: 'משפחתי ואני אוהבים ומברכים אותך, תמשיך לעשות חיל'".
פידבק מדתי וימני.
"נפתלי בנט הוא מלח הארץ. הדוגמה הקלאסית לישראלי היפה, בלי קשר לפוליטיקה בכלל. הודעה כזו ממנו נותנת הרבה אוויר לנשימה, יכולת לשחרר את הדברים הרעים שאחרים אומרים".
ילד משדרות שמגלה את זהותו המינית לא מקבל הודעות מבנט ולפיד. זה הצד שבו בורכת.
"בדיוק. בגלל זה אני משתדל להיות כתובת עבורם וכשאנשים שולחים לי הודעות, אני מגיב באינסטגרם. בהופעה אחת למילואימניקים הגיע בחור אחד מולי, עם פאות, הרים את הטלפון בהופעה ועליו היה דגל גאווה, וואו. זה ריגש אותי ברמות. הגעתי למקום שוואלה, די, לא אכפת לי באמת מה יגידו. אני חי את החיים שלי, הנושא הזה מאחוריי. אנחנו כבר שנה אחרי הדבר הזה ועדיין מתעסקים בנושא, באופן ישיר או עקיף. נמאס לי שבתקשורת כל השאלות נוגעות רק לזה".
גם פה אנחנו מסכמים את השנה הראשונה שלך במעמד אחר.
"אני מרגיש בשיחה איתך שהדיון לא חודר לפרטיות שלי. מבחינתי אני חושב שהנושא הזה כבר שייך אפילו לעבר. בשנה הזאת עשיתי כל כך הרבה דברים, הוצאתי אלבום ושירים, עשיתי קמפיינים ושיתופי פעולה ודברים כל כך מעניינים כדי לא לתת להם מקום".
הנה עוד עובדה, הקמפיינים מדברים.
"נכון. בסופו של דבר האמנות מנצחת את הכל, כלומר שירים טובים שהקהל אוהב. אני גם חושב שהצטיירתי בעיני העם כאחד שיודע לעשות שמח בהופעות שלו, יודע להרים את הקהל, ואני חושב שאני לא תלוי-להיט עכשיו".
הייתה טענה שחיכית עם ההצהרה כי יש לך קהל מבוגר, מזרחי שורשי, לא רק קהל צעיר שאולי יותר ליברלי.
"אחרי הצעד שלי, קיבלתי פידבקים גם מהקהל היותר-מבוגר וראיתי את ההבנה שלהם לגבי המורכבות וההתמודדות. דווקא לצעירים יותר, בגילי 16-18, היה יותר קשה לקבל, כי הם פחות יכולים להכיל לפעמים מורכבות".
למדת את זה לפי הטוקבקים?
"כן, דור הטיקטוק. קראתי תגובות של אנשים צעירים מאוד שכתבו כל מיני דברים לא טובים על הקריירה שלי שתהיה לי כביכול בעקבות הצעד".
המעמד שלך מחייב היום גם יותר ממלכתיות?
"חד-משמעית. מאז שהתפרסמתי, נכנסתי לתוך מעטפת כזאת של להיות יותר זהיר לגבי כל משפט שאני אומר. בכל מקום שאני מגיע אליו, אני מרגיש שמצלמים אותי. הרצון לשמור על הכל כמו שהוא ובאמת להיות ממלכתי גורם לי לפעמים לבחור מילים אחרות שבהן הייתי משתמש, זה לא תמיד כיף".
כי?
"לפעמים בא לך להיזרק. אבל עם הזמן אני מבין שאני יכול להיות פרזנטור של שטראוס ואני יכול להיות שופט ב'כוכב הבא', יכול אשכרה לבחור את מי שייצג את ישראל באירוויזיון, ובו-זמנית כן להיות הבן אדם הכי פשוט בעולם, שזה באמת האופי שלי".
איפה אתה מקפיד?
"עדיין חשוב לי תמיד שהרכב שלי יהיה נקי, תמיד שאני איראה טוב, ותמיד אני אריח טוב, תמיד אהיה ייצוגי. היום אני חושב שחשוב להיות ככה גם אם אתה לא מפורסם כי הנראות שלנו היא הרושם הראשוני וזה מה שמביא אותנו קדימה".
איך היה להורים בתקופה האחרונה?
"לא היה פשוט. אתה יודע, כשמישהו יוצא מהארון, אז ההורים נכנסים אליו. באיזשהו מקום הייתי צריך להעביר איתם תהליך של זה מה יש, תלכו בראש מורם, יש לכם ילד בריא, יש לכם ילד חזק, יש לכם ילד מצליחן. הלכו איתי באבו-אבוה. היה רגע מאוד מרגש במופע היכל מנורה, כשאבא שלי יורם חיבק את יותם והראו את זה על המסכים, בדיוק שרתי את השיר שלנו. זה היה אחד הדברים המשמעותיים בעיניי. וואו".
× × ×
חסון מתכתב בשיר החדש שלו עם הדיסוננס שמרחף בראש ככל שההצלחה גוברת. מצד אחד, חלומותיו התגשמו, הוא הגיע לבמות הגדולות ביותר בישראל בזכות היצירה שלו, מעולם לא נשען על אחרים, הקהל שר איתו את כל המילים, תהילה, עושר, פרסום. מצד שני, הילד שבעדן חסון של פעם מרגיש שכל זה לפעמים גדול עליו. בראיון הקודם כאן חשף חסון באומץ את ההתמודדות עם התקפי חרדה חמורים, שהחלו בעיקר מאז שהתמודד עם ההצלחה, ואת המחיר שהמתח במרוץ המטורף גבה ממנו, עד שלמד לתת לחרדות פייט ולא לרוץ לבית החולים עם כל קושי מדומה בנשימה. "בדיוק בשיר הזה ניסיתי לחזור לילד הזה, הרבה לפני שהכל התחיל", הוא אומר. "יש בי געגוע לילד הזה. שהיה הולך ברחוב ומשחק פסים עם חברים שלו בשכונה, שלא היה חושב פעמיים".
"נבחרתי להופיע בבנימין אחרי סקר שנערך בקרב התושבים ושאל איזה זמר הייתם רוצים לאירועי הקיץ. לא הגבתי לכותרות שיצאו משם, עד שהבנתי שיש פה מישהו שרוצה ללבות שנאה. כושר ההבלגה שלי די גדול, עד חרמות"
אתה כותב בשיר שמשהו היה ריק, אתה שם אצבע. זו יכולת להיות מודע לעצמך.
"אני מאוד מודע לעצמי. לפעמים, כשאתה מודע לעצמך, זה יותר כואב. בשלב מסוים, כשהכאב כל כך גדול, אתה מגיע לנקודה שבה אתה מרים הנדברקס. מה אתה אומר מעכשיו? אני יותר לא על אוטומט, רק על ידני. זה כבר לא עניין של להיות בארון או לא אלא התסמינים הנלווים, הסימפטומים שמגיעים לאחר מכן. כשאתה חי בצורה כזאת הרבה דברים מרגישים פייק. אתה לא בוחן את הדברים מזווית עיניך, אלא מזווית עדן הפרסונה, וכשיש פער גדול, זה קשה".
איך הוא בא לידי ביטוי?
"בלא לספר לאנשים קרובים דברים בחיים שאתה חולק, רגעים שהיו לך. גם אנשים קרובים אליך חיים בסימן שאלה ואי-אפשר באמת לפתח מערכות יחסים איתם כשאתה חי בצורה כזאת. אצלי זה היה אישיו, זה הפריע. וזה פגע בי. כתבתי בשיר בעצם על הגעגוע לעדן ההוא, שהיה בן אדם שלא מסתיר שום דבר, בן אדם שלא מפחד מכלום, לא מפחד לאבד. לא היה לו התקפי חרדה".
חשבתי שנולדו בעיקר בעקבות ההצלחה.
"גם אני, אבל מתברר שהיו לי חרדות בעבר, זה לא נולד מהקריירה. כנראה שהחרדות הראשונות שלי נולדו כשהבנתי שאני בן אדם שחי חיים שהם לא שלו".
באיזה גיל?
"באזור גיל 18. זה לא רק חיים שלא שלו. באותם ימים נורא רציתי להיות סטרייט".
מה הפתיע אותך בכל השנה האחרונה?
"מתברר שאני הרבה יותר חזק ממה שחשבתי. כל מיני תגובות שחשבתי שיוכלו להפיל אותי, מחזקות אותי. אני יודע להתמודד עם דברים יותר טוב ממה שחשבתי".
אני קורא גם המון תגובות טובות.
"חושב שאנשים הרגישו צורך לגונן עליי. בשנה האחרונה נחשפתי לאהבה שלא נחשפתי אליה מעולם מצד הקהל, אבל גם ליחס אחר מחלק קטן. צד אחד מאוד בוחר לאהוב אותי ולחזק אותי יותר מבעבר, צד אחד בוחר לסלוד. אני בטבעי רוצה שכולם יאהבו אותי. אבל גם אם אני כבר לא תופס את ה-100 אחוזים כמו שתפסתי קודם לכן, אלא רק את ה-95 אחוזים, אני חי עם זה בשלום״.
אבל אתה יודע שהם החלק הקטן.
"חד-משמעית. בנימין הייתה ההוכחה".
בדיוק בשיא הקריירה, מספר ימים לפני טבח 7 באוקטובר, הוא הופיע בלייב פארק ראשון-לציון מול עשרת אלפים איש. למחרת המריא לדובאי. "נסעתי עם חברים, בהם חנן פרנקו המנהל שלי (פרנקו, שרית הפקות בע"מ). מתעוררים בבוקר ב-7 באוקטובר, אני פותח את הטלפון, רואה סרטונים נוראים. התקשרתי לכל המשפחה, לחברים, כולם היו בסדר. היה לי באותו זמן מאבטח שגר באופקים. נורא פחדתי עליו, חייגתי ועונה לי קול בערבית. נלחצתי ממש, חשבתי שזהו, יעקב הלך. אבל התברר שהשיחה הועברה למישהו אחר בטעות במשרד כלשהו והוא ענה בערבית. הוא בסדר".
חסון הצליח למצוא טיסה עוד באותו לילה, בארץ כבר חיכו לו עשרות קריאות מבסיסים ובתי חולים.
החרדות לא צפו מחדש?
"לצערי ולשמחתי אני מיומן באיך לנהל אותן, אבל היו רגעים ספציפיים שבהם פחדתי. חזרתי הביתה פעם אחת מסשן באולפן, חודשיים אחרי 7 באוקטובר. עצרתי ברמזור, פתאום אני רואה רכב מאחוריי, והוא מאיץ משום מקום ונכנס בי באוטו מאחור, כשהרמזור עוד אדום".
זה אמור להפחיד גם בן אדם חף מחרדות.
"השעה הייתה חצות, הייתי בטוח שזה מכוון. יצאתי מהרכב, אני רואה בחור בסקודה שחורה, ערבי, פתאום חששתי, הרי אין עליי שום דבר, רק טלפון, לא סכין, לא כלום. הוא יצא, ראיתי שהוא מסתכל עליי. אמרתי לעצמי שאם הוא ינסה לתקוף אותי, אני אחזיר, הוא הרי כבר נכנס לי ברכב. אבל התברר שהבחור היה לא מאופס, התנצל שפגע בלי כוונה והיה נחמד בסופו של דבר. הוא לא היה מרוכז. מתברר שהוא התלהב מהרכב".
בכל זאת הטסלה המפורסמת.
"קיבלה את המכה שלה אבל הכל הסתדר בסופו של דבר. אלה סיטואציות שבאותם רגעים אתה אוכל חרדות של החיים. זה עצוב לומר, אבל אנחנו לא מרגישים מספיק בטוחים בארץ שלנו, בטח לא בכל מקום בעולם".
במהלך המלחמה הוא נפגש עם שורדות ושורדי שבי שביקשו לראות אותו אחרי שחזרו. "ביקרתי את יגיל יעקב 48 שעות אחרי שחזר מהשבי, שרתי להם 'יום הולדת שמח' ואת 'שקיעות אדומות'. אחותו, שיר, הייתה אמורה להתארח אצלי בהופעה במנורה, שרה מאוד יפה. אבל בדיוק באותו יום הודיעו שאבא שלהם יאיר ז"ל נרצח, והכל בוטל".
מה אומרים במפגש עם אנשים שהרגע חזרו מהגיהינום?
"יצא לי לפגוש כמה וכמה שורדי שבי, חלקם ממש די סמוך לחזרה שלהם. זה נורא מוזר כי אתה לא יודע מה לומר להם, אם מותר לשאול. היו שורדי שבי שסיפרו לי ששרו את 'שקיעות אדומות' בעזה כדי להתעודד. דניאלה גלבוע הייתה אמורה להתארח אצלי בקיסריה, אבל הרגישה שצריכה עוד זמן כדי לעבוד על מוזיקה ולהיחשף למוזיקה ומרגישה שהיא עוד לא במקום הזה. אבל הייתי שמח להרחיב בנושא שכואב לי במלחמה".
בבקשה.
"יש הלומי קרב שמתאבדים בתקופה האחרונה, והדבר הזה מרסק לי את הלב. אני חייב לדבר עליהם, כי יוצא לי לפגוש אותם יותר מאז תחילת המלחמה ולהיחשף לסיפורים שלהם. אתה אומר לעצמך, הבן אדם הזה אמנם לא מת במלחמה - אבל הוא מת מבפנים, וזה אומר שהמדינה לא עשתה בשבילו מספיק כמו שהוא עשה בשבילה. חייבים לעשות עבורם יותר".
גם עבור הפצועים.
"חובה. ביקרתי בבית הלוחם ופגשתי המון לוחמים. זה איבד רגל, זה איבד יד, השלישי מרוסק מבפנים, גיבורים. הם מספרים לי מה עבר עליהם ואני חושב: מי אני שאתלונן על משהו בחיים?"
× × ×
במהלך החודשים הראשונים מצא עצמו חסון לא פעם מנחם משפחה שכולה מצד אחד ומשמח אחרות מהצד השני בתוך כמה שעות. הוא זיקק את הדיסוננס בצורה מדויקת בתמונה שהפכה ויראלית. ביד אחת חליפה שחורה, בשנייה חולצה לבנה. "לקחתי יחד באותו בוקר כי הייתי צריך לשיר בלוויה ומיד לאחר מכן הלכתי לחתן חייל. זה לא נורמלי".
איך שומרים על הנפש בין סיפורי זוועות לשירה באזכרה?
"לקחנו הפסקה של שבועיים אחרי שלושת החודשים ראשונים. הרגשתי שאני מגיע ללימיט שאני לא יכול להכיל. זה היה אחרי שראיתי אמא קוברת את הבת שלה. נכנסתי עם חנן לאוטו, שנינו בכינו, ידענו שפה אנחנו צריכים לקחת אוויר. לא מזמן בא אלי חייל, 'עדן, אתה לא יודע איך עזרת לנו בתחילת המלחמה'. זה נשמע אולי קלישאה, אבל במקרים האלה אני מרגיש שאני עושה את מה שמצופה מאמן לעשות".
יש גם רגעים משמחים בתוך הכאוס. "לא מזמן התקשרו אליי: יש לוחם בשייטת 13, ארוסתו רוצה להפתיע אותו בשמלת כלה", מספר חסון. "לקחו אותי לשטח, היא כבר חיכתה בשמלה, שמרו על הכל בסוד. ואז הוא הגיע ואני שרתי להם את 'לאהוב אותך כל יום'. זה רגע שאתה לא שוכח. בן אדם יוצא מלחימה לרגע, מתחתן עם שיר שלך וחוזר לקרבות. זה היה ממש בחודשים הראשונים ובהמשך יצא לי לחתן עוד בשטח".
מעיין אדם הקדישה לאחותה מפל ז"ל שנרצחה בנובה את השיר שלך, 'לאהוב אותך כל יום'.
"למעיין אדם ולי יש חיבור מיוחד. מפל אדם ז"ל ובן זוגה רועי תיכננו להתחתן עם השיר 'לאהוב אותך כל יום', אבל לצערי היא נרצחה בנובה. עשינו גם ערב מיוחד בבית הספר שבו היא לימדה, נגד חרמות. אחרי שקראתי במוסף אצלכם שמפל אהבה גם את השיר 'אין עוד כמוך', נסעתי להקדיש את השיר למעיין באולפן. פגשתי את רועי וחשבתי: איך אפשר בכלל אפשר לקום מזה?"
על עצומת האמנים להפסקת המלחמה יש לו דעה נחרצת. ״לא יכול לומר לך שקראתי שם כל סעיף, אבל באופן כללי מי שחושב כרגע על המצב בעזה יותר מעל המצב בישראל, מבחינתי הוא לא איתנו באותו קו מחשבה. עניי ערך קודמים. אני לפני הכל חושב על קורבנות 7 באוקטובר, על החטופים, על המשפחות שלהם, על משפחות הנרצחים. עם כל הצער והכאב, אכפת לי לפני הכל מאחים שלי. עד שהחטופים לא בבית ועד שהחיילים שלנו לא חוזרים הביתה בשלום מכל זה, שם נמצאות המחשבות שלי והדאגה שלי, ולא במה שקורה בעזה״.
כולם בעזה מעורבים?
"אני אנסח את זה ככה: אין בעיניי בלתי מעורבים בעזה וגם אם לא כולם או הרוב רוצחים באופן ישיר, הם כן סייענים או תומכים ברצח של יהודים. זה מה שאני חושב. אנחנו בסיטואציה מורכבת. חיים בתוכנו ערבים ישראלים, שוואלה, אחד על אחד יש כאלה שרוצים שלום, יש לא מעט שרוצים שלום, רוצים לחיות בטוב ובכבוד".
אני מריח אבל.
"הבעיה היא שבהרבה מקרים יש להם בן דוד שחושב הפוך, ההפך המוחלט מהם. ואז הם נמצאים בקונפליקט מורכב: בן הדוד הלך לעשות פיגוע ומהצד השני הם כן חיים לצד אנשים שהם עובדים איתם ואולי גם אוהבים אותם. הכרתי מישהו שעבד אצלי בבית, איש מדהים, עשה עבודה נהדרת, סיפר שהוא חי בשלום עם ישראלים, אוהב אותנו. יום אחד אני קורא שגיסו תיכנן לעשות פיגוע. פירסמו את השם שלו".
"נפתלי בנט כתב לי בווטסאפ הפרטי: 'משפחתי ואני אוהבים ומברכים אותך, תמשיך לעשות חיל'. הוא מלח הארץ, הדוגמה הקלאסית לישראלי היפה, בלי קשר לפוליטיקה בכלל. הודעה כזו ממנו נותנת הרבה אוויר לנשימה"
אתם בקשר?
"לא, כי אני מבין שאמנם הוא לא אשם באופן ישיר, אבל יש לו קשר עקיף לדבר הזה. לפני כמה שנים הופענו בחדרה, לפי הזמנת העירייה. התברר לי שאחד המאבטחים שהיה שם באותו ערב היה מעורב בפיגוע בחדרה. הפנים שלי אגב תמיד לשלום".
אתה שופט ב'הכוכב הבא לאירוויזיון'. בקצב הזה לא יהיה לנו אירוויזיון.
"זה מצטרף לשורה של מעשים נבזיים שרוצים לעשות לנו, למגר את ישראל ולהרחיק אותנו מכל דבר טוב. לדעתי, אם נסתכל על ההיסטוריה, היהודים תרמו לעולם יותר מכל מהמוסלמים והנוצרים יחד. בגלל שאנחנו מאוד חלשים בהסברה, אנחנו נופלים למלכודת הזו פעם אחר פעם. אבל בסוף ישראל תשתתף באירוויזיון".
היית רוצה לייצג את המדינה על הבמה הזו?
"אני יותר טוב בלבחון מאשר בלהיבחן. לא יודע אם אני מתאים לתחרות כזו. אם ארצה את זה מספיק, אני יכול לעשות את זה כמו שצריך. אני חושב שיהיו אנשים שיעשו את זה יותר נכון ממני".
מה אמרת לחברה השופטת קרן פלס אחרי העליהום על בחירת השיר שלה לאירוויזיון?
"קרן היא חברה מאוד טובה. התנפלו שם עליה שלא בצדק, והיא בטח לא הכתובת לטענות. קרן היא אחת הכותבות הכי טובות שיש לנו בארץ, היא הגיעה אליי הביתה וניסינו לכתוב שיר ביחד לאירוויזיון. השיר נכון לעכשיו נשאר במגירה, ועוד לא התקדמנו איתו, אבל לכו תדעו, אולי באירוויזיון הבא. היא מאוד תמכה בי בשנה האחרונה, זה משהו שאני לא יכול להסביר".
איך אתה רואה את ההתפתחות של יובל רפאל?
"היא דמות להערצה, ואני אומר את זה גם אחרי שהופעתי איתה על הבמה. בוא'נה, הבחורה לא רואה בעיניים, היא הייתה במיגונית התופת, הסתתרה תחת גופות, יצאה מזה, התחילה לשיר. מדהים. בלחץ על במה מול כל העולם. היו לה אפס זיופים. ואיזו כריזמה. שמע, מה יש עוד לומר?"
תכתוב לה שיר?
"אם היא תרצה, ברור. לאחרונה נפגשתי גם עם עדן גולן כדי לדבר על שירים. אני חושב שעדן היא טופ ווקאליסטיות בהיסטוריה של ישראל. גם היא בלבל אחר".
פעם שאלתי את איתי לוי אם הוא מודאג מעדן חסון, מהדור החדש. עכשיו אני שואל אותך לגבי אושר כהן.
"הוא לא מהדור החדש, אושר כהן הוא מהדור שלי והיה צריך לפרוץ הרבה לפני שעשה את זה. הוא אחד הזמרים הכי מוכשרים שהיו פה, יוצר, נגן. מכלול מדויק. אני צפיתי מזמן שאושר יפרוץ והיה לי מוזר איך זה עוד לא קרה".
את אודיה אתה מכיר היטב גם בפן האישי. הייתם זוג. היא סיפרה כאן על רגשות מעורבים אחרי הצעד שלך.
"דיברנו רק לפני כמה ימים, אנחנו ביחסים מדהימים. דיברנו על הסוגיה הזאת כמה פעמים ופתרנו אותה מכל הכיוונים".
דעתך כמי שהקשיב לחומרים הראשונים שלה?
"אודיה מביאה איתה חדשנות בכתיבה, לחנים, היא אחת היוצרות הכי מעניינות שיצא לי לפגוש. דיברנו לפני כמה ימים, אנחנו ביחסים מדהימים. היא פיתחה נוסחה שלפיה היא מצליחה לטרוף את הדור הזה בשפה שלה ועל כל זה מפזרת סטייל ויוקרה ואיכות".
עם נס וסטילה כבר שיתפת פעולה.
"עושים פה ראפ איכותי בועט לפרצוף. יש לנו ביצוע משותף של 'מגדלים' שזכה להתפוצץ ברשת. אוהב את כל מה שהם מוציאים. דור הוא כותב גאון".
ששון שאולוב מזכיר את הפריצה שלך.
"זה ילד שכולו לב, אין דברים כאלה. ראיתי אותו לפני כמה שנים בטיקטוק, ובסרטון הוא התחבא בצד באיזשהו מקום ושר, ניסה לא לבלוט דווקא. מאוד הזכיר לי את עצמי בהתחלה. הוא כישרון מטורף, זו לא שאלה בכלל".
אחרי שנים בטופ הישראלי, אולי הגיע הזמן גם לכוון לחו"ל, בהנחה שהמלחמה תירגע כמובן.
"נכנסת לדלת שנפתחה בדיוק. לפני כמה חודשים הייתי בלוס-אנג'לס, נפגשתי עם סתיו בגר, שעבר לגור שם לאחרונה, ועם עוד כותב. עשינו ביחד שלושה שירים בספרדית. הנה יש לך סקופ. כתבנו יחד עם בחור פורטוריקני".
באד באני צריך להיזהר?
"אוהו, הלכת רחוק. הוא הכי חזק בעולם היום".
איך אתה מפצה את עדן הילד שלא יכול היה לקנות לעצמו כלום?
"אני לא בן אדם שאוהב לפזר את הכסף שלו בכל מקום. יש לי את הבית שלי שבניתי בעצמי שאני מאוד אוהב, וזה היה אחד החלומות הגדולים שלי. כשאני יושב בבית שלי, בבריכה, שומע מוזיקה ברמקולים ומסתכל על כל מה שבניתי, אין תחושה כזו. גרתי בקומה השנייה בבית של ההורים שלי בחדר שמי יודע אם הרעפים לא יזוזו שם מחר. אם יבוא אליי הביתה מישהו ויגיד לי, וואו, איזה בית יוקרתי - לא ארגיש בנוח. אם הוא יגיד, שמע, עיצוב מאוד מעניין, איזה שילוב צבעים, אילו חומרים. לזה כבר אתחבר. אני כן לומד את נושא ההשקעות ומיישם. זה ממלא אותי".
מתמקצע בעיצוב?
"היום אני יכול לומר שכן, אני יכול לבנות לך בית מאפס, מבין בבנייה. אני מתכוון לבנות עוד דברים, מבחינתי זו אמנות, אבל כתחביב".
עוזר להורים?
"בכל מה שהם צריכים כלכלית וגם מייעץ להם. לא משנה כמה אביא להם, זה אפילו לא קמצוץ ממה שהם הביאו לי".
