אחרי 20 שנה, הגיטרה של יעל בר זוהר וגיא זו-ארץ עדיין מנגנת. אין מכשול שהם לא דילגו מעליו בקלילות מאז הנישואים, עד שהגיע הפאנטם של זו-ארץ, ואיים לקרוע את השלווה בבית ואת עור התוף של הזוגיות. "קניתי כבר ארבעה תופי פאנטמים, זה משהו שמטריף את יעלי", מודה זו-ארץ.
מפתיע.
יעל: "איך הגעת לארבעה כבר?"
גיא: "יש לי גם פאנטמיקו, זה התינוק שלהם. לפני ארבע שנים יעל קנתה לי ליום ההולדת פאנטם, השקיעה בזה המון כסף, עלה 7,000 שקל. מתנה יפה בסך הכל. התחלתי לנגן עליו, וככל שזה הפך להיות היסטרי, ככה היא לא הייתה יכולה יותר לשמוע את הצליל של זה".
אז את אשמה. פתחת צוהר.
יעל: "זה מציק. זה לא פשוט. אגיד לך מה הבעיה בניסוח שלך. אני קניתי לגיא את הפאנטם כי הוא אוהב מוזיקה, רציתי לשמח אותו. הרעיון היה שיהיה לו את זה כשהוא טס לצילומים של 'הישרדות' לחודשיים, ולא נמצא. זאת אומרת, אני לא אמורה להיות חלק מהאירוע הזה, קניתי לו אפילו תיק מתאים לפאנטם כדי שיישא על הגב, כדי שלא יהיה לבד בלילות הלא-קרים בפיליפינים, ינגן לעצמו. יהיה לו נעים. מפה לשם זה נשאר בבית, בסלון. עכשיו, זו מוזיקה מאוד נעימה - אבל החיים הם מוזיקה בקצב אחר. שני הדברים לא תואמים".
גיא: "אני בסך הכל מנסה להרגיע אותך".
יעל: "זה לא מרגיע".
שלושה ילדים, 22 שנות זוגיות, 20 שנות נישואים ושתי קריירות עשירות מאוד שמתמזגות לתוך בית אחד. יעל בר זוהר הייתה שם קודם, הנערה שהיממה את מדינת ישראל כבר בגיל 16 בשנות ה-90, כשהיא בונה אב-טיפוס ראשון אמיתי של מאמי לאומית מרמת אביב ג' ומתמודדת עם פרסום מטורלל בעידן שבו ישראל עברה בבת אחת לפרסומות בטלוויזיה. גיא זו-ארץ צמח מהמשחק, מהבמה, עלה וטיפס והזדחל עד לפריים-טיים, השיא של השיא, למעשה נקודת ההתחלה של רעייתו אי שם לפני 30 שנה. החיבור ביניהם הרעיד כותרות בלי רשתות חברתיות, אבל עם מעגלי פפראצי שלא היו מביישים את הקולגות סביב בית המלוכה באנגליה. בסוף זה תמיד אותו חלום. "תמיד יעלי הייתה בשבילי משהו בלתי מושג, כאילו יש פסגה של ההר הכי גבוה והיא עומדת שם כמו הפסל של ברזיל, מאוד גבוהה. לא אשכח את זה שאבא שלי פגש אותה לפניי, כשאני השתתפתי באיזה אירוע של ריקודים כזה בתחילת שנות ה-90, אני אז איפשהו בן 24".
יעל: "יפה, אני הייתי על פסגת ההר".
גיא: "הייתי רווק אז, אבא שלי הגיע להביא לי לחם, הוא תמיד היה מביא לנו לסט, איש שעבד במאפיות כל חייו. ליעל היה באותו מקום אירוע עם מנחי ערוץ הילדים, אז אבא נכנס בטעות לחדר ההלבשה שלה, כשהיא הייתה לבד, ואמר לה: שלום ילדה יפה".
יעל: "זה מדהים. יש רגעים משמעותיים בחיים, כמו דלתות מסתובבות, ואני זוכרת שהוא עבר ואמר שלום. לא זכרתי את המשפט שהוא אמר לי".
גיא: "ואז אבא בא אלי ואמר לי, 'ראיתי פה את יעל בר זוהר, אולי כדאי שתכירו'. אמרתי לו, 'עזוב אותי, מה עכשיו יעל בר זוהר?' כאילו, להדגיש עד כמה היא הייתה מבחינתי בלתי מושגת. גם כשהגעתי לסט של 'רמת אביב גימל', כשהתחלתי לשחק, זה כבר היה בעונה החמישית שלהם".
יעל: "אנחנו כבר היינו מאוד עייפים, שחוקים מהסדרה. גיא הגיע מהתיאטרון, רצה להעמיק. אני רק הייתי עסוקה בלערוך את התסריט ולהוריד מילים".
גיא: "אחרי שהתחלתי ב'רמת אביב גימל', אבא שלי היה בא מדי פעם וזורק לי, 'תגיד, למה אתה לא מתחיל עם יעלי?' אמרתי לו, 'אבא תפסיק, מה עוד פעם יעל בר זוהר', אבל האיש המשיך לפמפם את זה. ואז במחזמר 'מרי לו' החלפתי את אמיר פיי גוטמן ז"ל, ושם כבר העזתי להתקרב אליה, אבל כל הזמן חששתי. יעלי המשיכה להיות מבחינתי בלתי מושגת. ברגע שהתקרבנו באמת, היו פחות חששות, אבל כל הזמן בראש רץ לי הקונטרסט בין הדימוי שלה לבין הפשטות והאמיתיות שראיתי מולי".
איך זה בא לידי ביטוי?
"פחדתי להגיד לה ראשון שאני אוהב אותה, למרות שכבר אהבתי אותה. ניסיתי להגיד לה כבר, אבל בסוף זה נפלט לה. הייתי חייב לשמוע את זה ממנה קודם".
יעל: "זה היה בבריכת גורדון בת"א, לפני משהו כמו 22 שנה. היינו בבריכה, שחינו יחד ופתאום נפלט לי, 'אני אוהבת אותך'. ואני חושבת, איזה בושות. הסתרנו את זה מהעולם שלושה חודשים. אף אחד לא ידע כלום, הוא גם לא אמר להורים עדיין".
גיא: "אני זוכר את התגובות של חברים שלי, שהבינו אחרי שלושה חודשים שאני עם יעל אחרי שפורסמה תמונה. 'וואלק אתה! וואלק אתההההה!"
יעל: "ואז מישהי התקשרה לאמא שלך ואמרה 'ראיתי שגיא עם יעל!' ואמא שלו, לא היה לה נעים, שיחקה אותה שהיא יודעת".
גיא: "אחר כך אמא שלי ישר התקשרה אליי: 'תגיד לי, אתה לא מתבייש? אני צריכה לשמוע מהדודה שאתה ויעל ביחד?' אמרתי לה, 'אמא תירגעי, זה עוד לא רשמי. אנחנו בפרופיל נמוך'".
× × ×
מאז התפרקו הרבה פאוור-קאפלז בתעשיית התרבות הישראלית, אבל בר זוהר וזו-ארץ נשארו כדי לספר במופע משותף ראשון 'בוא (לא) נדבר על זה', שבו הם לא נכנסים לדמויות מתוסרטות אלא נשארים הם עצמם על הבמה, פורטים את החיים לדיאלוגים רוויי פאנצ'ים ומבטים מאחורי הקלעים, ששויפו בעבודת כתיבה של יותר משנה. המופע הקרוב יעלה ב-23.10 בהיכל התרבות מודיעין, יומיים אחרי יעלו על הבמה של היכל התרבות פתח-תקווה וב-29.10 בבית ציוני אמריקה בת"א, וב-30.10 בהיכל התרבות דרום השרון.
"הרבה מאוד שנים אנחנו חושבים על מופע יחד", מסבירה בר זוהר, "שיחקנו כבר בהצגת תיאטרון, 'פעם בשנה', שבה גילמנו דמויות, זוג חברים שנפגש פעם בשנה, שבה כל אחד בוגד בבן זוגו הקבוע. הרגשתי שהקהל רוצה לראות את גיא ויעל בחיים האמיתיים ולא בדמויות. אז זה היה שם במחשבות, התבשל במקביל אלינו, אנחנו כבר לא לפני 22 שנה, כשהיינו צריכים להסתתר בהבימה מאחורי הקלעים, גם לא להסתתר מאחורי דמויות".
למה בכלל היה צריך להסתתר אז?
"בדיעבד, רק כדי שאנחנו נבין מה יש בינינו. אבל מאז עברו שנים על שנים ועשינו את 'מחוברים', שם כבר היינו יותר משוחררים. גם נורא כיף לנו ביחד, גיא שחקן, אני שחקנית. אתה כאילו מביא את הבית, מרגיש בטוח. מצד אחד אנחנו מאוד דומים בהמון דברים, ומצד שני גם משלימים אחד את השני. באופן העבודה אנחנו שונים. גיא מאוד רציני, פדנט. לא תתפוס אותו לא מוכן. אני קצת יותר משוחררת, מהטיפוסים של הרגע האחרון, יותר זורמת. כשאני עולה לבמה ליד גיא, אני מרגישה שזו בכלל לא עבודה בשבילי".
יעל: "נורא כיף לנו ביחד, גיא שחקן, אני שחקנית. אתה כאילו מביא את הבית, מרגיש בטוח. באופן העבודה אנחנו שונים. גיא מאוד רציני, פדנט. לא תתפוס אותו לא מוכן. אני קצת יותר משוחררת, מהטיפוסים של הרגע האחרון, יותר זורמת. כשאני עולה לבמה ליד גיא, אני מרגישה שזו בכלל לא עבודה בשבילי"
גיא: "זה הפך להיות ממש כמו טיפול פסיכולוגי. כשנכנסנו לתהליך אמרנו, יאללה, בואו נעשה את ההצגה. אבל כשהתחלנו לכתוב הבנו שזה ייקח לפחות שנה".
תן לי סוגיה נגיד שהתחילה ככה כמו טיפול פסיכולוגי.
"בתהליך עם אבי בלקין, שכתב איתנו, אני מספר מראות עיניי והיא מראות עיניה, והוא כל הזמן שואל שאלות ושנינו כבר היינו מתעצבנים. נניח על 'הישרדות', על החודשיים שאני נוסע, עובד יום-יום, אין לי יום חופש. משוגע. ואני מתגעגע לילדים, מתגעגע ליעלי ולהורים שלי ולמשפחה".
יעל: "מתגעגע ליעלי? אל תשחק אותה. זה בסדר. הוא פשוט עסוק ועובד קשה, אין לו זמן להתגעגע אליי".
גיא: "הנה זה בדיוק סוג של דיון שעלה בכתיבה. גם כשיעל מגיעה ל'הישרדות', זה לפעמים עוד יותר קשה כי אנחנו בתור סיר לחץ, בחדר קטן באיזה חור. באיזו בקתה".
רגע, אתה לא רוצה שהיא תבוא?
גיא: "כן, רוצה".
יעל: "הוא לא רוצה שאני אבוא. אנחנו כבר 13 שנה בתוך הדבר הזה".
גיא: "זה לא שאני לא רוצה. כשיעלי באה עם הילדים, זה בשביל צורך באמת נפשי ושפיותי של הילדים, לפני הכל. אבא שלהם מתנתק להם לחודשיים פעם בשנה. זה לא בריא, זה מוזר".
יעל: "זה 13 שנה כבר, כן?"
כן-כן, במקרה זה הרגע נאמר.
יעל: "בעונה הראשונה שלו ב'הישרדות' הייתי בהיריון עם יהלי, חודש שביעי-שמיני. בעונה השנייה הגעתי אל גיא עם ילד בן שמונה חודשים. טסתי עם אמא שלי חצי עולם כדי שיהלי יראה אותו".
גיא: "יש לציין שהיא לא באה לריזורטים של החיים. היא באה למחנה עבודה מאוד קשוח של 'הישרדות', לצוות הפקה של 150 ישראלים שעובדים כל יום".
לפחות נותנים לך אוכל ולא אגוזי קוקוס?
יעל: "כן-כן. אנחנו מנותקים מהמשחק ולא רואים שום דבר. כל הזמן עם הצוות".
גיא: "אז אני הצפתי עכשיו את הקושי שלי. עכשיו פתאום אנחנו יושבים אצלו בכתיבה, וככל שאני מדבר כמה קשה לי ב'הישרדות', זה רק מדליק אותה ומדליק אותה".
בשנה שעברה הם חוו מורכבות מהצד הלא-נעים בליל התקיפה האיראני, כשזו-ארץ היה בצילומי 'הישרדות'. "אני הייתי בבית עם הילדים, הוא היה בפיליפינים. זה היה רגע קשוח מאוד. תראה, הילדים גדלו עם השנים ואני יודעת להתמודד, אני באמת כבר מתקתקת. הייתה אפילו עונה אחת שגיא טס, כשליה הייתה בת שבועיים. זה באמת איפשהו 'הישרדות של החיים'. גיא לא אשם, הוא עובד, מתפרנס. יש רגעים שבהם אתה מרגיש לבד. בלילה הראשון של התקיפה מאיראן, כשדיווחו כשהטילים בדרך, קפאתי במיטה".
גיא, איפה היית באותם רגעים?
"במשימת חסינות, יש גם הבדלי שעות בשעונים כמובן. אני מסיים, נכנס ל-ynet, פתאום אני קולט שהטילים בדרך. חוסר האונים שלי באותם רגעים, אתה לא מבין איזה טירוף. אני לא יודע מה קורה, הילדים שלי שם, יעלי, המשפחה, מה אני עושה עכשיו? אני אמור ללכת לתפקד ולהגיד 'בוקר טוב, ברוכים הבאים למשימת החסינות?' כן, אתה אמור לתפקד רגיל. ואני מדבר אחרי עם יעל והיא הייתה מדהימה, קולית. אומרת לי, 'מאמי, הכל טוב, אני עם הילדים, אני דואגת להם, תנשום'".
× × ×
ב-7 באוקטובר התמוטט עולמם. האחיין האהוב של גיא, עילי ברעם ז"ל, בן 27, נרצח במסיבת הנובה. בראיון הקודם כאן סיפר זו-ארץ מה עבר עליו מרגע החופשה בסיישל, שנקטעה באותו בוקר איום, ועד לנחיתה בישראל בנסיעה ארוכה בשתי טיסות, כשהם מקבלים במהלך שעות מרסקות עצבים ולב את הבשורה המרה. בר זוהר הפכה את היגון למסע שיקום של ממש. מצד אחד נסיעות הסברה וגיוסים בחו"ל, כמו שהיא עושה בקרוב עם קרן רודרמן בארה"ב, ומצד שני סדרה של ריטריטים - 'מתחילות מחדש' - שהיא מעבירה ובהם פוגשת את מי, שבדיוק כמוה, נושאים את כאב השכול בשנתיים של מלחמה. "ב-7 באוקטובר קרה השבר שלנו ומשם אנחנו כבר לא אותם אנשים, כבר לא אותה משפחה", היא דומעת. "עברנו בשנתיים האחרונות המון טלטלות רגשיות. נסים, אבא של גיא, נפטר. הוא היה אב המשפחה, אברהם אבינו שלנו, הבן אדם הכי חיובי וחזק והעוגן. אחרי הפרידה העצובה הגיע 7 באוקטובר".
בעצם, לא שמענו את מה שקרה מהזווית שלך.
"היינו בחופשה עם הילדים, פתאום ראיתי המון שיחות שלא נענו מסימונה שרם בשבת בבוקר, זה נראה לי מוזר. אנחנו מכירות, אבל לא ברמה של כמה שיחות שלא נענו בחג. חזרתי אליה, שאלתי אותה אם קרה משהו, ואז היא אמרה לי שהיא דיברה עם עילי. בהמשך התברר שסימונה דיברה איתו אחרונה. עילי היה באוטו עם הבן שלה ליאם, ועם ג'וני, החבר הכי טוב שלו. הם כבר היו בדרך הביתה. הגיעו לשם ב-6 בבוקר, אפילו לא היו במסיבה, לא רקדו. הם פשוט התקפלו ברגע שהתחילו הטילים וכבר הספיקו לנסוע 40 דקות. היא דיברה איתם פעם-פעמיים ואז נותק הקשר. התקשרתי לאמא שלו, אחות של גיא, עדיטל, היא לא ידעה על מה אני מדברת. עילי כנראה לא רצה שהיא תדאג ואמר לה 'אני בבית'".
גיא: "שמע, הם נסעו עד צומת גבים, הספיקו מלא, לא מזמן עשיתי את המסלול הזה, ואתה אומר, וואו, כמה הוא כבר היה רחוק מרעים".
יעל: "הם היו בין המכוניות הראשונות שחיכו להן המחבלים. היו עוד חברים באוטו מאחוריהם והם היו בקשר, בשיתוף מסך, אז אנחנו יודעים איפה בדיוק הייתה הנקודה האחרונה שבה הם נעצרו".
גיא: "הנהג ברכב מאחור קלט שהחיילים שעומדים באמצע הכביש מחזיקים קלצ'ניקוב ולא M16. אז הוא אמר לחבר'ה שלו, תעשו פרסה".
יעל: "בדיוק האוטו של עילי נעצר, גם על הרכב שלהם ירו צלפים אבל הם הצליחו לברוח".
באותן שעות אתם עדיין מחפשים את עילי.
"בשעות הראשונות של 7 באוקטובר רק חיפשנו את עילי. גיא היה עם הילדים, אני קיבלתי את ההודעות. פתחתי חמ"ל ממש בתוך החדר, ביקשתי ממנו שייקח את הילדים. הייתי בטירוף בלחפש את עילי בסרטונים, ביקשתי מחבר שיעשה איכון של הטלפון שלו, התקשרתי אליו אינסוף פעמים והוא לא ענה, אז דמיינתי שאולי הוא מסתתר מאחורי שיח".
השעות עוברות, בר זוהר מחזיקה בתקווה. "אתה רואה שמדי פעם חבר'ה הצליחו להימלט והתחילו להעלות כל מיני שמות של חברים. אתה מחפש את השם של הילד ברשימות אבל הוא לא שם. נהייתה לי הרגשה לא טובה. כשגיא נכנס לחדר אמרתי לו שלא מוצאים את עילי. החזקנו בתקווה וחיפשנו אותו עד חצות. עלינו על טיסה לארץ דרך קונקשן בפרנקפורט".
גיא: "הטיסה הכי עצובה שהייתה לי בחיים, עם בשורת איוב שתפסה אותך באמצע".
יעל: קיבלתי את ההודעה מאבא של עילי, בטיסה".
גיא: "היא ישבה קצת מקדימה, ואני בנפרד עם הילדים".
יעל: "כשעלינו לטיסה אמרתי שבטח עילי עדיין מסתתר והבת שלנו ליה אמרה 'הוא תמיד מסתדר'. כל הזמן החזקנו פאסון מולם, כי גם באמת קיווינו. היינו ממש כמו בסרט, אתה מסתיר את הטלפונים, מנסה לשדר לילדים שלווה, טיסה של שעות. ואז עמוס, אבא של עילי, שלח לי הודעה: 'זהו, זה נגמר'".
נורא.
"הרגשתי שממש יורים בי באותו רגע. אתה מסתכל בהודעה באמצע טיסה, מנסה שלא יראו עליך. סימנתי לגיא בעיניים ואז שלחתי לו הודעה. היה לו קשה, לא יכולנו לדבר. ואז התחיל כל הסרט. איך גילינו? מתמונה. לא מהמדינה, לא מהצבא. הרי היה כאוס מטורף, הרבה חברים חיפשו וזיהינו את האוטו ואת הקעקוע שלו. אתה מסתכל על התמונה, ואתה לא מבין מה אתה רואה בדיוק אבל אתה מבין מה קרה. סימסתי לכל הפסיכולוגיות שאני מכירה, ויש לי רשימה יפה מהטיפולים שלי. בכלל, אני מנהלת חדר מיון פה בטלפון שלי, הרבה רופאים".
גיא: "פחדתי להגיד לה ראשון שאני אוהב אותה, למרות שכבר אהבתי אותה. הייתי חייב לשמוע את זה ממנה קודם". יעל: "זה היה בבריכת גורדון בת"א, לפני משהו כמו 22 שנה. היינו בבריכה, שחינו יחד ופתאום נפלט לי, 'אני אוהבת אותך'. ואני חושבת, איזה בושות"
מה ייעצו?
"לא ידעתי איך להתמודד עם זה מול הילדים, מה אומרים, איך אומרים? מישהי מקסימה שלא הכרתי ענתה לי, נתנה לי הדרכה, ביקשה להעיר אותם שעה לפני הנחיתה, לספר שלא מוצאים את עילי ולומר שזה סימן לא טוב. אני זוכרת את עצמי הולכת לשירותים במטוס, מסמסת והיד שלי רועדת, כל הגוף שלי רעד. ואני צריכה להחזיק כי אם אבכה, אולי יהלי יקלוט אותי כי הוא מסתכל עליי כל הזמן ושואל מה עם עילי. הגוף הפתיע אותי. ברגע הזה לא הצלחתי לסמס".
גיא: "לא ידעתי את זה".
יעל: "אז נתתי לגיא את התפקיד, כי אני בטח לא הייתי מסוגלת לומר להם".
הייתם מחוברים אליו מהרגע הראשון.
גיא: "הוא ישב על הברכיים שלנו בחתונה".
חזרתם גם למקום שבו עילי נרצח.
גיא: "לא מזמן צילמתי סרט דוקו לרשת על 7 באוקטובר. נקלעתי לאזור רעים שבוע אחרי הנובה, אני זוכר שעוד מצאתי כרטיסים של שתייה למסיבה, היו עוד כתמים על הכביש. לא מזמן הייתי שם שוב, לפני השקיעה. אתה רואה את כל התמונות, את הנשמות. זה טילטל אותי. יצאתי לחפש את עילי בים התמונות ומדי פעם אתה שומע בומים מעזה בעוצמה שמכניסה אותך לבעתה".
תסביר.
"כי בדיוק אני מחפש את התמונה של עילי וזה נהיה סוריאליסטי, הרגשתי שאני ממש מחפש אותו פיזית. אמרתי לצוות הצילום שאיתי, 'חבר'ה, תעזרו לחפש'. פה אני רואה תמונות של מבלים שראיינתי את ההורים שלהם, שם אני רואה אנשי הפקה של 'הישרדות' שנרצחו, של 'האח הגדול'. פתאום עילי מולי, יושב באמבטיית קרח, תמונה שצולמה אצלנו בבית. ואני באינסטינקט מנקה את התמונה, כמו שמנקים קבר. צמרמורת".
יעל: "כמשפחה שכולה, לעולם לא נוכל באמת להתקדם ולחזור להיות אנחנו, להיות החברה שהתרגלנו להיות ולחיות פה - עד שלא יחזירו את כל החטופים. רק אז נתחיל".
בינתיים הפכו את מאבק החטופים לפוליטי.
יעל: "אני הולכת במוצאי שבתות לכיכר החטופים. כל כך חשוב לתמוך במשפחות. הילד שלהם עוד לא בבית, הם רואים את הסרטונים מעזה ואת כל הזוועות, איך אפשר לא לבוא לחבק?"
× × ×
שניהם הספיקו בקריירה לנוע לא מעט בין המסך לבמה, בין משחק להגשה ועד דוגמנות, ידעו להתאים את עצמם לדרישות המשתנות של התעשייה האכזרית, להוסיף שכבות, לשרוד 30 שנה בחלק העליון. מודל הזוגיות פתח להם דלתות גם במשותף בעולם הפרסום, למשל קמפיין משפחתי לכללית ופוקס הום, סגירת מעגל לבר זוהר שהייתה הפרזנטורית הראשונה של פוקס, אי שם לפני 21 שנה. המעברים המהירים בין העולמות בקריירה, לפעמים באותו יום, מייצרים קונפליקטים גם בתוך זוג שמאוד מפוקס על לוחות הזמנים. "אני רואה מהבמה אנשים שמאוד מזדהים", אומר זו-ארץ, "מסמנים אחד לשני, זה כמו אצלנו. בסוף זה העניין".
דוגמה לקונפליקטים?
"נגיד, שיעל היא קנאית מאוד".
יעל: "אה, דווקא על זה אתה הולך? למה?"
גיא: "רגע, מה, את לא קנאית?"
רגע, זה חלק מהמערכון או אמיתי?
יעל: "וזו הדוגמה שהוא נותן, בבקשה. קנאה זה מחמיא. זה נחמד שאתה עוד אוהב את בן הזוג שלך ורכושני אליו ומבין כמה הוא חתיך".
גיא: "בהצגה אנחנו באים לטיפול זוגי, מתנה מההפקה. המטפלת הזוגית שואלת: 'מה התכונה שהיית רוצה לשנות אצל בת הזוג שלך', אז אני עונה 'קנאה'. עכשיו, יעל מתכחשת לזה שהיא קנאית. סיפרתי על הצגה ששיחקתי בה, היה לי שם ריקוד עם אחת השחקניות, יעלי באה לראות. אחרי שההצגה נגמרה היא לא אומרת לי כלום, מחייכת אליי, אבל לא מדברת. חוזרים הביתה, היא לא אומרת לי כלום. ואז בבית היא אמרה לי, 'מאמי, תשנו את הריקוד'".
יעלי: "היי, עצור. בשביל פאנץ' טוב הוא ימכור אותי. תקשיב טוב, הוא היה מאוד צמוד אליה. אני לא אמרתי לשנות, אבל לא צריך להגזים".
גיא: "אבל זו הכוריאוגרפיה".
יעל: "זו לא הייתה הכוריאוגרפיה".
וב'רמת אביב גימל'?
גיא: "ויהודה לוי ועניינים. יב"ז, מה קורה?"
יעל: "המקצוע שלנו מאלץ אותנו להתמודד עם סיטואציות כאלה, אבל בסוף יש דברים משותפים לכל זוגיות. זה חושפני עם הרבה הומור עצמי, מאוד פתוח, זה מאוד אנחנו. כשעשינו את הקריאה לחברים הכי קרובים הם היו בשוק".
גיא: "מי היה מאמין שיעלי תסכים לפתוח ולספר, יעלי יותר בונקרית".
את באמת נחשבת יותר עם מגננות ופחות חשופה.
"זה כבר השתנה. זה היה לנסות להגן על עצמי בעבר, לגמרי אינסטינקט. במופע הזה יש משהו נורא משחרר, אנחנו פותחים על הזוגיות".
תשמעו, אתם מייצגים מודל זוגיות מעורר קנאה שמחזיק 20 שנה בתעשייה לוחצת. טיפול זוגי היה?
יעל: "כן, היינו בזה. הוא בא לפסיכולוגית שלי, לפני שהתחתנו".
מסביבכם זוגות במשברים. אלה הולכים לקבוצות רכיבה, הזוג ההוא לצלילה, השלישי לסדנאות יוגה והרביעי פותח זוגיות.
יעל: "אנחנו פותחים הצגה".
איזה מבט נתת. יש אנשים שפותחים זוגיות.
יעל: "יש גם אנשים שרצים מרתון".
אם ננסה לא לרדד לקלישאות, יש באמת עצות להעניק אחרי 20 שנה?
גיא: "אני יכול לבוא אליה ברגעים הכי קשים, של לחץ או חרדה, או מצב רגשי מסוים בעבודה - והיא מסדרת אותי בשני משפטים. זה יכול לקרות רגע לפני שאני עולה לשידור של 'האח הגדול', אני נכנס למצב מסוים, היא שם כדי להרגיע, להזכיר לי מה העיקר, מה הטפל".
מה אמרת לו לפני גמר 'האח הגדול'?
יעל: "אני צריכה לתת לו טיפ? תגיד לי, יש מנחה כזה, יש מקצוען כזה? אני לפעמים רוצה בשבילו יותר משהוא רוצה לעצמו".
גיא: "השכול קיים בי כל הזמן. גם כשאני מחייך באסקפיזם שלי, 'ערב טוב לכם, ברוכים הבאים', זה נוכח בי. אני חושב שגם לירון ואני עשינו עבודה ב'אח הגדול' בלהזכיר את החטופים על הבמה. אני מבין את הכעס או את הביקורת על הנרמול כביכול - אבל במציאות הקשה שבה אנחנו חיים, צריך גם את זה"
צריך לומר ביושר: השתלטות על שני עוגנים בפריים-טיים, אחד לצד לירון ויצמן, לא נראתה מאז רותם סלע ואסי עזר בקשת. די מדהים לקריירה.
יעל: "אבל הוא באמת מדהים. לי היה מרתק לראות את המסע של גיא, כי אני מגיל 15 עושה שידורים חיים, זה היה בוקר טוב שלי. אצל גיא היה תהליך אחר, הוא הגיע מהמשחק והיה יפה לראות איך הוא נהיה מקצוען. חוץ מלומר לו כמה הוא המנחה הכי-הכי, אין לי הרבה מה לעשות".
יש רגעים שבהם אתם יוצאים מהקווים של זוג ממלכתי?
יעל: "מה זה ממלכתי? אתה מרגיש פה בממלכה?"
הכל אסוף ומדויק, הכל במקום. לא יתפסו אתכם יוצאים מאיזה בר ב-2 בלילה שיכורים.
יעל: "לצערנו".
אהבתי.
יעל: "מישהי שאלה אותי לא מזמן על מסיבות, אמרתי לה שאני שנים לא הייתי במסיבה, לא יודעת לענות לך על זה".
גיא: "ביום של גמר 'האח הגדול', יעל הייתה בריטריט שעשתה לנשים של פצועי צה"ל במשך יומיים אינטנסיביים, היא חזרה מוארת, באחת בלילה. אני חזרתי באחת וחצי מהגמר, עם כל הילדים בוואן. בבוקר הכנו גמורים לילדים את ארוחות הבוקר והצהריים בלאנץ' בוקס. היא מעלה סטורי, אנחנו על מיוט, ואני אומר לה, 'אין לי כוח לזה מאמי, לא ישנתי דקה הלילה, אני גמור'. אז אלה הם החיים והם לא ממלכתיים".
יעל: "מזל שאפשר לשים אותנו על מיוט".
מי קם יותר לילדים בבוקר? מביא למוסדות לימוד?
גיא: "אני".
יעלי: "באילו חודשים, כשאתה בארץ או כשאתה בנווה אילן? באיזו תקופה? זה לגמרי מתחלק. שאל את הילדים, בוא נקבע איתם בראיון הבא, יהיה לך מועצת שבט עם תמונה מלאה".
חשבונות מי משלם?
גיא: "אני, גם קניות בסופר".
נפל מדף במטבח?
גיא: "אני קורא למישהו שטוב בזה. אני לא טוב בזה. למרות שהיא קנתה לי מקדחה. החלום שלה היה שאני אהיה הנדימן, אבל אני לא אהיה".
מי מבשל יותר?
גיא: "אני, ברור".
יעל: "חושבת שזה הזמן שלי ללכת מהראיון".
גיא: "יש לה משפט: 'אני דור שלישי שלא יודע לבשל'".
אגב, הייתה עונת שיא ל'אח הגדול'.
"אני מאושר ממה שהעונה הזו עשתה לרשת. בערך כל אדם שפוגש אותי ברחוב, נכנס לתוך העונה הזאת. אנשים שבחיים לא ראו, או לפחות אמרו שהם לא רואים, הודיעו שהם כל הזמן בתוך העונה. אתה כל הזמן מנסה לשים את האצבע, להבין מה עבד".
נינט יצאה נגד ארז איסקוב, מתמודד בולט, על גבריות רעילה. אם היא העלתה ביקורת, זה היה לה דחוף כנראה.
יעל: "מי זוכר את זה?"
אני.
גיא: "העונה הזאת מעוררת הרבה תגובות. אני לא נכנס לזה, בסוף הקהל בוחר, והקהל עשה את הבחירה שלו. היו לי עונות שמנהלות בית ספר היו אומרות לי, 'איך אתה, גיא, איש עם ערכים, מנחה תוכנית כזאת וסיטואציות כאלה', ותמיד אמרתי, 'תראו את הסיטואציה. מכל דבר כזה אפשר ללמוד'".
חווית בשידור חי גם פריצה לבמה. אולי אתה יכול להבין את המחאה, גם כי אתה נושא את השכול. יש מי שמרגיז אותו שהחיים נמשכים כרגיל, שמנרמלים את 'האח הגדול' במלחמה.
גיא: "השכול קיים בי כל הזמן. גם כשאני מחייך באסקפיזם שלי, 'ערב טוב לכם, ברוכים הבאים', זה נוכח בי. ברגע שהם פרצו לבמה, אתה לא מבין מה קורה שם בשנייה הראשונה. כזה דבר לא חוויתי, שבעה אנשים יחד. אני מבין מחאה, אני מבין את החשיבות. אני חושב שגם לירון ואני עשינו עבודה ב'אח הגדול' בלהזכיר את החטופים על הבמה, גם את המציאות על הבמה. אני מבין את הכעס או את הביקורת על הנרמול כביכול - אבל במציאות הקשה שבה אנחנו חיים, צריך גם את זה".
הייתה לכם דילמה במערכה עם איראן. מה לספר לדיירים.
"הייתה דרמה מאוד גדולה. בסוף זה גם כוח של התוכנית. החיים לצד המציאות. אתה לא יכול להכניס את כל המציאות כל הזמן לתוך הבית, כי בסוף אתה רוצה שהם יהיו בעולם שלהם. היה מטורף שהבאנו את המיגונית והודענו להם".
תפקידים חדשים בקריירה עדיין מעלים אצלכם דופמין?
גיא: "כל דבר שאני עושה מאוד מעלה דופמין אצלי, ואני די מכור לעשייה. אני עושה עכשיו את 'המכירה הפומבית', עושה מופע חדש של קבלת שבת ויש את המופע בלדינו עם אחי רועי".
יעל: "אני יודעת את כל השירים, אני יכולה להופיע במקום גיא אם הוא ב'אח הגדול'".
גיא: "שמע, קשה לה עם הלדינו. היא לא אוהבת".
למה קשה לך?
"לא קשה לי".
הוא אומר שכן.
יעל: "זה לא ככה. שמע, בסוף אני גאה בנו גם על המופע המשותף. שנים היינו מדברים על זה. פעם כבר אמרתי לגיא: בסוף נצא לסיבוב עם מקל הליכה ונגיד, יו, למה לא עשינו אז את ההצגה ביחד?"
