עד היום קשה להודיה להשלים עם מותו של אביה, השחקן יהודה בארקן, שנפטר ב-2020 אחרי שנדבק בנגיף הקורונה. "היינו אומרים לו ללכת עם מסכה", היא מספרת. "אבל הוא היה בן אדם כל כך אהוב, אז הוא היה לוחץ ידיים ומחבק ולא נרתע מזה. לפני יום כיפור הוא חלה בקורונה. אמא שלי מושתלת כליה והמערכת החיסונית שלה מאוד חלשה, אז הוא הלך למלונית קורונה כדי לא להדביק את אמא. הוא פיתח קשיי נשימה והעבירו אותו לבית החולים הדסה בירושלים. הוא נפטר קצת אחרי יום כיפור".
הספקת להיפרד ממנו?
"התקשרו אלינו ביום שישי כדי לבוא להיפרד. הרופא אמר שזה הסוף, אבל אני לא רציתי להאמין. הוא היה מורדם ומונשם. דיברתי אליו והוא לא ענה לי. פרצתי בבכי והתחננתי שיחזור. אני רק זוכרת שצעקתי עד שיצאה לי הנשמה, 'תחזור אבא, תחזור'. הדופק שלו היה נורא נמוך. חבר שלו שהיה איתי בכה גם. התמונות ששלחו לי משם שבהן הוא רזה ומורדם ולא האבא החייכן והחיוני שהכרתי, היו לי מאוד קשות. אני מניחה שהזיהום שבו הוא נדבק בבית החולים גרם למותו כי לא היו לו יותר מדי בעיות רקע.
"הגעתי הביתה ואמרו לי שהוא נפטר. אני זוכרת שלא רציתי לדבר בהלוויה, מאוד התביישתי, אבל אמרתי, זה אבא שלך, את חייבת להגיד משהו. בהספד התנצלתי בפניו. רציתי שהוא יידע שאיך שהתנהגתי בילדות לא היה בכוונה, ושאני מאוד אוהבת ומעריכה אותו".
הודיה חשה צורך להתנצל על כל אותן שנים שבהן התביישה להיראות בנוכחותו, למרות – ואולי דווקא – בגלל שהיה מפורסם. "זה התחיל מחרם שעשו עליי כמה ילדים בבית הספר היסודי בקבוצת יבנה שבה למדתי", היא משחזרת. "אחת הילדות איימה עליי, 'אם לא תעשי את מה שאני אבקש, אני אגיד לכולם שאבא שלך מבוגר ושאת מאומצת'. הערך העצמי שלי לא היה אז גדול, הרגשתי שאני בפינה, אז אף פעם לא הזמנתי את אבא לאסיפות הורים. גם להצגות שבהן שיחקתי בבית הספר הוא לא הגיע, רק אמא שלי, אילנה".
סיפרת לו על החרם?
"מה פתאום. הייתי ילדה מופנמת וביישנית ולא סיפרתי כלום לאף אחד. רק בכיתה י"ב אבא הגיע להצגת הסיום בלי שהודיע, וזה הדבר שהכי שימח אותי בעולם. כולם נורא התלהבו ממנו, רצו להצטלם איתו וחיבקו אותי. ראיתי שהשד לא כל כך נורא כמו שחשבתי. רחוק מזה. מעבר לעובדה שהוא היה שחקן נהדר, אבא שלי גם היה בן אדם מאוד אהוב, כריזמטי ומצחיק. תמיד היה לו מה להגיד והוא התחבר לכולם, מהאנשים הפשוטים ועד המפורסמים. כל אחד היה אומר עליו, 'אני הייתי החבר הכי טוב שלו', וזה נכון, כי לכולם הוא נתן את ההרגשה הזאת והוא גם האמין בזה".
"כמה ילדים בבית הספר עשו עליי חרם ואחת הילדות איימה עליי, 'אם לא תעשי את מה שאני אבקש, אני אגיד לכולם שאבא שלך מבוגר ושאת מאומצת'. הרגשתי שאני בפינה, אז אף פעם לא הזמנתי את אבא לאסיפות הורים. גם להצגות שבהן שיחקתי בבית הספר הוא לא הגיע, רק אמא"
הוא אף פעם לא שאל אותך למה את מסתירה אותו?
"הוא בטח אמר לעצמו, אני מבין אותה ואני אניח את זה בינתיים בצד. הוא כנראה חשב שעם הזמן זה ישתחרר. אילנה ניסתה לשכנע אותי לא להתבייש באבא, אבל הייתי עקשנית. הסתרתי את מי שאני בכל הכוח. כששאלו אותי על אבא, מיד נהייתי אדומה כולי, הסמקתי. גם כשהלכתי עם אבא בקניון, הייתי בהתחלה מבוישת מהסיטואציה. לאט-לאט התחילה לחלחל בי ההבנה שאני צריכה להיות גאה בו ובחיים החדשים שהוא נותן לי".
איזה מין אבא הוא היה?
"חבר מאוד טוב. בעצם הוא היה יותר סבא מאבא. אבא-סבא. הורים בדרך כלל מחנכים אותך ומראים לך דרך מסוימת, יש איתם פחות סתלבט וצחוקים, ואצל יהודה לא הייתה שיפוטיות. היינו גם יוצאים הרבה ביחד, והייתי הולכת איתו לפרמיירות ולצילומים. גם כשהתביישתי שיגיע איתי למקומות, עדיין הייתי גאה בו.
"הייתי מתייעצת איתו על הכל, והיו לו את העצות הכי טובות והכי חכמות שיש. רק אחרי שהוא נפטר הבנתי מי זה באמת אבא שלי, כמה אהבה הוא קיבל, ואיזה כוכב הוא היה. לצערי הרב לא יכולתי להתגאות בו קודם. גם דיברתי על הצער הזה בהספד שלי. אמרתי בדמעות, שלפעמים מעריכים אנשים באיחור".
הודיה הגיעה למשפחת בארקן כתינוקת. מעולם לא היה לה דחוף לפתוח את תיק האימוץ שלה ולברר פרטים על הוריה הביולוגיים, והחשש לחטט בפצעים מכביד עליה עד היום. מהמעט שהיא יודעת, היא יכולה לספר שבהתחלה יהודה ואילנה שימשו עבורה כמשפחת אומנה מכיוון שאמה הביולוגית הייתה נרקומנית. "היא הייתה באה מדי פעם לבקר אותי", היא מספרת. "בגלל שהיא לא הצליחה להיגמל מהסמים, יהודה ואילנה הלכו לבית המשפט והגישו בקשה לאמץ אותי באופן רשמי. מאז, לשמחתי, אני הבת שלהם".
את השם שלה היא קיבלה מהוריה הביולוגיים, "ובבקשה לאימוץ, יהודה אמר לשופט: 'מה הסיכוי שמכל התינוקות שהגיעו לאומנה עם אופק לאימוץ תגיע לבית שלנו ילדה ששמה הודיה – שם שיש בו אותן אותיות כמו בשם יהודה רק בשינוי סדר. זו יד אלוקים'".
יצא לך לפגוש את האמא הביולוגית שלך מאז?
"אני לא יודעת אם היא חיה בכלל, אני רק יודעת שקוראים לה סימה ועוד כמה פרטים קטנים. הייתי שמחה לדעת שהיא ואבא שלי בטוב. אני רוצה לעשות סגירת מעגל ולקבל תשובות למה הם עזבו אותי ולא יכלו לגדל אותי, לא יותר מזה. אני יודעת שהחיים שלי נשמעים כמו סרט טורקי, אבל אני צריכה להודות לאלוקים על מה שיש ועל מה שהיה".
× × ×
בימים אלו הודיה, 25, סוגרת מעגל מסוג אחר, אחרי שנבחרה להיכנס לנעליה של גאולה נוני ולגלם את לילי אחותו של מיקו, בגרסה הבימתית של 'צ'רלי וחצי', המבוססת על הסרט הקאלטי שבו כיכבו אביה וזאב רווח. את המחזה, שעולה בהפקה של toMix בשיתוף בימות ודורון מור, כתב מעין אבן ומביים אילן רוזנפלד. הוא יעלה ב-5 בנובמבר בהיכל התרבות במודיעין ומשם ימשיך להציג ברחבי הארץ. מלבד בארקן ג'וניור ישתתפו בו גם עומר חזן ומאיר תמם, שיגלמו לסירוגין את צ'רלי, וכן מיקי גבע, טיילור מלכוב, אורי ברויאר, שלומי יפרח, חיים זנאתי, שמרית לוי ששון ויהלי גבאי. "ראיתי פוסט באינסטגרם שמלהקים להצגה", היא אומרת. "שלחתי ממש ברגע האחרון הודעה לדורון מור שאני רוצה להיבחן והוא אמר לי, 'תשלחי אודישן ונראה'. לא ציפיתי שאתקבל. אמרתי שלפחות ננסה ומי יודע – אולי אופתע. אם היית אומר לי לפני זה שאני, הביישנית, עם הפחד שלי להיחשף, אגש לאודישן, הייתי צוחקת.
"כשדורון אמר לי שהתקבלתי הוא ציין שבשבילו זאת סגירת מעגל מטורפת שהבת של יהודה בארקן תשחק בהצגה ושהוא נורא מתרגש. הוא אמר שאני מוכשרת ושהוא לא היה לוקח אותי סתם לקישוט. הייתי הכי רוצה שאמא שלי אילנה, שנמצאת עכשיו בשנת אבל על אמא שלה, תהיה בקהל בהצגה הראשונה. אני מאמינה שאבא שלי יראה אותי מלמעלה בכל הצגה. הוא מכוון לי את הדרך גם כשהוא לא כאן. הוא דואג לי מהשמיים. האמונה הזאת מחזיקה אותי".
בארקן נחשב לאחד מהשחקנים האהובים בישראל, עם שלאגרים כמו 'חגיגה בסנוקר', 'אבא גנוב', 'נשיקה במצ"ח' וסרטי המתיחות הגדולים של שנות ה-80, אבל היו לו גם שנים קשות, ששיאן היה ב-2001, כשהכריז על פשיטת רגל בשל חובות. הודיה, שגדלה בצל הטלטלות, מספרת שחוסר היציבות השפיע עליה ועל הרצון שלה לבחור בקריירת משחק. "למדתי תיאטרון בבית הספר, אבל רציתי בכלל ללכת ללמוד סיעוד, לעזור לאנשים כמו שעזרו לי, או להיות עורכת דין. ניסיתי להתחמק ממשחק רוב החיים. רציתי מקצוע שייתן לי ביטחון וקרקע יציבה ולא מקצוע שיש בו עליות וירידות, כמו שהיו לאבא, שהיו לו גם רגעים לא קלים לצד הצלחות גדולות. פחדתי גם מזה שנכנסים לך לתחתונים ורוצים לדעת עליך הכל. בסוף פניתי למשחק רק אחרי שאבא נפטר".
"אנשים אומרים הרבה דברים, אבל גם אם קיבלתי את התפקיד בזכות אבא שלי, זאת רק דלת שנפתחת. עכשיו חובת ההוכחה היא עליי. אני מאמינה שאבא שלי יראה אותי מלמעלה בכל הצגה. הוא מכוון לי את הדרך גם כשהוא לא כאן. הוא דואג לי מהשמיים. האמונה הזאת מחזיקה אותי"
התפקיד הנוכחי הוא הראשון שלך ויהיו בטח כאלה שיגידו שקיבלת אותו רק בגלל שאת הבת של.
"שיגידו מה שהם רוצים. אנשים אומרים הרבה דברים. זה הטבע האנושי. גם אם קיבלתי את התפקיד בזכות אבא שלי, זאת רק דלת שנפתחת. עכשיו חובת ההוכחה היא עליי. אפשר לראות את זה גם מכיוון אחר, שמאוד מרגש שהבת של יהודה בארקן ממשיכה בדרך שלו. אני אוכיח את עצמי על הבמה, אני מבטיחה שאני כאן בזכות עצמי".
× × ×
בארקן מתגוררת עם אמה במושב הדתי בית גמליאל שליד יבנה. היא אמנם יצאה בשאלה אחרי מות אביה, אבל עד היום היא מתרפקת על שיעורי התורה שהתקיימו אצלם בבית במושב. "מאז שאבא התחזק היינו עושים בימי רביעי שיעורי תורה", היא מספרת. "כל המי ומי היו באים אלינו – זאב רווח, טוביה צפיר, אבי טולדנו ואריה מוסקונה, שהיה חבר מאוד טוב שלו. אמא שלי התחזקה בזכות המנהג הזה. למרות שאני חילונית, אני עדיין אוהבת את המסורת".
מה גרם לך לצאת בשאלה?
"אין לזה קשר ישיר למוות של אבא. זה משהו שהתבשל עם הזמן. אני מאוד אוהבת את המסורת ואת החגים, אבל לא הרגשתי שזה מתאים לי. אם היית שואל את אבא שלי על החזרה בשאלה שלי, הוא היה מקבל את זה בהבנה גמורה. היה לו משפט, 'חיֵה ותן לחיות', והוא אמר לי את זה כל הזמן. הוא תמיד קיבל אותי ולא משנה באיזו סיטואציה, גם אמא".
שאלת את אבא שלך אם הוא היה מאושר בחזרה בתשובה שלו?
"לא, אבל אפשר היה לראות עליו שהוא מאוד מאושר. הוא טעם כל כך הרבה מהעולם החילוני - הוא היה שובב לא קטן - אז כשהוא הגיע להבנה שהוא רוצה לחזור בתשובה, זה היה מאוד שלם. הוא מאוד אהב את הדת, אבל הוא לא היה פנאטי".
יש לה ארבעה אחים מאביה. מיד אחרי מותו, דניאלה שוורץ-שיפר, הבת שנולדה לו בברזיל מנישואיו הראשונים, התראיינה וסיפרה על הפגישה היחידה שהייתה לה עם אביה, כשהייתה בת 17. הודיה מספרת שמעולם לא הכירה אותה, אבל עם רועי, עידו ודנה, ילדיו מנישואיו לנילי, אשתו השנייה, היא ביחסים קרובים. "הכרתי אותם עוד כשהייתי מאוד קטנה", היא אומרת. "הם אמנם לא גרו איתנו בבית, הם מאמא אחרת וגדולים ממני, אבל אבא ואמא שלי שמרו איתם על קשר. באנו אליהם והם אלינו לחגים ושבתות. הם עדיין באים לפעמים לאמא".
את מתייעצת איתם בענייני הקריירה?
"יש לנו קבוצת ווטסאפ, 'הברקנים האהובים', והם ישר פירגנו לי כשקיבלתי את התפקיד".
מה חשבת על הפרסומת שבה השתמשו בדמות של אבא שלך בעזרת AI?
"זה נראה לי קצת מוגזם ומוזר לראות בן אדם שחוזר לחיים בצורה כזאת. אבל זה גם סוג של הנצחה לאבא וזה חשוב. כמה שיותר ינציחו אותו - יותר טוב. עכשיו קראו לאולם בסינמה סיטי על שמו ומאוד שמחתי".
איפה תהיי בעוד חמש שנים?
"בהוליווד", היא צוחקת. "תמיד טוב לחלום בגדול. אני רוצה לשחק בהמון סדרות, לא רק קומיות, סדרות כמו 'פאודה' ו'טהרן'. אני רוצה לטעום מהכל, אבל בוא נצליח קודם ב'צרלי וחצי'".
פורסם לראשונה: 00:00, 10.10.25
