לפני שנתיים, בנקודה הכי נמוכה שלה, החליטה שלמור שטרוזמן לתת פייט לחיים בחזרה. אביה יוסי ז"ל הלך לעולמו ממחלת הסרטן בחג הסוכות, באותו תאריך עברי שבה הלכה לעולמה אמה אתי ז"ל שש שנים לפניו. בסוף ימי השבעה הגיע 7 באוקטובר. "היינו עדיין אצל אבא בבית, התחילו האזעקות", היא נזכרת. "אחי ירדן אמר לי, 'אני חייב לרוץ לילדים'. נשארתי לבד בדירה. בחיים לא הרגשתי בודדה כל כך. הבנתי שלהיות יתומה זו לא קלישאה".
זו הרגשה.
"אחרי שאבא נפטר הרגשתי ממש לבד. הייתי גם אחרי פרידה מבן זוג, צריכה לחפש דירה אחרת. מלחמה, אין כמעט עבודה. אמרתי לעצמי שמפה אי-אפשר לרדת, תתנחמי בזה, שיניתי דיסקט. גם ככה אין לי את הפונקציה של לשבור את הכלים ולא לבוא לעבודה. אחרי 7 באוקטובר כל זה קיבל פרופורציות מטורפות".
פאסט פורוורד לאוקטובר 2025, העצב עדיין מבליח אבל שטרוזמן לא רק שלא בודדה, היא כבר נשואה, לאיש העסקים עוז לוי, ועומדת להיות אמא, לא לפני שעברה מסכת של מתח וייסורים אחרי שההיריון לא יכול היה להגיע באופן טבעי. "בגדול בסופו של דבר נכנסנו להיריון כביכול יחסית מהר, התחתנו בדצמבר האחרון, אז אנשים יכולים להסתכל מהצד ולהגיד, יא איזה כיף למניאקית. אבל חשוב לפתוח כאן, כי זו ממש לא הסיטואציה. עוד לפני החתונה, אחרי שהכרנו, וכבר היה ברור שזה זה, הפסקתי גלולות אחרי 20 שנה. המחזור לא חזר. הגעתי לרופא שלי".
מה הסביר?
"שזה יכול לקרות גם בגלל השחלות הפוליציסטיות, מה שגורם לאי-סדירות במחזור, אבל אצלי אני די בטוחה שזה היה בגלל BMI נמוך ותת-משקל, הזנחה של הגוף בכל מה שקשור לתזונה במשך שנים".
כלומר?
"הייתי כמה מספרים מתחת למה שצריך להיות. אני פשוט שנים בקרב עם האוכל וביחסים מורכבים, או לא אוכלת כלום, או אוכלת יותר מדי. אני לא רוצה להיכנס לניואנסים כי אלה בדיוק הכתבות שהיו עבורי טריגר כנערה, אבל היה אצלי בזה אלמנט של שליטה. בכל פעם שבחיים משהו נלקח לי או בכלל לא היה יציב, והחיים סיפקו לי לא מעט סיטואציות כאלה, זה התחזק".
דוגמה?
"כשאמא שלי נפטרה מסרטן, הייתי בת 26, שנת 2017, עבדתי אז כעורכת דין. היא הלכה מאוד מהר. מודיעים לנו יום בהיר אחד על סרטן באזור הבטן, נתנו לה ארבעה חודשים, זה באמת היה ככה. סרטן סטייג' 4. נשמטת לך האדמה מתחת לרגליים, מה שמחריף את כל סיפור הפרעות האכילה שלי".
ממתי זה התחיל?
"מגיל אפס. הייתי ילדה שלא נוגעת בשום דבר, לקחו אותי למכון אדלר. לא הייתי רזה מדי, פשוט לא עניין אותי אוכל, ומהרבה דברים הייתי נמנעת. אבוקדו טעמתי פעם ראשונה בגיל 18, גם בשר ודגים בגיל מאוחר. הייתי מאוד בעייתית, אוכל תמיד היה סיפור מורכב אצלי ואני חושבת שההיריון הוא התרופה הראשונה שמצאתי שעובדת - כי פתאום יש משהו יותר חשוב ממני".
שטרוזמן החלה אחרי הנישואים בטיפולי פוריות. "הרופא הסביר לי שאין ביוץ, וזה די נפוץ. אני בתוכי פשוט יודעת שהתעללתי בגוף כל כך הרבה שנים, אמרתי לעצמי שאני חייבת לקחת אחריות אם אני רוצה להיות אמא. תדמיין את זה בצורה הכי משעשעת או עצובה שאתה יכול לדמיין, אני יושבת עם ספרים ובודקת מה זה חלבון, מה זו פחמימה, כמה סידן בן אדם צריך, איזו כמות בן אדם אוכל בבוקר. כל דבר היה נראה לי הרבה, הגזמתי, לא הגזמתי? צריך ביצה אחת? מתחילה לשאול אנשים מסביבי".
עברת לקיצוניות השנייה.
"זה יתאזן יום אחד, אני מאמינה. עכשיו אצלי שום דבר לא הלך קל. אין מחזור, אז נותנים כדורים כדי שיתחיל ביוץ. לא עבד, אז עוברים לזריקות, בגלל שיש לי שחלות פוליציסטיות, הן לא השפיעו בכלל או שפתאום קופצות מלא ביציות. זה מצב שאת לא יכולה לעשות סתם הזרעה".
והזריקות?
"הופכות אותך לקצת משוגעת, אפס-אנד-דאונס, תחשוב שיום-יום אתה מזריק הורמונים במינונים שונים. הרופא מנסה לדייק, שתגיע רק ביצית אחת כדי שנוכל לקלוט את הזרע, אבל לא הגענו לסיטואציה הזאת כי בכל פעם קפצו הרבה ביציות ואת מפחדת מהיריון מרובה. בתקופה הזאת עבדתי, הנחיתי את פרס ספיר ובחזרה הגנרלית יצאתי החוצה, כי צריך בשעה קבועה לעשות זריקה. חיפשתי תא שירותים, דחפתי זריקה, וחזרתי".
תשמעי זה מייסר, אבל למה למהר? לא מזמן התחתנת, את רק בת 34, אולי אפשר לקחת נשימה וזמן?
"ידעתי שהמחזור לא יחזור בקלות ואם יחזור אז לא יהיה סדיר, עוז בן 48, אנחנו רוצים עוד ילדים, הוא בכלל היה רוצה שמונה אם היה אפשר, אדם מאמין. 34 זה בכל זאת גיל שלא בא לך לחכות בו עוד שנה להיריון. גם הגינקולוגים המליצו שלא להתעכב בטיפולים. הגעתי די מהר להפריה חוץ-גופית, שואבים לך ביציות, מפגישים עם הזרע, יוצרים עוברים ואז מחזירים. בשאיבה ראשונה יצאו 12 ביציות. וגם לקח זמן עד שהגענו לשאיבה, הכל אצלי מורכב, יש חשש לגירוי-יתר, נותנים לגוף לנוח. מ-12 ביציות יצא רק עובר אחד. ואני אומרת: הגוף שלי שוב בוגד בי, הביציות לא טובות מספיק, ישר מאשימה את עצמי בגלל התזונה".
הניסיון הראשון לא צלח. "היה עובר אחד, החזרנו, מחכים שבועיים לראות אם אתה בהיריון, לא עבד. יוצאים שוב לשאיבה, מתסכל, כי אין לי עוד עוברים. הרגשתי כושלת אבל עוז אמר לי, יש זמן, ניסיון ראשון, הוא צדק - אבל אני לא רגילה להיכשל. אתה נכנס לסרט, והאלמנט הנפשי מאוד קריטי אצל בנות שמתחילות טיפולי פוריות, כי הלחץ עלינו ותחושת הכישלון כביכול עלינו. בדיעבד, אחרי התגובות שאני מקבלת היום, אני יודעת כמה עוד נשים עוברות דברים דומים. הרגשתי מקולקלת, וזה לא נכון".
"כשבאים ללהק מגישים לשעשועון בפריים-טיים שמיועד מראש לגבר בתפקיד המנחה, והאישה היא הסייד-קיק בגרין-רום - זה מעציב אותי. יצא לי להיות באודישן כזה לא מזמן, אחד הכיפיים שחוויתי, וכשהבנתי שזה הסיפור הרגשתי שחוזרים לניינטיז"
בכל זאת חזרת לסיבוב נוסף די מהר.
"יצאנו לשאיבה נוספת, שכבר הייתה קצת יותר מסוכנת, שבוע הייתי מרותקת למיטה והיה חשש שאגיע לאשפוז. הרופא התלבט אם לשלוח אותי לשאיבה נוספת. מזל, כי אם לא היו שולחים אותי לשאיבה הזאת, לא היה את העובר המתוק הזה בפנים. יצאו 26 ביצות, אמרתי, זהו, עכשיו לא שואבים אותי יותר, יהיו שלושה-ארבעה עוברים, אבל היה רק אחד! הפכתי לדובי לא-לא, אמרתי לעוז ולחברות שלי: יותר אני לא מנסה, לא רוצה, טוב לי בחיים".
כמעט התייאשת.
"כן, עכשיו אתה חייב להבין שכשאין לך הורים, כל בן אדם בתהליך הזה הוא קצת אבא וקצת אמא, אני נשענת על כל מי שאני יכולה, אז הרופא הוא סוג של אפוטרופוס. הוא אמר לי, 'את לא מפחידה אותי עם המונולוגים שלך'. אמרתי, 'אני לא מחזירה את העובר'. והוא ענה, 'זה יפה שאת רוצה להיכשל, אבל למה להכשיל אותי, יש פה עוד עובר?' ואז, כשכבר שיחררתי, זה נתפס. איזה אושר".
חלקת עם העולם את הבשורה לא מזמן. יש כאלה שמבקשים להמתין במצבים כאלה.
"עוז למשל אמר, 'אל תגידי'. יש את הפחד של עין הרע, אני מבינה, גם לא סיפרתי ממש על ההתחלה. תשמע, מצד שני הגוף שלי הוכיח שהוא יודע להיכנס מהר להיריון, אז לא טריוויאלי. אני אופטימית גם לעתיד".
את ההחלטה הראשונה על שינוי המסלול בחייה היא לקחה אחרי מות אמה. "הבנתי שהחיים קצרים, שאין מצב שאני עושה משהו שאני לא רוצה. ופאק איט אול. החלפתי מקצוע, הגעתי לגיא פינס אחרי התמחות אצל ראש מחלקת ליטיגציה במשרד עורכי הדין הרצוג-פוקס-נאמן, ואז נשארתי עוד שנה. הגיעה ההצעה מחיליק שריר (מנכ"ל ערוץ קשת 12 – ר"ש) - בואי להחליף את לירון ויצמן בפינס. זה נראה לי הזוי בזמנו, לעזוב את החיים שלי בעריכת דין, אבל חיליק זיהה את זה".
"פגשתי את המשפחה שלו בשבוע הראשון. לעוז אין מחסומים וזה מה שקנה אותי, אתה רואה כמה הבן אדם רוצה אותך, ומצד שני לא מנסה להרשים. כל הסביבה שלי הייתה בפאניקה, כן? שלא תחשוב. גם אני אמרתי באיזו נקודה, רגע מאמי, שנייה, אנחנו רצים פה"
לכאורה, התחילה תקופה של יציבות.
"הגעתי לגיא פינס, הכל הלך חלק - אבל המעבר לטלוויזיה גם לא בדיוק עזר להרגלי התזונה שלי, נקרא לזה ככה. ואז אבא חלה, וזו שוב מסכת של אי-יציבות. שוב סרטן, הפעם לימפומה, סיוט. הקשר עם אבא הפך חזק מתמיד אחרי שאמא נפטרה, היינו צמודים, הוא היה בשבילי הכל".
אולי איפשהו היית עבורו גם כמו אמא שלך.
"לקח לי זמן להבין שרק ביום שהוא כביכול שיחרר אותי סופית - לא יודעת אם לקרוא לזה מצחיק או עצוב - התפנה לי מקום להכניס מישהו לחיי באמת ולהקים משפחה בעצמי. התלות בינינו הייתה מאוד גדולה. אבא שלי עזב את העולם בחשש מאוד גדול עליי, הוא אמר 'היא לא חיה בריא, אין לה בן זוג ומה יהיה איתה'. אם הוא מסתכל עכשיו מלמעלה, ואני יודעת שהוא מסתכל, הוא בהלם מה שקרה פה".
× × ×
יוסי שטרוזמן, המייסד והבעלים של מועדון הפלקה המיתולוגי, הלך לעולמו ב-30 בספטמבר 2023, באופן מצמרר באותו תאריך עברי שבו נפטרה אשתו, חג סוכות. "הם קבורים באותה חלקה ואנחנו כבר שנה שנייה עושים להם אזכרה משותפת. אבא קבור מעליה ואני יכולה לשמוע את אמא צועקת למה דווקא הוא קיבל את המקום. ירדן, אחי, אמר שאולי סיימנו את שבע השנים הרעות, עם המוות של אמא ואבא, ונתחיל את הטובות, חמסה. כל כך הרבה זמן לא ראיתי באישי בשורות טובות, ופתאום בשנה שעברה הגעתי אליהם לקבר ואמרתי: 'אני מאורסת'. השנה אני כבר בהיריון".
עם אביה עברה תקופת טיפולים אינטנסיבית. "הוא התחיל להרגיש לא טוב, הרופאים אמרו לו, 'שמע, אין לך כלום'. עשה עוד בדיקה, שום דבר. הוא התחיל לרזות ואמר לנו, 'תקשיבו, אני מכיר את הגוף שלי'. בסוף אבא צדק, התברר שהוא חולה בלימפומה, סרטן שאפשר להחלים ממנו. התחיל טיפולי כימו, זה עבר אחרי שנה. אבל אז חזר אחרי כמעט שנה וכבר היה סיפור אחר. אבא היה אדם חזק. שבועיים לפני שנפטר עוד נהג לאח שלי, בראש השנה, לא רצה עזרה, לא רצה שיטפלו בו. ברגע שהבין שהוא כבר לא יכול לשלוט בגוף שלו, שהוא צריך שיסעדו אותו, זה היה לו יותר מדי והוא הלך לעולמו".
היא הייתה לידו גם במותו. "הוא היה בהוספיס-בית והבדיחה שלנו הייתה: אבא, אם אתה מת במשמרת שלי, אני הורגת אותך שוב. באותו יום, בבוקר, היינו באזכרה של אמא, חזרנו הביתה, זו הייתה המשמרת שלי איתו והכנו אוכל לחג. זו גם הייתה האזכרה הראשונה של אמא שאבא לא הצליח לבוא אליה, ולדעתי זה חלק מהסיפור. בבוקר הייתה אזכרה, בערב הוא נפטר".
אוי.
"בלתי נתפס. תראה, אם אנחנו רוצים להבריא, יש לנו כוחות. אבל אם אנחנו רוצים לסיים, כנראה שגם לזה יש לנו כוחות. כבר הכנתי את העיתונים, ערב חג סוכות, אוכל מדודה סילבי, נכנסתי עם אבא למיטה, הוא כבר היה במצב של חצי תקשור, ואז התחיל במשך ארבע שעות בערך למלמל: 'לא יכול, לא יכול'. אני מנסה לומר לו 'הכל בסדר'. לא הבנתי שבעצם הוא מסמן לי שהוא הולך. ביקשתי שינסה לישון. הלכתי לשירותים, ותוך כדי אני שומעת שהוא כבר לא מדבר".
חזרת לחדר.
"אתה לא מבין מה אתה רואה, סיטואציה שאי-אפשר להסביר במילים. הבנתי שהוא מת, הפכתי לרובוט, פעלתי לפי מה שביקשו, תקפיאי את הבית עם המזגן, תתקשרי לפה ושם. התקשרתי בהיסטריה לאח שלי, לדודה שלי. אמרתי להם, תנשמו, תירגעו, נגמר. אני יכולה לכתוב סדרה על השעות האלה לבד עם אבא בבית".
יוסי שטרוזמן ז"ל היה אחד המנועים הגדולים של הזמר הים-תיכוני בשנות ה-80. "אבא היה כדורגלן בהפועל ר"ג, לימים רכש את הקבוצה ואז הקים את הפלקה, והאיש הכי אשכנזי עם עיניים כחולות. בתור ילדה לא הרגשתי את עניין הפלקה כל כך. הבית התנהל בצורה מאוד נורמטיבית ולא לפי איש שעובד חיי לילה".
הבנת בזמן אמת את גודל תרומתו של אבא לזמר הים-תיכוני?
"כשהגעתי לגלצ וגם לאורך כל העבודה שלי בתקשורת, תמיד אמרו 'הנה הבת של שטרוזמן', רחשו לו כבוד. רק אז הבנתי עד כמה הוא גדול בתחום הזה, נתן במה לז'אנר בתקופות אחרות. האחרונים מהפלקה היו לדעתי משה פרץ ודודו אהרון. אייל גולן סיפר שכשהוא התחיל להופיע בפלקה, הוא הגיע עם מכונית מצ'וקמקת והסלקטור בכניסה אמר לאבא שלי, 'תגיד, את מי הבאת לפה?' אבא ענה, 'אתה רואה את הילד הזה? עוד יהיה לו צי של מכוניות'".
ודווקא שטרוזמן.
"זה מה שמצחיק. תמיד טועים לגביי, אומרים שטרוזמן, רמת אביב, גלצניקית, פקולטה, כפית שמנת. אני באמת לא מתלוננת, גדלתי בסדר גמור, אבל תמיד הייתי שונה בנוף. אנחנו היינו הבית היחיד ברמת אביב שלא מנוי ל'הארץ', שני ההורים בלי השכלה, אמא שלי בבית, תמיד סירים בנוסח מרוקו. מסביבי ראיתי תמיד משפחות עם שני הורים קרייריסטים. כשהגעתי לגלצ אמרו לי להקליט אות לתוכנית של עומר בן-רובי ולומר 'ישי לוי' בנוסח העברי הגבוה, במלרע. אמרתי להם, 'היי, אני מכירה אותו, זה ישי במלעיל'. אבא אגב גם היה מנוי קבוע ליידישפיל, היה בבית הכל מהכל".
× × ×
שטרוזמן הלכה אול-אין על הקריירה. נוכחות קבועה בתוכנית הבידור המצליחה של גיא פינס, קמפיינים, מומחיות ביין שהפכה למקצוע, לרבות סיורי יקבים, פודקאסט פופולרי 'חצי הכוס המלאה' ועכשיו גם הגשת תוכנית תרבות יומית בגלי צה"ל, בכל יום ראשון עד רביעי, יחד עם מירב פלדמן ואדם גבאי. "מאוד שמחה כי בסוף נשים בתקשורת זה קצת שונה מגברים. אנחנו אמנם במגמה טובה, אבל זה עדיין לא שווה ערך בסיפור הזה. כשאני הייתי בגלצ, שאלו אותי כמו מי אני רוצה להיות, אז תמיד הדוגמאות היו גברים, ארז טל, אברי גלעד. למה? כי אמרתי, הנה, הוא יכול להנחות את השעשועון הכי דבילי בלילה, למחרת לראיין פוליטיקאי וזה יהיה אמין באותה מידה. לא יירדו עליו בטענות שהוא יורד נמוך".
ואישה כיום בתקשורת?
"יותר דיכוטומי, צריכה לבחור: או שאת הכוסית בשמלה או שאת יונית לוי. זה כן השתנה בשנים האחרונות, אנחנו רואים שנשים יכולות לעשות קצת יותר. שאם היא מצחיקה וחמודה ונראית טוב, היא יכולה להיות גם אינטליגנטית".
המשבצת בגלצ היא במקום 'עושים צהריים' של יעל דן, תוכנית מיתולוגית.
"יעל דן יש אחת ואנחנו לא מחליפים אותה ולא נכנסים לנעליה. המטרה היא לעשות סוג של לייט נייט בצהריים, מגזין תרבות, ארבע פעמים בשבוע. פעם ראשונה שיש לי משהו יומי, מאוד אוהבת את הפלטפורמה הזאת".
יעל דן לא חסכה ביקורת על ההורדה?
"קראתי את הראיון שלה אצלכם מבלי שידעתי שהולכים לפנות אליי אז. אני יכולה להבין אותה אחרי 27 שנה עם אחת התוכניות החשובות, וכבודה במקומה מונח".
אולי בקרוב לא תהיה גלי צה"ל. מעמדה נבחן.
"מאז שאני חיילת בכל פעם יש ועדה אחרת שבודקת אם צריך לסגור את גלי צה"ל, וזה לא קורה. מצד שני, לא ממש מפתיע שזה איכשהו כן יקרה במשמרת של הממשלה הזאת. אני חושבת שאם היום היו רוצים להקים את גלי צה"ל, זה לא היה קורה"
אין חמיצות במסדרונות כלפי הגלצניקית שבחרה בדרך של פינס ולא בזו של נדב איל או יונית לוי?
"לא, כי אני לא מתיימרת להיות עיתונאית חוקרת או כמו שאמרתי, לא להחליף את יעל דן. לא בטוחה שהייתי לוקחת על עצמי ג'וב כזה. כשהגעת לפינס, לפני שמונה שנים, לא אשכח את הפגישה עם גיא והעורכות. זה היה בקפה דובנוב בתל-אביב, יצאתי מהמשרד בהרצוג-פוקס-נאמן, והשאלה הראשונה שלהם הייתה 'תגידי, זה מתאים לך בכלל התכנים האלה, את לא תתהפכי עלינו ותגידי שזה לא לרמה שלך?' בכוונה כאילו שמו לי את זה בפנים. עניתי, 'בכל מקום שאני הולכת, אני רוצה להיות בטופ'".
את לא כבר אובר-קווליפייד לתפקיד מגישה פינס?
"גיא פינס הוא בית ספר, לא סתם מחזיק כל כך הרבה זמן".
הרגשת פעם שאת מרוויחה פחות מגבר באותה עמדה?
"לא, אבל הרגשתי שעדיין מצפים מהאישה להיות הסייד-קיק ומהגבר להיות המוביל. בתוכנית של גיא פינס, אתה יודע שהוא הסיפור ממילא, זה לא קשור לגבר ואישה. אבל כשבאים ללהק מגישים לשעשועון בפריים-טיים שמיועד מראש לגבר בתפקיד המנחה, והאישה היא הסייד-קיק בגרין-רום - זה מעציב אותי. יצא לי להיות באודישן כזה לא מזמן, אחד הכיפיים שחוויתי, וכשהבנתי שזה הסיפור הרגשתי שחוזרים לניינטיז".
את בעלה, איש העסקים עוז לוי, 48, הכירה באמצעות שידוך. "של המפיק דני איי ואשתו. דני התעקש, אבל לא הגעתי לאירוע כי לא האמנתי בשידוך הזה. נפגשנו פעם ראשונה במסעדת קנטינה בתל-אביב ביום ההולדת של דני, עוז היה, אני הגעתי, כולם הסתכלו כמו עם פופקורן מסביב, שמעו על השידוך המתהווה. הסתכלתי על הטבעות שלו והלוק, חשבתי שזה בטח פלייר. אמרתי לו, 'תקשיב מאמי, אנחנו נסתדר מדהים, אבל אתה צריך ז'אנר אחר לגמרי'".
"תמיד טועים לגביי, אומרים שטרוזמן, רמת אביב, גלצניקית, פקולטה, כפית שמנת. אני באמת לא מתלוננת, גדלתי בסדר גמור, אבל תמיד הייתי שונה בנוף. אנחנו היינו הבית היחיד ברמת אביב שלא מנוי ל'הארץ', שני ההורים בלי השכלה, אמא שלי בבית, תמיד סירים בנוסח מרוקו"
לא הכי מרימה.
"אבל לעוז יש סנטר, הוא לא התרגש ממני. אמר 'אין בעיה, יש לי את כל הזמן שבעולם'. הוא טוען שבאותו יום יצא החוצה, התקשר להורים ואמר 'פגשתי את אשתי'. הוא נראה לי שונה מכל מה שהכרתי, אמרתי שאין מצב שזה בכלל יעבוד. עוז מההתחלה הודיע גם לי 'את אשתי'. אמרתי, טוב, מי זה המחפוף הזה? הוא הגיע לחברים שלי שמכירים אותי שנים ואמר להם את זה. הם התחילו לצחוק גם, כי כולם יודעים שאני קצת פרובלמטית".
אז מה עבד שם?
"משהו בתחושת הבטן. היה לי טוב מהרגעים הראשונים. בעצם לראשונה אני עם מישהו שמזכיר לי את הבית, וכל כך נרתעתי מזה שנים. כנראה זה גם קשור לאובדן של אבא שלי".
כלומר, התפנה מקום בלב שלך.
"הבדיחה היא שחיפשתי את האבא. עוז מאוד מזכיר את אבא שלי בשמחת חיים, בחום האינסופי. כל מי שמכיר אותו מתאהב בו".
גם לא ביזבז זמן.
"עוז הציע נישואים אחרי ארבעה חודשים, ידעתי שהוא עומד להציע, בבית עם המשפחה בארוחת שישי, עם פרחים ומוזיקה. זה היה מאוד אינטנסיבי, פגשתי את המשפחה שלו בשבוע הראשון. לעוז אין מחסומים וזה מה שקנה אותי, אתה רואה כמה הבן אדם רוצה אותך, ומצד שני לא מנסה להרשים, שם את המגרעות על ההתחלה ואני מתפוצצת מצחוק".
ארבעה חודשים באמת מספיקים כדי לדעת?
"כל הסביבה שלי הייתה בפאניקה, כן? שלא תחשוב. גם אני אמרתי באיזו נקודה, רגע מאמי, שנייה, אנחנו רצים פה. אבל מהר מאוד הייתי אצלו במשפחה חמה עיראקית שעטפה אותי. זה היה חסר לי. אמא שלו, אביבה, היא כמו אמא שלי עכשיו, גם אחותו".
ואחיך ירדן?
"הוא המשפחה הכמעט-יחידה שנשארה לי, והוא כמעט שם כאן טריז, אמר לי, 'שומעת רגע, תני לי להתערב'. אנחנו מאוד שונים, אני עובדת יותר על בסיס רגש. אח שלי הוא כאילו המלאך על הכתף ואני השטן. אז פה הוא ממש כבר עשה אינטרוונשן ואמר לי, 'אני לא מכיר את הבן אדם לעומק, ויופי שכאילו הוא נראה לי אחלה והכל, אבל למה למהר? מה שאת יודעת עכשיו אולי תדעי גם עוד חצי שנה'".
נימוקים ענייניים.
"פה נלחמתי. גם חברים שלי היו בהלם".
פער הגילים בולט בטוקבקים.
"מהפרש הגילים אף אחד סביבי לא התרגש. אף פעם לא הרגשתי שאני ובני גילי נמצאים באותה סיטואציה. אני אוהבת שיש לי מישהו להישען עליו. כשאני הייתי בת 19, חיילת בגלי צה"ל, בן זוגי היה בן 26".
ועוד מהטוקבקים: מצאה מיליונר, שוגר דדי. מעצבן?
"זה כמובן לא קשור למציאות. בוא נסכם את הסיפור, אני באתי וביקשתי הסכם ממון. אני תמיד עובדת, מתפרנסת בכלל לא רע, החזקתי גם לפני כן דירה יפה בכוחות עצמי. אני יודעת שאני לא צריכה שאף אחד יפרנס אותי, וגם מי שצריך לדעת, יודע. אבל זו התחושה שנוצרת כשבדרך כלל את יוצאת עם מישהו מבוגר ממך".
× × ×
שטרוזמן הפכה את כוס היין לחלק בלתי נפרד מידיה, עד שהיה קשה מאוד לתפוס אותה בלי המרלו האחרון בוהק בכוס. ההיריון לקח ממנה יסוד מרכזי מאוד בחיים. "היה מאוד קל לעלות עליי שאני בהיריון, כי בכל מקום שאני מגיעה ומכירים אותי, מציעים יין, פתאום אני לא שותה. ההיריון הזה חשוב לי יותר מהכל, אז אני לומדת לעשות דברים מחדש".
איך התחושה להיות בהיריון?
"אני בדיוק מתחילה קצת לתפוח. אמרתי לעוז 'בחיים לא התחילו איתי ככה'. יש לנו עכשיו כלב חדש, אני יורדת איתו ופונים אליי ילדים".
אולי מזהים מהטלוויזיה?
"זה לא משם. מתחילים איתי שיחה, מבקשים מספר טלפון, רוצים מספר ואני אומרת לבחור, 'מאמי, אני נשואה ובהיריון, עשית לי את היום'".
איך היחסים עם שף אסף גרניט, אחרי זוגיות מתוקשרת בזמנו?
"מאוד אוהבת אותו, מטבע הדברים אנחנו לא כל כך בקשר קרוב, אבל יש לו תמיד מקום חם אצלי בלב. הוא כתב לי מזל טוב על האירוסין והחתונה. אנחנו באותו מקצוע בסוף, נתקלים זה בזה, הכל תמיד טוב".
גם אחרי היית במערכת יחסים עם שף מפורסם, יובל בן נריה. משתלב בעולם שלך.
"מאוד אוהבת גם אותו, פוקדת את המסעדות שלו באופן קבוע. לראשונה אני עם בן זוג שלא יודע לבשל. כחלק מהתיקון שלי, אני עושה אוכל מאוד בריא ומשעמם, קינואה וחזה עוף".
