גל הויברגר עדיין דומע כשהוא נזכר ברגע שבו אחיו, רמי, עזב את העולם. במשך שנתיים וחצי הוא התמודד עם מחלת הסרטן, עם חיידק טורף שתקף אותו פעמיים ועם אשפוזים שכללו לא מעט ניתוחים בעקבות זיהומים שפקדו אותו. לבסוף, באוגוסט האחרון, גופו קרס. "החזקתי לו את היד, לא רציתי להרפות ממנה, ובכיתי", נזכר אחיו. "הנשימות שלו כבר היו קשות מאוד. מיקה, אשתי, נכנסה לחדר ואמרה לו, 'רמי, הכל יהיה בסדר, אנחנו נדאג לילדים שלך, אל תדאג, אתה יכול לשחרר'. והוא שיחרר. היא נישקה אותו, יצאה מהחדר, ומיד לאחר מכן הנשימות שלו החלו להירגע. הוא היה רגוע כפי שמעולם לא היה. לא עבר זמן רב והוא נשם את נשימתו האחרונה.
"בלילה ישבתי לכתוב את ההספד עליו. זה היה לי מאוד קשה. לא האמנתי שבכלל אצליח לקרוא אותו בטקס האשכבה שעשו לו בהבימה. מיקה דחקה בי לא להרפות, היא ידעה שזה חשוב לי מאוד ושאני אצטער אם לא אכתוב. בכיתי וכתבתי, ובכיתי וכתבתי, ואני מודה לה על זה".
רמי דיבר איתך על הסוף מתקרב?
"הוא דיבר, אבל המשיך להילחם על חייו, מאמין שינצח במאבק הזה. בסוף הוא אמר לי, 'אני הולך בלב שלם. אני שלם עם מה שעשיתי בחיי, לטוב ולרע, עם השמחות ועם הדיכאונות. שלם ומפויס. אין משהו שאני מרגיש שפיספסתי'. בערוב ימיו, רמי השלים עם עצמו והיה שלֵו ומאושר כפי שלא האמין שיהיה אי פעם".
גם הילדים הקטנים שלו ראו אותו במצב הזה?
"הוא היה בדילמה נוראית. הוא לא רצה שהם יראו אותו במצבו הקשה, היה לו חשוב לשמור עליהם מאוד, הוא כל כך אהב אותם, אבל מצד שני הוא התגעגע אליהם מאוד ורצה לראות אותם. הם ראו אותו, וזה מה שחשוב לכולנו".
כמעט שמונה שנים מפרידות בין שני האחים. גל בן 54, שחקן והיום מורה בתל-אביב, ורמי, מהשחקנים המשובחים שצמחו כאן, שנפטר רגע לפני גיל 62. במשך עשורים הפרידה ביניהם תהום, אבל בתקופה האחרונה שני האחים הצליחו לגשר עליה ולחזור לקשר קרוב אחרי שנים שבהן מיעטו לדבר. "לשמחתי, ההתקרבות בינינו החלה עוד לפני שרמי חלה", אומר גל, "וככל שהמחלה החריפה, הקשר בינינו הלך והתהדק. מיקה כל הזמן הייתה שם, לחצה ודחפה והפעילה את קסמיה כדי שזה יקרה, והקִרבה הזאת הייתה מתנה ענקית בשבילי ובשבילו. רמי אמר לי שהוא שמח שקיבל סרטן, כי בזכות זה זכינו לקשר החזק שתמיד כל כך רצינו בו.
"בסוף חייו הוא אמר לי שהוא מרגיש בגן עדן. הוא היה המום מכמויות האהבה שהוא קיבל מאנשים במחלקה. אנשים היו באים ואומרים לו, 'רמי, אנחנו אוהבים אותך, אתה גדול', והוא כל כך התרגש. הבור שנפער בהערכה ובאהבה העצמית שלו היה גדול. עם כל ההצלחה שלו במשך השנים הוא עדיין היה במאבק האין-סופי על האושר שהוא כל כך חיפש. אתה אומר, די, תנוח על זרי הדפנה, כולם יודעים כמה שאתה מוכשר, והוא אפילו לא היה קרוב לזה".
ממה נבע הבור הזה?
"כל השנים הייתה בו מלחמה פנימית חזקה שנבעה מפחדים ומהפרעות שהצטברו אצלו בילדות. היה קשה לצפות כמה קיצוני יכול היה להיות ההרס העצמי שלו, אבל ברגע שיש לך מחשבות על סוף, או הבנה שהוא הולך ומתקרב, פתאום אתה אומר, די, אין לאן לברוח. במקום להתפוצץ שוב ושוב, הוא פשוט שיחרר ונתן לכל הדברים שפחד מהם לצאת. זה היה קורע לב.
"מישהו אמר לי לא מזמן שכל המלחמות הפנימיות והסערות של רמי הן אלו שהביאו לו גם את ההצלחה הגדולה. גם אם זה נכון, זה היה שווה את זה? למרות שאנחנו זכינו כצופים לראות איזה שחקן נהדר הוא היה, לרמי היה קשה עם המחיר שזה גבה ממנו. הצלחה זה לא הכל. מה עם הנפש?"
× × ×
כשמנסים להבין את מקור הפצע שדימם בתוך הויברגר ללא הפסקה, צריך לחזור לבית התל-אביבי שבו גדלו. "אבא שלנו עזב את הבית לארצות-הברית כשרמי היה ילד קטן, שם נולד לו עוד ילד", מספר גל. "אחר כך ההורים שלי שוב התחתנו ואני נולדתי, ואז הם שוב התגרשו ואבא נישא מחדש. רמי עסק כל החיים בנטישה הטראומטית הזאת. הוא לא הפסיק לכעוס על זה. הוא אמר לא פעם שאבא שלנו דפק לו את החיים. ההרס העצמי של שנינו בא ממנו. הוא היה אדם נורא קשה וסגור. לא היה בו שום רגש, הוא מעולם לא חיבק אותנו. הוא היה קבלן, ומה שעניין אותו זה בעיקר כסף. היינו מקבלים ממנו רק ביקורת".
הייתה שם אלימות פיזית?
"ממש לא, אבל היחס שלו היה יותר מכאיב ופוצע מכל מכה. מה ההבדל בין זה לבין אגרוף? שניהם מאוד מכאיבים. אבא שלי ואח שלי הם אנשים שחיו את כל חייהם עם כאב, ועל ערש דווי הבינו שאולי טעו".
אבא שלכם התנצל על ההתנהגות שלו?
"הוא דיבר על זה עם רמי, אבל זה לא נפתר. רמי אפילו לא הגיע להלוויה שלו. שנים שהקשר ביניהם היה מנותק. אבא שלי פנה אליו כמה פעמים כדי שידברו, אבל רמי לא רצה. גם לאבא שלי הייתה את ההיסטוריה שלו. הוא לא גדל במשפחה מפורקת, אבל במשפחה שאני מניח שהיה בה קור מסוים. הוא חשב שאם הוא יסדר אותנו כלכלית, זה מספיק, אבל על הדרך הוא שכח גם מה זה להיות אבא.
"הייתי גם לצד אבא שלי עד הנשימה האחרונה שלו. על ערש דווי הוא אמר לי, 'לפחות היו לי כוונות טובות'. אמרתי לו, 'אבא, זה מה שחשוב', אבל הוא אמר לי, 'לא, מעשים זה מה שחשוב, לא כוונות'. כמו רמי, גם אבא שלנו הבין בסוף מה באמת חשוב. באיחור גדול מדי, הוא הרשה לעצמו להיות גם חלש ולהצטער".
איפה אמא שלך הייתה בסיפור הזה?
"אמא שלנו, פולי, היא אדם מקסים, אבל בגלל שהיא הייתה נורא מושפעת מאבא שלי, היו שנים שהיא הייתה מחוקה. נשארה רק ההשפעה ההרסנית שלו שפגעה בכולנו. אחרי שהם נפרדו, הדומיננטיות החיובית שלה חזרה, והיא החזירה לנו בריבית דריבית על מה שהחמצנו. לא הייתה אמא טובה ממנה.
"לתקופה מסוימת בזמן המחלה רמי עבר לגור אצלה. הוא היה שם כמה חודשים בטיפולים. הוא עבר תלאות במהלך הזמן הזה וסבל מאוד. הוא מאוד אהב את אמא שלי, היא הייתה קרש ההצלה שלו, אבל הוא לא ידע לבטא את התודה שלו אליה. ברור שלא היה נעים לה לשמוע מה הוא חושב עליה, ולפעמים אלו היו דברים קשים, אבל באיזשהו מקום היא הבינה מה עובר עליו. היא באמת בן אדם מיוחד, והיא קיבלה אותו תמיד. היא הייתה איתו במצבים כל כך קיצוניים, גם איתי. אני לא יודע כמה אנשים היו מסוגלים להתמודד עם זה".
גל נשוי למיכל, שאותה מכנה מיקה, שאחראית על החינוך הבלתי פורמלי בתל-אביב, ואבא ליובל (22), סטודנט לרפואה באיטליה, וגיא (19), שמשרת בצבא כמדריך צניחה. "מיקה היא האדם הכי קרוב אליי בעולם", הוא אומר, "שנינו עוטפים את הילדים שלנו באהבה גדולה. אני לא אעשה איתם את הטעויות שעשו איתנו".
אין לו הרבה זיכרונות מאחיו בילדות שלו. "ברוב שנותיי בעיקר רבנו", הוא אומר. "אני רציתי מאוד את הקרבה אליו, מי לא רוצה את האהבה והדאגה של האח הגדול? אבל רמי לא איפשר לי להתקרב אליו. החדר שלו בבית היה כמו איזה בית מקדש שאי-אפשר להיכנס אליו. רציתי להיכנס, אבל הדלת הייתה סגורה בפניי.
"ניסיתי להיות רמי", גל מודה. "הוא נראה לי גדול מהחיים. הוא היה אש, סערה, דינוזאור, ואני רציתי להיות סוער ועצום ומדהים כמוהו. כל הסערות האלה, לאו דווקא על הבמה, משכו ומיגנטו אותי. רציתי גם לקבל את ההילה הגדולה שקרנה ממנו, אבל כמה שלא ניסיתי, ותאמין לי שניסיתי, תמיד הרגשתי שאני לא יותר מזיוף והוא המקור. התסכול הקיומי הזה שלי הביא אותי לתחושת כעס גדולה כלפיו, שהובילה לנתקים בינינו. גם בי היה הרס עצמי, כמו ברמי. באיזשהו שלב הוא גם יצא החוצה. בסופו של דבר, הפחד הכי גדול הוא לאבד שליטה, להתפרק, אולי גם לעשות דברים נוראים. ההבדל בינינו הוא שאני רציתי לתקן את עצמי ולהימלט מההרס העצמי, והצלחתי. אני בטוח שגם רמי רצה לתקן את עצמו, אבל לפעמים הפגיעה היא כל כך קשה ומכאיבה שאין לך את היכולת לתקן".
במה התבטא ההרס העצמי אצלך?
"בבחירה להתעסק בצורה קיצונית במה שעושה לי רע, לא במה שעושה לי טוב - במחשבות רעות, בהלקאה עצמית, בדיכאונות. היום אני במצב אחר. כשהתחברתי וקיבלתי את עצמי, הגיע גם החיבור הנפלא עם רמי. מה שגיליתי בתקופת ההתקרבות אליו הוא שהעוצמה האדירה שהייתה לרמי נבעה מחוסר קבלה עצמית, דומה לזה שאני חוויתי".
איך נרפאת?
"תודה לאל שהייתי מוקף באנשים שאהבו אותי. למזלי היה בי גם איזה חוסן להתגבר על הדברים. אמא עזרה לי ומיקה גרמה לי להרגיש שהיא תהיה איתי בכל מצב, לא משנה מה יהיה. עכשיו אני מרגיש חופשי".
שוחחתם על זה בתקופה האחרונה?
"לא רציתי להציק לו בשיחות לא חשובות. נהניתי מהשיח החדש שהיה בינינו, וניצלתי כל רגע אפשרי בקשר הזה כדי ליהנות ממנו. היה חבל לבזבז על זה זמן ולהכביד עליו. זה היה מיותר. דיברנו על הקושי להתמודד עם החיים. הוא אמר שמגיע לנו צל"ש על זה שהגענו עד הלום. חבל שלא יהיו לנו עוד הרבה שנים כאלה כדי לדבר. אני יודע שאני אתגעגע אליו מאוד. אני כבר מתגעגע".
× × ×
הכעסים והסערות של רמי התבטאו גם באלימות, סיפורים שגלשו לכלי התקשורת ופגעו בקריירה שלו. הסערה האחרונה הייתה ב-2024, כאשר פוטר מהפקת ההצגה 'מבצע סבתא' בעקבות תלונות על התנהגות לא נאותה כלפי חברי הקאסט ואנשי הצוות. "מעולם לא הרשיעו את רמי בשום עבירה", גל מסנגר על אחיו. "בהליך המשפטי שהיה נגדו על הטרדה מינית התיק נסגר מחוסר אשמה, אפילו לא מחוסר ראיות. אני לא בא להוריד מהפגיעה של אנשים שמאמינים שנפגעו ממנו, אדם שלא טוב לו סביר להניח שהוא פגע באחרים. אני מזדהה וכואב עם כל מי שנפגע, אבל אני גם מנסה להאיר את המקום שממנו כל זה הגיע. האמנות הייתה המקום שבו היה רמי היה יכול לתת למפלצות שבתוכו דרור ופורקן. העולם הזה הציל את חייו, ובגלל זה הוא לא היה מוכן להתפשר על פסיק, בעיקר כשהוא ביים. זה היה בשבילו עניין של חיים ומוות. אחרי התפרצויות שקרו לו הוא מיסטל את עצמו. העוצמות של הסכסוך הפנימי היו כל כך עצומות שהוא היה חייב לנסות לכבות את השריפה הזאת".
בראיון האחרון שלו, רמי דיבר על המאניה-דיפרסיה שממנה הוא סבל ועל רעידות בלתי פוסקות.
"זה אבחון של פסיכיאטר מלפני כמה שנים. אני לא מבין בזה. אני רק יודע שהוא היה סוער וסבל מאז שאני מכיר אותו, בלי שום קשר לאבחנה הזאת".
גל, שהשתתף בסרטו של עמוס גוטמן, 'חסד מופלא', ידע להעריך את הכישרון של אחיו גם בשנים שבהן לא היו בקשר. "הוא היה אחד מהשחקנים הכי מוכשרים שצמחו כאן", הוא פוסק. "ראיתי הרבה הצגות שלו, והוא היה עילוי. הכי אהבתי את החיוּת שבו, כשאתה מרגיש שאתה לא יודע לְמה לצפות כשאתה צופה בו על הבמה. הכל יכול לקרות שם כל שנייה.
"ראיתי אותו כמה פעמים ב'העלמה ז'ולי' עם מיכאלה עשת. היה מדהים לראות איך בכל הצגה הוא היה בו משהו אחר, מהפנט. היו לו עוצמות אדירות. הכל אצלו רחש ורגש ושצף כל הזמן. אהבתי גם את 'החמישיה הקאמרית', את 'הבורגנים' ואת 'מבצע סבתא'. הוא גם היה גבר נאה. היו לו לא מעט רומנים, אבל לא הייתי כל כך חשוף לדברים האלה".
המשחק בסרט 'חסד מופלא' היה חוויה גדולה עבור גל, אבל בדיעבד היא גם הרחיקה אותו מהמשחק. "אני זוכר שרמי אמר באיזה ראיון על הסרט, 'אני בחיים לא הייתי יכול לעשות את מה שגל עשה בסרט'".
איך היה לעבוד עם עמוס גוטמן?
"חוויה מרתקת. הוא היה אדם מדהים, מאוד נעים, ובגלל שהייתי חסר ניסיון, זה היה מאוד חשוב לי. אקי אבני, שרון אלכסנדר ואני היינו באים לעמוס הביתה. היה לו חדר שכולו רק קלטות. הוא ממש לימד אותנו קולנוע. בשביל נער מסוגר שחי בתוך העולם שלו, העבודה על הסרט הייתה שוק. הרגשתי שנכנסתי ללונה פארק. נפגשתי עם אנשים מעניינים ויוצאי דופן. כל מה שעמוס הכניס לתוך החיים שלי באותה תקופה הימם אותי. היינו עובדים וצוחקים. הוא היה אדם כל כך מרתק וחכם. בבום אחד נצבעו לי החיים. במהלך הצילומים לא ידענו שהוא חולה, רק אחרי זה".
איך התמודדת עם ההצלחה של הסרט והפרסום שהגיע בעקבותיו?
"הייתי מאוד צעיר וחסר ניסיון בתקופת הסרט, והחשיפה הייתה לא פשוטה לי. לא קיבלתי אהבה גדולה בילדות, ופתאום יש עליך זרקור נורא גדול. הייתי ילד שלא הרגיש שהוא שווה משהו ושהוא אהוב ומוערך, ופתאום דיברו עליי, כתבו וצילמו. אם אין כלים להתמודד עם זה, זה יכול להיות שוק מטורף. אני חוויתי פחד משתק. קלטתי שאנשים מסתכלים עליי ברחוב, ולא הצלחתי להבין מה ההתרגשות. מה בסך הכל עשיתי? שיחקתי".
היית שלם עם כל מה שהיה בסרט?
"לא הייתה לי שום בעיה עם סצנת הנשיקה עם שרון אלכסנדר וגם לא עם סצנות העירום. זה היה לי טבעי, למרות שמעולם לא עשיתי את זה קודם".
בשנים האחרונות גל ממעט לשחק, ואם כבר אז בתפקידים קטנים. "פניתי לדברים אחרים כי הרגשתי שהמשחק לא מספק אותי", הוא אומר, "בינתיים אני אוהב מאוד את מה שאני עושה, במיוחד את העבודה כמורה. אבל לא ממש עזבתי את התחום. לא מזמן עשיתי גיחה לאיזו סדרה. הכל יכול להיות. אני אף פעם לא אגיד לא להצעה טובה שתעשה לי טוב".
פורסם לראשונה: 00:00, 17.10.25
