לא בטוח שהתסריט של 'סיפור הפרברים' כלל פרק שבו הגיבורה מריה מחכה במתח לטוני שלה עד שיחזור מהמילואים, אבל בישראל ההזויה של 2025 זה בדיוק מה שקורה. רביב כנר, הכוכב הראשי של המחזה, קיבל צו מילואים לתחילת השנה הבאה. בערב יפזז על הבמה, ביום ישמור עלינו בגבול הצפון. "המילואים נופלים בערך על חצי מההופעות של המחזמר, מקסימום נספר לקהל שטוני בדיוק חוצה גבול ללבנון".
מדינה משוגעת.
"בטירוף. זה צו של חודש וחצי, אז ברצינות אצטרך לתמרן בין המילואים לבין ההצגה, אבל בטוח שנסתדר".
כנר מגיע עם אקדח לראיון. הוא לא כלול בתסריט של המחזמר המפורסם משנת 1957, למרות שאלימות טרגית הייתה גם הייתה. כאן המקום לגלות עוד פרט מעברו, שלא זכה להעמקה עד היום: הפרק שבו עסק באבטחה ממלכתית בארץ ובחו"ל. בשנים שלפני הפריצה שלו למוזיקה הישראלית ב'הכוכב הבא לאירוויזיון', 2020. "חוץ מהאנשים הקרובים אליי, כמעט אף אחד לא ידע שהייתי מאבטח סמוי ועד כמה חוויתי מעבר חד מזה שאף אחד לא אמור לזהות אותי אז 'בבקשה תוריד פרופיל להכי נמוך', ל'הכוכב הבא לאירוויזיון'. בעקבות ההופעה שלי נאלצתי להתפטר מהעבודה, כי אמרו לי 'שמע, אם אתה מרים את המסך - אתה כבר לא סמוי'. הרמתי את המסך וזהו, שם זה נגמר".
כנר האמין בלרדוף אחרי החלום, אבל אפילו הוא לא חשב על הצלחה כל כך מהירה ומסחררת. הוא לא הגיע לאירוויזיון דרך 'הכוכב הבא', אבל ההופעות המשובחות בתוכנית סללו את השטיח ללהיט שיצרו עבורו קרן פלס ואבי אוחיון, 'רסיסים', שיצא ביולי 2020 והשתלט לחלוטין על הרדיו והסטרימינג, שובר שיאי השמעות ושהייה במצעדים. מהר מאוד הוא גם הוריד גבות שתהו אם יש כאן זמר של להיט אחד, הוציא שירים מצליחים נוספים והפך לאחד הזמרים האהובים בישראל בשנים האחרונות, עם לוח הופעות ראוי ובעיקר תפיסת מקום חשוב בנוף התרבות הישראלי במודעות להלומי קרב. טלטלות המלחמה שראה מקרוב במבצע צוק איתן, שבו איבד ארבעה חברים קרובים, היו הרקע לשיר 'רסיסים' שבזכותו עלה הנושא לסדר היום הישראלי הרבה לפני 7 באוקטובר, טראומה שעדיין מדממת גם שנתיים אחרי. אנחנו נפגשים לראיון מספר ימים אחרי ההתאבדות של רועי שלו ז"ל, בן זוגה של מפל אדם ז"ל, שנרצחה בנובה.
"יש לי חבר שעשה מאות ימי מילואים, לאורך כל המלחמה, היה בעיקר בעזה. הוא חזר לעבודה, הרגיש ריק. פתאום אין לו ייעוד, אין לו שליחות, אין על מי להגן. רק תחזיר אותו לשם, להכחשה שהוא חווה במשך שנתיים"
למעשה, אנחנו אפילו עוד לא מדינה בפוסט-טראומה.
"הדבר הראשון שצריך לדבר עליו זו הבושה, אוקיי? לפני הכל להודות מול עצמך: זה מה שאני חווה, סימנים של טראומה. יש הרבה אנשים שלא יודעים להגדיר את זה ופתאום חושבים: אוי, מה קרה לי? הם מתמלאים בושה לספר על זה למישהו. אני לא מכיר את הסיפור של רועי שלו ז"ל לפרטים, אבל הוא דוגמה לבן אדם שנמצא שנתיים במצב מסוים, שרק הלך והחריף. עכשיו, הסיפור של רועי עוד יחסית יותר פשוט, במירכאות כפולות, כי אנחנו יודעים מה הוא עבר. תחשוב על כל האנשים שאנחנו לא יודעים מה הם ראו בדיוק. חייל חוזר מעזה, אנחנו לא יודעים מה עבר עליו, לא תמיד הוא יודע לומר, לא תמיד הוא זוכר. הדרך לדעת היא פשוט לדבר עם אנשים, להוציא את זה מהם, וכמובן טיפול".
גם לך לקח זמן להגיע לשם.
"בפעם ראשונה הלכתי לטיפול בסביבות גיל 29. רק תשע-עשר שנים אחרי צוק איתן. בניה ברבי תפס אותי באחד מימי הזיכרון ואמר לי, תגיד, אתה מדבר עם מישהו על מה שעברת? הסברתי לו שאני מדבר עם חברים, משפחה, והוא אמר: שווה לך לדבר עם מישהו מקצועי. זה עוזר לפרוק, לשחרר, לפעמים אתה מגיע לתובנות חדשות עם עצמך, אז לקחתי יוזמה ופניתי למטפל שאני איתו עד היום. מרגיש שהוא עוזר לי מאוד".
7 באוקטובר הרחיב את המעגל הטראומטי לאזרחים. לא בטוח מי לוקה יותר בפוסט-טראומה: חייל ששב מהמילואים בעזה, או אבא ששמע את הבת שלו צועקת מהנובה "ירו בי".
"אני זוכר את השיחה הזו של מיה רגב, זה חתך לי את הלב. זה דיון נכון. צריך להבין שלצערנו 7 באוקטובר פתח פה ספקטרום רחב של טראומה, זה לא נשאר רק בשדה הקרב. אפשר לקרוא לזה דרגות שונות של פציעה. אבא שהגיע לנובה לחפש את הבת שלו – רוב הסיכויים שהוא בפוסט-טראומה שחבל על הזמן, נקרא לזה ככה. מישהו יכול להתווכח עם זה שהוא חווה טראומה קשה, אפילו מטורפת? לא תמיד הוא עצמו יידע".
איך יודעים?
"יש הרבה מאוד סימנים. בן אדם מתבודד, בן אדם שמסתגר במקומות, בן אדם שלא רוצה לצאת מהבית, בן אדם שאם כבר יוצא מהבית מוצא עצמו פתאום דרוך ומסתכל לכל מקום. אנחנו חיים בעולם מטורף ובמדינה עוד יותר מטורפת, שלחמה בשבע חזיתות".
החברה האמריקאית למדה דברים דומים עם סיום מלחמת וייטנאם. הלוחמים חזרו הביתה אחרי תקופה ארוכה, לעבודות השגרה שברובן מונוטוניות, פתאום הם כבר לא ממלאים משימה חשובה, וההכרה מטלטלת. 'משחק הדמים', הראשון בסדרת 'רמבו' של סילבסטר סטאלון, זיקק את התופעה של בין אש ותמרות עשן, הגיבור האמריקאי שמתקשה להשתלב מחדש בחברה אחרי מה שראה ועשה בסייגון ותואמיה.
"יש לי חבר שעשה מאות ימי מילואים, לאורך כל המלחמה, היה בעיקר בעזה. הוא חזר לעבודה, הרגיש ריק. פתאום אין לו ייעוד, אין לו שליחות, ואין על מי להגן. רק תחזיר אותו לשם, להכחשה שהוא חווה במשך שנתיים".
כלומר?
"אתה יכול להכחיש הרבה מאוד דברים אחרי שחזרת מהמלחמה. לומר טוב, הכל יהיה בסדר, אני חזק, נכנס לשגרה. אבל דווקא בשגרה הזו אתה מבין כמה הכחשת מה שעבר עליך ומה שהדחקת, כי אתה מרגיש לא במקום".
וייטנאם כדוגמה?
"אני מאוד מפחד מהעתיד הקרוב, בעיקר משלוש השנים הבאות. הרבה מאוד אנשים שסיימו מילואים - סיימו כביכול את המלחמה, השתחררו מצה"ל אחרי ששירתו - יעברו תהליכים של התבודדות, של כאב על מה שאין. אתה מרגיש לפעמים שאין לך יותר טעם בחיים".
משפט קשה.
"זו הרגשה שעברה בי אחרי צוק איתן. היה לך ייעוד מטורף, ועכשיו אין לך. וגם אם יש לך ייעוד, כביכול - מהו? אני בטח לא ממעיט באף עבודה, אבל נניח שחזרת עכשיו משדה הקרב לעבוד בבנק, להיות עורך דין, אפילו אם יש לך הרבה עבודה - הכל מרגיש לך קטן מול להציל חטופים, נכון? כבר לא אכפת לך מהמשכורת, לא אכפת לך מכלום, זה לא רלוונטי. משהו בך רוצה לחזור לשם. יש כאלה שמתמכרים להכחשה המטורפת הזאת, שלפיה אפשר להמשיך כאילו כלום. זה לא נכון. מצד שני, יש היום בישראל הרבה ארגונים וגופים שעוזרים מאוד, יודעים ורוצים לסייע".
יש גם ירידה במפלס הבושה, יותר מודעות?
"יצא לי לראות שלט של 'הלום קרב ברכב'. שמע, אתה לא יודע היום מי בכביש ובאיזה מצב הוא נמצא, אולי הוא עכשיו עשה איזו פרסה מוזרה כי בדיוק חשב על הבן שלו שנרצח בנובה? אנחנו צריכים לקחת את זה בחשבון בכבישים. ראיתי סטיקר שרץ ברשתות: 'אם אני עוצר בצד, תבואו לעזרה'. אם אנשים באמת ישימו דבר כזה במכוניות שלהם, זה יהיה דבר מדהים. כי למעשה יש לך סטיקר על הרכב שאומר: אני פוסט-טראומטי. זה האמ-אמא של לצאת מהבושה".
יש גם תחושת אשמה של מי ששרד.
"זה אחד הדברים הכי קשים בתהליך של שיקום מטראומה, זה זועק ואני רואה את זה על אנשים. גם אני מרגיש קצת אשמה לגבי 7 באוקטובר, כי רציתי לתפוס נשק ולרדת לדרום, חיכיתי לזה, אבל במקום זאת העלו אותנו לצפון ולא לחמתי באזור עזה בהתחלה. דיברנו ביחד בצוות על לחיות עם האשמה, כמה זה קשה. יש לי חברים שיישארו תמיד בני 20. כתבתי על זה עכשיו שיר, שעוד לא יצא".
"מרחם על מי שנשארו בנאיביות של 6 באוקטובר 2023. לדרוש את שחרור החטופים זה דבר אחד - לדבר על פשעי מלחמה כביכול של צה"ל זה דבר אחר. יש לי אפס סובלנות למי שאומר שיש הרעבה מכוונת בעזה. תקפצו לסרטון מ-7 באוקטובר, תצאו פחות נאיביים"
שמו?
"עוד אין, הפזמון אומר: 'לבד בגשם, אני מטען מלא געגועים/ ימים כאלה, השיגעון לא מת מכדורים/ אני סופר את השקיעות לסוף שבוע על קיר שבור'. כתבתי עוד משפט לקעקוע, ורק שלא לנצח נישאר פה בני 20, כי אני לא בקטע. כתבתי אותו לפני חודשיים עם אבי אוחיון ומתן דרור, לאלבום הבא שיורכב מתקופות שונות מהחיים שלי. תשעה שירים, כל שיר תקופה".
אמא המלחמה כנראה נגמרה, כבר מותר לבכות?
"אני חושב שהיום יותר אנשים מבינים שכן, אבל זה עדיין המיעוט. הרוב הם גיבורים כביכול, חזקים. די אחי, הכל טוב, רק תן לי לעבוד בג'וב שלי בבית הקפה. יש כאלה שנוסעים לקחת אוויר, אבל גם אם אתה עכשיו טס לתאילנד או הודו, למקומות הרגועים כביכול, זה לא בהכרח עוזר, לפעמים להפך, רק מחדד את הבדידות ומציף במחשבות. חשוב להיות ערניים לעצמנו ולא לנסוע בכל מצב נפשי כדי לקחת את האוויר הזה".
× × ×
המעמד של כנר בשנים האחרונות מביא אותו כעת להוביל את אחד ממחזות הזמר האהובים והמצליחים בהיסטוריה, 'סיפור הפרברים' של תיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר, שהלחין באופן מופלא ליאונרד ברנשטיין וכתב ארתור לורנץ, גרסה מעודכנת של 'רומיאו ויוליה', להלן טוני ומריה, שהפכה לסרט מרהיב ב-1961, עם עשרה פרסי אוסקר וכניסה מפוארת לפנתיאון. סטיבן שפילברג, בגאונותו, הצליח להפיח חיים בגוונים אחרים בגרסה משנת 2021. לצד כנר משחקת לינוי כהן בתפקיד מריה, והקאסט כולל בין השאר את מגי אזרזר, דור הררי, הראל ליסמן, יניב לוי, דור אלמקייס, יעל אברם, רותם קינן ושירה אלתרמן.
"תיאטרון לא עשיתי כמעט עד היום", מהרהר כנר. "הייתי לפני כמה שנים באודישן ל'שאול' של שלמה ארצי, אבל אז שלמה משך את זה הצידה, חוזל"ש. לא יודע אם עברתי שם או לא. ואז עשיתי אודישן למחזמר 'דוד המלך', עם דודו פישר, קובי מרימי וניקי גולדשטיין. עברתי, דיברו שם על ברודוויי, אפילו הוציאו הודעה - אבל זה לא עלה. ואז הייתי אמור לשחק במחזמר 'אהבה ממבט ראשון' שעשה צדי צרפתי מהשירים של אריק איינשטיין, אבל לצערי לא יכולתי בגלל המלחמה. עכשיו סוף-סוף זה קורה".
קיבלת את התפקיד האיקוני של טוני, לא פחות.
"הכרתי בערך שני שירים מהמחזה, את 'אמריקה' ו-I Feel Pretty, וכשקיבלתי את האודישן הייתי באיטליה בחופשה עם המשפחה. אבא שלי, שהוא גם מוזיקאי, קלידן, ואחי, פריק גדול של מחזות זמר, צחקו עליי שאני לא ממש מכיר את 'סיפור הפרברים'. אמרתי טוב, אני חייב להתכונן לאודישן, ראיתי את החידוש של שפילברג. את המקורי תיכננתי לראות בטיסה האחרונה, אבל נתקע בהורדה על 99 אחוז, אני אשלים חומר. אחרי שראיתי את הסרט כמה פעמים, התאמנתי על הסצנות, עברתי את האודישן".
מגי אזרזר זה ליהוק באנקר למחזמר כזה.
"היא קורעת אותי בחזרות. רק המבט שלה מצחיק אותי, לא צריכה לומר מילה. היא משוגעת, בן אדם מדהים, אני לומד ממנה המון וגם מדור הררי. אמא שלו, אגב, למדה עם אמא שלי, היו בחבורת בנות, מצחיק כמה העולם קטן. אנחנו בחזרות כבר יותר מחודשיים".
שמע, די קשה לי לראות אותך רוקד.
"טוני ומריה לא רוקדים כמעט בכלל במחזמר הנוכחי. דיברתי עם הכוריאוגרפית, זרקתי לה כל פעם עקיצה, שאלתי איך זה שטוני לא רוקד. בסוף תפרה אותי בדקה של ריקוד. בחיים לא רקדתי, איש מגושם. לאט-לאט אני יוצא שם מהסרבול שלי".
לא מביך אותך, הלוחם המאובק, לרקד על במה?
"בהתחלה זה היה מביך מאוד, כי אתה בסטודיו מלא מראות ורואה את עצמך. אבל בסוף תראה את רביב כנר המאובק רוקד במשך לפחות דקה. בהתחלה תיכננו ריקוד שיש בו מגע, בהמשך הורידו מגע בכלל כדי לשמור על המתח של הסצנה. אמרתי להם 'תגידו, אני לא יודע לרקוד, עכשיו גם השארתם אותי בלי אחיזה?' אבל בסוף יצא יפה. גם משחק תמיד עניין אותי, הייתה לי חוויה טובה בסדרה 'זיגי' ואחרי כל הביטולים של המחזות הקודמים אמרתי שאת האתגר הזה - אני חייב לקחת, ויש לי תמיכה גדולה מהשחקנים שם".
היה טיפ טוב של מגי?
"יש לה כמה עצות של אין כניסה".
בבית ליסין הקצו לא מעט משאבים בהעלאת המחזמר ונחתו על אחד מהחלונות המעודדים יותר בשנתיים האחרונות, אחרי שכל החטופים החיים חזרו משבי חמאס. "קיבלנו הקלה מטורפת. כשרומי גונן הייתה בשבי הייתי בקשר עם המשפחה. נסענו לכפר ורדים, הופענו שם. בלוס-אנג'לס נפגשתי עם אבא שלה לקראת טקס. היו לא מעט מפגשים עם המשפחה, ותמיד הבטחתי שכשרומי תחזור היא תהיה איתי על הבמה, אנחנו נשיר ביחד. מה שבסוף קרה, למרות שהובכתי קצת".
למה?
"בלהעלות אותה על הבמה יש משהו קצת מביך, גם בשביל רומי, אז רציתי להוריד את מפלס המבוכה וירדתי אליה לקהל. שרנו את 'קרן שמש'. עוד לפני, בימים הראשונים אחרי שחזרה, היא הייתה בשיקום בשיבא ובדיוק הגעתי להופיע בפני פצועים. אני מסתובב בין החדרים, מגיע למתחם עם המיקרופון ואומר: רומי, אם את שומעת אותנו, תגיעי בבקשה לפה. מתברר שהיא הייתה, אבל לא שמעה את ההודעה ואחר כך אמרה 'תגיד, אתה רציני? למה לא אמרת לי שאתה בא?' נפגשנו מאז כמה וכמה פעמים, גם באירוע לזכרה של חברתה גאיה חליפה ז"ל, שנרצחה בנובה".
על מה מדברים?
"אני לא שואל יותר מדי, פשוט מדברים על החיים. בפעם הראשונה כשהיא פגשה אותי אמרה 'יא אללה, אתה רביב כנר', אז עניתי 'יא אללה, את רומי גונן'. דיברנו קצת על הקושי שיש בפרסום, פתאום כל המדינה מכירה אותה. מדהים באופן כללי לראות עד כמה היא חזקה".
בטח פגשת את חברתה הטובה, אמילי דמארי.
"אחרי שאמילי ורומי חזרו הן הגיעו לבלומפילד. בדיוק ישבתי עם חברים לא רחוק, במסעדה. נגמר המשחק, פתאום רכב עוצר, החלון נפתח, כולו בצהוב-כחול ומצפצפים לי עם צעקה - 'רביב, יא מלך!' אני קולט שזו אמילי דמארי. ניסיתי לנופף לה אבל הם כבר נסעו, אז כתבתי לה באינסטגרם שהיא כאן המלכה, ומפה נפתחה בינינו שיחה".
עכשיו גם החברים הטובים, גלי וזיווי ברמן, שבו.
"לפני חודשיים אמילי הזמינה אותי לאירוע תמיכה בהם, וגם שם אמרתי 'כשגלי וזיווי יחזרו, נשיר יחד על הבמה - עם רומי ואמילי'. היינו באיזו אופוריה בערב החג השני, כש-20 שורדי שבי חזרו. עכשיו אני מרגיש שיש קצת נפילת מתח, מקווה שבקרוב יחזרו גם החללים. אנחנו לא יכולים להמשיך הלאה בלי החללים, כי המשפחות שלהם חייבות סגירת מעגל".
מה עושים?
"אנחנו בבעיה. חמאס ארגון טרור מגעיל, רצחני, ערמומי, לא אכפת לו כמה ימותו, הם טובחים גם בבני עמם. לחזור ללחימה וללחץ צבאי בשביל להחזיר את החללים, אני לא יודע עד כמה הממשלה תלך על זה. ההצעה שלי עוד לפני המלחמה הייתה עונש מוות למחבלים, ואני דבק בה עד היום. שיחררנו מאות מחבלים עם דם על הידיים, בהם אסירי עולם, אם היה עונש מוות לא היה את מי לשחרר. היו סביב 700 גופות להחזיר".
אבל אז אין לך כביכול את מי לתת בתמורה.
"תמיד יש מה לתת. עם עונש מוות, הרוצחים לא יוכלו לחזור לעשות פיגועים. מי שרצח ישראלים בפיגוע, דינו מוות. מישהו דתי אמר לי לא מזמן: אנחנו מדינה יהודית ולפי ההלכה אסור לקחת חיי אדם באופן כזה, שלא במלחמה. נתתי לו כדוגמה את אדולף אייכמן. נכון, זה חוק די מזעזע, עונש מוות, אבל אין לנו ברירה".
ואז יגידו לך: זה לא ירתיע, מחבלים גם ככה רוצים להיות שאהידים.
"מכיר את הטענה, אוקיי, אבל אז אנחנו מוציאים עליהם המון, עשרות מיליוני שקלים בשנה רק כדי לממן את המחיה שלהם. אני צריך שטרוריסט יעשה תואר על חשבוני? איפה זה נשמע בעולם? רובם גם חוזרים לטרור, הם לא הופכים טהורים בכלא שלנו אלא אומרים לעצמם טוב, היינו עכשיו עשר שנים בכלא הישראלי, אנחנו כבר מכירים את הנפשות הפועלות, אנחנו יודעים איך לעשות את הרצח הבא אפילו בצורה יותר מתוחכמת. אין בהם שום חשש לצאת לפעולה כזו כי הם ימצאו עצמם בכלא המפנק הישראלי. צריך עונש מוות שיכלול גירוש משפחות מיידי של כל מחבל".
אתה חושש לנסוע לחופשות בחו"ל? גורמים פרו-פלסטיניים מסגירים לחקירה חיילים לשעבר על פשעי מלחמה.
"לא מפחד שזה יקרה לי, כי אני לא מסתובב במדינות שפחות כדאי להסתובב בהן בימים כאלה. חוץ מזה אין לי מה לחשוש, כי ברגע שיתפסו אותי, אתה בטוח תשחרר אותי".
× × ×
הוא נאלץ לבטל לאחרונה שלוש הופעות שנקבעו בלוס-אנג'לס, ניו-יורק ומיאמי. המופעים כמובן מכוונים לקהילה היהודית, אבל פתוחים לקהל הרחב. "בת דודה שלי שלחה לי הודעה שמדברים על ההופעות שלי בארה"ב בקבוצות טלגרם של פרו-פלסטינים, שרוצים להרוס לי. בהתחלה אמרתי בסדר, יאללה, שידברו. אבל אז זה התפתח. כתבתי על זה ברשתות, משם תפס עוד יותר תאוצה ונאצלתי לבטל. ההסבר שנתנו שם: סידורי אבטחה. המפיקים לא רצו לקחת סיכון כי המופעים פתוחים לכולם. שמע, זה התחיל בקטנה ופתאום אתה רואה קבוצה של חצי מיליון איש שמדברים על להזיק למופעים. זה כבר לא צחוק".
במקרה שלך גם העבר הקרבי ידוע מאוד.
"ברור, העלו באחת הקבוצות שם תמונה שלי במדים והיה סרטון שלי מחאן-יונס, שר עם לוחמים. אני עוד אעשה את המופעים האלה, אבל זה בהחלט לא נעים. יצא לי להסתובב בניו-יורק במהלך המלחמה, אני עם קעקוע של מגן דוד על היד, אז זרקו הערות. הייתה פעם שירקו לעברי. לא רציתי לענות, לא יורד לרמה כזו. שמע, בעבר היו לי אנרגיות להסביר לאנשים מהעולם הפלסטיני. היום הרבה פחות".
אני מניח שעל עצומת האמנים להפסקת המלחמה לא הציעו לך לחתום.
"לא היה להם מה לחפש אצלי. אם זה היה לעצור את המלחמה כדי להחזיר את החטופים, אני מבין. גם אני הייתי בעד. אבל יש הבדל בין זה לבין להגיד 'לעצור את הזוועות בעזה'. איזה זוועות בעזה? מה, אנחנו הולכים וכל יום רוצחים 300 איש כי בא לנו וכיף לנו? לא! יש משפט שנולד בימי חז"ל: 'כל המרחם על אכזרים, סופו מתאכזר אל רחמנים'. יש לפלסטינים בעזה אידיאולוגיה אחת, והם אומרים לך את זה - לא רק בפנים, אלא גם בכתובים. אתה חייב להיות נאיבי בצורה מאוד מטומטמת בשביל להישאר במחשבות שוואלה, צריך לעצור את הזוועות בעזה. מי באמת עשה את הזוועות?"
פעם ראשונה שאתה כועס היום.
"לא כועס, אלא קצת מרחם עליהם שנשארו בנאיביות של 6 באוקטובר 2023. מה הקטע שיש לנו זיכרון כל כך קצר? לדרוש את שחרור החטופים זה דבר אחד - לדבר על פשעי מלחמה כביכול של צה"ל זה דבר לגמרי אחר. דיברו על הרעבה, בשלב הזה אני כבר מתחיל להתכווץ. חלאס, נתקו אותי מהדבר הזה מהר! יש לי אפס סובלנות למי שאומר שיש הרעבה מכוונת בעזה. הנאיביות הזאת הרבה פעמים מידבקת. תקפצו בטלגרם לאיזשהו סרטון מ-7 באוקטובר, זה יחזיר לכם הכל, אל תדאגו, תצאו שוב פחות נאיביים".
× × ×
בשנתיים וחצי האחרונות כנר בזוגיות עם מיה גפן, והם חולקים דירה בהרצליה אחרי שכנר היה לא מעט על קו מודיעין-לוס-אנג׳לס, שם התגוררה בת זוגו לפני כן. ״הכיוון שלנו נראה בסדר. שנתיים וחצי זה פרק זמן שבו אתה מכיר היטב את מי שאיתך, עוד אין לי עדכונים חשובים בנושא״.
"קרן פלס לא מדברת איתי איזה שנה וחצי-שנתיים. היא מסננת אותי. הופעתי עם עקיבא בירושלים, השר בן גביר עלה מאחורינו - אנחנו לא ידענו, ומישהו צילם סרטון שאני שר ובן גביר מאחוריי. קרן העלתה סטורי וכתבה 'מסתבר שיש על מי לשים את הראש'. כתבתי לה 'תמחקי ומהר'. מחקה, ומאז לא דיברנו"
בתחילת דרכו היה מחובר מאוד לקרן פלס, שהייתה גם כותבת הלהיטים הראשונים שלו יחד עם אבי אוחיון וגם סוג של מנטורית, אחרי שהכירה אותו כשופטת ב'הכוכב הבא'. אבל מאז היחסים התקררו עד כדי נתק. "קרן פלס לא מדברת איתי איזה שנה וחצי-שנתיים", הוא מגלה. "למה? אני באמת לא יודע, תשאל אותה. היא מסננת אותי ולא עונה לי. הכל התחיל מזה ששלחתי לה תמונה שאני בחופית, המקום שבו היא ונועם טור גרו ביחד. היא שאלה מה אני עושה שם, זה היה אחרי שהם נפרדו. עניתי משהו בצחוק ואז היא כבר לא ענתה. שבוע אחרי הופעתי עם עקיבא באירוע בבריכת הסולטן בירושלים. השר בן גביר עלה מאחורינו, אנחנו לא ידענו, ומישהו צילם סרטון שאני שר ובן גביר מאחוריי, כביכול. סיימנו לשיר, הלכנו, נגמר. קרן העלתה סטורי עם משהו נגד בן גביר, הוסיפה את התמונה וכתבה: 'מסתבר שיש על מי לשים את הראש'".
כלומר, רביב כנר בשירות בן גביר, כביכול.
"לא אהבתי את זה בכלל, כתבתי לה: תמחקי את זה ומהר. מחקה, ומאז לא כל כך דיברנו. הלכתי לראות אותה בהפתעה לפני איזה חודשיים במנורה, עם מירי מסיקה, הופעה מעולה. נפגשנו והיא אמרה כן, אנחנו צריכים לדבר - אבל מאז לא ענתה לי יותר להודעות. עד היום".
רסיסים.
"עברנו דרך מדהימה ביחד, מכיר לה תודה. היא יוצרת פיצוצים. אבל זהו, זה נגמר".
היא כתבה שיר מעולה לאירוויזיון ליובל רפאל.
"מסכים, שיר יפה מאוד. יובל מטורפת בעיניי, מדהימה, נתנה הופעה מצוינת. אגב, בשיר 'הוריקן' של עדן גולן, שנה לפני, יש הוק מהשיר שלי, 'נשרף העולם'. קרן פלס ואבי אוחיון כתבו את שניהם".
שמע, גם אתה היית בדרך לאירוויזיון, שלבים גבוהים. היית נוסע לייצג אותנו?
"יש מצב, חשבתי על זה".
אולי דואט עם עידן עמדי, זה בטוח יעבוד באירופה. שניים שלפי מקורות זרים חיסלו מחבלים, על הבמה הגדולה באירופה.
צוחק. "כן. זה יעבוד מצוין. היה שיר שהקלטנו פעם בדואט, אבל עידן החליט להוציא לבד בסוף".
