כשהכוכב ההולנדי הרמן ברוד נחת בהודו לצילומי הסרט 'משהו טוטאלי' הייתה לו בקשה אחת מצוות ההפקה הישראלי: אספקה שוטפת של מחטים סטריליות להזרקת ספיד. ברוד, שחקן, נרקומן ואושיה רב-תחומית בסצנת האמנות האירופית, ידע שזו לא בקשה טריוויאלית. "הוא הבריח את הספידים בבקבוקי בקרדי קטנים כאלה, של טיסות", נזכר אייל שיראי, מפיק הסרט. "הדבר היחיד שלא היה לו זו מחט סטרילית".
כשהבמאי גור בנטביץ' ליהק את ברוד לתפקיד של ברון סמים הוא לא ידע עד כמה החיים יחקו את האמנות. "המלהקת הביאה לי כל מיני דודים כאלה, אמרתי לה, תביאי לי את הרוקסטאר הכי ג'אנקי באמסטרדם. אמרה לי, אה, את הרמן ברוד? אמרתי לה בטח, לא ששמעתי עליו. הגיע הבן האדם הגזור הזה. אחד שבאמת מרוב סמים היה צריך.... (מנסה לנסח את עצמו מחדש) בקיצור, הוא גם מאוד התחבר להפקה שלנו, נורא נהנה".
רגע, תשלים את המשפט.
"זה אדם שכשהוא לא על הרואין, הוא מזריק ספיד כל 20 דקות ושותה שני בקבוקי וודקה ביום. בואי נגיד שכשעשינו תיקוני צבע בסוף הייתה בעיה, כי העור של הרמן היה ירוק".
למה הכוונה?
"העור שלו יצא ירוק בצילומים. בהתחלה שאלו אם זה בגלל התאורה, ואז הייתי צריך להסביר כל הזמן שזה פשוט בן אדם שהוא... ירוק".
העור הירוק עוד היה החלק הפתיר. אתגר רציני יותר עמד בפני ההפקה כשהתברר שברוד נעלם. "הוא חזר לאמסטרדם ולא גמר לצלם. אחרי זה הוא שלח לנו פקס, אז עוד היו פקסים. בגלל שזה הרמן ברוד, הוא לא התנצל. הוא כתב שאחרי שהתחלנו לצלם את הסצנה הוא הלך ביער ופתאום באו גמדים והוא ראה דברים. זה היה כתוב נורא מצחיק והסאבטקס היה 'אני מצטער שהברזתי לכם'. זה היה כתוב כל כך חמוד שאף אחד לא יכול היה לכעוס עליו. הוא התאבד שנה אחר כך".
מה קרה?
"הרופא אמר שהוא חייב להפסיק עם הסמים אחרת לא יחיה עוד הרבה. ואז הוא הפסיק עם הסמים וראה שזה נורא עצוב לחיות בלעדיהם. הוא הלך להילטון באמסטרדם וביקש מהברמן לשים לו בכוס קצת מכל המשקאות שיש בבר, שתה את הכל בשלוק אחד, עלה לגג וקפץ".
העובדה שברוד, על מחטיו הסטריליות, בכלל יכול היה להיות חלק מ'משהו טוטאלי' אומרת הכל על הסרט משנת 2000, שלא יכול היה להיווצר בשום זמן ובשום מקום אחר. העלילה היא על שלושה חברים סטלנים - חיים (מאור כהן), זוהר (זוהר דינר) ושושן (בנטביץ' עצמו) שהמציאו סם אהבה בשם TLV והתאהבו באותה בחורה (טינקרבל). כשחיים מגלה שהיא נכלאה בגואה באשמת סחר בסמים, הם יוצאים להציל אותה. בנטביץ' כרך חיפוש עצמי ופסיכדליה עם חבר'ה שרק רוצים לכייף – על המסך וגם בצילומים עצמם. איכשהו, בסוף נולד קאלט.
גור בנטביץ': "אני אולי משוויץ, אבל האיש שהמציא את החגיגת טען שקיבל השראה מ'משהו טוטאלי'. רגע, אני חייב לסייג את זה. אני זוכר שהוא התקשר אליי ואמר לי את זה, אבל יכול להיות שהמוח שלי המציא את זה"
היום, ב-2025, 'משהו טוטאלי' הוא סרט פולחן במדינה ששינתה את פניה. קפסולת זמן מושלמת לתקופה שלא תחזור. אין בו שום דבר מההווה - לא מלחמה או סכסוך ישראלי-פלסטיני, לא עדות, טראומת הגירה או עלייה, פוליטיקה או אירועים קונקרטיים, ואולי זה מה שמושך את הדור הצעיר ל'משהו טוטאלי'. הגיבורים של בנטביץ' עוסקים בנושאים שמעניינים כל צעיר בעולם: אהבה, סמים, הגשמה עצמית, סקס כהגשמה עצמית, הגשמה עצמית כסמים. בשנה שבה נוצר הסרט, הקפיטליזם הישראלי עדיין לא דרס כל מה שבדרכו. חלום הכסף הגדול עוד לא מחק כל שאיפה אחרת. למעשה, הדבר הכי גרוע שיכול לקרות בעולם של 'משהו טוטאלי' הוא אהבה. "מקסימום נתאהב", אומרת רננה בסרט, במה שיהפוך לסלוגן.
"הסרט הזה נעשה בתקופה שהייתה עדיין קצת על אדֵי אוסלו", מסביר אתגר קרת, שכתב את התסריט יחד עם בנטביץ'. "כמובן שכבר היה רצח רבין וזו הייתה טראומה, אבל הייתה תחושה שהולכים לאיזשהו כיוון ברור".
מה שמכונה מורשת רבין?
"הייתה תחושה שכל ה'ניקוי ראש' הזה, טוביה צפיר עם חיקוי של שמעון פרס, יהפכו למשהו ששייך לעבר. אנחנו עכשיו כאילו כבר סוגרים קצת עניינים ותכף לא יהיו מלחמות ויהיה אפשר לדבר על נושאים אחרים - על אהבה, פסיכדליה, דמיון".
בנטביץ': "אני חושב שיש לכולנו נטייה להביט אחורה בגעגוע ולהמציא נוסטלגיה-בדיעבד. בהמון דברים לפני 25 שנה היה לא כזה שונה מהיום. יש איזו אגדה שבניינטיז היה פה בית משוגעים, זיינו בלי סוף. יכול להיות שזה מה שהיה ורק אני לא הייתי מודע לזה, אבל לא נראה לי. מה שבטוח זה שסרטי סטלנים לא היו אז במיינסטרים".
וכיום?
"יש הרבה יותר פתיחות. מישהו אפילו אמר לי שזה נכנס למיינסטרים כי - לא נעים להגיד - הטראנס מקבל יחס שונה לאור הנובה. במקום להיות הסטלנים המסוממים שעושים מסיבות, היום אלו 'טובי בנינו'".
ובזמנו?
"'משהו טוטאלי' נולד מחוץ לאור של הפנס. גם אז הוא היה הרבה יותר נאיבי, אקסצנטרי ואזוטרי מהתקופה בה הוא נולד. אני אולי משוויץ, אבל האיש שהמציא את החגיגת טען שקיבל השראה מ'משהו טוטאלי'".
וואלה.
(חושב רגע) "רגע, אני חייב לסייג את דבריי. אני זוכר שהוא התקשר אליי ואמר לי את זה, אבל אני לא תמיד סומך על הזיכרון שלי. יכול להיות שהמוח שלי המציא את זה".
× × ×
כמו כל הדברים הטובים, הרעיון לסרט התחיל מתוך חוסר בסרוטונין. בנטביץ' היה אחרי סרטו הראשון, 'הכוכב הכחול', בו בהתאם למסורת האינדי תיפקד גם כבמאי וגם כקופאי וכמוזג בירה בהקרנות. סיומה של הזוגיות הארוכה בה היה אז הנביט אצלו דיכאון, ואת רעיון הטיול בהודו. "הגעתי לשם בגיל שלושים, כשאני הרבה יותר מבוגר מכולם, ובדיכאון אחרי פרידה ממי שחשבתי שהיא אהבת חיי. חשבתי הרבה מחשבות דיכאוניות על הקיום ועל אהבה, והייתי מאוד מסטול. לאט-לאט נתקלתי בכל מיני רעיונות שהתחילו להתלכד".
בהודו מישהי סיפרה לו על בחורה שנעצרה ועל ניסיון הצלה. גלגלי השיניים במוחו של בנטביץ' התחילו לנוע. כשחזר ארצה פנה לשכנו וידידו אתגר קרת והציע לו לכתוב יחד את התסריט. במקביל לתהליך הכתיבה, השניים פנו לאייל שיראי והציעו לו להפיק את הסרט.
בגיל 48 טינקרבל (רוית רוזן) - או טינקר - עדיין נשמעת שדונית וחיננית כמו בתחילת המילניום, כשהסתובבה בתל-אביב בקומביניזונים והטרילה את המקומיים. כבר שנים שהיא בת הזוג של שיראי, ויחד הם הורים לשלושה ילדים ולפסטיבל הקולנוע 'סרטים בערבה' שהם עורכים מדי שנה (וממש בקרוב, 12-22.11, יקרה שוב). את הקריירה הקולנועית המניבה שלה (כולל זכייה בפרס אופיר על תפקידה בסרט 'ההסדר') החליפה באמנות, אבל חמש דקות לתוך השיחה היא חוזרת להיות האיט גירל שהתאימה בול לתפקיד הראשי ב'משהו טוטאלי'. בנטביץ' היה במצוד אחרי הליהוק הנכון לתפקיד הנשי, וכששמה של טינקר עלה כאופציה הוא לא התלהב. "טינקרבל כבר הייתה שם בסביבה, והסתייגתי ממנה. אולי כי הייתה מוכרת מדי. אבל תוך רגע ידעתי שהיא רננה".
טינקרבל הגיעה לאודישן במראה הטבעי. כלומר, מזיעה. "מגיעה אליו הביתה, קומה רביעית, מתנשפת", היא נזכרת. "גור פותח את הדלת - גופיה דקה, קליפות גרעינים על שערות החזה. אווירה חופשית. הוא נקרע מצחוק תוך כדי האודישן. אני לא הבנתי מה מצחיק, כי לא הכרתי את התסריט. גור אמר לי שהוא היה בפראנויה שיגנבו לו את הרעיון אם ישלח לשחקנים טקסטים לאודישנים, אז הוא נתן להם לקרוא רק באודישן עצמו".
לצד טינקר לוהק לתפקיד היזיז והכימאי החובב מאור כהן, שהיה אז מוכּר בעיקר כסולן של להקת זקני צפת. הכישרון המוזיקלי הפך אותו ליצרן פס הקול של הסרט, ועל הדרך לקולו של דור ולבן הזוג של טינקר לתקופת הצילומים, אבל לזה עוד נגיע. כל הקרקס הנודד הזה, שכלל 30 ישראלים ו-50 הודים, בהם גם שירה גפן והדוגמנית ונערת הזוהר תיאודורה, הופקד בידיו של המבוגר האחראי היחיד באזור: המפיק שיראי.
בסרט 'טוטאל לוס', שביים ארז לאופר ומתאר את המשימה הבלתי אפשרית להשלים את צילומי 'משהו טוטאלי', שיראי מתועד כשילוב בין מפיק-על, בייביסיטר, אב רוחני ושעון מעורר. "לעשות סרט בהודו זה לא פשוט, ולעשות סרט על סמים בהודו - זה כבר מסובך", הוא נזכר בלי טיפת געגוע. "ההודים לא אוהבים את זה, אז כל ההתעסקות מול הממסד לא הייתה קלה. גם הייתה לי כל הזמן מלחמה מול הצוות. היה אסור סמים, למשל, כדי שנצליח לעשות את הסרט בתקציב שקבענו. גם באוכל אמרנו שאף אחד לא אוכל בחוץ, וכעסו על זה".
שיראי היה האיש עם הכסף. לא שהיה יותר מדי ממנו. הסרט הופק בתקציב בדיחה של חצי מיליון דולר. קרת צוחק שלהערכתו הרוויח מהחוויה אולי אלף שקל. "זה בזכות הכריזמה של גור ושל אייל, וזה שאמרו לאנשים 'אחנו לוקחים אתכם לטיול בהודו וגם נצלם סרט'. קשה להביא אנשים למצב שהם אומרים 'אתה יודע מה, לא אכפת לנו שאנחנו לא מקבלים שכר, העיקר שאנחנו ביחד', זאת באמת פנטזיה של אמן. ואת זה הם הצליחו לעשות".
אגב, רק עכשיו בנטביץ' מוכן להסגיר את מקור המימון העיקרי להפקה: יזם ההייטק הסדרתי ובוגר צ'ק פוינט, שלמה קרמר. "קרמר היה חבר ילדות של אתגר, והוא חזר לארץ אחרי ההצלחה של צ'ק פוינט בדיוק בזמן שאנחנו היינו בלהט הכתיבה", הוא נזכר, "בלי למצמץ הוא הציע להשקיע חלק ניכר מהתקציב. לא פנינו אליו - הוא הציע על דעת עצמו. בזמנו הוא היה קצת מבויש, אז הסתתר תחת הקרדיט 'משקיע'. 25 שנה אחרי, נראה לי שהוא גאה בסרט מספיק בשביל שאוציא אותו מהארון".
לאורך העבודה על הסרט החיים על הסט התערבבו שוב ושוב עם האמנות, כמו למשל בזוגיות שהתפתחה בין טינקר לכהן. "זה למעשה חלומו הרטוב של כל במאי, שהזוג הרומנטי של הסרט באמת יתאהב, ואז זה יהיה נורא קל", מודיע בנטביץ'. במקרה של טינקר וכהן זה גם החזיק שנה.
"הכרנו לפני זה אבל זה התחיל על הסט", משחזרת טינקר. "עשינו הרבה שטויות יחד, צחקנו המון ועשינו חיקויים. אני זוכרת שכשהתחיל הסרט, זה היה ברור שיהיה לנו רומן, כי זה התבקש".
כאמור, היום טינקר ושיראי הם זוג עם פז"ם מכובד, אבל אם מישהו היה אומר לו אז שהם יקשרו את חייהם יחד, הוא כנראה היה מפיל לדובר בום על הראש. "הגנובה הזאת", הוא מתאר אותה בחיבה. "היא התחילה לעשות בלגנים כבר באמסטרדם, כשתפסו אותה קונה ארבעה פקטים כשמותר רק שניים", שיראי משחזר. "היו כל הזמן עניינים איתה".
השיא היה כשטינקר ושירה גפן פיספסו את הטיסה ממומבאי לישראל. "ביום הצילומים האחרון שלי בגואה אמרתי, מה זה קשור עכשיו לחזור לארץ? אנחנו פה, כולם ביחד. אנחנו עושים סרט, למה להחזיר רק אותי ואת שירה לארץ?" טינקר נזכרת. "הגעתי עם שירה למומבאי וכשהגענו לגייט הוא נראה נטוש. הם אומרים, תקשיבו, המטוס ממריא עוד שתי דקות. שירה אומרת, אנחנו חייבות לעלות על המטוס. היא כבר מתקשרת לאמא שלה שתזמין לנו טיסה אחרת. אמרתי לה, בואי נזמין טיסה בחזרה לגואה כי זה לא יפה מה שקרה. היא השתכנעה. כשחזרנו לגואה, אייל הרים את העיניים וראה פתאום את שתי הלציות חוזרות. ואז, בגלל שלא היה לי תפקיד, הפכתי להיות עובדת במחלקת סאונד. אחר כך השתקתי צרצרים, כי הייתה שם בעיית צרצרים מאוד גדולה. הייתי מאוד גאה בעצמי שאני עושה משהו".
מקור המימון העיקרי להפקה: יזם ההייטק הסדרתי ובוגר צ'ק פוינט, שלמה קרמר. "קרמר היה חבר ילדות של אתגר קרת, והוא חזר לארץ אחרי ההצלחה של צ'ק פוינט כשהיינו בלהט הכתיבה. לא פנינו אליו - הוא הציע על דעת עצמו", מספר בנטביץ'
בשלב ההוא טינקר היתה הצרה הכי קטנה של שיראי ובנטביץ'. כבר בהתחלה קרת נקע את הרגל, דבר שהפך לבעיה כשהיה צריך לדדות בין לוקיישנים בגואה. הפתרון שנמצא היה מושלם. "אמרו שיביאו מישהו שייקח אותי על הגב", קרת רוצה למות ממבוכה גם עכשיו. "נכנס לחדר איש מאוד נחמד, ואני מבין שהוא בעצם אמור לסחוב אותי. אני אומר תשמעו, לא נעים לי, הוא איש מבוגר. הוא גם קטן, כאילו, הוא לא איש גדול. אמרו לי שהוא רוצה את העבודה הזאת, הוא רוצה להביא כסף למשפחה שלו. בסוף הוא הרים אותי ואני הרגשתי שקשה לו".
אוי.
"ואז שואלים אותו, קשה? והוא אומר, לא, זו לא בעיה, אבל לא יכולתי להמשיך עם זה. זה היה רגע לא נעים, היה איש שרצה עבודה ואני מנעתי ממנו את העבודה הזאת. מצד שני, האיש היה בגיל של אבא שלי".
תאונה קשה יותר קרתה לדינר, אחרי שעבר על האיסור לשכור אופנוע ובגלל נסיעה לא זהירה שבר את הצלעות. הצילומים הושבתו, התקציב הזעום מלכתחילה אזל במהירות ואז גם הגיעה הבשורה שכדי שהצילומים יימשכו צריך לנתח את זוהר.
"גור מאוד כעס עליו, כי זה דפק אותנו", אומר שיראי. "אחרי הפציעה קיבלנו החלטות שיצילו לו את החיים. אמא שלו לחצה לעשות את הניתוח בארץ, אבל שיכנענו אותה ואותו לעבור אותו בדלהי. בסוף התברר שאם הוא היה טס, אחת הצלעות הייתה מנקבת לו את הריאה".
"בעצם טסנו לדלהי, ושם הבינו שזוהר לא יכול לטוס בגלל סוג הפגיעה שלו", משחזר קרת גרסה קצת אחרת. "ואז היה צריך לקבל החלטה - או שהוא יטוס ויכול להיות שלא ינחת, או שמנתחים אותו שם".
הסרט נעשה דרמה רפואית.
"הוא אומר לי, מה שאתה מחליט - מקובל עליי. אני אומר לו, זוהר, זה קצת גדול עליי. אלה החיים שלך. אז הוא אומר לי, כל החיים שלי אני מקבל את ההחלטות ותראה לאן זה הביא אותי. תקבל בשבילי".
זה הציל את הסרט?
שיראי: "יכול להיות. היו כל מיני משברים של יש שמש-אין שמש, יש סמים-אין סמים, עוקבים אחרי עבריינים או לא. אבל הרגע ההוא עם זוהר היה היחיד שבו אמרתי שאולי לא נסיים את הסרט. מזל שאני אופטימי".
בשוך הקרבות הם נותרו שלושה: בנטביץ', דינר וכהן. "הצילומים נגמרו, כולם נעלמו", בנטביץ' נזכר. "השאירו אותי עם זוהר, שכאילו גסס שם עם חור בריאה, ועם מאור. שלושתנו אחראים על הציוד ואמורים להחזיר אותו לארץ. נגמרה לי הוויזה ונגמר לי הכסף. היינו נואשים. בסוף הגענו לטיסה, מאור היה אחראי על זוהר, כי הוא היה בכיסא גלגלים, ואני אחראי על כל הציוד, 50 ארגזים של מצלמות ועדשות, ולא רוצים להעלות אותנו למטוס כי אומרים שאין לנו אישור. אמרתי למאור, 'אל תילחֵץ. אני הולך להתנהג עכשיו באופן קיצוני'".
איבדת את זה?
"פתאום הפכתי לאיזה פשיסט משוגע והתחלתי לצרוח שם על ההודים ולהגיד להם שאני אדאג שיפטרו אותם. הלכתי וצרחתי כל השדה התעופה, עד שהגעתי למנהל".
זה ממש מצחיק.
"הייתי במצב מאוד קיצוני. כמה שהזהרתי את מאור שאני הולך להשתגע, הוא בכל זאת נלחץ. השוט האחרון שיש לי משם זה מאור דוחף את זוהר בכיסא גלגלים, ואני רץ עם איזו קופסה ועוד עשרים הודים כאלה, סבלים, שרצים על המסלול, והמטוס כבר עמד להמריא, עד שהמנהל של השדה אמר להם לחכות לנו. אנחנו עולים בריצה מטורפת, עם כל הציוד, ויוצאים מהמקום הזה".
הסוף!
"אז אמרתי לעצמי שאני בחיים לא חוזר לבית המשוגעים הזה. אבל אני קצת מתגעגע".
כל הסצנה הזאת קרתה באמת? כי כמו הרבה דברים אחרים בצילומי 'משהו טוטאלי', המציאות יותר קולנועית מהסרט עצמו.
"האמת היא שאני לא יודע אם המצאתי את זה או לא, אבל זאת ממש סצנה מעולה".
פורסם לראשונה: 00:00, 31.10.25
