ביום שני השבוע, קצת לפני שמונה בבוקר, הצליחה ליליאן ברטו לחזור לנשום. אחרי שמונה ימים של היעדרות נמצאה חברתה הקרובה, פרופ' נורית יערי, מתחת לגשר בסמוך לנחל איילון, כשהיא בחיים ובמצב יציב. ברטו, שהייתה הרוח החיה מאחורי משלחות החיפושים שיצאו בעקבות חוקרת התיאטרון בת ה-78, שנעלמה אחרי שהביאה את בעלה לאשפוז באיכילוב ‑ יכלה סוף-סוף להוריד הילוך.
"יותר משבוע לא הצלחתי לעשות כלום", היא אומרת. "המחשבה על נורית העדינה והחכמה צועדת שעות בחום, מאבדת את דרכה, לא מצליחה לבקש עזרה, אולי לא לגמרי מבינה מה קרה לה ולא מצליחה להגיע הביתה, והחששות הכבדים כמה זמן היא עוד תחזיק מעמד - שברו לי את הלב. מאוד משמח שהיא נמצאה ושהיא בחיים, עכשיו צריך לתת לה זמן להתאושש ולהתחזק".
איך התנהלו החיפושים אחריה?
"בשיתוף פעולה עם המשטרה והיחידות המיוחדות התארגנו גם חברות וחברים, משפחה, מתנדבים ומתנדבות, כולם עשו לילות כימים ולא ויתרו עד שהיא נמצאה. גם בשעות הלילה המאוחרות של יום ראשון עוד הייתי בשיחות עם אנשי מקצוע ועם חברות של נורית, במחשבות מה עוד ניתן לעשות, וכשהתעוררתי בבוקר יום שני קיבלתי את ההודעה הכי משמחת בעולם. זה היה אחד הרגעים המאושרים בחיי, שהצטרף לאלו של החודש שעבר עם חזרת החטופים החיים לביתם. למצוא אותה חיה, לאחר שמונה ימים שבהם הייתה לבדה, בגיל 78 כמעט, זה נס".
מה החזיק את התקווה שלכם כל הימים האלה?
"דברים ששמענו מאנשי מקצוע. יצרתי קשר עם גלית יצחקי, פסיכולוגית יונגיאנית ופרופילאית פלילית שמתמחה באיתור נעדרים, שעשתה לי ניתוח של מצבה על פי הנתונים שהעברתי לה. היא אמרה לי שכשאנשים עם פגיעה קוגניטיבית משוטטים, הם מסוגלים ללכת קילומטרים רבים ולרוב הגוף מכניס את עצמו למצב של רוגע והם לא מרגישים פחד. שהם יכולים להחזיק מעמד במצבה ובגילה גם עד עשרה ימים, ושיש סיכוי משמעותי שהיא בחיים. זה נתן לי המון תקווה".
מה הוביל להצלחה, לבסוף?
"יש משפט חשוב שאמר לי החוקר הפרטי גיל שמואלי ‑ שהכרתי דרך צופית גרנט ונתי להב, החוקרת הפרטית מ'אבודים', שנרתמו לסייע לנו - לא לחפש 'מתחת לפנס'. אם יש סבך שיחים - להיכנס לשם עם מזמרה, לחפש במקומות הלא-מובנים מאליהם, אלו שקשה להגיע אליהם או שקשה להאמין שנמצא שם משהו. שלושה ימים הלכנו אנחנו, החברים, באותו משולש שוב ושוב. אולי אם היינו יורדים למטה, היינו מוצאים אותה מוקדם יותר".
הופתעת מההתגייסות הנרחבת לחיפושים?
"הכרתי בשבוע הזה נשים ואנשים נהדרים, גם כאלו שמקיפים את נורית בחייה, וגם זרים שפשוט התנדבו לעזור. אני מקווה שהיא תתאושש במהרה ומאוד מחכה כבר לפגוש אותה, להבין מה עבר עליה ואיך היא שרדה, לספר לה איזו חבורה היא אספה סביבה במהלך חייה וכמה שהיא אהובה. ב-13.11 נורית חוגגת יום הולדת, איזו מתנה שהיא קיבלה ואיזו מתנה היא נתנה גם לנו".
× × ×
בעוד תפנית מפתיעה של העלילה המלחמה הפכה את ברטו, אחת משחקניות התיאטרון המוערכות בארץ, לבלוגרית אוכל מצליחה. לא מה שהייתם מצפים מזוכת פרס מסקין ופרס התיאטרון, מי שכיכבה בקלאסיקות כמו "השחף", "בגידה" ו"הילד חולם", שכתב וביים בעלה המנוח, המחזאי המחונן חנוך לוין. אבל ברטו, שציינה השבוע 59, הבינה כבר מזמן שהיא האחראית למחזה ולתפאורה של חייה. "בגילי, אם אתה תלוי רק במשחק, אתה בצרות", היא אומרת. "קשה יותר למצוא תפקידים גדולים וטובים לנשים בוגרות, אז שחקן צריך לקום כל בוקר עם סכין בין השיניים ולחפש לו תעסוקה".
זה התחיל בימי הקורונה, שגרמו לברטו - נשואה לאדריכל מורן פלמוני, אמא לאלכסנדר, מוזיקאי, מנישואיה ללוין, ולאלונה - לחשב מסלול מחדש. "ההצגות ששיחקתי בהן ירדו, ונשארתי בלי כלום. היו לי תחושות דיכאון עמוקות מאוד, שאלתי את עצמי אם אי פעם אשחק שוב, ומשחק הוא משהו שאני לא נושמת בלעדיו. אחרי שהצלחתי לגרד את עצמי מהרצפה, התחלתי לחשוב מה אני עושה".
המלחמה, מן הסתם, לא שיפרה את המצב.
"המלחמה משכה את כולנו למטה לתהומות שלא הכרנו. עברתי כמה דברים בחיים, אבל כזה עצב וכזו אימה לא חשתי מעולם. ההזדהות עם מי שעברו את הזוועות על בשרם, הייאוש, הפחד מהרוע האנושי, מהעתיד כאן בארץ, שטפו את הכל, והעצב חילחל גם אליי באופן אישי, מכל חור ופינה לכל נקבובית בעור".
"הסרטונים שהעליתי עם עדנה קרן–לוין, אשתו השנייה של חנוך שהיא גם הכי חמודה בעולם, מאוד הצליחו. היא כזאת פתוחה וכזאת מלאת אור. העלינו יחד את המתכון לעוגה של האזכרות של חנוך, עוגת הביסקוויטים"
במקום במה, היא התנחמה בבמיה. "חונכתי על ידי אמא וסבתא שלי, להתעקש למצוא משהו טוב גם כשהחיים מתרסקים. המטבח, בעיקר בזמנים של אחרי עליית הצגה חדשה והריק שנוצר פתאום, שכל שחקנית מכירה ‑ הוא המקום הראשון אחרי הבמה שמעניק לי מרחב יצירה והתרגשות. לתכנן ארוחה לחברים או משפחה היה תמיד כמו הפקה קטנה, וסיפק לי במה, פרפרים בבטן והנאה בלתי רגילה".
ממי למדת לבשל?
"סבתא שלי אסתר חיה בגפה כ-36 שנים לאחר מות סבי, והערצתי אותה על החיים העצמאיים שניהלה עד יומה האחרון, בגיל 104 וחצי. היא הייתה מבשלת לעצמה ארוחות של שלוש מנות ויושבת לאכול על שולחן הקלפים הקטן שלה, שמה תמיד תחתית מתחת לצלחת ומפית מקופלת לארבע מתחת לסכו”ם. היא הייתה מתיישבת לבד לאכול, לאט-לאט, ומתמוגגת מכל ביס. על אותו שולחן אוכל היו לה ספר בדיחות ושירון, והיא הייתה צוחקת בקול רם מבדיחות הקרש ושרה לעצמה בקול מסולסל את השירים שאהבה".
ואיך הגעת לאינסטגרם?
"דרך רומי רוט, בחורה מהממת בת 23 שהכרתי כשבאה להצגה ‘הדוקטור’ ששיחקתי בה. הופתעתי כל כך מכמה שהיא אוהבת תיאטרון, דבר לא אופייני לבחורה כל כך צעירה שאינה עוסקת בתחום, והתחברנו. כשהבנתי שהיא עובדת סושיאל, שאלתי אם תוכל ללמד אותי קצת יותר על אינסטגרם. חשבתי לעצמי שאם כבר, אולי אני יכולה לשתף במה שעושה לי טוב בימים האלה של המלחמה והדכדוך. צילמנו בספונטניות מתכון שאני אוהבת, רומי ערכה את הסרטון והעליתי אותו".
להפתעתה, הקהל נהנה וגם ביקש הדרן. "התגובות של אנשים שהסרטונים הצחיקו אותם או שהמתכונים הלהיבו אותם חיממו את ליבי. המשכנו לאט, כשהיה לנו זמן, עם מתכונים נוספים שאני אוהבת במיוחד, כשרומי מצלמת ועורכת, ונהיה לי מין חדר קטן משלי שמשמח אותי".
איזו תגובה הפתיעה אותך במיוחד?
"בוקר אחד חיכתה לי הודעה באינסטגרם מבחור שהזדהה כאחי הקטן, בנו של אבא שלי מנישואיו השלישיים, שלא ראיתי 42 שנים".
וואו.
כשהייתי בת 71 נסעתי לחפש את אבי, שלא הכרתי מאז שניתק איתי קשר כתינוקת. כשמצאתי אותו הוא הכיר לי את ילדיו מאשתו השלישית וביניהם אחי, שהיה אז כבן חמש. לא היה בינינו קשר מאז, ופתאום הוא שלח לי הודעה וכתב שאם אזדקק לעזרה שאדע שהוא שם. הוא סיפר שגם הוא אוהב את התחום הקולינרי ויש לו חברת קייטרינג וקצבייה. מיד הצעתי לשלוח לו מתכון לבולונז של רותם ליברזון שהילדים שלי אוהבים במיוחד, ומאז אנחנו מחליפים תמונות משפחתיות ומתכתבים”.
תהיה גם פגישה?
“בינתיים הוא בארצות-הברית ואני פה, אבל מי יודע, אולי בהמשך”.
מה חנוך היה אומר על הסרטונים שלך?
"אני לא יכולה לדעת, אבל לא נראה לי שהיה כל כך אוהב את הרשתות החברתיות. מציצנות והעובדה שאנשים חושפים פתאום את החיים שלהם היו כנראה גורמים לו לבעתה".
זה תחליף לתיאטרון?
"ברור שלא, אבל למה לבחור? המשפט 'אני רק שחקנית', שתמיד נאמר כהוכחה לטוטאליות מקצועית, תמיד היה בעייתי בעיניי. להיות 'רק שחקנית' פירושו שאם התיאטרון לא מציע לך הצגה חדשה - את הופכת להיות בעיקר אומללה. קשה להחזיק מעמד במקצוע שלנו בלי לפתח שריר של יזמות והפקה. זה שיעור שחובה בעיניי ללמדֿ בבתי ספר למשחק".
"המטבח הוא המקום הראשון אחרי הבמה שמעניק לי מרחב יצירה והתרגשות. לתכנן ארוחה לחברים או משפחה תמיד היה עבורי כמו הפקה קטנה וסיפק לי במה, פרפרים בבטן והנאה בלתי רגילה"
את השריר הזה החלה ברטו לפתח לפני יותר מעשור, ב-2014, כשעזבה את הבימה. "הייתי אז בשיא הקריירה, אחר 'העז, או מי זאת סילביה?' עם מוני מושונוב, 'תמונות מחיי נישואים' עם רמי הויברגר, 'מלכת היופי של לינאן' עם דבורה קידר ו'ליזיסטרטה 2000', ולפני תפקיד ראשי, בהפקה שבה הוצעו לי תנאי העסקה שנראו לי לא הגונים, והחלטתי לעזוב.
"אני זוכרת שהתלבטתי אם לפנות לתיאטרון אחר ולחפש עבודה, ובסופו של דבר החלטתי ליזום לראשונה בחיי. פגשתי את חברי הטוב דרור קרן, שעזב אז את הקאמרי, סיפרתי לו שגם מוני מושונוב בדיוק עזב את הבימה והצעתי שנעשה יחד קברט חנוך לוין, וככה התחלנו חזרות על 'אוי אליאס, אליאס!'"
ההפקה הקטנה והספונטנית ההיא הפכה להצלחה מתמשכת. "ארבעה חודשים וחצי אחר כך, בליל סערה, עלינו על במת ספריית אשדוד והבנו שיש לנו ביד אוצר. מאז שיחקנו כבר כ-500 הצגות, ובכל פעם שאנחנו עולים יחד על הבמה, אנחנו מאושריםֿ. גם מהטקסטים הנפלאים של חנוך, וגם מלהיות יחד מול הקהל. ההצגה שלנו ממשיכה לרוץ עד היום, וכל עוד אנחנו כאן - גם 'אוי אליאס, אליאס!' תהיה כאן. זה היה השינוי המשמעותי ביותר בקריירה שלי. הבנתי שאני יכולה גם לבד, ושכל עוד אהיה בריאה – לעולם לא אשב בבית אומללה כי לא הציעו לי עבודה. מבחינתי הכל אפשרי".
× × ×
במהלך העבודה על המתכונים, ברטו גם משתפת פעולה עם דמויות מפתח בחייה. "צילמתי לאחרונה סרטון עם אמא שלי, שעברה שנה לא קלה, וצבר 280 אלף צפיות, מה ששימח אותה מאוד. גם הסרטונים עם עדנה (אשתו השנייה של חנוך לוין – י"ב), שהיא הכי חמודה בעולם ואחת הנשים הכי אהובות עליי, מאוד הצליחו. היא כזאת פתוחה וכזאת מלאת אור. העלינו יחד את המתכון לעוגה של האזכרות של חנוך, עוגת הביסקוויטים".
לא ממש טריוויאלי, לשמור על קשר טוב עם האקסיות של בעלך המנוח.
"אני חושבת שכולנו, שלוש הנשים של חנוך, עשינו עבודה טובה כדי לשמור על קשר. כל אחת מאיתנו יודעת שאם מישהי צריכה משהו, כל אחת מאיתנו מיד תהיה בשבילה".
בין סירי הממולאים לפבלובה, ברטו ממשיכה לשחק. בקרוב תתחיל בחזרות ל"פעולות פשוטות", שכתב יותם גוטל ומביים אריאל וולף בתיאטרון הבימה, ועכשיו היא מופיעה בהצגה "סביצ'ה", שעלתה בצוותא (ההצגה הבאה: ב-28.11).
"יעל לבנטל ואני חברות טובות", היא מספרת. "אמנם כששיחקנו יחד בסדרה 'החיים זה לא הכל' לא היה בינינו כמעט קשר, אבל בשנים האחרונות התקרבנו ואני מאוד אוהבת אותה. רצינו לעבוד יחד, וחשבנו שמה שהכי נחוץ במלחמה זו קומדיה טובה שאפשר יהיה לברוח אליה ולשאוף אוויר.
"פנינו לאור ישראלי - שכתבה לי בתקופת הקורונה ערב יחיד אוטוביוגרפי, 'חוצפה שלא תיאמן' - כותבת מצחיקה ומבריקה. אליה הצטרפה אלה ניקוליבסקי הבמאית, ואלינו הצטרפו השחקנים עידן אלתרמן בדאבל עם מעיין בלום וליאור אביבי. התקבלנו לפסטיבל הקומדיה בירושלים של תיאטרון האינקובטור, ועכשיו, אחרי הרבה תיקונים והידוקים, מתחילים לרוץ בקביעות בצוותא תל-אביב".
איך זה לעשות קומדיה במלחמה?
"אני זוכרת הודעה של צופה שבאה לראות את 'סביצ'ה' בערב עם חדשות קשות במיוחד, כשעלינו לבמה להצחיק עם דמעות בגרון ומשקולת של טון על הלב, תוהים אם לא היינו צריכים לבטל בכלל. היא כתבה לנו שהזכרנו לה שהיא ראויה לשמוח ושזאת זכותה לצחוק. עבורי זו הייתה הודעה מאוד חשובה.
"גלית יצחקי, פסיכולוגית ופרופילאית פלילית שמתמחה באיתור נעדרים, אמרה לי שכשאנשים עם פגיעה קוגניטיבית משוטטים הם לא מרגישים פחד. שהגוף שלהם מכניס את עצמו למצב של רוגע"
"כשאת עולה על הבמה בקומדיה, את נותנת אישור לקהל שזה בסדר גם לצחוק וזה כל כך חשוב. כולנו כל כך פגועים מהמלחמה. אני לא מדברת על מי שעברו באופן אישי את הזוועות, אני חלילה לא שמה אותנו על אותה סקלה. אבל אין כאן מישהו שהמלחמה לא פגעה בו באופן אישי ושלא שילם מחיר. הנפש של העם שלנו במצב קשה וייקח עשרות שנים לעשות ריפוי, שינוי ותיקון גם אחרי שכל החטופים החללים עד החטוף האחרון ישובו הביתה ובתקווה שהמלחמה לא תתחדש".
את מודאגת ממה שקורה היום במדינה?
"לפני כשבועיים הייתי באירוע לציון שנתיים למותו של עודד ליפשיץ ולכבוד צאת ספרו 'עד קצה הגבול'. שמעתי את יוכבד ליפשיץ - שנחטפה, הוחזקה במנהרות, איבדה את בעלה האהוב שהופקר ונרצח, פצוע ובודד, אחרי 67 שנות זוגיות, שאיבדה 76 מחברי קיבוץ ניר עוז שנרצחו ונשרפו באכזריות - מדברת רק על דבר אחד: שלום. יוכבד אומרת ואני מסכימה איתה, שאין לנו ברירה ולא נוכל להתקיים כאן ללא הסכם מדיני עם הפלסטינים.
"באירוע היא סיפרה שאיש חמאס שישב לידה ברכב הצלב האדום והיה כנראה רופא או פרמדיק, אמר לה: 'צריך לזרוק את כל הפוליטיקאים וששני העמים יעשו שלום'. היא אמרה: 'הבנתי שיש הרבה פלסטינים שרוצים את זה'. מבחינתי, אם זה המסר שלה, אחרי כל מה שעברה, אז חייבים להאמין במפגש בינאישי, שיכול לגשר על שנאה ולייצר תקווה.
"תמונת ניצחון כבר לא תהיה פה. כמו שחנוך כתב: 'הרואה את המתים אין לו מילים להגיד, הוא הולך הצידה וממשיך לחיות כמי שהפסיד'. אבל לפני הכל, כדאי שנתחיל בלהביס את השנאה".
חושבת לפעמים מה הוא היה אומר על המצב?
"בסוף ההצגה 'אוי אליאס, אליאס!' אנחנו תמיד קוראים כמה מהסאטירות של חנוך, מה שפעם לא היינו עושים, והקהל תמיד המום מהרלוונטיות והאקטואליות שלהן. הן נכתבו בשנות ה-60 וה-70, וזה פשוט בוקס לבטן".
על השולחן של ליליאן
טירמיסו מושלם בחמש דקות עבודה
המצרכים:
500 גרם מסקרפונה
250 גרם שמנת מתוקה (אני משתמשת ב-%38)
200 גרם סוכר
2 ביצים
חבילת בישקוטי
8 כפות נס קפה
250 מ"ל מים רותחים
55 גרם ברנדי או קלואה (ליקר קפה)
אבקת קקאו לפיזור
איך להכין?
1. מניחים את הנס קפה בצלחת עמוקה, שופכים מעל את המים הרותחים, מערבבים ושמים בצד.
2. בינתיים במיקסר, עם וו גיטרה - שימו מסקרפונה, פיתחו אותה קצת, הוסיפו שמנת, סוכר, ביצים והקציפו עד שהקרם יציב.
3. בכלי שבחרתם - סדרו את הבישקוטי, אחרי שטבלתם אותם בקפה הנמס - שכבה אחת, ואז קרם מסקרפונה. שוב שכבה, ושוב קרם מסקרפונה.
4. שימו במקרר לכמה שעות, לפני ההגשה פזרו עם מסננת אבקת קקאו.
הקציצות החומות, הכי טובות בעולם, של סבתא שלי, אסתר לוסטגרטן
המצרכים ל–4 סועדים:
½ ק"ג עוף טחון
בצל לבן קטן טחון
זוקיני קטן מגורד דק
חופן פטרוזיליה קצוצה
1 ביצה
3 כפות פירורי לחם (אני, כמוה, משתמשת בגריסיני של “מאיר בייגל”)
כף שמן קנולה
כפית מלח
פלפל
פירורי לחם לציפוי
קערית מים
שמן קנולה לטיגון
לרוטב:
3 בצלים קצוצים
כ-6 כפות שמן קנולה
2-3 כוסות ציר עוף (חם, מוכן מראש, מסונן)
מלח, פלפל
איך להכין?
1. מערבבים את כל החומרים לקציצות ויוצרים קציצות אליפטיות (אני לא מתעסקת איתן יותר מדי, כדי שלא ייצאו דחוסות).
2. טובלים כל קציצה בפירורי לחם, שמים בצלחת, מכסים - ולמקרר.
3. בינתיים, מקרמלים בצל: מחממים את השמן ומיד מוסיפים את הבצל, 2 כפות מים חמים על כל בצל ומאדים על חום בינוני-גבוה כ-20 דקות, מערבבים מדי פעם (ללא מכסה).
4. אחרי 20 דקות, מנמיכים אש, ממשיכים לערבב עוד 10-15 דקות ומכבים.
5. כשהבצל מוכן מוציאים את הקציצות מהמקרר ומטגנים במחבת נפרדת בשמן חם, עד שהן חומות, קריספיות וסופר-זהובות (הקפידו לא להוציא אותן חיוורות!).
6. מסדרים את הקציצות המטוגנות מעל הבצל החמים. שופכים מעל ציר עוף חם כמעט עד כיסוי, מרתיחים, מנמיכים אש, מכסים, מבשלים 40 דקות.
7. מכבים את האש ונותנים להן לנוח עוד 20 דקות לפני שאוכלים.
8. מגישים את הקציצות מעל פתיתים, עם הרוטב וקצת פטרוזיליה קצוצה. והכי כיף - לאכול הכל בכף!
לחם שיבולת שועל של שרי דנהאם מהספר The Irish Bakery
שרי דנהאם היא אופה אירית שהכרתי דרך אינסטגרם ונוצר בינינו קשר חם. הנה מתכון שלה שאני מאוד אוהבת
המצרכים:
500 גרם יוגורט טבעי (אני משתמשת ביוגורט יווני 10%)
1 ביצה, טרופה
310 גרם שיבולת שועל (כ-3 כוסות נדיבות), ועוד מעט לפיזור מלמעלה
1 כף גרעיני חמנייה
1 כף גרעיני דלעת
1 כף זרעי פשתן זהובים
1 כף זרעי צ'יה (אני מוסיפה גם כף פרג)
1 כפית מלח ים גס (אני משתמשת במלדון)
2 כפיות אבקת סודה לשתייה
חמאה ללא מלח לשימון התבנית
איך להכין?
1. לחמם תנור ל-180 מעלות צלזיוס.
2. לשמן היטב בחמאה, תבנית אינגליש קייק.
3. בקערה גדולה לערבב את היוגורט והביצה, להוסיף את שיבולת השועל, הגרעינים, הזרעים והמלח, ולנפות פנימה את הסודה לשתייה.
4. לערבב עד שהתערובת מתאחדת.
5. להעביר את התערובת לתבנית, ליישר את החלק העליון ולפזר מעל עוד מעט שיבולת שועל או גרעיני חמנייה.
6. לאפות במרכז התנור במשך 30 דקות.
7. להוריד את הטמפרטורה ל-130 מעלות ולאפות 30 דקות נוספות.
8. להוציא את הלחם מהתנור, להניח לו להתקרר בתבנית למשך 20 דקות, ולאחר מכן להוציא מהתבנית ולהניח לו להתקרר על רשת, עד שמצטנן לגמרי.
מוס שוקולד זיוה - מוס הילדות שלי
המצרכים ל-6 מנות:
30 גרם שוקולד מריר - אני אוהבת להשתמש ב-%60%-55
3 ביצים מופרדות
מיכל שמנת להקצפה (38%)
כף וחצי סוכר
איך להכין?
1. שוברים את השוקולד לקוביות וממיסים בבאן מארי (קערה על סיר עם מעט מים), מערבבים עד שהשוקולד נמס לגמרי.
2. מוסיפים כף חמאה, מערבבים עד שהתערובת אחידה ומכבים את האש.
3. מפרידים ביצים – מקציפים את החלבונים עם 3/4 כף סוכר עד לקצף יציב.
4. מקציפים שמנת מתוקה עם 3/4 כף סוכר – עד קצפת יציבה.
5. מוסיפים את החלמונים, אחד-אחד, ומערבבים מהר-מהר בתערובת השוקולד והחמאה, כדי שהביצים לא ייקרשו.
6. מוסיפים לתערובת השוקולד 2 כפות מקצף החלבונים ומערבבים מהר, ואז מקפלים פנימה בעדינות את שארית הקצף.
שימו לב: אל תקפידו על קיפול מושלם! בשלב קיפול קצף הביצים, גיליתי שדווקא תערובת שוקולד לא אחידה יוצרת מרקם נהדר עם פירורי שוקולד נמסים בפה.
7. קפלו פנימה את השמנת המתוקה המוקצפת עד שהתערובת אחידה ולא רואים קצף לבן. לא מעבר לזה.
8. העבירו לקערה, כסו והניחו במקרר ל-24 שעות. אם תקצרו את זמן הקירור הוא לא יהיה טעים, כמו שהוא אמור להיות! שלא תגידו שלא אמרתי!
9. תיקעו 6 כפות במוס (או כמספר הסועדים), והגישו למרכז השולחן.
פורסם לראשונה: 00:00, 07.11.25
