בפברואר האחרון גילתה ליהי טולדנו שהיא במרכזה של דרמה משפחתית, רק כזו שמתקיימת מול כל המדינה. או כפי שהיא אומרת: ״היה לי אירוע מוזר עם דוד שלי. זה היה יכול להיות בקידוש, אבל זה היה ב'ערב טוב עם גיא פינס'״. הדוד הוא עופר לוי, שאמר בפודקאסט של המגיש אבי שושן: ״ליהי לא באמת לסבית. היא לא שם באמת, היא רק עבדה על כולם, שייחצנו אותה כל הבוהמה. ליהי אוהבת גברים״.
עמודי הרכילות תססו, וגם הנייד של טולדנו, שבכלל הייתה בדרך לחזרות. ״אני נכנסת לאינסטגרם וקולטת שהוא מפוצץ בדוד שלי מדבר על נטיותיי המיניות״, היא משחזרת, ״הוא ראה אותי בזוגיות, הכיר את בנות הזוג שלי, הן נכנסו לו ללב, אז היה לי קשה לכבד את זה שהוא מדבר עליי בכזה ביטחון, כאילו הוא איתי בחדר המיטות. להגיד לך שהייתי מופתעת? לא מאוד. אני מכירה את זה שאנחנו יכולים להיות מאוד בטוב, ואז פתאום יש לו איזו יציאה באין כניסה. הוא נוטה לאמירות פרובוקטיביות, אז לא נתתי לזה לחדור אליי באמת. זה בן אדם שעבר הרבה חרא בחיים, הוא מאוד לא מטופל. כבר כילדה הבנתי שאח של אמא שלי הוא זמר ענק עם המון בעיות אישיותיות. אדם שאומר אמירות מאוד בעייתיות. אם את רוצה לקבל אותו ולהצליח לחיות איתו באותה משפחה, את צריכה לסנן, לקחת בעירבון מוגבל דברים שהוא אומר מתוך ידיעה שלא תצליחי לשנות אותו״.
שיתפת בעבר כמה קשה היה לך לצאת מהארון מול המשפחה. זה לא עשה לך נזק באישי?
״התבאסתי שאנשים במשפחה שלי לא מתבאסים בשבילי על האמירה הזו. הם לא אמרו לי שהם מסכימים איתו, אבל הרגשתי שהם קצת מבינים למה הוא אמר את זה. אני שמה בסוגריים את זה שבפועל אני באמת אוהבת גם בנים, עצם האמירה לא מנותקת מהמציאות. להגיד שאני אוהבת גם גברים זה נכון, אבל להסביר אותי בפומבי, לקחת בעלות על הדבר הזה? אני יודעת מי אני ולא צריכה שאף אחד יעזור לי בזה. הם לא מכירים מקרוב את העולם הלהט״בי, קשה להם לתפוס שאני יכולה להיות גם עם גבר וגם עם אישה, אז הם מחפשים הגדרה החלטית. הגם וגם הזה קשה לעופר לוי״.
"התבאסתי שאנשים במשפחה לא מתבאסים בשבילי. להגיד שאני אוהבת גם גברים זה נכון, אבל להסביר אותי בפומבי, לקחת בעלות? אני יודעת מי אני ולא צריכה שאף אחד יעזור. קשה להם לתפוס שאני יכולה להיות עם גבר וגם עם אישה, אז מחפשים הגדרה החלטית. הגם וגם הזה קשה לעופר לוי"
דיברת איתו אחר כך?
״לקח לי כמה חודשים. היינו מאוד קרובים לפני, גם הוצאנו דואט. לקח לי זמן לעכל את זה. באיזשהו שלב באתי אליו ואמרתי לו ׳תתנצל׳. הוא התנצל, וזהו. אני מבינה מי הבן אדם מולי. אם הייתי חושבת שהוא רוצה להרע לי אז הייתי כועסת, אבל אני מבינה שהוא פשוט לא יודע להתראיין״.
הארכיון זוכר אמירות פוגעניות מאוד שלו כלפי נשים.
״כן. הוא אמר דברים מאוד קשים בחיים, וכששואלים אותי 'איך זה להיות אחיינית של עופר לוי' אני מצחקקת כי זה מה יש. סבתא שלי תמיד אמרה ׳עץ עקום לא מתיישר׳. אני לא מנסה לשנות אף אחד במשפחה שלי. אני מנסה לגלות חמלה ולהיות מספיק בנפרדות כדי לא לתת לדעות להשפיע עליי״.
סלחנית.
״זו לא סלחנות-יתר, אני פשוט רואה את המציאות כפי שהיא. זה דוד שלי, הוא קצת מרבון באמירות שלו, זה מגיע ממקום חלש ולא מיצר הרע. מה, אתחיל לעשות לו שיחות? זה לא התפקיד שלי, זה בזבוז אנרגיה. אני עובדת בלהגשים את החלומות שלי״.
× × ×
שלוש מתוך שלוש המלצריות בבית הקפה שבו קבענו את הראיון מתרגשות לראות את ליהי טולדנו. האחת מזמזמת לה את ״מדמואזל״ בין כריך האבוקדו למאפה השקדים, השנייה קופצת לצד השני של הדלפק למען סלפי, השלישית מכינה את הקפה תוך ששואלת איך מתקבלות ללהקה צבאית. ״תהיי את״, אומרת לה טולדנו, קלישאה שחוקה שמתגלה מדי פעם כנכונה, לפחות כשאת, ובכן, ליהי טולדנו - בת 23 שהרגע הוציאה אלבום שני, ורזומה שכולל מחזות זמר, סדרות כמו 'מיוחדת', 'מי שמע על חווה ונאווה' וגם הדוקו ריאליטי 'מחוברים'.
״כשהזיהוי הוא על בסיס המוזיקה, כשהמלצרית שרה לי עכשיו שיר מהאלבום החדש, שם זה הכי מרגש אותי״, היא מודה, ״כי עשיתי כבר סדרות נוער, מחזות זמר, דברים שמובילים לזה שמבקשים תמונה. אבל כשמכירים את השיר שלי? שם אני מתעלפת״.
כי זה פרסום אחר?
״יש סוגי פרסום. יש כאלה שהתפרסמו מתוך איזה שיר ראשון שהתפוצץ להם, סטייל תמר ריילי שהיא מדהימה בעיניי, ויש כאלו שהרגישו את הפרסום לפני שהיה ביסוס. זאת אומרת, כשהייתי ב׳הכוכב הבא לאירוויזיון׳ עצרו אותי ברחוב בתור ׳המתולתלת, הבת של אבי טולדנו׳. עצרו אותי המון ב-15 שניות התהילה ההן. ואז הקרייבינג שיעצרו אותי על המוזיקה הוא עצום, כי אני כבר מכירה את הפייק של הפרסום המדומה. כשזה נשען על תוכן שאני יוצרת, על מוזיקה שאני כותבת ומלחינה ומעבדת ומפיקה ומופיעה איתה, זה משהו אחר. כשהמוזיקה מפרסמת אותי ולא דברים אחרים, אז האמת שלי מפרסמת אותי. אם המוזיקה מצליחה אז לקחו אותי, אהבו אותי, כי זו אני שבחוץ״.
ואולי זה גם מייצר הכרה חשובה כיישות נפרדת, כי נולדת למציאות שבה את מזוהה עם פרסום. של אבא, של דוד.
״נכון. זה באמת קשור גם בזה שאני הבת של אבי טולדנו. אגב, לא הרגשתי באף שלב שאני מנסה להתרחק מזה. ברור לי שזה חלק מחיי, נולדתי לזה, אני מקבלת את זה באהבה, אין לי התנגשות עם הדבר הזה, אבל במקביל אני כן מתרגשת מהקהל הצעיר, שבכלל לא יודע מי זה אבא שלי וקונה כרטיסים להופעות. ההורים שלהם אומרים ׳היא הבת של אבי טולדנו׳ והם שואלים, ׳מי זה?׳״
מאוד קשה היום לבלוט כשסביבך אודיה, נועה קירל, עומר אדם. קשה לייצר דנ״א משלך.
״את יודעת, כשיצא האלבום הראשון אמרתי ׳מי ישמע אותו? מה זה קשור, כשיש אודיה ונועה קירל ואושר כהן? מי יהיה הקהל של הדבר הזה?׳ והקסם שקרה באלבום הראשון הוכיח לי שאני מביאה את הדבר שלי, ויש קונים לדבר הזה כי הם מתחברים, הם מזדהים, הם עוברים תהליכים עם הטקסטים, עם החיים שלי. אני לא צריכה להשוות את עצמי לאודיה, לעומר, לאושר, לפארק הירקון. הצלחה מבחינתי היא לעשות את הדבר שאני מאמינה בו. אני לא מחפשת לעשות את שיר השנה בתוך חודש. המנטרה שלי היא לעלות לאט. אני שונה, מביאה פאתוס לשירה, אוכלת את המיקרופון. היום זה קצת ׳דור לחשנים׳, ואני לא אומרת את זה בקטע רע או שיידי״.
מה זה לחשנים?
״פעם היו לנו ירדנה ארזי, ריקי גל, ריטה, עופרה חזה - השירה הייתה גדולה, הטקסטים היו חשובים. היום יש דור של זמרים שהביאו משהו חדש, יותר קטן, פלרטטני עם המיקרופון, לא אול אובר. ואני אול אובר. היום יש או מזרחית חזק מאוד, או פופ שהוא מגניב ומאוד מופק ומאוד אלקטרוני. אין לך זמרת ששרה בקול גדול. אז אני צריכה להביא את המיינסטרים אליי. אני לומדת לקבל את זה ולהגיד זאת אני, גם מביאה פאתוס, גם אוהבת נשים. לא אכפת לי לשלם על זה מחיר״.
איזה מחיר את משלמת?
״יכולתי להגיד, למשל, שכדי שישמעו אותי יותר מחוץ לתל-אביב, בפריפריה, אני יכולה לשנות את השיר שכתבתי על האקסית שלי ללשון זכר. אבל אני אוהבת נשים, אז אני לא אשנה את לשון הפנייה. ואם כתבתי על גבר והייתי עם גבר, אז אני לא אשנה את זה לאישה כי זה מגניב. אני נשארת נאמנה לסיפור שלי, ואם ייקח לי עוד קצת זמן כדי להגיע למקומות שבהם לא נפוץ לשמוע שירים על נשים בקול גדול, ייקח לי עוד רגע. אבל האמת שלי תשבור את המוסכמות״.
ב-2025 קשה לקהל לשמוע שיר לאישה מאישה? את מרגישה את זה?
״כן. אם תסתכלי על הקהל שלי לא תראי שחצי מהם חובשי כיפה. הקהל הוא די ספציפי. הרבה היפסטרים, הרבה להט״ב. כשהשיר הראשון שלי היה ׳החליפה האפורה׳ והוא על האקסית שלי, היה ברור שייקח לי רגע להגיע לבאר-שבע, וזה בסדר״.
מה, לא התקדמנו?
״לא. לא כמו שאני רוצה שנתקדם. זה עצוב לי להגיד, אבל זאת האמת. בסוף השירים הכי מצליחים שלי הם על האקסים שלי, לא על האקסיות. אני חושבת שבהכרח יש לזה קשר״.
הקהל מעדיף את שירי האהבה שלו הטרוסקסואליים?
״זה מה שאני מרגישה״.
יש בזה איזו אמירה? ישראל הופכת שמרנית יותר?
״אני לא יודעת, אבל אני מאמינה בלב שלם שבאתי לשנות, ואני מרגישה את השליחות הזאת ביכולת שלי להיות קרובה לעצמי ולהביא את עצמי לא מתפשרת ולא מתחשבת. היכולת שלי להביא את האמת שלי תעזור לאחרים להביא את האמת שלהם. אלה חוקי האנרגיה בעולם״.
ב׳מחוברים׳ חשפת את הקושי של ההורים שלך לקבל את הנטייה המינית שלך. היו שם סצנות לא קלות לצפייה.
״נכון. תראי, אני תמיד אומרת שאת לא יוצאת לבד מהארון. את מוציאה את ההורים שלך, את החברים, יש אנשים מסביב שחווים את התהליך הזה שאני חווה. לקח לי 18 שנה לצאת, אז גם להם לוקח שנה-שנתיים, זה בסדר. והאמת, היום הם כל כך מדהימים שלפעמים אני משפשפת את העיניים כדי להזכיר לעצמי איזה תהליך עברנו. אני חושבת שבהכרח המלחמה עזרה לזה, כי פתאום ההורים מקבלים פרופורציה. יש ילדים שאלוהים ישמור, נהרגו במיטה שלהם, נחטפו. אז הבת שלך אוהבת אישה, ביג פאקינג דיל! היא חיה, היא מאושרת, טוב לה! זה פתאום מאיר על מה שחשוב״.
הרגשת שזה ריכך אותם?
"אמא שלי אמרה לי שהמלחמה עזרה לה מאוד. וגם 'מחוברים', עברנו שם תהליך. הייתה תקופה לא קלה, אני לא מקילה על הסיפור. באמת היה קשה. כשלהורים היה קשה לקבל את זה היה להם קשה להביט בי, וגם ככה הייתי באיזה גועל מעצמי על מה שאני מעבירה אותם״.
גועל?
״כן. אין יציאה מהארון בלי תחושה כזו, ואם מישהו יספר לי אחרת אני אשמח. הרגשתי שאני מאכזבת אותם מעצם היותי״.
מתי הרגשת שזה מתקבל?
״הייתה לי בת זוג שנתיים, והם לאט-לאט התאהבו בה. היה בה משהו שממש עזר להם לראות בן אדם ולא לקבל כותרת, לראות אינטראקציה ולהגיד, אה, זה חמוד, הן חמודות. פתאום את מבינה שזה לא כזה נורא, אולי זה דווקא נחמד. היא הייתה באה לקידוש, אמא שלי הייתה מכינה לה אוכל ושמה לה אחר כך בקופסאות. שם אמרתי בוא'נה, היא אוהבת אותה. את יודעת, יש איזה רגע ביציאה מהארון שאת בטוחה שבחיים לא יקבלו אותך, שהאנרגיה שיש בחדר זו אנרגיה שלא תחלוף בחיים וזהו, חרב עלייך עולמך. הייתי בשיא הנמוך, בתקופה מאוד קשה, וזה לא ייאמן כמה זה עובר. בא לי לתפוס את ליהי של לפני כמה שנים ולהגיד לה ׳חיים שלי זה יעבור, זה עובר׳. אם אצל ההורים שלי זה עבר, זה יעבור בכל מקום. והשחרור הזה הוא שחרור אנרגטי, הוא לא רק שחרור של ׳אני יכולה להיות בזוגיות מחוץ לארון׳; כשאת לא מתכסה אז פתאום את פתוחה בעבודה, בחברים, ברחוב, בזוגיות, במוזיקה. לא יכולתי לכתוב מילה עד שלא פתחתי לעצמי את הארון. פתאום נפתחות הצ׳אקרות לחיים״.
"אם תסתכלי על הקהל שלי לא תראי שחצי מהם חובשי כיפה. הקהל הוא די ספציפי. הרבה היפסטרים, הרבה להט"ב. כשהשיר הראשון שלי היה 'החליפה האפורה' והוא על אקסית שלי, היה ברור שייקח לי רגע להגיע לבאר-שבע, וזה בסדר"
הצ׳אקרות אכן פתוחות. טולדנו היא כוכבת עולה בשמי המוזיקה הישראלית, עם אישיות כובשת, רעמת תלתלים מהפנטת, ידיים פתוחות לעולם ולב שמוגש חם. העולם, בתגובה, מחבק, וזה ניכר ביומן עמוס למכביר. הלו״ז כרגע כולל קידום האלבום החדש 'אומץ', חזרות להופעה בבארבי ב-17.11, חזרות לתפקיד ראשי במחזמר החדש 'קברט' לצד רן דנקר בקאמרי, וגם כיכוב בתפקיד בל במחזמר 'היפה והחיה', שחוזר שוב בזכות ביקוש במשכן לאומנויות הבמה בתל אביב. ״איזו אישה לא חולמת לשחק נסיכה? ואני עוד התחפשתי לבל״, היא אומרת, ״היא חכמה, מוזרה וחזקה, והיא נלחמת בשביל אבא שלה כמו מאדרפאקרית. בקלאסיקות של דיסני לרוב הנסיכות יוצאות קטנות והכל מאוד לא ליברלי, אבל יש משהו במפגש שלי עם בל שהוציא אותי חזקה וגדולה ולא נסיכה שטוחה וקטנה. אני גם משחקת לצד שחקנים כמו חני נחמיאס, בן פרי, אוראל צברי ויחזקל לזרוב, שהוא באמת האלוהים שלי. אין שחקן כזה״.
ובאמת היו ביקורות על כך שהצמידו לך את הנסיך לזרוב, שמבוגר ממך בשלושה עשורים.
"תיאטרון משמעותו שאת יכולה להיות כל דבר. ליא קניג יכולה לשחק ילדה בת שבע ויחזקאל לזרוב יכול לשחק נסיך בן שלושים. עכשיו, ברור שיש את הדבר הזה שבסוף יש לך עיניים, ואת רואה טוב, הוא מבוגר והיא ילדה, אז אני יכולה להבין את זה שזה עולה, אבל בתיאטרון את נכנסת לדמות ומספרת סיפור. בסיפור האמיתי, ביני לבין יחזקאל אין כלום ולא יהיה כלום, הוא מבוגר ממני בשלושים שנה ולא יהיה אירוע. אבל בסיפור של בל והחיה כן, הם מאוהבים וזה בסדר״.
זה פוגש אותנו במציאות שבה גברים כן יכולים לצאת עם נשים שמאוד צעירות מהן, ואז פערי הגיל האלה יוצרים יחסי כוח לא שוויוניים, אז שואלת את עצמה הצופה למה הליהוק הזה.
״99 אחוז מההצגה לזרוב משחק חיה, הוא אפילו לא נראה כמו נסיך, יש משהו אפילו בבגרות שלו שמביא את זה אגרסיבי ונמוך וכבד ועם משקל, וזה ליהוק מבריק בעיניי. זה שיש סצנה אחרונה שאולי יוצרת איזו אי-נוחות על הכיסא זה מבאס, אבל כשאני נכנסת לתיאטרון והאורות נדלקים, ואני לובשת את השמלה, אני לא ליהי אלא בל, ואני לא מרגישה שאנחנו מייצגים משהו חוץ מאת דיסני״.
תפקיד חייה כרגע הוא סאלי בולס, במחזמר על פי הסרט משנת 1972 - 'קברט' שיעלה בתיאטרון הקאמרי. ״כילדה חלומי הגדול היה לשחק בקאמרי, וחלומי הגדול היה לשחק את סאלי בולז. שני החלומות האלה התמזגו, ואני באמת אסירה תודה על זה. ועוד לצד רן דנקר, שאני כמובן מאוהבת בזוהר להט (דמותו מ'השיר שלנו' - ר״א) משכבר הימים. עד היום אני נרדמת עם זוהר להט, רואה כל לילה ׳השיר שלנו׳".
סיפרת לו?
״לא, אבל הוא יודע שאני מאוהבת בו, כי הייתי שולחת לו סרטונים שלי דרך חברה, אומרת לו ׳רן, אני מאוהבת׳. אני מאוד לא נוכחת בבית שלו, אבל הוא נוכח בבית שלי״.
דווקא היית נוכחת בבית שלו, כשלצורך קידום שיר חדש עלה ללייב "אקראי" בסטורי שבו אמר לבן זוגו שאת סקסית בטירוף ושיש אופציה לצרף אותך לסשן. לא מוזיקלי.
״לי לא היה מושג. אני קמה בבוקר ורואה סרטון של רן דנקר אומר שאני סקסית. הייתי המומה״.
"כשיצא האלבום הראשון אמרתי ׳מי ישמע אותו? מה זה קשור, כשיש אודיה ונועה קירל ואושר כהן? מי יהיה הקהל של הדבר הזה? הקסם שקרה הוכיח לי שאני מביאה את הדבר שלי ויש קונים לדבר הזה כי הם מתחברים, הם מזדהים. אני שונה, מביאה פאתוס לשירה, אוכלת את המיקרופון"
זה לא היה מתוכנן איתך מראש?
״לא. לא הבנתי אם זה מבוים, אם זה לא מבוים. לצד זה שזה החמיא לי מאוד זה גם, את יודעת, שם אותי באיזו פינה של איך אני נתפסת והאם זה מחפיץ אותי או לא. עלו בי כל מיני שאלות, אבל אני יודעת שהוא כולו טוב אז לא לקחתי את זה בכבדות. התקשרתי אליו בוידיאו, אמרתי לו ׳אני אגמור אותך׳. הוא צחק, צחקנו, אנחנו חברים, אנחנו אוהבים. אז בסדר, זה היה תעלול יח״צני, לא לקחתי ללב. זוג גייז חמודים אומרים שאני סקסית, זה לא איזה גבר סטרייט בן שישים. אחר כך הוא התארח אצלי בבארבי, הצעתי לו נישואין, אמרתי לו ׳אתה החפצת אותי? אני אגשים חלום מההחפצה הזו׳. הוא אמר לי כן״.
מזל טוב.
״כן, אנחנו נשואים מאז״.
מה קורה בגזרה הרומנטית באמת?
״אני פרודה״.
מתחילות איתך?
״כן. באינסטגרם יותר״.
מה כותבות?
״לא כזה מגניב דווקא. ׳יש לי תחושה שאנחנו יושבות הערב׳״.
איף.
״יש גם חמודות, פשוט זו לא פלטפורמה בשבילי להכיר אנשים לזוגיות. במיוחד לאור העובדה שאני בחיים לא מתאהבת על בסיס מראה. באמת, זה לא קרה לי בחיים. כל מי שהייתי איתו או איתה, זה לא היה מאיזה מקום של 'בוא'נה, איזה חתיכות׳. רוב הגברים נראו לא טוב. אני חייבת להתרגש מהבן אדם. אני גם בן אדם זוגי, רווקה, אין לי עניין עם סטוצים. לא תראי אותי עכשיו זורמת. אני עובדת, הולכת לישון, קמה, עובדת, הולכת לשבת עם החבר ההומו שלי בבית קפה. בורגנית״.
מאכזב.
(צוחקת): ״מאמי, ראית מה עשיתי לפני שהגעת לראיון? נרדמתי פה על הספה בבית הקפה. אבל באמת, אני מאוהבת בחיים שלי. קמה בבוקר ואומרת יואו! אני לא מאמינה שאני עושה את מה שאני אוהבת, שאני מתפרנסת מזה. הכנסתי ארבע תפילות ביום לקדוש ברוך הוא, אומרת לו ׳שלא תחשוב שאני לא רואה את כל מה שאתה נותן לי׳״.
לכמה פרויקטים יצא לך לסרב?
״להמון. סירבתי לאיזה 15 מחזות זמר רק השנה. ולסדרות, גם גדולות, בפריים טיים. בלי שמות. קריירה את עושה מסך הלא. זו תובנה שהיא מאוד חשובה בשביל לעשות קריירה ארוכת טווח. אני מאמינה בזה שיש לי מאה אחוז אנרגיה, ואני צריכה לדעת איך אני משקיעה אותה ולאן. אני מאוד אוהבת במה, מאוד אוהבת תיאטרון, מאוד אוהבת מוזיקה, מאוד אוהבת לכתוב. אני אוהבת המון דברים, אבל בסוף אני חייבת להיות ממוקדת מטרה, וכיוצרת וזמרת שמתחילה את הדרך שלה אני חייבת לתת את מלוא האנרגיה שלי לדבר הזה. בגיל ארבעים יכול להיות שאגיד לך וואלה, בא לי לעשות גם 'שיקגו' וגם 'קברט' במקביל, וגם סדרה. אבל אני זמרת יוצרת, זו המהות שלי, וכל המסביב מקשט את זה יפה מאוד״.
יצא שהתחרטת על שסירבת למשהו אחרי שהוא עלה לאוויר?
״יצא שאמרתי סססעמק, אבל אני עדיין שלמה. עוד לא קרה שהרגשתי פספוס. זה שיעור בחיים שלי - לא להסתכל ימינה-שמאלה, להיות בדבר שאני עושה ולדבוק בו כדי להגיע לכוכב שלי בסוף השביל״.
