ברוכים הבאים ליולי, החודש הכי מעפן בשנה. לא משנה באיזה יום תגיעי לחוף, הים בחודש יולי יהיה תמיד סוער ומטונף כמו התוף של מכונת הכביסה אחרי שהחיילת שלך חוזרת משבוע שדאות. וגם אם נפלת במקרה על יום עם ים פלטה מהמם, תהיי בטוחה שברגע זה הוא מפוצץ בעשרות זנים של מדוזות עם שמות של להקות מחול מכרמיאל: פעמונית, מסרקנית, חוטית נודדת. אבל החוטית הנודדת שהכי מעסיקה אותי נמצאת דווקא על החוף, יותר נכון במסעדת החוף שבה אני יושבת עם רן. היא בחורה צעירה, אבל ממש צעירה, הייתי נותנת לה 20 בצל, אם הייתה טיפה פנויה אחת של צל בכל החוף המהביל הזה, והיא לובשת תחתון ביקיני כל כך קטן שהוא כמעט לא קיים, פשוט חוט אחד שבקושי מכסה את תיבת האוצר שלה מקדימה ואפילו לא מנסה להתמודד עם כל השטח הגדול שמאחור. וזו לא רק היא, בשלב הזה כבר פיתחתי היכרות מאוד קרובה עם כל פלחי העכוז של כל הבחורות במסעדה.
רוב הזמן החוט של החוטית הנודדת מתחבא בין פלחי הישבן שלה, אבל לפעמים הוא יוצא לשנייה החוצה, ואז היא שולחת ציפורני לק ג'ל ארוכות ומשוחות בגוון ורוד ברבי עם יהלום בקצה, ומחזירה אותו למקום. וכן, אני מודעת לגמרי שהתיאור שנתתי עכשיו הוא בוטה ומגעיל, ממש גובל בפורנוגרפי, כי מה לי ולפלחי הישבן הפרטיים של בחורה זרה בחוף. וזו בדיוק הבעיה, אני הכי לא מעוניינת בעולם להיות האישה המבוגרת והטהרנית הזו שיושבת על כיסא פלסטיק במסעדת החוף ושופטת את איברי הגוף המוצנעים של בחורה בגיל של הבת שלי. מה לזה ולי, שתמיד דגלתי בזכותה של כל אישה ללבוש מה שבא לה. מה גם שאני בעצמי לובשת היום ביקיני שחור שממש לא הולם אישה בגילי, כל כך לא ראוי שחברה שלי קנתה לי ליומולדת האחרון מתנה פרוידיאנית ומלאת רמיזות - בגד ים שלם. אבל מה לעשות, הבחורה עומדת סנטימטר מהפרצוף שלי וממש דוחפת את האחוריים שלה עמוק לתוך האישונים שלי. איזו ברירה יש לי חוץ מלקיים מערכת יחסים אינטימית עם מה שאני רואה?
(איור: לביאה טושינסקי, AI)
כן, אחרי חצי שעה של לשבת בשולחן שממש גובל בשולחן שלה ושל חבורת הבנות שלה אני יודעת הכל על הישבן שלה. למשל, שיש לו צורה של תפוח הפוך ושהוא שרירי - דנה תיזמנה 25 סקוואטים עם משקולות כל בוקר. והנה עוד דבר שלמדתי על הישבן של הבחורה הזאת, שלמרות שהיא מסתובבת איתו כשהוא כולו בחוץ, בתוך תוכה היא לא ממש מתה עליו. היא כל הזמן מציצה אליו אחורה במין בהלה כזו, בודקת אם החוט במקום שלו, ומדי פעם היא גם מפנה ראש לראות אם מישהו מחבורת הגברים המבוגרים שיושבים על כיסאות כתר לידנו מסתכל עליו יותר מדי.
התשובה היא, אגב, כן, בטח שהוא מסתכל ישר עליו, הוא וכל חבורת בני ה-60-70 שבאו איתו. הם יושבים על הכיסאות הלבנים של המסעדה, חושפים חזה עם תלתלים לבנים ושותים ערק אשכוליות שהם הביאו מהבית בתוך בקבוק של מי עדן. והם מסתכלים, פשוט בוהים, אפילו בלי לנסות להסתיר, בשפעת הבשר הנשי והצעיר שהחוף הזה מספק להם בערימות. מדי פעם אחד מהם מוצא ישבן בן 19 שמוצא חן בעיניו במיוחד, ומסמן לחבריו עם הראש לכיוונו, בתנועה הגברית הזו של "קלטו את זאתי". השאר ישר מרימים ראש וסוקרים גם הם, ולפעמים הם מתחילים דיון קולני על הממצאים שהם העלו בחכת העין שלהם.
"מעדיף את הנשים שלי עם חזה יותר גדול", שמעתי קודם אחד מהם אומר כשצעירה יפה עברה לידו בכלומקיני לבן. "אבל התחת לגמרי אחלה", אמר החבר שלו. "כן", אמר הראשון וציקצק בפה מלא בוטנים, "קצת נופל מדי לטעמי". שזה חבל, כי בהתחלה דווקא חיבבתי את חבורת הביץ'-בויז הפנסיונרית הזו. אני אוהבת לראות אנשים מבוגרים על החוף. ברגע שהם נכנסים לשחות במים זה כאילו שכל השנים נושרות מהם והם הופכים שוב לילדים חופשיים ושמחים שמשחקים בין הגלים. אבל לשמוע גבר בגיל הסבאות מעז לשבת ולדרג את הגוף של ילדה שיכולה להיות הנכדה שלו? "איזה חי בסרט", אני חושבת, "בגילו הוא אשכרה סבור שכולנו פה בחוף מתחרות על הזכות להיות חלק מחבורת הנשים שהן כן לטעמו. וזה שאמר שהתחת שלה רופס? אתה ראית איך אתה נראה בספידו הכחול שלך? כאילו ששמו את מר ישראל לשנת 69' בשקית סו-ויד ונתנו לזה לעמוד 20 שנה".
"איכס", רן אומר כשהוא רואה מה קורה. "איזה חוסר מודעות דוחה. האיש הזה שייך לדור שבנה את המדינה, למען השם, הוא לא שם לב כמה זה עלוב להפוך את עצמו לקשיש שמקריפ אותן בכל מבט". אני בוהה בו בחשד, יכול להיות שהוא מתחנף אליי ומעמיד פנים שכל נתחי הגוף המובחרים האלו לא מעניינים אותו? אבל הוא רציני. "בשלב מסוים", הוא אומר, "גבר צריך לגדל בעצמו מספיק קלאסה כדי להחליט שלא, לא משנה מה, הוא לא מסתכל ולא הופך את עצמו לבדיחה החרמנית של החוף. בגיל 50 הגיע הזמן להפסיק לחשוב מהמפשעות שלך, להפוך לגבר שמכבד את עצמו".
הוא צודק, ולכן אני לא מאשימה אף אחת מהבנות על שהן התלבשו ככה והפכו את עצמן לאטרקציה של החבורה הזו. הבעיה היא אף פעם לא באיך שנשים בוחרות להתלבש, אלא תמיד בבחירה של הגבר. הוא פשוט יכול לבחור לשלוט במבטים המחפצנים והבוטים שלו, או שלא. וממילא הלבוש החשוף שלנו אף פעם לא היה הבעיה. יש גברים שמציקים לך כמו קוף במקדש הודי גם כשאת לבושה ממלכתי ומחויט יותר מהנסיכה מוויילס. רק שיש בעיה, אני בעצמי נמצאת בחוסר נוחות לא ברור מאז שנחתנו במסעדה הזו. זה פשוט שזה בכל מקום, אתם מבינים, לאיפה שאני לא זורקת את המבט אני נתקלת בעוד זוג לחמניות נשי שממש לא ביקשתי לראות. הנה, מטר לידי יושבת אמא עייפה ומנסה לדחוף לפעוט בעגלה שניצלונים מטוגנים מתוך צלחת. הבשר החום והצלוי של העוף מתאחד עם בשר הישבנים השזוף של הבחורה שזה עתה עברה לידה, והכל הופך לחלק מהוולגריות הזו של חוף הים ביולי. מין התקפה בוטה וסליחה, גם בהמית, על כל החושים המסכנים שלך. המציל ששואג בקולי קולות, המטקות שבונות לך ווימבלדון שלם בתוך האוזניים, ובתוך כל אלו, מאות ישבנים גלויים לגמרי, והם לא סתם שוכבים על מחצלת מול הגלים, הם זזים ונעים ומבצעים את כל הפעולות האנושיות האפשריות שאנשים נוהגים לבצע במסעדת חוף.
הייתי מצפה שנשים ונערות יעמדו בתקיפות מול זה ויגידו "די, אני לא מוכנה שיסתכלו עליי כמו על צלחת פורצלן וינטג', כלומר יהפכו אותי על הצד האחורי שלי כדי לראות כמה אני שווה"
ועכשיו אני רואה בלונדינית גבוהה אחת, היא קמה לבקש אש מקבוצת בנים שהיא לא מכירה כי אין לה מצית. "תודה", היא אומרת לבחור שמגיש לה את המצית, אלא שהוא נופל מהיד שלה ונקבר בחול. ואז, היא מתכופפת להרים אותו לאורך כל קומתה, וכיוון שהיא עושה את זה בחוטיני, הנוף שנגלה לחבורת הבנים וגם לי הוא, מה לעשות, גינקולוגי לגמרי. זה ממלא אותי במבוכה בשבילה, כולה רצתה ללכת לים וליהנות מהבריזה, לרכל עם החברות שלה על סיגריה מגולגלת אם עומר אדם באמת סקסי או שזה רק האימג'. האם היה לה מושג שהיא תיאלץ להתכופף ולהרים משהו מהחול וחצי תל-אביב תראה לה הכל? הרי אם איזה חלאה היה מצלם אותה ככה בלי רשות ומעלה את זה לרשתות זה היה גורם לה לטראומה, ובצדק. אז בגלל שהיא בים זה בסדר שהבחור הזה עם קעקוע השרוול והנרגילה זה עתה העביר על הישבן שלה סקירה שלא הייתה מביישת שמאי רכב שבודק אאודי A3?
"מה עובר עלייך", אני חושבת, "מה נהיית פתאום נוה דרומי, עוד שנייה את שמה על עצמך שרשרת פנינים ומתחילה לדבר נגד שילוב לוחמות בצה"ל". חשבתי שאחרי אינספור קיצים שבהם חייתי, אני כבר יודעת מה עמדתי הקבועה בסוגיית החוטיני. זה הרי פורץ כל שנה, הוויכוח הזה אם בנות היום לא מגזימות עם העירום על שפת הים. בקיץ הנוכחי זו הייתה לינור פחימה, יוצאת "המירוץ למיליון", שהדליקה את אבוקת החוטיני עם סרטון ויראלי. היא דיברה שם על ילדות, ממש הדגישה שהיא לא מדברת על נשים שמבחינתה יעשו מה שבא להן, אלא רק על ילדות בנות 12 ו-13 שמסתובבות בחוף ככה, ואיפה ההורים שלהן, איך הם בסדר עם זה. האמת שהייתה לה נקודה תקפה שם, כי באמת שבמסגרת הרצון שלנו לייצר לילדות שלנו דימוי גוף טוב וחיובי, הפסקנו לגמרי להעיר להן.
נדמה לי שרובנו מכירות את זה: הבת שלך יוצאת מהבית כשהיא לבושה במטפחת אף סמלית ובטייץ שאלוהים יודע איך היא תקלף מעליה אם היא תצטרך פיפי, ואת מתה להגיד לה "אני לא מרשה לך ללכת ככה, את הולכת למסיבה באזור מוסכים חשוך וזה אשכרה מסוכן להתלבש כל כך חשוף", רק שאז את נזכרת, את מגדלת אישה צעירה שחשוב שתמשיך לאהוב את עצמה. והנה מה שהדור הנזוף שלנו למד שאסור לעשות בשום פנים ואופן - לא משנה כמה הבת שלך זוללת חטיפים בלילה ואז בוכה שהיא עולה במשקל או מה היא לובשת כשהיא יוצאת מהבית, אסור בתכלית האיסור לדבר איתה על זה, כלומר להתייחס אליה כאילו שיש לה גוף. הרי אם נדבר על הגוף שלה, היא תתמלא בבושה השחורה הזו שאנחנו מכירות כל כך טוב מעצמנו, בתחושה הזו שיש בגוף הנשי משהו מטונף ומסוכן שצריך לפקח עליו. אז שתלבש מה היא שרוצה, שתזריק מיץ פטל ישר לווריד מצידנו, אנחנו לא מזכירות לידה את המילה גוף. רק שזה יצר מצב שבו ילדות בנות עשר מתלבשות היום לשפת הים כמו ברזילאיות מנוסות שעברו 50 קרנבלים, והאמת? אני לא בטוחה שזה כל כך טוב לדימוי הגוף החיובי שלהן, להתאמץ להיות מושכות בגיל צעיר כל כך, להבין כבר בכיתה ז' שהטוסיק שלך הוא דבר.
רק שמיד אחרי לינור פחימה ראיתי בטוויטר את סרטון התשובה של מיזם הרשת "יאללה תקווה". זה מתחיל בשיחות על חוטיני, נטען שם, אבל העיסוק הזה ב"תחתונים של בנות ישראל" זה רק תירוץ כדי למשטר אותנו. זה מתחיל בביקיני ונגמר בלגרש בנות מבית הספר כי הן לבשו מכנסיים קצרים שלא היו בגזרת ברמודה של זמרת יודל טירולית. הדוברת בסרטון הייתה כל כך מגניבה שמיד רציתי להיות פמיניסטית טובה כמוה, אז כמובן שמיהרתי לאמץ את הדעה שלה. "את פשוט זקנה שלא מבינה שום דבר", נזפתי בעצמי, "בכל דור ודור קם טרנד חדש לביקיני שכל ההורים מזועזעים ממנו. מה, את לא זוכרת שקנית ביקיני ירוק בגיל 17 שהיה כל כך פרובוקטיבי שאבא שלך ביקש שלא תלבשי אותו לעל האש עם החברים שלו בסחנה?" רק שעכשיו, בעודי מנסה לבלוס את הסלט היווני בלי לחשוב שזה פשוט לא טבעי לאכול כשאני בוהה ישירות בפצעוני הגילוח על פנים הירך של הבחורה שמולי, אני תוהה למה זה מפריע לי עדיין. מה יש לי? איזו מין פמיניסטית אני אם הג'י-סטרינג הזה פשוט מסרב לעבור לי בגרון?
"אולי את פשוט מקנאת", אני חושבת, "בגלל זה את ככה". אחרי הכל, אני אישה בגיל העמידה, ולכן ברור שאם אני יושבת בים עם הגבר שלי ולידנו מסתובבים גופים בני 20 ו-30, זה אמור להזיז לי. הרי אם רן יפסיק להיות פלגמט וירים את הראש מבעד לחולצה שלו, הוא יראה תוך שנייה וחצי שהאישה שהוא אמור להימשך אליה לא עומדת בשום סטנדרט לעומת כל היופי המוצק שמסביב. אבל במלוא הכנות, אני לא חושבת שאני מקנאת. אמנם עוברת בי צביטה של כאב, אבל היא בכלל לא בגלל הבחורות האחרות, אלא יותר צביטה כזאת של געגוע דווקא אליי, כמו שהייתי פעם, רצה כמו סוסת מוסטנג חופשייה על החוף בספרד ליד רן, לא חושבת לרגע שאולי צריך לשים על עצמי פריאו, שזה אגב פריט הביגוד השנוא עליי. כבר עדיף לכרוך מסביבך שלט חוצות שאומר "אני שונאת את הגוף שלי". לא, יש לי יותר מדי גאווה מכדי להרשות לעצמי לקנא בבחורות צעירות שלא עשו לי כלום. בגילי, אני נחושה בדעתי רק לפרגן ולאהוב בחורות צעירות, להרים להן בכל דרך, להיות זקנת השבט מלאת הבינה עם העיניים הטובות שמקבלת אותן ברוך.
ובאמת, כשאני מסתכלת על הנערות האלו, הדבר היחידי שאני חושבת זה "כמה קשה להיות אישה צעירה בעידן שבו חוטיני זו הגזרה היחידה שיש להשיג בחנויות". והאמת שגם אם תמצאי אחד יותר צנוע במתלה מאחור או במשביר לצרכן, את לא תעזי ללבוש את זה ליד כל החברות שלך שדבקות בחוטיני, זה באמת יהיה כמו להפנות לעצמך זרקור ענקי שמשדר לכולם שיש משהו ממש פגום ומזעזע בפלג גופך התחתון. ועכשיו, כשאני מסתכלת על חבורת החוטיות הנודדות במסעדה, אני רואה שיש כמה מהן שמצליחות ללבוש את הטרנד הזה בלי בעיה. הן לרוב אלו שהגנטיקה פינקה אותן ממש, או אלו שנולדו עם מספיק ביטחון עצמי כדי ללכת בבגדי הים האלו ועדיין לשדר "אל תיגע בי" קריר כזה של מלכת כיתה. אני גם עפה על זה שבנות בכל המידות לובשות את התיונים הפצפונים האלו, זה מרומם לי את הרוח לראות אישה שופעת חוגגת את הקימורים שלה בגאווה.
אבל לא כולן כאלו, יש גם את אלו שרואים שהן עוד לא למדו לחבב את הגוף שלהן. שמבחינתן לשים אותו לראווה בוויטרינה של חצי מילימטר בד זו ההגדרה הביגודית של סיוט. אני מסתכלת על אחת מהן ברגע זה ממש. היא נראית נהדר בעיניי, אבל זו לא הבעיה, כי רואים שהיא לא נראית נהדר בעיניה. היא לא מפסיקה לנהל מלחמת התשה עם החוטיני שלה, מתקנת לו את החוטים, צובטת בבד כאילו היא מצפה שיתרחב קצת, ופעם בכמה דקות היא קמה ושמה על עצמה מכנסיים קצרים, ואז היא מסתכלת שוב על חבורת החוטיות שיושבות לידה צ'יל לגמרי, ומורידה אותם שוב כדי לא לצאת חסרת הביטחון היחידה. ואין לי ספק בכלל, הבחורה הזו אומללה, היא הייתה מתה ללבוש תחתונים יותר מכסים, זה היה גורם לה להרגיש פי מיליון יותר יפה, אם היו נותנים לה להשאיר טיפת מסתורין מהגוף שלה. והאמת? שאני מזדהה איתה, כי גם אני לא ניחנתי בישבן שמשיק אלפי ספינות, הוא תמיד נראה לי שטוח. אז מה הייתי עושה אם הייתי נולדת בדור שלה, איזה סיכוי היה לי ללכת לים עם חבורת בנות שנראות כמו דואה ליפה בירח הדבש שלה, ולא לחזור הביתה בוכה?
ואולי יכולתי להסכים יותר עם "יאללה תקווה" אילו האמנתי שכל טרנד הישבן הזה הוא באמת ליברלי ובעד שחרור האישה. כי האמת היא שנדמה לי שאני יודעת מאיפה כל האובססיה הזאת לישבן הגיעה. ומה לעשות שלדעתי היא לא הגיעה ממקום טוב כלפי נשים. אם אני לא טועה, המקור שלה בתעשיית הפורנו השטנית של העשור האחרון, שבוקר אחד קמה והחליטה שמהיום היא מאדירה את החלק האחורי של גוף האישה. תוסיפו לזה גם את כל הראפרים המצליחים, רובם שחורים עם חיבה לגוף גיטרה, שכל שיר שני שלהם עוסק במזוודה המכובדת שהבחורה שלהם סוחבת מאחורה. וכמובן שבכל קליפ כזה הם גם העמידו חבורה של דוגמניות שתעשה טוורקינג. והנה עוד דבר שנורמל לגמרי, אישה אמיתית היא מישהי שמפנה את הגב שלה לקהל, זוקרת את הישבנים ומתחילה לנענע אותם למעלה ולמטה כמו פודל שמתנה אהבים עם רגל של ספה. נזרוק למדורה גם את קים קרדשיאן ואחיותיה, וקיבלנו עולם שנמצא כבר שנים באובססיית תחת מטורללת.
הייתי מצפה שנשים ונערות יעמדו בתקיפות מול זה ויגידו "די, עם כל הכבוד לכפכופים הקטנים מאחורה שראית בפורנו, אני לא מוכנה שיסתכלו עליי כמו על צלחת פורצלן וינטג', כלומר יהפכו אותי על הצד האחורי שלי כדי לראות כמה אני שווה". כי באמת שהדור הזה היה צריך להיות שונה, לא פראייר כמונו. הם לא היו אמורים להיות הדור המתקדם הזה שחוגג את כל מידות הגוף השונות? לא ראיתי נערות נואמות בטיקטוק שאין דבר כזה מודל יופי אחד קבוע? אז איך זה שהנערות של דור ה-Z פשוט קנו את הכלא החיצוני המגביל הזה שכולו נולד לשרת פנטזיות גבריות. איך זה שהן עובדות כל כך קשה בשבילו? כי היום מותר לך להיות מקומרת אבל את צריכה להתמכר למשקולות ולהיות בכושר של מלח שוודי כדי להמשיך להיראות טוב מאחורה. במידה מסוימת זה הרבה יותר קשה כי זה אומר שאסור לך לצאת מהמכון עד שתצליחי לגבש לך כדור שרירים נוקשה שקורא תיגר על הגנטיקה היהודית הרכה והאימהית שלך. איזה יופי של התקדמות באמת.
בכנות? כואב לי על דור שלם של בחורות שקנה את האשליה הזו שחוטיני הוא חופש. הרי אף אחד מאיתנו לא משלה את עצמו שהישבן נהיה כזה כוכב רק כי אנחנו אוהבות לשזף אותו בלי סימנים ולחזור הביתה עם כל חולות ראשון-לציון בתוך האיברים הפרטיים שלנו. החוטיני נהיה טרנדי כי תעשיית האופנה היום מנסה לקלוע לעולם פורנוגרפי והיפר-סקסואלי, ואת לובשת אותו כי את יודעת שאחרת שחקן הפוצ'יוולי החתיך לא יבחין בקיומך. למזלי, הגבר שמנמנם לידי על הכיסא הוא מדור ה-X, שזה דור שעוד ראה באיבר הזה משהו שהוא קצת טאבו.
"זה אפילו לא מושך", הוא מפהק, "זה לא משאיר לך שום מקום לדמיין, לא כמו אישה בשמלת קיץ מתנפנפת". ולרגע אחד אני מדמיינת שאנחנו על חוף בריביירה הצרפתית בפיפטיז, איך כל הבחורות יושבות רגל על רגל בנחת, לבושות כמו מלכות בביקיני צהוב שמכסה יותר מנקודת חן אחת. עולם שבו אפשר להתכופף חופשי, בלי שכולם יראו את מה שחשבת שהוא רק שלך.
