זאת יכולה להיות התגלית הגדולה ביותר של המין האנושי עד היום, אם זה נכון כמובן. מחקר חדש טוען, על בסיס תצפיות של טלסקופ החלל ג'יימס ווב, שזיהה את "הסימנים החזקים ביותר עד כה לקיומם האפשרי של חיים מחוץ למערכת השמש שלנו". האם אנחנו באמת לא לבד ביקום? לעניין כזה ראוי להתייחס ברצינות.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
המחקר מתבסס על תצפיות שנעשו על האטמוספרה של כוכב לכת עם השם הקליט K2-18b, כוכב שמקיף שמש קטנה ואדומה במרחק של 124 שנות אור מכדור הארץ. לפי המחקר, ההסבר הטוב ביותר לממצאים שנעשו מהתצפיות הוא שהכוכב מכוסה באוקיינוס מלא ביצורים חיים, ככל הנראה חיידקים ואצות זעירות שנקראים פיטופלנקטון, שמהווים את הבסיס לשרשרת המזון. חיים פשוטים ופרימיטיביים, לא החייזרים עם החלליות הנוצצות, ובכל זאת – חיים! אגב, את הפיטופלנקטון אנחנו מכירים מהבית – על כדור הארץ הם המקור לריח של הים. מוזר ונעים גם יחד לחשוב על כוכב לכת מרוחק ושונה כל כך, שיש לו ריח של קייטנה. היקום מרגיש פתאום ביתי יותר.
ועדיין, אל תבנו על נסיעה לביקור. 124 שנות אור זה רחוק, במהירות הכי גבוהה שהגענו אליה הדרך תיקח מיליוני שנים לכל כיוון. במרחקים האלה, גם אם יימצאו חיים טכנולוגיים, התקשורת תהיה בלתי אפשרית. אפילו אם הייתם מגיעים, לא מדובר במקום מזמין. השנה נמשכת 33 ימים, השמש חלשה ומפיצה אור אדום והאוויר הכבד, שאי-אפשר לנשום אותו, גורם לטמפרטורות גבוהות. את המים אי-אפשר לשתות ובאוקיינוס, אם אכן קיים, אי-אפשר לשחות – הכבידה על K2-18b גדולה פי שלושה מאשר על כדור הארץ, והאדם שישחה שם ישקע כמו אבן ויימחץ על הקרקעית.
איך טלסקופ חלל יכול להריח את הים ממרחק של 1.72 קוודריליון קילומטרים ובלי אף? בפשטות – בעזרת האור. מולקולות שמשתחררות על כוכב הלכת בתהליכים ביולוגיים ואחרים נספגות באטמוספרה. כשכוכב הלכת עובר על פני השמש שלו, האור מהשמש עובר דרך האטמוספרה והמולקולות שמצויות בה משאירות מעין צלקות על האור או "בולעות" חלק ממנו, כל אחת באופן שמיוחד לה. כשהאור נקלט בעדשת הטלסקופ אפשר להסיק כמה אור "חסר", וכך לדעת ממה מורכבת האטמוספרה שדרכה עבר.
כלומר, לא "ראינו" בעיניים שלנו חיידקים מהחלל, גם לא אצות מכוכבים אחרים. גם את האוקיינוס שעל הכוכב, אם קיים, לא ראינו. למעשה, לא ראינו כלום מלבד כמה שפיצים בגרפים שיכולים להעיד על הימצאות באטמוספרה של מולקולות כמו מימן, מתאן, פחמן דו-חמצני ובעיקר על כמויות גדולות של מולקולות בשם דימתיל סולפיד (DMS) ודימתיל דיסולפיד (DMDS) – מולקולות שעל כדור הארץ מיוצרות אך ורק על ידי אותם אורגניזמים חיים, אצות וחיידקים. אם על כדור הארץ רק חיים מייצרים את המולקולות האלה, הסיקו החוקרים, סימן שגם על K2-18b רק חיים מייצרים אותן. המסקנה הלא בלתי הגיונית ועדיין מרחיקת לכת עד מאוד – אנחנו לא לבד ביקום.
קשה למצוא היום אנשי מדע נחשבים שיטענו שאנחנו לבד ביקום, ועדיין, כמו שאמר האסטרונום קרל סייגן, טענות יוצאות דופן מחייבות ראיות יוצאות דופן. אין הרבה טענות יוצאות דופן מהטענה שיש חיים מחוץ לכדור הארץ, אבל בינתיים לא התקבלה אף ראיה יוצאת דופן לקיום חיים שכאלה.
האם הראיות שהוצגו הפעם יוצאות דופן? האם הן מהוות הוכחה ניצחת להימצאות חיים? בכלל לא בטוח. האקדח המעשן, או הגביע הקדוש, יהיה כמובן הימצאות של חמצן באטמוספרה, עדות מובהקת וחותכת לפעילות ביולוגית. אם היה שם חמצן, החיישנים של ג'יימס ווב היו קולטים אותו לבטח. זה לא קרה. אז ודאות מוחלטת עוד אין פה. עורכי המחקר טוענים שיש ודאות של 99.7 אחוזים שהמידע שקלטו נכון ולא נובע מרעש אקראי. אבל ודאות מדעית אמיתית, כמו זו שאיששה את תיאוריית הקוונטים, צריכה להיות ברמה של 99.99999 אחוזים, כלומר שההסתברות לטעות סטטיסטית תהיה פחות מאחד למיליון. אנחנו עוד רחוקים מאוד משם.
למרות ההסכמה הגורפת בקהילה המדעית שהחיים על פני כדור הארץ אינם היחידים, וההתלהבות האנושית הבסיסית מגילויים חדשים וכותרות מפוצצות, אין שום כוונה להוריד את רף הוודאות. זו הסיבה שרבים בקהילה המדעית תוקפים את הממצאים הנוכחיים ומנסים לערער אותם, וטוב שכך – זו הדרך המדעית.
התקיפות מתבצעות משתי חזיתות. "יש פה שני חלקים באי-ודאות", אומר פרופ' ראם סרי, אסטרופיזיקאי ממכון רוקח באוניברסיטה העברית. "אחד, האם הם באמת ראו את מה שהם חושבים שראו? זו עדיין מדידה גבולית. אני חושב שעם זמן תצפית ארוך יותר ואנליזה טובה יותר של הספקטרום אולי יצליחו למדוד בדיוק גדול יותר. דבר שני, גם אם גילית שם חומר שבכדור הארץ מגיע מיצורים חיים, זו עדיין לא הוכחה לחיים. אולי יש דרכים לא ביולוגיות, שאנחנו לא מכירים, לייצר את החומר? אני בטוח שיש. עדיין, שווה להסתכל יותר טוב על הפלנטה הזאת ולחפש עוד סימנים מכיוונים אחרים".
מה ישכנע אותך שמדובר בקיום של חיים אחרים?
"אם הייתי רואה יותר מסימן ביולוגי אחד או אוסף של כוכבי לכת בטמפרטורות דומות, בתנאים דומים, שבכולם יש חומרים שבכדור הארץ הם ביולוגיים – אני מניח שהייתי יותר משתכנע. אבל האפשרות שזה נכון היא כל כך מלהיבה שאתה לא יכול סתם להתעלם".
האפשרות אכן מלהיבה עד מאוד. המחשבה על חיים מחוץ לכדור הארץ משותפת לכל בני האדם, בכל התרבויות. מאז ומעולם הבטנו לשמיים, מחפשים בהם סימנים, תשובות או לפחות רמזים לכך שיש עוד חיים, עוד עולמות. האדם היחיד, כמו האנושות כולה, לא רוצה להיות לבד – בחיים וביקום. האדם הוא יצור חברתי, וכך גם האנושות כולה. לעולם לא נחדל מהחיפוש. בנוסף, החיים לא מפונקים, הם הוכיחו את עצמם כקשוחים, עמידים ומגוונים להפליא. בכדור הארץ החיים משגשגים בפתחים געשיים רותחים, באגמים חומציים ובשממה רדיואקטיבית.
פרופ' צבי מזא"ה: "מדהים לגלות סימני חיים על כוכב לכת במערכת שמש אחרת. אני אמנם לא בטוח שהמחקר הזה עושה זאת בצורה שאי-אפשר לפקפק בה, העדויות רחוקות מלהיות חד-משמעיות, אבל זה הכיוון"
המדע מקבל היום ברובו את ההנחה שאנחנו לא לבד. הגודל הבלתי נתפס של היקום, מספר הגלקסיות, הכוכבים והפלנטות, וכמובן מיליארדי שנים של התפתחות – לא סביר, פשוט לא סביר, שרק במקום אחד ביקום נוצרו חיים. אין מצב שבכל היקום העצום, האינסופי, שמכיל לפחות ביליון טריליון שמשות (אחד ואחריו 21 אפסים!) ואת כל אחת מהן סובבות מי יודע כמה פלנטות – אנחנו לבד. מבחינה סטטיסטית והגיונית זה לא תופס.
הרי אין לך דבר אחד בטבע וביקום שיש רק אחד ממנו, אין טעם בדבר שיש ממנו רק אחד. דמיינו עולם עם טלפון סלולרי אחד – למי יתקשר? עם מי ידבר? עצם החיים מחייב את הריבוי. השאלה הנכונה, או לכל הפחות המקובלת, היא לא אם נמצא חיים מחוץ לכדור הארץ, אלא מתי.
גם אם מסתכלים רק על הגלקסיה שלנו, שביל החלב, אפשר להבין את סדרי הגודל. "אין מדען רציני שיגיד היום שאין חיים נוספים ביקום", אומר פרופ' עמרי ונדל מהאוניברסיטה העברית. "אנחנו יודעים רק שלא מצאנו אותם. בגלקסיה שלנו בלבד יש עשרות מיליארדים של פלנטות דמויות כדור הארץ, וזה אומדן שמרני". מתוכן, יש לציין, זיהינו רק אלפים בודדים.
איך אתה מסביר שעוד לא מצאנו חיים?
"בגדול, אנחנו הולכים ומתקרבים. יש תשובות הרבה יותר טובות לשאלה למה לא מצאנו חיים ביקום עד עכשיו מאשר התשובה 'כי אין'. ועדיין, לגבי הממצא על K2-18b אני מסופק. אין שם הוכחות חזקות, הכל פרשנות על הנתונים ואולי קצת יותר מדי יחסי ציבור".
פרופ' צבי מזא"ה מאוניברסיטת תל-אביב, חתן פרס ישראל לפיזיקה, היה מהראשונים שחקרו כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש, לפני יותר מ-40 שנה. "זה אולי הדבר הכי גדול שיקרה לאנושות, לגלות שאנחנו לא לבד", הוא אומר. "מדהים לגלות סימני חיים על כוכב לכת במערכת שמש אחרת. אני אמנם לא בטוח שהמחקר הזה עושה זאת בצורה שאי-אפשר לפקפק בה, העדויות רחוקות מלהיות חד-משמעיות, אבל זה הכיוון. חשוב לזכור שנאס"א שלחה את ג'יימס ווב רק לפני כמה שנים, וכבר יש תצפיות ונתונים פנטסטיים. אנחנו רק בהתחלה של המבוא לפתיחה של החיפוש אחר חיים ביקום. צריך לשמור על ראש פתוח והתרגשות זהירה".
בוא נשים את החיפוש אחר חיים מחוץ לכדור הארץ בפרספקטיבה היסטורית.
"בהתחלה חשבנו שכדור הארץ עומד במרכז העולם וכל הכוכבים חגים סביבו, עד שבמאה ה-16 בא קופרניקוס והראה שכדור הארץ לא במרכז, אלא השמש, ואנחנו חגים סביבה. אחר כך התברר שהכוכבים שאנחנו רואים בשמיים הם שמשות, כלומר שהשמש שלנו לא ייחודית, וזה אומר שגם כדור הארץ לא ייחודי. אם יגלו שיש חיים גם במקומות אחרים, זו תהיה השלמה קונספטואלית של המהפכה של קופרניקוס, שלפיה אנחנו לא ייחודיים. לא כדור הארץ, לא השמש, לא הגלקסיה – ואם גם לא במובן הזה של החיים, זה יהיה וואו!"
עוד סיבה מהותית שבגללה אנחנו מחפשים חיים מחוץ לכדור הארץ היא לענות על שאלה גדולה לא פחות מאם אנחנו לבד ביקום – שאלת החיים. החיים הם הרבה דברים, אבל קודם כל תעלומה מדעית. "אנחנו לא מבינים איך נוצרו החיים פה על פני כדור הארץ, לפני כארבעה מיליארד שנה", אומר מזא"ה. "למרות מאמצים אדירים, עוד לא הצליחו לייצר חיים במעבדה. הופעת החיים תלויה לא רק בנוכחות אבני הבניין, אלא גם בתנאים שמתאימים ליצירת חיים, ואנחנו לא יודעים מהם".
"השאלה היא", ממשיך מזא"ה. "האם יש או היו תנאים כאלה גם במקומות אחרים ביקום, וזו שאלה לא פשוטה. אם החיים הם תופעה 'סבירה', שקורית על אחת מתוך מיליון פלנטות, נניח, אז אפשר להפליג על כנפי הדמיון. בשביל החלב יש שמשות הרבה יותר מבוגרות משלנו. נניח שסביב אחת מהן התחילו חיים דומים לנו, רק מאה אלף שנה לפנינו. תחשוב כמה אנחנו התקדמנו במאה שנה סך הכל, וכמה מתקדמים מאיתנו הם יהיו. אי-אפשר לדעת".
כלומר, אם נמצא חיים פרימיטיביים איפשהו ביקום, ההיגיון אומר שיש גם חיים הרבה יותר מפותחים במקום אחר.
"בדיוק. ההוכחה עדיין רחוקה מאוד, אבל לכן זה כל כך מלהיב. אני חושב שלעמוד מול הקוסמוס צריך ללמד אותנו ענווה. האדם הוא לא נזר הבריאה, וכדור הארץ לא במרכז היקום. אנחנו על גוש סלע קטן שנע מסביב לשמש, שיש מאה מיליארד כמוה בגלקסיה, ומי יודע כמה צורות חיים. מבחינתי, כאיש דתי, אני יכול להתפעל מברואיו של האלוהים. אבל זה פותח שאלות גדולות על המשמעות של הקיום האנושי".
הו! עכשיו אנחנו מתחילים להיכנס עמוק. איך ישפיע גילוי כזה על החברה האנושית? התרבות? הדתות? האם המינים האנושיים הוותיקים ישרדו את המפגש עם הגזע החדש? ב-1960 הזמינה נאס"א את "דוח ברוקינגס", שהתייחס באופן קודר למדי להשפעת מפגש כזה על חברות אנושיות. "מחקר האנתרופולוגיה מכיל דוגמאות רבות של חברות, בטוחות במקומן ביקום, שהתפוררו כשנאלצו להתקשר עם חברות שלא היו מוכרות להן בעבר, שאימצו רעיונות שונים ודרכי חיים שונות. אחרות, ששרדו חוויה כזו, עשו זאת בדרך כלל בתשלום של שינויים בערכים, בגישות ובהתנהגות". זו ככל הנראה השאלה האמיתית – איך ישפיע עלינו המפגש עם חיים חייזריים?
ד"ר רועי זצנה: "הדברים יתחילו להשתנות רק כשנעמוד מול כוח עדיף שיש לו טכנולוגיה יותר מתקדמת, דרך חיים יותר מתקדמת, מישהו שאלוהים בחר בו על פנינו. כשנבין שיש לנו ממי ללמוד, שיש לאן להשתפר ולאן להתרומם – יקרו כמה דברים"
"משמעות הקיום זו שאלה פילוסופית שעליה כל אחד צריך לענות לעצמו", אומר מזא"ה. "אני חי בתוך המתח התמידי של מצד אחד להיות כלום מול העוצמה האדירה והפנטסטית של היקום, ומצד שני להיות בעל יכולת להתפעל מזה ולהבין את זה. עם המוח האנושי הצלחנו לחקור דברים מופלאים, ועם הגוף האנושי המוגבל הגענו למרחקים אדירים".
כאדם דתי, אתה חושב שהימצאות חיים מחוץ לכדור הארץ תחתור תחת הדתיות שלך?
"היהדות, כמו הנצרות, היא פרטיקולרית – ב'מקום אשר יבחר ה'' – ארץ ישראל. תרבויות מתקדמות מאיתנו שבאות מכוכבים אחרים מציבות שאלות קשות, ויש מישורים של סתירה, אבל אני חושב שזה בקטנה. לפי ההשקפה שלי, העיקר זה החובה לקיים אורח חיים מוסרי ולחיות חיים הוגנים ומלאים".
ומה עם אלוהים?
"אענה לך ככה – עד דרווין, תיאולוגים אהבו לדבר על המורכבות של האיברים בגוף האדם, במיוחד העין, כהוכחה לקיום האל. הרי לא יכול להיות שדבר כזה קרה לבד, מישהו היה חייב לתכנן את זה. הטיעון התמוטט לגמרי בעקבות דרווין", עונה מזא"ה. "חלק גדול מהמאמינים עדיין מתנגדים לדרווין ונלחמים בו בחירוף נפש, לי זה לא מפריע. אלוהים ברא את העולם בצורה כזו שתאפשר גם את המורכבות האדירה של התפתחות החיים לפי דרווין. אלוהים הוא גורם טרנסצנדנטי שעומד מאחורי הקיום של העולם החומרי. הוא לא חייב לשחק במולקולות ולהרכיב את האדם".
מזא"ה לא היחיד שלא חושש לעתיד הדתות אם יימצאו חיים מחוץ לכדור הארץ. "אני לא חושב שיש ממצא עובדתי שיכול למוטט את הדתות המסורתיות, בכל מקרה לא יותר מכפי שהן התמוטטו במאות השנים האחרונות", אומר תומר פרסיקו, עמית מחקר במכון שלום הרטמן, חוקר דתות, רוחניות ואת החברה הישראלית. "מי ששרד את גילוי האבולוציה, המהפכה המדעית, ביקורת המקרא, השינוי במעמד האישה והסדר הליברלי – כנראה ישרוד כל דבר שיבוא. ראשית, משום שיהיו מספיק מאמינים דוגמטיים שעובדות פשוט לא משנות ולא ישנו להם. שנית, מפני שהמסורות כנראה גמישות ומתוחכמות מספיק כדי לפרש כל ממצא באופן יצירתי ולאפשר מרחב תנועה למי שאינו דוגמטי".
ואם החיים שיימצאו גם אינטליגנטיים, ההשפעה של התגלית תהיה עמוקה עוד יותר. "לא רק שאנחנו רגילים לראות את עצמנו כיצורים ייחודיים, וכשליטים הלגיטימיים של היקום, אלא שכך גם כתוב במסורות הדתיות שלנו. האדם הוא נזר הבריאה, ניתנה לו השליטה בארץ והוא נברא בצלם אל, כלומר הוא ייחודי ומיוחד. מפגש עם חיים אינטליגנטיים אחרים יערער את הייחודיות הזאת. תישאלנה שאלות לגבי מעמדו העליון של האדם ביקום, כמו גם שאלות על מעמדם של חייזרים. האם יש להם נשמה? האם עלינו לנסות לנצר או לאסלם אותם? כדור הארץ כבר לא ייראה כבריאה חד-פעמית וייחודית וספר בראשית יהפוך לכרוניקה של כוכב אחד מני כמה. וזה עוד בלי לדבר על המפגש עם התפיסות הדתיות שלהם, שיכולות להיות שונות מאוד, ואולי גם משכנעות מאוד.
"מצד שני, שאלה לא פחות מעניינת היא מה יקרה לתפיסת המציאות של חילונים אם החייזרים יפגינו רוחניות או דתיות מפותחת. אנחנו נוטים לדמיין אותם כחילונים בעלי טכנולוגיה מפותחת, אבל אולי הם דווקא יסבירו שיש ממד רוחני למציאות, שהתודעה נפרדת מהחומר ויכולה להתקיים בלעדיו, או שיש אלוהים, אחד או אלים רבים, וגם יביאו ראיות לכך? אולי הם ישלימו עבורנו את החיבור בין תורת היחסות למכניקת הקוונטים על ידי הסבר רוחני שיאלץ את המדענים להודות בקיומה של נשמה או אלוהים? במצב כזה, המשבר עובר לצד של האתאיסטים".
חייזרים דתיים. מודה שלזה לא ציפיתי.
"יכול לקרות גם משהו נוסף – אפשר לצפות להתקרבות בין בני האדם כאן. חזונות אוניברסליים שונים סובלים מהיסוד הנפשי האנושי שגורם לנו להגדיר את עצמנו אל מול אחרים. כולנו רוצים זהות יציבה וכולנו מגדירים את הזהות שלנו גם על ידי מי שאנחנו לא. מכיוון שלא הכרנו יצורים אינטליגנטיים חוץ מאיתנו, היה בלתי אפשרי למעשה לקיים זהות אוניברסלית יציבה. כעת, זהות כזאת תוכל להתקיים אל מול החייזרים. תהיה כאן תרומה לאחדות האנושית, אולי אפילו לאחווה האנושית".
אני אוהב את המחשבה הזאת. מזכיר לי שכשהיינו ילדים היינו כותבים כך: "דרור פויר, רחוב דגל ראובן 11, פתח-תקווה, גוש דן, ישראל, המזרח התיכון, כדור הארץ, מערכת השמש, שביל החלב, הקבוצה המקומית, צביר-על הבתולה, היקום". אז זה יהיה ככה, אבל באמת, בתחושה אמיתית של שייכות לגלקסיה, לא רק למשפחה או לעם.
אני אוהב לחשוב על תחושת הקוסמופוליטיות החדשה הזאת – לא כישראלים, אפילו לא כבני אדם, אלא כצורת חיים אנושית מכדור הארץ ביקום מלא אפשרויות. זו תודעה אחרת. אנחנו רואים תופעה דומה כבר היום אצל אסטרונאוטים – מי שיוצא לחלל משתנה, ולא רק פיזית. הפילוסופיה שלו משתנה, הראייה שלו משתנה. מלמעלה הוא מבין שהגבולות חסרי משמעות, שכל העולם כולו נקודה כחולה קטנה וזהו, וכולנו פה ביחד.
תודעה כזאת אפשרית, אבל לא הכרחית. "לא נעים לי לומר", אומר ד"ר רועי צזנה, חוקר עתידים במרכז למחקר סייבר בינתחומי באוניברסיטת תל-אביב, "אבל לדעתי, כל עוד מדובר בגילויי חיים פרימיטיביים – תגלית של חיידקים, ואפילו בעלי חיים כמו שימפנזים, כלבים ודולפינים על כוכב לכת אחר, לא תשנה שום דבר בכלל. אנשים דוגלים בדתות, בתרבויות ובעקרונות שלהם בלי קשר לתגליות המדעיות. חשבנו שהצילום המפורסם של כדור הארץ מהחלל ישנה את תפיסת העולם האנושית והשבטית, אבל אנחנו לא מתנתקים כל כך מהר מהאמונות שלנו".
מתי זה כן יקרה?
"המין האנושי, כמו כל אורגניזם, מבין רק כוח. לכן הדברים יתחילו להשתנות רק כשנעמוד מול כוח עדיף שיש לו טכנולוגיה יותר מתקדמת, דרך חיים יותר מתקדמת, מישהו שאלוהים בחר בו על פנינו. כשנבין שיש לנו ממי ללמוד, שיש לאן להשתפר ולאן להתרומם – יקרו כמה דברים. אנחנו נקבל פחות את האמונות התרבותיות, הדתיות והחברתיות שיש לנו כרגע, נבין שאפשר יותר. נתחיל להשקיע יותר בהנדסה גנטית וביולוגית כדי להנדס את עצמו להיות עמידים יותר למחלות, להאריך ימים וכדי לשנות ולהנדס אפילו את הצורה הביולוגית שלנו ואת דרך החשיבה".
ויש גם אזהרה. "ברגע שיימצאו חייזרים מתקדמים יותר מאיתנו, כולם ייזכרו בהיסטוריה של הקולוניאליזם ובתוצאות האכזריות של מפגש בין תרבות מתקדמת טכנולוגית לתרבות מתקדמת פחות", מזהיר צזנה. "במקרה כזה, הייתי רוצה שנקלוט שאנחנו בסיכון גדול, שנבין שאנחנו חייבים להפוך להיות ציוויליזציה חללית כדי להגן על עצמנו. שנמקד את תשומת הלב במרוץ לחלל, בניית תשתיות חלל, בניית והתאמת כלי נשק חלליים וכן הלאה".
אחת המסקנות העיקריות מהדיון סביב העדויות החזקות ביותר שהתגלו עד היום להימצאותם של חיים מחוץ למערכת השמש, היא שגילוי כזה ככל הנראה לא יגיע ברגע אחד, על ידי מחקר אחד. זאת לא תהיה הברקה של רגע, לא תהיה צעקת "יוריקה!" על תגלית מרעישה. במקום זאת, תהיה הבנה הדרגתית, איטית, משעממת לפרקים, ומעקב שקדני אחרי גרפים עגומים למראה שעוקבים אחרי רסיסי אור הנושאים צלקות מאטמוספרה של פלנטה רחוקה.
אבל מצד שני, מי יודע? כבר טעינו בעבר לא פעם. כמו תמיד, ניתן ליקום להמשיך להפתיע אותנו.
פורסם לראשונה: 00:00, 16.05.25
