סליחה, ים המלח
סליחה שכבר אי-אפשר יותר לצייר אותך בפשטות כפי שציירנו אותך בילדות, כפי שאתה מקובע עדיין בדמיוננו, ראש קישוא עם פה פתוח לעבר הרי מואב ואדום. סליחה שהפכנו אותך מפלא עולם ומקור גאווה למקבץ שלוליות מרופט. סליחה שגרמנו לך להצטמק, לחלות ולהזדהם. סליחה שמכרנו אותך בזול כדי להעשיר את תאגיד הכימיקלים ואת משפחת עופר.
כישוריך המוזרים, המרפאים פסוריאזיס, אסתמה ומחלות ריאה כרוניות, דלקות פרקים ואקזמות, שהביאו אליך תיירים ורודים מכל העולם - צפים בפליאה על גבם או מתמרחים בבוץ שחור, כמו שייכים לישראל אחרת. סליחה שהסגנו לאחור את קו החוף שלך והרחקנו אותך מהמלונות שנבנו לכבודך; סליחה שבעקבות הנסיגה התמלאת בולענים. סליחה שקיווית שבעקבות דוח מבקר המדינה שפורסם במאי והצביע על שורת ליקויים חמורים בפיקוח - דליפות חוזרות של חומרים מזהמים לשמורת מדבר יהודה, אתרי כרייה שלא שוקמו, פסולת תעשייתית מצטברת - לא ירדנו אל המקום הכי נמוך בעולם וביצענו בך פעולות הנשמה.
סליחה, חזירים
סליחה חיות בר חכמות, קהילתיות, סליחה אמהות טובות ומסורות לגורים עם פסי זברה חמודים. סליחה שקודם גרענו והרסנו את מרחבי הטבע, ואז, כשפלשתם אל שלנו, החלטנו להרוג אתכם. סליחה שלמרות המחקרים, בישראל ובעולם, המוכיחים שטיפול בתברואה - פחים סגורים, פינוי מהיר, מניעת האכלה, כמו גם חסימת נתיבי חדירה לשכונות - עשוי להיות יעיל יותר, היד שלנו קלה על ההדק עד שבשנת השיא הנוכחית “דיללנו”, כלומר הרגנו, מעל עשרת אלפים פרטים מכם והשארנו אתכם לגסוס ברחובות.
ובהזדמנות זו, סליחה צבאים, שועלים, תנים שנפגעתם מהרעלות, ציד, זיהום רעש ואור; סליחה עופות דורסים שאתם הולכים ונכחדים כתוצאה משיירי רעל שהשארנו בשטח; סליחה דורבנים, גיריות וצבים על הכבישים החוצים את לב השמורות ועל גלגלי המכוניות שתחתם אתם נמחצים.
סליחה, אלמוגים
סליחה פסלי ים מרהיבים, פסיכדליים, נדירים, על מותכם המשוער. סליחה שאנחנו מתעקשים לשכוח את אסון עברונה מ-2014, כשמיליון וחצי ליטר נפט דלפו לשמורת הטבע, השמידו עשרות אלפי עצים ובעלי חיים וזיהמו את האדמה; ואת אסון נחל צין מ-2011, כשדליפה נוספת זרמה אל ערוץ הנחל ופגעה קשות במערכת אקולוגית ייחודית. סליחה שבכל זאת אנחנו מתירים לצינור הנפט הישן של חברת קצא״א, חברה ממשלתית-מסחרית שקמה בשנות ה-60 להעברת נפט מאילת לאשקלון ושומרת עד היום על סודיות חריגה, להמשיך לזרום לכם מעל הראש. סליחה שהכתובת על הקיר ואין קורא.
סליחה, שמש
סליחה שמש ישראלית חמה ונדיבה, שלא לומר קופחת, שלא השכלנו להפוך את שפעתך לאנרגיה ירוקה. סליחה שאת נאלצת לראות איך מדינות עם הרבה פחות שמש, כמו גרמניה למשל, עוקפות אותנו בסיבוב. סליחה שאנחנו מפגרים משמעותית אחרי כל מדינות המערב בייצור חשמל ממקורות מתחדשים ולא עומדים ביעדי הפחתת הפליטות שהכרזנו עליהם. סליחה שאנחנו במרחק שנות אור מהמקום שיכולנו להיות בו.
סליחה, עצים
סליחה שנכנסתם לקו האש. סליחה שנשרפתם. סליחה על 340 אלף דונם של שמורות טבע, גנים לאומיים, יערות וחורש טבעי שהושמדו כתוצאה מירי טילים ורקטות.
סליחה על פארק קנדה. בכל שנה אחרת היינו מתאבלים עליכם הרבה יותר, ועם טיפה יותר אשמה. סליחה שתוכניות לאומיות למניעת שריפות לא תוקצבו, שמערכות אזהרה לא יושמו, ששירותי כבאות קוצצו. סליחה עצים עתיקים, שאתם נגדעים לטובת עוד כביש או שכונה, סליחה שההתנגדויות נרמסות ושהשקיפות מועטה. סליחה שבמקום לראות בכם ריאות ירוקות, מקור חיים, אנחנו בוחרים לצחוק על מחבקי עצים.
סליחה, חיטה
מהיום שאהרן אהרנסון גילה את שורשייך הקדומים בגליל בתחילת המאה הקודמת ועד שהגעת אל קדמת הפוד-טק העולמי, היית שזורה בסיפור ההתיישבות הציוני. בזכותך היינו מדינה שיודעת להאכיל את עצמה ולדאוג לביטחון התזונתי שלה. בשנות ה-60 וה-70, רוב הקמח הישראלי שנטחן ונמכר הגיע משדותייך. היום אין כמעט קמח ישראלי ואנחנו גם לא אוכלים עוגות.
סליחה חיטה, שיחד עם ענפי חקלאות שלמים את הולכת פייפן. שיחד איתך התנדף גם ריח השום הישראלי, נשרו התפוחים ברמת הגולן, נמחצו העגבניות והתייבשו ההדרים. סליחה שבחרנו למלא אוניות מטורקיה, מצ'ילה, מסין, ולא השכלנו לתמוך בחקלאות הישראלית, המקומית. סליחה שראינו לטווח הקצר בלבד. סליחה שהחקלאים עצמם, אותם אנשים מופלאים שהחזיקו על גבם את הציונות המעשית, נדחקו לשוליים והובסו בגלל ניהול רגולטורי מטומטם - מחירי מים יקרים, מחסור בכוח אדם, היעדר תמיכה ממשלתית, שווקים חסומים. סליחה שלא הבנו שביטחון תזונתי, במדינת אי, ועוד כזו שחזונה הוא ספרטה וכלכלתה משק אוטרקי, הוא יסוד קיומי בסיסי.
סליחה, המשרד להגנת הסביבה
סליחה על שזרקו אותך כאתנן לשרת הגנת הסביבה של עצמה, שרת הפירוק והזגזוג, זו שמעכבת מינויים של נציגי סביבה בוועדות התכנון, חותכת תקציבים של ארגונים ירוקים ומצטלמת עם טייקונים של מפעלים מזהמים. סליחה שהגנת הסביבה, היא הגנת האדם התלוי בה, כבר לא כוללת עמידה ביעדים של צמצום פליטות, שקיפות, קדמה, אוויר נקי. סליחה שנאלצת לראות איך דוחות חשובים שנכתבו באגפיך מוחבאים מעיני הציבור ואיך נוטשים אותך שורה ארוכה של אנשי מקצוע רציניים. סליחה שאיפשרנו ל"חוק האקלים", שהיה אמור לחייב את הממשלה להיערכות כוללת למשבר האקלים, להיות מושלך כאשפה בפתחי משרדים אחרים.
סליחה שהפכת למשרד סוג ז', בעוד שבמדינות אחרות אתה נחשב למשרד אלפא. זו לא אשמתך שהשאלה של השרה "איך הייתי? הייתי טובה עד הסוף, נכון?" לא כוונה לחשבון הנפש של עצמה, ושלא נכתב בינתיים סוף טוב. זה לא רק אצלך וזה לא אומר כלום. בחיי שאין אחד במדינה שלא רוצה את הטבע שלו בריא ויפה. סליחה. זה ישתנה.
פורסם לראשונה: 00:00, 26.09.25
