בלילה שבין מותם הטרגי של אמה, מיכל זקס, בעלת עסק לבניית ציפורניים, ואחיה, רב טוראי איתן זקס, מפגיעת טיל ישירה בביתם שבבאר שבע בחודש יוני, לבין טקס הלוויה, ישבה אליענה זקס והכינה שתי רשימות. האחת מורכבת מ-20 דברים שהיא רוצה להגשים עבורם, כמו לטייל בכל המדינות שאחיה בן ה-18 חלם ולא הספיק לראות בעיניו; השנייה היא 20 הרגלים אישיים, עשרה לכל אחד, שהיא רוצה לאמץ כדי לברוא אליענה חדשה. "אני חושבת שהם היו אנשים הרבה יותר טובים ממני, אנשים של נתינה", היא אומרת בריאיון מיוחד ל-מגזין סופ"ש של ynet ארבעה חודשים לאחר אותה טרגדיה.
מה היית רוצה שאנשים ידעו וילמדו מהם?
"הייתי רוצה שחבר'ה בגילו של אחי ילמדו ממנו אהבת הארץ. למרות הכול. הוא אהב את המדינה ואהב אנשים. הוא היה אוזן קשבת לכל אדם שהוא פגש והייתה לו יכולת פנומנלית להתחבר לאנשים מכל גיל ומעמד. מאז שהוא נפטר, עשרות החברים שלו לא עזבו את אבא שלי, מה שמראה איזה בן אדם של אנשים הוא היה. גם אמא שלי הייתה אדם מאוד חברותי ומלאה בנתינה, שהקדישה חלק גדול מחייה לאחרים – בין אם זה לאסוף סלי מזון לחיילים ולהסיע אותם לבסיסים, ולעזור לחולי סרטן אחרי שהיא בעצמה ניצחה אותו. למדתי ממנה לחיות את הרגע".
9 צפייה בגלריה
"הייתי רוצה שחבר'ה בגילו של אחי ילמדו ממנו אהבת הארץ. למרות הכול". אליענה זקס לפקטורי 54
(צילום: דודי דיין)
מה הדבר הראשון ברשימה שכתבת?
"לעשות את אמא שלי גאה", היא מחייכת בביישנות. "חודשיים לפני מותה, היא השאירה לי צוואה. היא שלחה לי תמונה עם ציטוט (ככל הנראה המיוחס לפילוסופית והסופרת סימון דה בובואר, א"י), שגם אם היא לא תהיה לידי יותר, שאזכור שאני חזקה, חכמה והכי טובה. אני זוכרת שכתבתי לה: 'מה קורה לך? מה ההודעה ההזויה הזאת?' והיא אמרה: 'שיהיה לך'. כל חיי הייתי אדם מאוד מרצה: תלמידה מצטיינת, מדגמנת למותגים הכי טובים, עובדת בחברת היי-טק. אף פעם לא היה מקום למה אליענה רוצה וחושבת, ואמרתי לעצמי שזהו, הדבר האחרון שאמא שלי אמרה לי הוא שמתסכל אותה שאני מתנהגת כדי לרצות אותם. עכשיו אני מקיימת את צוואתה".
"אבא שלי גמגם ברוסית ואמר לי 'אליענה, הם מתים'"
בבוקר ה-24 ביוני, אזרחי ישראל שאפו להתעורר אל הפסקת האש בין ישראל לאיראן. מבצע עם כלביא שנפתח תריסר ימים קודם לכן בתקיפת ישראל את מתקני הגרעין של איראן גבה הרס רב, 31 הרוגים, ופצועים רבים בגוף ובנפש. שעתיים לפני הפסקת האש, נשלח מטח בלתי פוסק של 22 טילים לעבר באר שבע. פגיעה ישירה אחת בקומפלקס מגורים בעיר גבתה ארבע נפשות: מיכל זקס (50) והבן איתן (18); חברתו נועה בוגוסלבסקי (18) מערד, ששהתה אצלו באותו יום; והשכנה מלמעלה, נעמי שאנן (73).
9 צפייה בגלריה
"הוא היה אוזן קשבת לכל אדם שהוא פגש". אליענה בילדותה עם אחיה איתן זקס ז"ל
(צילום: אלבום פרטי)
בשעה חמש בבוקר התעוררה זקס בביתה שבתל אביב עם בן זוגה ושני הכלבים מאזעקה. הם רצו למקלט שבבניין וכשחזרו, החל בן זוגה לקרוא הודעות בטלגרם על הפגיעות בבאר שבע. "הסתכלתי על התמונה בחצי עין ואמרתי לו שזאת השכונה של ההורים שלי, אבל זה לא הבית שלהם, וחזרנו לישון", היא מספרת בריאיון גדול ראשון מאז הטרגדיה שפקדה אותה לפני ארבעה חודשים. זקס מגוללת ברגישות ובגרפיות את סיפור אותו בוקר שחור וחלקים מהכתבה עלולים להיות קשים לקריאה. זהו סיפורה.
שטף האזעקות שלא פסק באותו בוקר העלה והוריד אותם פעמים נוספות למקלט. במקביל התמלאו הרשתות החברתיות בתמונות שהגיעו מבאר שבע, בעוד מנגנון ההדחקה שלה עבד שעות נוספות. "הסתכלתי על התמונות ואמרתי לבן הזוג שלי: 'אלו שני בניינים פינתיים שמחוברים עם ארבע חזיתות שונות'. לא ממש הבנתי אם זה הבניין שלהם או הבניין השני".
אבל בכל זאת, היא החליטה להרים טלפון. האנשים שהיו הכי זמינים עבורה לא ענו בצד השני. עשר דקות לאחר מכן היא קיבלה רמז ויזואלי למה שקרה. "פתחנו טלוויזיה ובחדשות הופיע צילום מרחפן של בניין מפורק, ואני מסתכלת על המסך ורואה נדנדה מקש שהייתה במרפסת של ההורים שלי. המרפסת איננה, רק הנדנדה נותרה. שם הבנתי שזה הבית של ההורים שלי.
"התקשרתי פעם אחר פעם והם לא ענו, ובמקביל היו עוד ועוד אזעקות. רצנו למקלט שלא הייתה בו קליטה, ובאיזשהו שלב אמרתי לרוני בן זוגי: 'נוסעים לשם עכשיו!' לקחנו את שני הכלבים וטסנו במהירות שיא מתל אביב לבאר שבע. וכל הזמן הזה אף אחד לא עונה לי בטלפון. לא ההורים שלי, לא אחי, לא החברה שלו נועה.
"תוך כדי הדרך לבאר שבע, באינסטגרם של ynet פורסם פוסט ובו תמונה של הבית של ההורים שלי. שיתפתי את זה בסטורי וכתבתי שם שאם מישהו ראה את מיכל ואיגור זקס, שייצור איתי קשר. במקביל דודה שלי התקשרה ואמרה שהיא ראתה את הבניין בחדשות והיא לא יודעת מה לעשות. התקשרנו לכל הגופים הרשמיים ולא קיבלנו תשובות, כי אסור היה להם לומר על מיקום הפגיעה. לא ידענו לאן להגיע.
"בכניסה לבאר שבע קיבלתי התראה בנייד מאתר חדשות על שלושה הרוגים – שתי נשים וגבר – בפגיעה בבאר שבע, ואני מסתכלת על בן הזוג שלי ברכב ואומרת לו: 'זה הם. חד-משמעית'".
הם המשיכו ישירות לבית החולים סורוקה. בן הזוג נשאר בחוץ עם שני הכלבים בזמן שהיא רצה לטיפול נמרץ. בהתחלה אמרו לה שאין שם מישהו ממשפחת זקס, אבל אז עובד בדלפק צעק לה: הם פה!
"ירדה לי אבן מהלב", היא מספרת, "אנחנו משפחה של ארבע נפשות, אז הנחתי שזה שלושתם".
היא הובלה לחדר עם וילון שמאחוריו פגשה את אביה, והבינה שהיא צריכה לגייס את כל הכוחות שלה להיות עכשיו המבוגר האחראי. "הוא ישב שם בוכה, עם רעידות בגוף, נראה כאילו יצא מזירת פיגוע שותת דם עם רסיסים בגוף, גלדים ופציעת ראש. הבנתי שהוא יחיה. כששאלתי אותו איפה הם, הוא הסתכל עליי", היא עוצרת ולוקחת נשימה. "הוא גמגם ברוסית ואמר לי 'אליענה, הם מתים'. לא הבנתי מה הוא אומר, לא הבנתי מי מת. הייתי בטוחה שאחי ואמא שלי שוכבים פצועים מאחורי וילון לידו.
"חיבקתי אותו והוא סיפר לי בדמעות שהוא נכנס לשירותים אחרי שהם יצאו מהממ"ד ופתאום היה פיצוץ עז, וכשהוא יצא הוא מצא את שניהם מתים וגופותיהם מרוטשות. ואני לא מבינה מה הוא אומר לי. הוא סיפר לי איך הוא מצא כל אחד מהם ומתאר לי את זה ואני צורחת, מתחילה להשתגע שם, ותוך שנייה בן הזוג שלי מגיע ושואל מה קרה. ואני אומרת לו: 'הם התפוצצו! והחברה של אחי עפה מההדף מחוץ לבניין!"
"למדתי ממנה לחיות את הרגע". אליענה בילדותה עם האם מיכל זקס ז"ל
הטרגדיה של משפחת זקס היא תוצאה של פגיעת טיל ישירה בבניין. בני המשפחה הקפידו על ההנחיות ונשארו בממ"ד, ומותם התרחש בין הנחיית פיקוד העורף לצאת מהמרחבים המוגנים לבין אזעקה נוספת שהגיעה באופן מיידי ולאחריה נשמע הפיצוץ.
"הממ"ד התפוצץ והדלת של הממ"ד קרסה על אמא שלי. אני לא יודעת אם הממ"ד היה תקין או לא היה תקין, אבל המטבח נותר שלם עם סיר פתיתים ונקניקיות שאחי הכין ערב קודם לכן. אבא שלי היה בשירותים שבחזית המזרחית של הבניין, הצמודים לחדר העבודה של אמא שלי עם כלי החרס שנותרו שלמים ולחדרו של אחי שנשאר בסדר מופתי עם הגיטרות שלו. אם הם היו נשארים שם – הם היו בחיים. רק הממ"ד והסלון שבמרכז הבית נחרבו. לא נותר מהם זכר".
יש בך כעס כלפי מישהו?
"אתה מנסה להבין מה מרגישים אחרי דבר כזה?"
אין דרך להבין באמת, אבל לאבל יש שלבים ואני תוהה באיזה שלב את נמצאת.
"מרגישים זעם מאוד גדול. לא על המדינה ולא על הפוליטיקאים, אלא על חוסר ההוגנות בחיים. על זה שאתה חסר אונים מול הגורל. הידיעה שבגיל כל כך צעיר איבדתי את המשפחה שלי הרתיחה אותי מכעס. אני רק בת 24 ושבועיים. רק חגגו לי יום הולדת! אחי היה במיונים להיות חובש קרבי, כי היה לו חשוב להציל את החברים בקרב. הוא תמיד אמר שטוב למות בעד ארצנו, ובסופו של דבר הוא נקטף אפילו לא מזה. אחי במקרה שוחרר ערב קודם הביתה, כי הבסיס שבו הוא שירת לא היה ממוגן, ובמקרה הוא והחברה שלו לא נסעו לבית של ההורים שלה בערד כי גם שם היו אזעקות. אני נותרתי בחיים אחרי שסירבתי להזמנה של ההורים שלי להגיע להיות אצלם.
"אני זוכרת שבבית החולים ליווה אותי קצין נפגעים ותהיתי אם נוכל לקיים את הלוויות בזמן, כי חששתי שאנשים ייפגעו מטילים והוא אמר 'אליענה, לא יהיו אזעקות. יש הפסקת אש'. שעה קודם לכן, אמא שלי ואחי נהרגו מטיל ועכשיו אני צריכה לג'נגל בין טקס הקבורה של אמא שלי ואחי, היא אזרחית, הוא חייל (שניהם נקברו לבסוף יחד בחלקה הצבאית); לטפל באבא שלי ובעניינים לוגיסטיים שאף צעירה בת 24 לא צריכה להתעסק בהם. חצי מהמשפחה שלי נמחקה ואני עד עכשיו לא מעכלת את זה. מוות טרגי ומיותר, סטירה מצלצלת. אתה מרגיש שלוקחים לך חלק גדול מהגוף, ומתעורר בכל בוקר עם חור בלב".
"כל השנים פחדתי להגיד שאני דוגמנית"
אליענה זקס נולדה ביוני 2001 בבית החולים סורוקה בבאר שבע. בגיל 18 עברה לתל אביב, שבה היא מתגוררת גם עכשיו. שנה קודם לכן החלה לדגמן, ועד היום הספיקה להצטלם למותגי אופנה רבים בישראל. גם אחיה איתן עשה באותה תקופה את צעדיו הראשונים כדוגמן. בימים אלו היא מופיעה בהפקת סתיו-חורף 2025-26 של פקטורי 54, לבושה במיטב הדגמים של בתי היוקרה הבינלאומיים הנמכרים בחנויות הבוטיק.
"זאת סגירת מעגל עבורי, כי זאת חנות שאמא שלי מאוד אהבה", היא מספרת לאחר הצילומים שנערכו בסוף ספטמבר, ימים ספורים לפני ראש השנה. "כל הקונספט של יום הצילום דיבר אליי, כי רצו להציג חוזק ועוצמה של אופנה. יש ימי צילום שאתה לא יוצא בהעצמה. שמחתי שבחרו בי, הגשמתי חלום ילדות".
9 צפייה בגלריה
"זאת סגירת מעגל עבורי, כי זאת חנות שאמא שלי מאוד אהבה". אליענה זקס לפקטורי 54
(צילום: דודי דיין)
זקס היא לא דוגמנית קלאסית, או לפחות לא עשתה את הדרך לעולם האופנה כמו דוגמניות אחרות שחלמו על כך מגיל צעיר. בתיכון השלימה תואר ראשון בכימיה ובכיתה י"א החלה לדגמן בהשפעת האם, שהאמינה כי הדבר יחזק את הביטחון העצמי של אליענה.
"זה הגיע ממקום לא טוב שלי עם עצמי", היא משתפת. "הייתה לי שנאה עצמית גדולה בעקבות השינויים הפיזיולוגיים בגיל ההתבגרות. יום אחד אמא שלי ראתה פרסום רנדומלי בפייסבוק שמחפשים דוגמנית לצילומי בוטיק לשמלות כלה בתל אביב. היא פנתה למארגנים וזו הייתה טבילת האש הראשונה שלי. משם התגלגלתי לסוכנות יולי, שבה אני חתומה עד היום. בסוף יום הצילום הזה הרגשתי לראשונה בחיים שאני לא הבן אדם הכי מכוער בעולם".
החברות בבית הספר לא שמחו בשבילה. "באותו זמן עברתי חרם בבית הספר", היא נזכרת. "למדתי בכיתת מצטיינים ו-20 בנות החליטו בוקר אחד לא לדבר איתי. אני לא יודעת מה הסיבה המדויקת. בזמנו חשבתי שזה בגלל שאני לא מספיק יפה או לא מספיק רזה או לא מספיק טובה שהן יהיו חברות שלי".
עם תואר ראשון בכימיה, לא חשבת לפוצץ את הכיתה?
"האמת שלא", היא אומרת בחיוך. "אבל לפני כמה חודשים הצטלמתי לקמפיין גדול ותמונה שלי הופיעה בענק בגרנד קניון בעיר. זאת הייתה סגירת מעגל. אין באר-שבעי שלא ראה את זה".
9 צפייה בגלריה
"למדתי בכיתת מצטיינים ו-20 בנות החליטו בוקר אחד לא לדבר איתי". אליענה זקס בילדותה
(צילום: אלבום פרטי)
כשאת מסתכלת אחורה, את מבינה שאולי הקשיים שעברת עם שנאה עצמית הם חלק טבעי מגיל ההתבגרות?
"אני עדיין עובדת על המקום של להסתכל על עצמי במראה בלי לרצות למות. ההורמונים בגיל ההתבגרות גורמים לרובנו להיות חסרי ביטחון מתוך איזו מחשבה שהמראה שלנו זה הדבר הכי חשוב. ככל שמתבגרים, מבינים שזה לא הדבר הכי חשוב. אני מבינה שהפנים שלי סימטריות ושכנראה אני לא נראית נורא, אבל אני לא נכנסת לחדר ומרגישה הבן אדם הכי יפה. אני משתדלת להאפיל על זה עם האופי והידע שלי, ולשים אותם בקדמת הבמה".
את נשמעת נבוכה להודות שאת יפה.
"כל השנים פחדתי להגיד שאני דוגמנית. למרות שאנחנו בשנת 2025, פחדתי שיסתכלו עליי רק כפנים יפות. רציתי שידעו שיש בי משהו מעבר, מלבד המראה".
9 צפייה בגלריה
"אני מאוד רוצה להשיג צדק לאנשים ואני מאמינה בחוקים". זקס לפקטורי 54
(צילום: דודי דיין)
השתמשת פעם ביופי שלך?
"כל חיי אני קורעת את התחת, סליחה על המילה, בשביל דברים שאני רוצה. ככה חינכו אותי, ככה גידלו אותי. אני לא מקשרת את ההצלחות שלי למראה שלי, כי כשאני נכנסת לחדר אני באותה נקודת התחלה כמו כל אדם אחר. אין לי יתרון".
את חושבת שהצורך "לקרוע את התחת" זה כי את בת של מהגרים?
"שני ההורים שלי עבדו קשה ואמא שלי עשתה תואר במקביל לשלוש עבודות ושני ילדים קטנים. אבא שלי עבד קשה כל חייו ואני מעריכה את הערכים שהם הנחילו בי ובאחי. יש אנשים שנכנסים לחדר בזכות קשרים, כסף או שכבר הכינו את המקום עבורם, אבל אם בסופו של דבר יגלו שאתה ריק מתוכן ומעשייה – אתה תישאר באותו המקום. לחשוב שהכול מגיע לי בגלל הפרצוף היפה זה טיפשי בעיניי. בסופו של דבר, אתה צריך להוכיח את הערך האמיתי שלך".
זקס קיבלה פטור משירות צבאי לאחר שנולדה עם ספונדילוליזיס (פגם באחת מחוליות עמוד השדרה) תורשתי ופנתה לשירות לאומי בפרקליטות המדינה בתל אביב. "רציתי לעשות משהו שווה ערך לתרומה למדינה במוסד ממשלתי", היא אומרת ומסמנת את לימודי המשפטים כתחנה הבאה שלה. "אני מאוד רוצה להשיג צדק לאנשים ואני מאמינה בחוקים. זה נשמע חנוני, אבל זה נותן לנו עמוד שדרה ומגדיר אותנו. אני רוצה ללכת לסנגוריה הציבורית, להילחם עבור אנשים שזקוקים לך ואין להם את הכסף".
להיות עורכת דין מתוך מקום של צדק ולא מתוך פרנסה בלבד לאחר שעברת טרגדיה נוראית וחסרת צדק, זאת צוואה נוספת שכותבת את עצמה?
"זה גם מה שאני רשמתי לעצמי".
עד כמה את מדברת עם אנשים על הטרגדיה?
"לאחרונה אני הרבה בבאר שבע, ולצערי או לשמחתי יודעים מי אני. אנשים ניגשים ושואלים מה שלומי, מציעים עזרה, מבקשים לחזק. את הכוחות שלי אני שואבת מאבא שלי, שנשאר ללא כלום ועדיין הולך בכל יום לעבודה עם חיוך", היא אומרת לסיום. "אני לא מרבה לדבר על הטרגדיה ואני מודה שחששתי מאוד להתראיין. חששתי שיחשבו שאני רוצה לרכוב על המקרה כדי לקדם את עצמי, אבל זה הדבר האחרון שמעניין אותי וזה לא מכבד את החיים והמוות שלהם. הסיבה שהתראיינתי היא להחיות את הזיכרון שלהם. לא רציתי שיזכרו רק את המוות. וכל עוד זוכרים אותם – הם חיים".
