כשליאת אשורי הייתה נערה מתבגרת, הייתה לה דרך מוזרה להבין מה נחשב יפה או לא יפה. כשאמה החמיאה לה על הבגדים, היא הייתה רצה להחליף אותם. לא כדי להעליב, אלא כי אם שתיהן אוהבות את אותו הדבר, כנראה שהיא עשתה משהו לא נכון. "יופי זה בעיני המתבונן ומחמאות צריך לדעת ממי לקבל. אתה זה שצריך לאהוב את זה", היא אומרת בריאיון שנערך החודש בביתה שבשכונת רמת אביב ג'.
אופנה, כדרך לביטוי אישי, בטח בשנות ההתבגרות ועיצוב האני, הובילה את אשורי כבר מגיל צעיר לגבש דעה נחרצת על סגנון, בגדים, אנשים והקשר ביניהם. לא בכדי, מי שבגיל 13 כבר הלבישה את חברותיה בבית הספר בראשון לציון, הפכה ב-25 השנים האחרונות לאחת הסטייליסטיות הוותיקות והמוערכות בישראל.
15 צפייה בגלריה
"כשאני לא מתחכמת – אני מנצחת. אם פתאום בחרתי ללבוש משהו צמוד וחשוף – זה עובד פחות"
(צילום: ענבל מרמרי)
חמושה בקשת נסיכותית על הראש, צמיד של "לשון הרע לא מדבר אליי" על יד ימין ואנרגיה מתפרצת הכוללת טון דיבור מהיר ודילוג מנושא לנושא בקצב של הפרעת קשב – המפגש עם אשורי (50) מצריך ריכוז וסבלנות. הסחרור הזה מלווה גם את עיצוב הבית, שמורכב מאובייקטים שהיא מלקטת – מבובות שמקשטות את חדר האמבטיה ועד אוסף גולגולות על מדפי הסלון.
מעל הטלוויזיה שזורים זה בזה שני דגלים מנוגדים לכאורה: משיח ודגל הגאווה. בכל דירה אחרת ייתכן שהשעטנז הזה היה נחשב ל"חילול הקודש". אצל אשורי, איכשהו, הדברים עובדים בסימביוזה הרמונית, מצביעים על מורכבות ופתיחות, כפי שמגלים גם בשיחה הנוכחית איתה. מי שינסה להכניס אותה למשבצת, ייווכח כי זו משימה קשה במיוחד.
15 צפייה בגלריה
מעל הטלוויזיה שזורים זה בזה שני דגלים מנוגדים לכאורה: משיח ודגל הגאווה
(צילום: ענבל מרמרי)
העלילה בקצרה: בתחילת שנות האלפיים התפרסמה אשורי יחד עם בעלה דאז, הסטייליסט והארט דירקטור המנוח גל אפל (שנפטר ממחלת הסרטן באוקטובר 2020), כמלבישה בטלוויזיה. הימים היו ימי ראשית תוכניות הריאליטי המוזיקליות, ואשורי את אפל חלשו על המרקע. במקביל הלבישה לפרסומות, לקטלוגים ועבדה עם האמנים המובילים בישראל: שרית חדד, אייל גולן, עומר אדם, רותם כהן, שלישיית מה קשור ועוד.
"אני לא אוהבת את הטרנד הנוכחי של עירום שאני רואה ברחוב, כמו חזייה עם ז'קט או בלי כלום. נשים צעירות מגיעות היום לחתונה עם גוזייה! פעם הלבשה תחתונה נחשבה תחתונה, היום את לובשת מחטב ועקבים, ויוצאת מהבית. יהיה נחמד לחזור אחורה ולהתלבש. אני מאמינה ברב הנסתר על הגלוי"
מהר מאוד נטשה אשורי את מאחורי הקלעים והפכה לדמות מפורסמת בעצמה עם הרצאות ברחבי הארץ (בשבוע של הריאיון היא הגיעה לאילת ולים המלח), שיתופי פעולה מסחריים ובקרוב גם התרחבות לעיצוב. בימים אלו, לדוגמה, היא חברה למתחם האופנה LOVE שבמרכז ב.ס.ר סיטי בפתח תקווה, שם הוקם פופ-אפ עם בחירות אוצרותיות שלה לנשים ולגברים מתוך ההיצע בחנות.
"הפריטים שבחרתי הם בדי.אן.איי שלי. ולא הכול בשחור", היא אומרת בחיוך. "אלו פריטים עם אמירה שמתאימים ליומיום, לערב, לספורט ולאירועים. אם הפריטים מתאימים לך בטעם ובמבנה הגוף, זה כמו לקבל שירות סטיילינג אישי ממני. מאחר שאני לא אדם טרנדי, רוב הפריטים הם לא חד-פעמיים, אלא כאלה שתמיד טוב שיהיו בארון. אני מאמינה שבסופו של דבר האדם עושה את הבגד, ולכן הבחירות הטבעיות שלי הן לא מאולצות".
תני דוגמה לפריט מאולץ.
"ז'קט מנומר. אם לקנות, אז רק ב-70 אחוז הנחה ושהוא במידה המדויקת שלך ואחרי שכבר יש לך כמה ז'קטים שחורים טובים בארון. בסופו של דבר, אני מאמינה שברגע שאת או אתה בטוחים באיך שאתם נראים – הכול יותר קל".
15 צפייה בגלריה
"המשפט 'לחפש אהבה' הוא בעיניי לא נכון. אהבה מגיעה אליך, ואני לא אוותר על אהבה בחיים"
(צילום: ענבל מרמרי)
השימושיות שאותה היא גוזרת על הבחירות האופנתיות עבור לקוחותיה היא חלק מהסגנון האישי שלה. "אני מתלבשת בצורה נוחה ופונקציונלית. כשאני מתפרעת, זה עם נעלי עקב, כי אני מאוד אוהבת, אבל אני לא מונעת מטרנדים אופנתיים. זה תמיד ייגמר בשחור בגזרה מחמיאה".
את מרגישה שאת מתלבשת בצורה שתואמת את האישיות והגיל שלך?
"לא יצא שרציתי חצאית מיני קצרה יותר. גם בגיל 16-15 לא היה לי צורך לפעול מתוך מיניות. כן מתוך נשיות, אבל אני פחות אוהבת שמתנהלים אופנתית דרך מיניות. יש אנשים שחושבים שאם את מתלבשת קצר וצמוד זה מצורך בתשומת לב, אבל אני לא חושבת כך. אני גם מלבישה נשים במיני כי כך הן מרגישות יותר נשיות. אבל זה עניין אינדיבידואלי. אני מרגישה סופר נשית גם במכנסיים בגזרת אוברסייז".
את גם בוחרת להתלבש בצורה צנועה: את לא מתלבשת או מצטלמת עם ידיים וכתפיים חשופות. גופיות הן מחוץ לתחום.
"הזרועות שלי אומנם דקיקות, אבל לא חוויתי בחיי שום ספורט: לא יוגה, לא פילטיס, לא TRX, לא הליכות. הצניעות הגיעה מהבית. לא גדלתי בבית דתי או שומר שבת, פשוט מרגיש לי הרבה יותר נוח שהזרועות ובתי השחי שלי סגורים. אפילו פה בבית, אם אני הולכת עם גופייה אני מרגישה טופלס. אני גם לא לובשת בגדים עם מחשופים עמוקים. זה לא נותן לי להרגיש יותר יפה. גם בתור נערה, לא נסחפתי אחרי החברות שהתלבשו חשוף.
"אני גם לא אוהבת את הטרנד הנוכחי של עירום שאני רואה ברחוב, כמו חזייה עם ז'קט או בלי כלום. נשים צעירות מגיעות היום לחתונה עם גוזייה! פעם הלבשה תחתונה נחשבה תחתונה, היום את לובשת מחטב ועקבים, ויוצאת מהבית. יהיה נחמד לחזור אחורה ולהתלבש. אני מאמינה ברב הנסתר על הגלוי. אני חושבת על הבת שלי, איפה זה ייגמר ולאן זה עוד יגיע".
את מתלבשת בשביל נשים או בשביל גברים?
"זאת שאלה מגניבה, כי אכפת לי מה חושבים עליי והייתי שמחה שכולם יאהבו אותי ויחשבו עליי דברים טובים. רוב הארון שלי מורכב ממכנסי ג'ינס וחולצות טי, ואני מרגישה בהם הכי בנוח. כשאני לא מתחכמת – אני מנצחת. אם פתאום בחרתי ללבוש משהו צמוד וחשוף – זה עובד פחות. אני לא מאלה ש'מתחפשות'. אני זאת אני".
לפני שנה התגרשת בפעם השנייה. את מרגישה צורך להיות יותר נשית בלבוש?
"המשפט 'לחפש אהבה' הוא בעיניי לא נכון. אהבה מגיעה אליך, ואני לא אוותר על אהבה בחיים. זה הדבר שמניע אותי, מוביל אותי. אני שרופה על זה. אני מרגישה זכות כל יום מחדש ואני לא ממעיטה בערך של הצורה החיצונית, אבל בהחלט יודעת – ולא רק בגלל שהגעתי השנה לגיל 50 – שהרבה קשור בפנימיות שלך ולא באיך שאת מתלבשת".
"יש מחיר לחשיפה, וזה מחיר כבד"
הרבה לפני שכל מפורסם בן יומו שכר את שירותיו של סטייליסט צמוד, אשורי הייתה מהראשונות שהפכה את המקצוע למה שהוא היום. עד להולדת בתה לונה (שש) מנישואיה לאיש חיי הלילה אסי נקדאי (ממנו נפרדה אשתקד) עוד הייתה רצה מבמה לבמה, אוספת בגדים ומרכיבה עבורם לוקים להופעות ולחייהם הפרטיים.
"לימדתי אותם לבנות ארון ולהסתדר לבד", היא אומרת היום בגאווה. "בשלב מסוים זה הגיע לכדי מיצוי ושובע. גם באופן טבעי לאחר שנים רבות של עבודה משותפת, גם בגלל שינוי באורח החיים. מאז שלונה נולדה, רציתי להקדיש לה את הזמן".
המשכת לעבוד מול טאלנטים?
"יש טאלנטים, אני פשוט משתדלת להשאיר לי את האפשרות לא להיות מחויבת. צריך לזכור שזאת עבודה אינסופית ויומיומית של כיתות רגליים בחנויות, סבלות, בירוקרטיה. זה טוטלי נורא. היום אני רוצה לצמוח במקום אחר. אני מאוד שמחה על מה שהיה ומאוד שמחה על מה שאני עושה עכשיו".
הסגנון של האנשים שעבדת איתם השתנה?
"אני עדיין בקשרי חברות איתם, וכשהם שואלים אותי איך הם נראים, אני עונה: מהמם! ואז הם יגידו: 'כבר עשינו את זה יחד לפני 15 שנה בקיסריה'. מבחינתי, זאת מחמאה – רוב האמנים הוותיקים שעבדתי איתם לא מרגישים צורך לעשות רושם, כי הם כבר בטוחים בעצמם. וקשה מאוד להלביש מישהו בלי שהוא יאמין בעצמו".
15 צפייה בגלריה
"אני מעדיפה להלביש אנשים שאוהבים את עצמם. לא משנה אם זו דוגמנית או חבר כנסת"
(צילום: ענבל מרמרי)
שמתי לב שעבדת בעיקר עם אמנים גברים.
"האמת שלא, גם עם לא מעט נשים. שרית חדד, לדוגמה".
בנות הזוג שלהם מתערבות?
(צוחקת). "כשהיא שתלטנית, היא גם תרצה שהוא יוותר על הכלב שיש לו ויביא במקומו ארנב. אז כן – אפשר לוותר גם עליי. אבל אם היא מבינה את המקום שלה, היא לא תתערב".
זה קרה?
"היו מקרים שזה קרה: בת זוג, אמא, מנהלת, אחות. היא לא אוהבת את מה שהוא לבש ויש לה דעה. אחרי 25 שנה בביזנס, אני מבינה שזו לא קונספירציה. זה אולי חוסר נימוס, אבל לכל אחד יש מה לומר וזה בסדר. פעם זה עצבן אותי, הרגשתי שלא רואים את המאמץ הרב שאני עושה. אבל אם בן אדם בטוח בעצמו, הוא יבין מה נכון לו ומה לא. בשורה התחתונה: כמה שפחות יועצים, יותר טוב".
את גם עובדת עם פוליטיקאים.
"כן".
שמות?
"פחות".
"האנשים האלה התפרסמו בגלל הכישרון שלהם. הם חשבו שהם ישחקו, ישירו על במה – הם לא חשבו שהם יצטרכו לרזות או לעשות ניתוח אף כי פתאום הם רואים את עצמם בטלוויזיה או על שער בעיתון וחוטפים על זה ביקורת. אותה זמרת שרצתה לשיר כל חייה, לא התכוונה להיות דוגמנית"
מה את מעדיפה: לעבוד עם אנשים פרטיים או עם מפורסמים?
"אני שבה ואומרת: אני מעדיפה להלביש אנשים שאוהבים את עצמם. לא משנה אם זו דוגמנית או חבר כנסת – השאלה היא כמה הם מחוברים לעצמם, וכמה הם פחות רואים את המומים שלהם. יש הרבה אנשים מפורסמים, יפים מאוד, שכולנו מכירים, אבל שלא אוהבים את עצמם. וקשה לעבוד עם אנשים כאלה, ולא משנה כמה מקצוען אתה וכמה בגדים יפים תביא להם. אנשים מבחוץ לא מבינים שמפורסמים משלמים בחייהם על הפרסום. אני לא באה ומגנה עליהם. אני מכירה אותם לעומק ורואה אותם עירומים, תרתי משמע.
"האנשים האלה, חלקם, התפרסמו בגלל הכישרון שלהם. הם חשבו שהם ישחקו, ישירו על במה – הם לא חשבו שהם יצטרכו לרזות או לעשות ניתוח אף כי פתאום הם רואים את עצמם בטלוויזיה או על שער בעיתון וחוטפים על זה ביקורת. אותה זמרת שרצתה לשיר כל חייה, לא התכוונה להיות דוגמנית. גם אם אף מנהל לא אמר לה 'תורידי במשקל', היא מבינה את זה לבד. כשאת או אתה משחקים במגרש של הגדולים – אתם חייבים לשחק את המשחק".
תסבירי.
"לפני 25-20 שנה הוצאת שיר, צילמת קליפ, עטיפה של סינגל. היה אלבום. והיום את צריכה לצלם את עצמך שרה במקלחת ולהעלות לטיקטוק. איפה זה כן עובד? כשאתה אותנטי. יש מחיר לחשיפה, וזה מחיר כבד שמביא איתו איכות חיים חרא. לא משנה כמה יש לך – אתה לא באמת נהנה מזה".
"לא רציתי להיות אמא בגיל 25"
בתקופה האחרונה עומלת אשורי על פרויקט אופנתי חדש. היא לא יכולה עוד להרחיב עליו את הדיבור, אבל בין השורות מדובר באוסף חולצות טי לנשים ולגברים לצד חטיבת שמלות שחורות לנשים. היא התנסתה לא אחת בעיצוב, בעיקר בתפירה אישית ללקוחותיה המפורסמים או בפרויקטים של סטיילינג, עכשיו היא פונה לדבר האמיתי.
"טי שירטס טובות זה הדבר שבעיניי הכי חסר. טי שירט לא צמודה לגוף, עם שרוולים מעט ארוכים, מבד נעים", היא אומרת. "אם וכאשר אפתח חנות – זה יהיה של חולצות עם שמלות בטווח מידות רחב מעל 44. סביר להניח שהחנות תהיה שחורה", היא צוחקת, "אי אפשר לטעות בשחור".
15 צפייה בגלריה
"אף פעם לא הסתכלתי לצדדים כדי להבין איפה אני ממוקמת בהיררכיה של הסטייליסטים"
(צילום: ענבל מרמרי)
איפה סטייליסטים קונים בגדים? את, למשל?
"בבית השני שלי: זארה. אבל אני גם מאוד אוהבת את דיזל, אדידס, Cotton Citizen, פקטורי 54, מימוזה, מארק קיין, קסטרו, בוטיק De Apartment, גמלא, H&M, איזבלה וכמובן, LOVE. חליפות יפות יש למיס גיישה. יש לי עדיין רעב לבגדים, למרות שאני רוויה. אבל אני לא צריכה שמות של מותגים כדי להידלק על בגד. אם אתה בוחר דברים שמתאימים למבנה הגוף שלך – ניצחת".
בשני העשורים שאת סטייליסטית, האופנה השתנתה. מותגים מחו"ל נכנסו לישראל באגרסיביות, תחום הסטיילינג נהיה צפוף. זה השפיע גם על העבודה שלך?
"אף פעם לא הסתכלתי לצדדים כדי להבין איפה אני ממוקמת בהיררכיה של הסטייליסטים. יש מקום לכולם, אבל בגיל מסוים את נהפכת ל'מלכה האם'", היא אומרת במעט בוז מהול בחשש. "מודה, זה קצת מבאס. הגיל לא מנהל אותי כי הרוח שלי צעירה, ותמיד הייתה לי עבודה. עם זאת, כשאני מסתכלת על עבודות של סטייליסטים אחרים, לפעמים יש תחושה קרקסית בעבודות שלהם, ולא בפורים. למה אתה צריך לחפש אותה לאורית מ'היהודים' כדי להדגיש שהיא עושה רוקנרול?"
את עוד מרגישה רלוונטית?
"מאוד! אני עובדת כל יום, למרות שאני לא באמת יודעת מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה. פחות לסחוב, זה ברור. ואני יודעת שלא מיציתי עם עצמי לפחות 50 אחוז מהפוטנציאל. כשחברות שלי טסו ובילו – אני עבדתי. לא רציתי להיות אמא בגיל 25. ותמיד הרגשתי מסופקת, מלאה. אבל מגיע שלב שבו אני רוצה לנתב את היצירה שלי למקום אחר".
"יש משפיעניות שאני מחבבת ומתחברת אליהן כמו עינב בובליל, שמעלה תכנים שמעניינים אותי בעניינים של אפייה וכזה, אבל יש אחרות, שמוכרות לך כל יום מוצר אחר: ספה, כפפות, חומר להסרת כתמים, בגדים, איפור. זה לא אמין בעיניי, אבל מישהו צריך לקנות את כל מה שמוכרים, לא?"
האינסטגרם שלך פחות מתפקד משל סטייליסטים אחרים, צעירים יותר, שהפכו אותו לתיק עבודות שלהם.
"אני טכנופובית ולא ממש מתעסקת בזה. גם מול לקוחות שלי, אני אומרת: אני לא עושה רשתות חברתיות".
יש לך 12 אלף עוקבים. יכולת להפוך למשפיענית, בטח עם כל המפורסמים שהלבשת ואת מלבישה.
"זה לא בשבילי. שמע, יש משפיעניות שאני מחבבת ומתחברת אליהן כמו עינב בובליל, שמעלה תכנים שמעניינים אותי בעניינים של אפייה וכזה, אבל יש אחרות, שמוכרות לך כל יום מוצר אחר: ספה, כפפות, חומר להסרת כתמים, בגדים, איפור. זה לא אמין בעיניי, אבל מישהו צריך לקנות את כל מה שמוכרים, לא?"
מה חשבת על הביקורת שמתחה על הנושא חברתך הטובה דורין אטיאס?
"אנחנו חברות טובות ומכירות אחת את השנייה משורש הנשמה, עבדנו יחד בתחילת הדרך אצל דני בר-שי. אני קיבלתי אותה לעבודה ואנחנו מאותה 'שכונה' – היא מקריית ים, אני מראשון. האם היא צודקת? אני חושבת שהיא עשתה משהו נכון בשבילה. אבל אני לא רוצה לדבר על אחרים. חשבתי שה-7 באוקטובר יעשה אותנו טובים יותר אחד לשני, ולצערי אני לא רואה את זה".
ומה גילינו בארון הבגדים שלה?
"זה תיק עם כל כך הרבה נוכחות, שיכול להקפיץ כל חליפה או מערכת לבוש של ג'ינס וטי שירט. קניתי כזה גם ללונה, שלשמחתי רוצה להתלבש באדידס שחור כמו אמא".
"זה דגם זהה לשמלת הכלה שלבשתי בחתונה עם אסי. הגעתי ליוסף עם חולצה גברית מזארה ואמרתי לו שאני רוצה שעל הבסיס הזה הוא יעצב לי שמלת כלה. מאחר שלא יכולתי לדמיין אותה בלבן, ביקשתי שהוא יעשה לי אותה קודם בשחור. הוא יצר לי שמלה צנועה עם שרוולים ארוכים וצווארון גולף, ואחרי שאהבתי אותה בשחור, אישרתי לו לעצב לי אחת נוספת בלבן-שמנת".
"אלו נעליים שנעלתי פעם אחת. הן נראות כמו זכוכית, ואני מאוד אוהבת אותן למרות הצבעוניות החזקה שלהן".
"זה 'פיס' שיוסף תפר ועיצב לי במיוחד, ולבשתי אותו לחתונה מעל שמלת הכלה. אמא שלי כמעט התעלפה כשנכנסתי, כי היא חשבה שאני מתחתנת בשמלה שחורה. זה פריט עם כל כך הרבה אמירה וגדול מהחיים. למרות שיוסף הפסיק לעצב, הוא עדיין, לטעמי, אחד המעצבים הגדולים שהיו כאן".
"אני לא הולכת הרבה על עקבים. האמת שכמעט לא, מאחר שאני לא יכולה להרשות לעצמי לנעול נעליים לא נוחות. מצד שני, אני מאוד אוהבת את המראה של עקבים, והנעליים האלו, שרכשתי בעבר בבוטיק של ניקול ראידמן בכיכר המדינה, מאוד מחמיאות".
