יומו האחרון של שבוע האופנה "ישראל קנדה" תל אביב נפתח בפיצוץ מהסוג המשמח: תצוגת האופנה של המעצבת ירדן חנוכה למותג JOR-D, שהייתה אחת הטובות של השבוע. זו התצוגה המלאה הראשונה שלה, לאחר שב-2023 הציגה במסגרת תצוגת האפ-קאמינג.
הפעם חזרה חנוכה לעיר הולדתה טבריה ולבוטיק המשפחתי "אופנת חנוכה" שפעל בשנות ה-90 ברחוב הגליל בעיר, שתמונתו הוצגה כרקע על המסלול, כזיכרון מוחשי ומבעבע. בשנה החולפת איבדה חנוכה את אביה והתצוגה הפיחה חיים מחודשים בטבריה שלהם. ראש העיר לשעבר רון קובי פרגן לה מהשורה הראשונה.
את התצוגה פתח דוגמן במערכת לבוש של מכנסי ג'ינס וחולצה תואמת, כשמעליה ז'קט בצבע אבן. הסטייליסטית מזל חסון התקינה לכל הדוגמניות והדוגמנים מחושים ומשקפי שמש צרים, בעוד נעלי בלנסטון מחוספסות שזכו לטוויסט נוצץ הוסיפו מעטפת של גלאם לקולקציית ה-street wear.
27 צפייה בגלריה
מחושים ומשקפי שמש צרים על הדוגמנים בתצוגה של ירדן חנוכה למותג JOR-D
(צילום: דניאל סיני)
הייתה זו נקודת הזינוק לקולקציה מרהיבה, שילוב בין היסטוריה משפחתית ליצירה אישית, בין גזרות משוחררות ונינוחות לצלליות שטשטשו את קווי המתאר של הגוף ויתאימו בשל כך לנשים ולגברים כאחד. לכל אורך התצוגה נשמר מתח נכון, והתוצאה הסופית הייתה מגובשת ועכשווית.
הבחירה בפרפר כחול כדימוי לקולקציה, מסבירה חנוכה, הוא מחד סמל לאובססיה ולרדיפה אחרי אשליות; ומנגד, זיכרון ילדות של טבע, כנרת וביטחון פשוט. הפרפר שימש כמוטיב שעבר בין ארבע הקבוצות בקולקציה, שנבדלו אחת מהשנייה בצבעוניות והדפסים שונים.
בתוך כך, חנוכה עשתה שימוש נבון בהיסטוריה המשפחתית עם הדפסים של המותג "אופנת חנוכה", שהופיעו על מערכות לבוש כמו מכנסי פוטר וחולצה צהובים, ועל מערכת לבוש יפהפייה בגווני סגול ולבן שהורכבה ממכנסי ברמודה קצרים וחולצת אוברסייז.
בהמשך הציגה הדפס ששובץ באבני חן והופיע על כמה דגמים, אשר נראה כמו המשך האסתטיקה שהציגה בתצוגה הקודמת שלה בשבוע האופנה.
27 צפייה בגלריה
פריטים נינוחים עם סקסיות מרומזת. התצוגה של ירדן חנוכה למותג JOR-D
(צילום: דניאל סיני)
כוחה של הקולקציה היה בנינוחות של הפריטים, בסקסיות המרומזת שלהם, בצבעוניות ההרמונית שנוצרה על המסלול ובפיתוחי הבדים, כמו סווטשירט קפוצ'ון בגווני כחול ולבן עם חיתוכים, שהוסיף לז'קט תלת-ממדיות ואווריריות.
עידן לרוס במחווה מלאת הומור לאופרות סבון
האנרגיה החזקה מהתצוגה של JOR-D נשמרה גם לאורך התצוגה של המעצב עידן לרוס, אחת הטובות שהפיק במסגרת עבודתו. תחת הכותרת "שושלת פינת האלופה", יצר לרוס מחווה אסתטית, הרמונית ומלאת הומור לאופרות הסבון של שנות ה-80, שנתמכה בפסקול מצוין עם להיטי אותו עשור.
התצוגה נפתחה בהופעה של פרידה עוזיאל עם השיר "חיה לי מיום ליום" בהפקת אסף אמדורסקי, לבושה כמרנג פארודי וחמושה במכנסי ברמודה צמודים מתחרה לבנה.
פרידה עוזיאל שרה על המסלול של עידן לרוס
(באדיבות עידן לרוס)
סביבה צעדו דוגמניות ומפורסמות כמו טל נוי, סיגל שחמון ומיטל וינברג בשמלות כלה וערב בצבעים לבן, ורוד, חמאה ותכלת מבדי סאטן, משי ותחרה, חלקן בעלות נפחים קצפתיים מהסוג שנחשבו ל"טעם רע" בשנות ה-90 והאלפיים, והפעם קיבלו פרשנות משעשעת ומודעת לעצמה.
לרוס יצר בהצלחה אוסף מגובש, צעיר וטרנדי, שכלות רבות והמלוות לצידן ישמחו לאמץ. כובעים בעיצוב אורית אביעזר, תכשיטים של נוריתמי ותיקים בעיצובה של המעצבת הילה טולדנו השלימו את המראות על המסלול.
בין הדגמים המוצלחים היו שמלת מקסי לבנה עם שרוולים ארוכים וגב פתוח עם שובל ארוך, שהייתה מופת של איזונים ומשחקי חשיפה והסתרה; וכך גם שמלת מיני בגזרת סטרפלס עם עודף בד שהייתה רגע של דרמה שחתם את התצוגה.
אהרון גניש הופך את הציד למסע פיוטי ומרגש
את רצף תצוגות הצהריים ביומו האחרון של שבוע האופנה, חתם המעצב המוערך אהרון גניש, שהציג קולקציה פיוטית ומרגשת אשר השאירה את הצופים עם עיניים רטובות ולב פועם. קולקציית "עונת הציד / The Hunter" נוצרה, לדבריו, מתוך הפסוק "רֶשֶׁת פָּרְשׂוּ לְרַגְלַי, נָפְשִׁי כָּפָפָה" (תהילים נ"ז, ז'), שנכתב על ידי דוד בזמן שנמלט אל המערה מפני שאול שבא לצוד אותו.
"ביהדות הציד איננו רק פעולה פיזית, אלא משל למסע פנימי. מאבק שבין האדם לבין הפיתויים, הפחדים והכוחות שמבקשים ללכוד את נפשו", הסביר גניש. "הדרך מלאה במכשולים ובמלכודות, אך גם בהזדמנות לגלות את האמת הפנימית ולהפוך את הציד לתהליך של תיקון. עונת הציד מתקיימת במרחב הזה, בין שליטה לשחרור, בין אור לחושך, בין חופש לשבי".
התצוגה של אהרון גניש
(באדיבות שבוע האופנה ישראל קנדה תל אביב 2025, צילום: ניברן ברודקאסט)
על רקע השיר "אבנו מלכנו", הציג הערב (חמישי) גניש פרק חדש בסיפורו. הייתה זו קולקציה שיצאה מהלב החוצה, פרושה על המסלול בכנות האופיינית לו, ללא פילטרים, ללא זיופים, ללא מניירות.
מאז סיום לימודיו במחלקה לאופנה באוניברסיטת חיפה (לשעבר ויצו) לפני שבע שנים, פיתח גניש קודים עיצוביים המלווים את עבודתו. גם הפעם היו על המסלול בובות אנושיות שתלויות על ז'קטים כמו בובות וודו, דוגמאות מעוינים, כובעים פיסוליים, סרטי מלמלה, משחקי שכבות ובדי קטיפה פריכים.
את התבגרותו כמעצב הציג גניש במערכות לבוש מורכבות יותר, כמו חליפות מכנסיים לגברים, ז'קט טרנץ' מרהיב בצבע קאמל מקושט רצועות עור בצבע שוקולד או חליפה בצבע זית בהיר שהורכבה מחולצה עם שרוולים שהסתיימו מעט אחרי המרפקים ומכנסיים בגזרה רחבה. חטיבת מכנסי הג'ינס הייתה מוצלחת גם היא, כמו דגם של מכנסיים רחבים עם סיומת מבד לבן.
התצוגה נחתמה ב"שמלת כלה" שלבשה הדוגמנית עדה זמורה, שרפררה לפריטים בהשראת הקיטל שגניש אימץ כבר בפרויקט הגמר שלו. הפעם הוא יצר שמלה משכבות בד רקום במשחקי כיסוי והסתרה, כאשר גב השמלה נותר חשוף ושקוף – כמו הלב שהגיש לצופים.
