ליהי קורנובסקי (32), שחקנית ופרזנטורית של תפוזינה ואלקטרה, אמא של אורי (שנה)
צפו: סודות הטיפוח של ליהי קורנובסקי מול המראה
(צילום: טל שחר , עריכת וידיאו: עמרי צוינגל)
ליהי קורנובסקי, איך הכול התחיל?
"שרתי אופרה מגיל ממש קטן. בתיכון התחלתי ללמוד בתלמה ילין, עוד כשגרנו בכפר סבא. הייתי נוסעת ברכבת כל יום מכפר סבא עד לתלמה ילין בגבעתיים. תוך כדי הלימודים, כשהייתי בי"א, עברנו לגור בגבעתיים. הייתי במגמת מוזיקה קלאסית והמעבר למשחק קרה רק בצבא. זה סיפור מצחיק, שאני תמיד מספרת. אחרי סיום הלימודים, חיפשתי לעשות כסף, כמו כל נערה צעירה לפני הצבא. היו איתי חברים ממגמת תיאטרון שהציעו לי לעשות פרסומות, כי זה הרבה כסף, אז נרשמתי לסוכנות של פרי כפרי. התחלתי לעשות אודישנים ובמקרה התקבלתי לסדרת ילדים, תוך כדי הטירונות. ככה התברגתי לעולם המשחק, אבל עוד לא התייחסתי לעצמי כשחקנית. היה לי קשה, כי עשיתי סדרת ילדים. לא הרגשתי שאני יכולה להתייחס לעצמי ברצינות, כי הגעתי מהמוזיקה הקלאסית. מבחינתי, נדרשות שנים של תרגול כדי להוכיח את עצמך במשהו. לכן, היה לי קשה לתפוס את עצמי כשחקנית".
מה עשית בצבא?
"הייתי בענף תרבות במדור הפקות. הייתי בהרכב קלאסי, שרנו שירי ארץ ישראל הישנה. היינו שלושה בהרכב: יובל אורן, שהיא זמרת אופרה, פסנתרן ואני. היינו מופיעים בטקסים, זה מה שעשינו".
מתי הפכת לשחקנית ממש?
"כשחברתי להגר בן אשר. זה קרה בערך בגיל 21. עשיתי עם הגר את הסרט 'הפורצת' ועבודת המשחק שהיא עשתה איתי על הדמות כל כך הפנטה והרשימה אותי, שזה פשוט גרם לי להתאהב גם בעולם של המשחק וגם בה".
8 צפייה בגלריה
"יש ילדים שבתיכון מאוד חסרי ביטחון ומאוד קל להשפיע עליהם ולהוריד אותם מבחינה אנרגטית"
(צילום: טל שחר)
סיפרת בעבר שהיה לך קשה עם לימודי המוזיקה.
"הייתה לי טראומה מהלימודים בתלמה ילין, כי זו תקופה שאת מאוד בוסרית. יש ילדים שבתיכון מאוד חסרי ביטחון ומאוד קל להשפיע עליהם ולהוריד אותם מבחינה אנרגטית. התקופה הזו קצת צילקה אותי, כי כל הזמן הרגשתי פחות. לכן, כשסיימתי את השירות הצבאי, הדבר האחרון שרציתי זה ללמוד משהו שקשור באמנות. במקום זה, הלכתי ללמוד מנהל עסקים בבינתחומי. למדתי שם חמישה חודשים מספרים ומתמטיקה – דברים שהכי לא קשורים אליי. חיפשתי את עצמי, הייתי קצת אבודה. ואז תוך כדי הלימודים, עשיתי את הסרט עם הגר. בעקבות ההתאהבות שלי במשחק, הבנתי שמנהל עסקים זה לא מקומי. התייעצתי עם הגר מה לעשות והיא אמרה לי: 'ליהי, עזבי אותך משטויות, לכי ללמוד משחק ותתמקצעי'. זה היה בחודש יולי, היו אודישנים אחרונים ליורם לוינשטיין, וכך עשיתי. התקבלתי ואז התחילו שלוש שנים מאוד משמעותיות בחיים שלי ובתפיסה שלי את עצמי כשחקנית. שם לקחתי את עצמי ברצינות. תוך כדי הלימודים, עשיתי עוד סדרת ילדים והשתתפתי בסרט 'נולדתי בירושלים ואני עדיין חי', למרות שיורם לא כל כך אוהב לשחרר תלמידים בזמן הלימודים".
אבל חבל להפסיד מומנטום של הצלחה.
"נכון, אבל התקופה של הלימודים בבית הספר למשחק מאוד שואבת אותך, כי זה כל כך טוטלי. יש בזה משהו חכם, שאת מחליטה להקדיש כמה שנים כדי לפתח את עצמך ולרכוש כלים. יש בזה משהו גדול וחשוב".
לא התגעגעת למוזיקה?
"בשנים הראשונות לא התגעגעתי, כי החיים באופרה דרשו ממני הרבה מחויבות. גם התזונה שאני ספציפית הייתי צריכה לאכול, כדי לשמור על המיתרים שלי. למשל, להימנע ממוצרי חלב, כי הם עשו לי ליחה. וגם מבצל, משום, מעגבנייה או מכל דבר חומצי, כי הם עשו לי לא טוב למיתרים. זה ללכת בחורף תמיד עם צעיף ולשמור על כל האזור של החזה והצוואר. זה דרש ממני הרבה. בהתחלה הרגשתי שאני סוג של יוצאת לחופשי ולא התגעגעתי. גם בגלל מה שחוויתי בתיכון, היה לי טוב לעצור קצת עם הזהות והמהות שלי כזמרת אופרה. ככה יצאתי למסע חדש. אבל אחרי כמה שנים, כשהתבגרתי והתעצבתי, זה כן התחיל להיות חסר. למשל עכשיו, בהצגה 'אנטיגונה' בבית לסין שאני משתתפת בה עם ששון גבאי בבימויו של יאיר שרמן, יש לי קטע קטנטן שאני שרה. בהתחלה היה לי קשה להסכים לזה. בגלל שאני כל כך אוהבת את הבמאי והוא התעקש – הלכתי איתו".
קצת קשה לדמיין אותך כזמרת אופרה.
"הרבה אמרו לי את זה לאורך השנים. אני חושבת שנוצר סטריאוטיפ על זמרות אופרה, שהן רחבות ממדים, וזה לא נכון בכלל. אולי פעם זה היה ככה".
8 צפייה בגלריה
"החיים באופרה דרשו ממני הרבה מחויבות". ליהי קורנובסקי בהצגה "אנטיגונה"
(צילום: דניאל קמינסקי)
זכית בהרבה מלגות הצטיינות במוזיקה וכנראה שהיית מאוד טובה בזה.
"יכול להיות. עד היום אני קשה עם עצמי. יש בי כנראה משהו שטבוע בי, שורשים של רגשי נחיתות. אני מטופלת כבר למעלה מעשור אצל פסיכולוגית מדהימה והתוצאות של הטיפולים מתחילות להשפיע. הטיפול התחיל להניב תוצאות רק כשהוריי הפסיקו לממן את הטיפולים והתחלתי לשלם עליהם בעצמי. יש משהו בזה שאת לוקחת את הגורל שלך בידיים עד הסוף, שמשנה תודעה ועוזר להתבגרות. רק כשאת מתחילה לקחת אחריות על החיים שלך, קורה השינוי. לקח לי הרבה זמן עד שנפל לי האסימון הזה. היום אני מבינה שזה בנה אותי בצורה בלתי רגילה. אני באמונה שכל בן אדם צריך פסיכולוג או טיפול כלשהו. אנחנו כל כך מוצפים היום בתחושות. אנחנו חיים בעידן שאי אפשר להתעלם מבריאות הנפש. זה משהו שהכרחי לכל אדם. אני לא אתן לילדים שלי לא להיות מטופלים בצורה כזאת או אחרת. אי אפשר לפסוח על זה. אני כבר לא עם רגשי הנחיתות, התקדמתי מאז, אבל עדיין קשה עם עצמי. זה מוביל אותי קדימה ומאתגר. להיות במקום נוח זה לא מפתח, זה משאיר אותך באותו מקום".
סבא שלך היה הסופר והצייר הנודע פאול קור. גדלת על ספריו?
"ברור. התמזל מזלי ואני משויכת לבן אדם שבעצם עיצב את כל הצביון של המשפחה שלו מבחינת האמנות והמקום שיש לתרבות בחיים שלי ושל בני משפחתי. גם סבתא שלי ז"ל, שנפטרה לאחרונה. הם באמת עיצבו לנו את התודעה שתרבות ואמנות זה חלק בלתי נפרד מהחיים. בטח שגדלתי על הספרים של סבא שלי. גם ספר אחד הוקדש לי במיוחד: 'הפיל שרצה להיות הכי'".
גם שלום חנוך הוא דוד שלך.
"בכל יום שישי אנחנו נפגשים עם שלום חנוך. כן, הוא דוד שלי והוא מדהים. הוא דוד אהוב שלי. אני חושבת שהערך המוסף ששלום הקנה לי בעיצוב של האישיות שלי ובהתבגרות שלי זו מתנה גדולה מאוד. גם הוא וגם דודה שלי, צורת החיים שלהם ואיך שהם מתייחסים לאמנות ולמוזיקה, זה משהו לא רגיל ואני מכירה להם תודה על זה. דודה שלי היא אמנית חמר והיא גם ניהלה הרבה שנים את שלום".
8 צפייה בגלריה
"אני ציונית ומאמינה ברעיון הציוני. כואב לי מאוד שיש הרבה אנשים בעולם שאומרים: 'פאק ציונות'"
(צילום: טל שחר)
מה היה רגע הפריצה הגדול שלך?
"אני לא מרגישה שאצלי זה היה בצורה כזאת. לא היה רגע שהרגשתי שהתפוצצתי. הכול היה גרף כזה, שהלך בקצב אחיד. לא קרה לי יום אחד, שבום לא יכולתי להסתובב ברחוב. זה לא קרה לי ואני אוהבת את זה. אני לא אוהבת דברים שקורים מהר. ואם כבר מדברים על שלום, אז זה כמו בשיר שלו: 'מה שבא בקלות, באותה הקלות ייעלם'. אני לא מאמינה בלהתפוצץ, כי אתה גם נשרף. כל הזמן שומעים אותך ורואים אותך. במיוחד בתעשייה כמו שלנו, שהיא קטנה וצריך לדעת לבנות את זה נכון. לבנות מרכז פנימי חזק. זה לא לרוץ ספרינט, זה מרתון וצריך לחשב את זה נכון".
השתתפת בכמה הפקות בינלאומיות מצליחות. קורה שמזהים אותך בחו"ל?
"לא. הרבה מהתעשייה שלנו עובדים היום בחו"ל – הרבה במאים, כותבים, שחקנים וצלמים. נפתח לנו סכר. זה לא כמו שהיה לפני 20 שנה. אני לא מרגישה יוצאת דופן בעניין הזה. כן הייתה לי חוויה משמעותית לצלם את הסרט 'פשעי העתיד' עם דיוויד קרוננברג, שהוא יוצר קולנוע אגדי. זו הייתה בשבילי חוויה ראשונית והרגשתי בת מזל לעבוד בחו"ל ועוד ברמה כזו גבוהה. זו הפקה שהקדימה את זמנה, למרות שהוא עבד עליה 20 שנה. למרות זאת, אין לי רצון להעביר את עצמי ללוס אנג'לס. אני לא רואה את עצמי חיה בשום מקום אחר מלבד ישראל. התקופה הזאת רק חידדה אצלי את הרצון והמחשבה להישאר פה. אני ציונית ומאמינה ברעיון הציוני. כואב לי מאוד שיש הרבה אנשים בעולם שאומרים: 'פאק ציונות'. המקום שלי הוא פה. גם מתפתחת פה עשייה קולנועית אמנותית יפהפייה ואני גאה להיות חלק ממנה".
השתתפת לאחרונה גם בהפקה עם בעלך, רועי ניק.
"צילמנו עכשיו סדרה שנקראת 'צללים', שהיא על סוכני מוסד. זאת לא הפעם הראשונה שרועי ואני עובדים יחד. בעצם התאהבנו על הסט בסדרה 'קיבוצניקים' ולאחר מכן השתתפנו יחד בסרט. זו הפעם השלישית שאנחנו עובדים יחד, אבל זו הפעם הראשונה שאנחנו משחקים יחד אחרי שהפכנו להורים. זו הייתה חוויה ממש חיובית. היינו חודשיים בבודפשט ולקחנו איתנו את אורי ואת המטפלת שלו. היה לנו מאוד כיף".
8 צפייה בגלריה
קריאה לראשי ערי החוף בישראל לגייס מצילות נשים. בקמפיין של תפוזינה ליום האישה הבינלאומי
(צילום: רפי דלויה)
איך את חווה את האימהות?
"אני חושבת שאני אמא מאוד אוהבת, אכפתית וחמה. אמרתי לרועי שאני אעשה הכול בשביל הילדים שלי. אני כזאת אמא".
מה היו עד כה רגעי השיא שלך, לטוב ולרע?
"קשה לי לשים את האצבע על רגע אחד, יותר קל לי לדבר על תקופה. התקופה הכי מאושרת בחיים שלי הייתה כשרועי ואני התחתנו. זה היה שיא של אושר מכל הבחינות. האחדות של המשפחה, היופי והאושר היו בשיאם.
"תקופה קשה הייתה לאחרונה, כשסבתא שלי נפטרה. הייתי כל כך מחוברת אליה. זו הפעם הראשונה בחיי הבוגרים שאני מתמודדת עם אבל, שמישהי שסימלה עבורי כל כך הרבה איננה יותר".
הייתה לך חוויה שעיצבה אותך?
"אני חושבת שהלידה של אורי, כי הוא נולד עם בעיה רפואית שהצריכה טיפול מיידי באותו יום. זו הייתה חרדה ברמה של חיים ומוות. רועי ואני חווינו את הכאפה של ההורות והיינו צריכים להתמודד עם זה. זו חוויה ששינתה אותי. תודה לאל, הוא יצא מזה בשלום ואנחנו במעקב. הוא בריא וחזק ובריון. הוא קופי רועי. לקח לי זמן להשלים עם זה, כי את סוחבת תשעה חודשים ואת מצפה שיהיה בו גם משהו ממך. אני עוד משלימה עם זה. באישיות הוא דומה לי יותר, תלוי את מי שואלים. הלוואי שתהיה לנו גם בת. יש לנו תוכניות. ההורות היא החלום הכי גדול שלי, לבנות תא משפחתי ולייצר את השורשים שלי. זה שהבאתי את אורי ושיבואו עוד ילדים בעזרת השם, זה החלום הכי גדול שלי".
ואת עדיין נערת תפוזינה כתומת השיער.
"אני מאוד גאה להיות נערת תפוזינה, בטח כשאני הדור החדש. בעבר הנערה הזו היוותה מודל סקסיסטי מנקודת המבט הגברית. אני נערת תפוזינה מנקודת מבט נשית של אישה חזקה, שעושה מה שהיא רוצה. זו דמות מדליקה שאני מאוד נהנית לגלם עם הפאה הכתומה המשגעת הזאת. זה חלום שלי לצבוע את השיער לג'ינג'י. אולי יום אחד עוד אממש אותו".
מה זה פרשלי פרושלי, שאת אומרת בסרטון הטיפוח שלך?
"זה מונח שפירושו רעננה, קורנת, זוהרת, לא מתאמצת, טבעית וחיונית. זה מושג מהתעשייה ומעולם הגייז, לא המצאה שלי".
8 צפייה בגלריה
"אני באמונה שכל בן אדם צריך פסיכולוג או טיפול כלשהו. אנחנו כל כך מוצפים היום בתחושות"
(צילום: טל שחר)
את שלמה עם המראה שלך?
"אני חושבת שיום אסל, יום בסל. אבל בסך הכול, כן. התהליך הוא ארוך והעבודה על עצמך אף פעם לא נגמרת. יש רגעים שאת יותר שלמה עם המראה ויש רגעים שאת פחות".
מה דעתך על הזרקות וניתוחים פלסטיים, בעד או נגד?
"אני בגישה של לעשות דברים ממקום מאוזן, שלא מאבד את החיצוניות שאיתה נולדת. אולי קצת לפה וקצת לשם, אבל שלא תהפוך לבן אדם שהולך ברחוב ולא מזהים אותך. הכול עניין של טעם טוב ואיזון. אם עושה טוב לעשות את זה, אז שיעשו".
עשו לך פעם פשלת טיפוח?
"הייתי צריכה לצבוע את השיער לבלונדיני לתפקיד ב'מלכות' וזה עשה לי ממש כוויות על כל הקרקפת. כנראה שפיתחתי אלרגיה למי חמצן. כעבור כמה שניות, התחלתי לצרוח. הרגשתי שלפיד יוצא לי מהראש. הבינו שזו תגובה אלרגית וכך יצא שהייתי לא לפה ולא לשם, כי השיער לא הספיק לעבור חמצון. עשינו תיקון עם גוונים מבהירים, שלא נגעו בקרקפת".
יש לך טיפ טיפוח מנצח?
"הטיפ הכי טוב שלי זה לבחור נכון את מי שמטפל לך בעור, באיפור ובשיער, וללכת איתם כברת דרך. ליטל מיג'אן המאפרת שלי הולכת איתי דרך מאוד ארוכה. מאוד נעים לי איתה. היא מכירה את הפרצוף שלי, יודעת מה החומרים שמתאימים לי ואיזה איפור מתאים לי. ככה גם לגבי העור והשיער – לבחור את הכי טובים.
"אני מאוד מאמינה בכוח של ליפסטיק אדום, שנותן לי נוכחות נשית גם אם אני לובשת רק ג'ינס וטי שירט. יש לי גם טיפ מנצח שמונע את המריחה של הליפסטיק על השיניים: להכניס את האצבע לפה ולמשוך אותה בבת אחת החוצה – זה מוציא את כל עודפי הצבע מהחלק הפנימי של השפתיים ואין מריחות על השיניים. עוד משהו שלמדתי מהמאפרת שלי: לכבס את ספוגית האיפור במכונת כביסה".
ספרי על שגרת הטיפוח שלך.
"אני משתמשת במוצרים של קרן ברטוב ופעם בחודשיים אני בטיפול פנים אצלה. זה עושה את העור שלי רענן וחיוני. קרן מדהימה ומתאימה לכל אחת את המוצרים. בעקבות ההיריון והלידה, יצאו לי כתמי פיגמנטציה ואני משתמשת במדכא מלנין שלה, בריפייר סרום שהוא חובה, בסרום גלואו שהוא מדהים ובקרם לחות. אני מאוד מקפידה למרוח קרם עם הגנה גבוהה 50SPF, גם של קרן, ולחדש מדי שעתיים. יש לי נטייה לפצעונים בשפתיים, כי הן מאוד יבשות, ואני לא יכולה לזוז בלי קרם שמונה שעות של אליזבת ארדן, לאבלו ובליסטקס.
"ביום-יום אני משתמשת בקרם ההגנה של קרן עם גוון כמייק-אפ, בסומק-ברונזר הטרקוטה של גרלן, ומורחת על השפתיים את הפאו-פאו בגוון חום. אם יש לי פרמיירה או שאני רוצה להיות נשית ולתת שואו – יש לי ליפסטיק אדום של גרלן, שעושה את כל העבודה. מסקרה אני לא מורחת ביום-יום".
מה לגבי הגוף?
"אני לא מורחת עליו כלום. את שם הבושם שלי אני לא מגלה. זה סוד".
איך את מטפלת בשיער?
"אני חופפת בשמפו טיפולי ומשתדלת לא לחפוף כל יום, כי זה לא בריא לי לקרקפת. שי הללי זיו הוא הספר שלי. הוא מדהים, אין דברים כמוהו. הוא הכי טוב שיש בכל מה שקשור לסטייל ולידע. יש לו ידי אמן".
יש לך שגרת תזונה וכושר?
"זה בא לי בתקופות. יש תקופות שאני יותר מקפידה על תזונה בריאה ויש תקופות שאני יותר משחררת. אני משתדלת לעשות ספורט כל הזמן, כי זה עושה לי טוב גם לבריאות הנפש. כשאני מאוד משקיעה בזה, אני רואה תוצאות וזה עושה לי טוב. אני עושה פילאטיס מכשירים פעמיים בשבוע, אוהבת לעשות המון הליכות ואוהבת להרים משקולות. בהיריון שחררתי את כל הברקסים ואכלתי כל מה שעלה על רוחי ובדעתי, בלי להתחשבן. מבחינתי, זה היה גן שעשועים אחד גדול ומאוד נהניתי. אחרי שילדתי, הייתי צריכה לשלם את המחיר. הרגשתי שבשביל מצב הרוח שלי, אני צריכה לחזור למה שהייתי. אז עבדתי בזה – הקפדתי על תזונה בריאה, בלי פיצות ובלי פסטות, יצאתי להמון הליכות ותודה לאל, זה קרה. לא ב-100 אחוז. עכשיו אין לי את הגוף שהיה לי לפני ההיריון, כי אני בתקופה שאני לא עובדת בזה. הנקתי שמונה חודשים וכן הרגשתי את הכיווץ של הרחם, אבל הייתי צריכה לעבוד בזה. היה לי תפריט מסודר, הליכות, אימונים והשילוב של הכול – עזר לי לחזור לעצמי".
איזו עצה היית נותנת לעצמך הצעירה עוד יותר?
"הייתי אומרת לה שסערת רגשות זה דבר חולף והכול יעבור".
איפור לתמונות סטילס: ליטל מיג'אן לגרלן | עיצוב שיער: רועי אפרת | סטיילינג: קורין סוויד | בגדים: טי שירט וג'ינס – אוסף פרטי, אפודה אדומה – אמריקן וינטג', עגילים – Vanila Dolce, נעלי עקב – פראדה | חולצה ורודה – אלכסנדר וונג בפקטורי 54, חצאית – רוני קובו בפקטורי 54, עגילים – Vanila Dolce | גופייה וג'ינס – אוסף פרטי, מעיל – זאדיג אנד וולטר, נעלי עקב – פראדה, עגילים – Vanila Dolce
