במשך שנים עסקה המשפיענית האמריקנית ליזי סבצקי בתחום הלייף סטייל, משלבת בחשבון האינסטגרם שלה בין אופנה, משפחה ואמונה, אך ב-7 באוקטובר היא מצאה את עצמה בישראל עם משפחתה והאירועים של אותו יום הפכו עבורה גם לנקודת מפנה אישית כאשר החליטה להפוך את הפלטפורמה שלה לקול בולט למען ישראל והמורשת היהודית שלה. כעת בביקור בארץ לקבלת פרס נשיאותי על מאמציה יוצאי הדופן, סביצקי מספרת על המסע הרגשי שעיצב מחדש את חייה והאתגרים המורכבים שאיתם התמודדה בדרך.
"הנשק היחיד שלי במלחמת התעמולה האכזרית הזו הוא הקול שלי". ליזי סבצקי בכנסת
להיות בישראל עם משפחתך ב-7 באוקטובר בוודאי השפיע עלייך עמוקות. איך זה הוביל להחלטה שלך לפעול בכזאת עוצמה למען ישראל?
"התחלתי לפעול למען ישראל בפלטפורמה שלי כמה שנים לפני ה-7 באוקטובר. במהלך העימות בעזה ב-2021, כשחמאס שיגר מטח רקטות לישראל, הייתי המומה לראות איך מיד עם תגובת ישראל, כל כך הרבה מעמיתיי ברשתות החברתיות בתחום האופנה והלייף סטייל, שמעולם לא היו בישראל, מעולם לא היו במזרח התיכון, שלא ידעו דבר, מיהרו להפוך את ישראל לשטן.
"הרגשתי שיש ריק, לא ראיתי אף אחד בעמדה שלי מדבר להגנת ישראל. אז קיבלתי החלטה ביום מסוים במאי 2021 להקדיש את הפלטפורמה שלי להגנה על האמת עבור ישראל. מאז לא הייתה דרך חזרה, כי סבלתי מהרבה השלכות. היה לי ברור שיש שתי אפשרויות: או להעמיד פנים כאילו זה מעולם לא קרה, או שאצטרך לעשות תפנית מוחלטת ולשנות את המיקוד שלי לחלוטין לישראל ולעם היהודי.
"אז כשהייתי כאן בישראל ב-7 באוקטובר, כשישבתי במקלט עם משפחתי, הסתכלתי על בעלי ואמרתי, 'אנחנו יודעים בדיוק מה הולך לקרות. ברגע שישראל תגיב, ואפילו עוד לפני שישראל הגיבה, העולם יעשה לישראל דמוניזציה ואז יהודים בכל העולם יסבלו מגל אנטישמיות כפי שמעולם לא ראינו'. וידעתי מאותו רגע במקלט שאני הולכת להיות מאוד עסוקה, שיש הרבה עבודה לפניי".
"כשעשיתי לראשונה את השינוי הגדול, איבדתי המון עוקבים"
איך השתנה הקשר עם הקהל שלך מאז שהתחלת לפעול בגלוי למען ישראל? האם נתקלת בתמיכה או בתגובות שליליות שלא ציפית להן?
"ב-2021, כשעשיתי לראשונה את השינוי הגדול, איבדתי המון עוקבים. אני חושבת שזה היה בערך 30 אלף. החברה שניהלה את הקריירה שלי באותה תקופה זרקה אותי. לא בגלל שהם היו אנטישמים או אנטי-ישראלים, אלא כי לא הייתי יותר ניתנת לשיווק. הם לא יכלו 'למכור' אותי למותגים, כי הייתי יותר מדי שנויה במחלוקת בגלל שדיברתי בשם העם היהודי והאומה היהודית.
"אבל למרבה המזל, היה לי את אובדן העוקבים הגדול הזה שנתיים וחצי לפני ה-7 באוקטובר. אז כשהגיע ה-8 באוקטובר, אנשים ידעו שזה מה שליזי עושה. היא מדברת בשם העם היהודי. היא תספר לנו מה קורה עכשיו בישראל. היא שם עכשיו.
"וכך, למעשה, ראיתי גל של עוקבים חדשים מגיע אחרי ה-7 באוקטובר. למרות שזה היה קשה בהתחלה והיה לי קצת משבר זהות, אין הרגשה טובה יותר מללכת עם האמת שלך ולעמוד איתן עם הערכים שלך. ואם מאבדים משהו בגלל שעושים את זה, האם בכלל היה שווה להחזיק בו?"
"בעלי קיבל למשרד שלו יותר מ-1,000 שיחות טלפון עם ההודעות הזדוניות ביותר ששמעת אי פעם"
את נלחמת באופן עקבי נגד אנטישמיות, ואפילו הרצית בהרחבה על כך בשנה האחרונה. האם נתקלת באופן אישי באירוע שנבע ממניעים אנטישמיים?
"זה כל כך מעניין, כי כשהתחלתי לפעול נגד אנטישמיות, חוויתי רק צורות קלות ומרומזות שלה. לא הייתה לי את החוויה האישית הזו. בעלי הוא מנתח פלסטי בניו יורק והוא מטפל בחינם בכל מי שנופל קורבן לתקיפה אנטישמית אלימה. לצערנו, הוא היה מאוד עסוק, כי היו כל כך הרבה מקרים. אבל בשנה האחרונה משפחתי קיבלה המון איומי מוות. יש לנו תיק משלנו ב-FBI. המשטרה הייתה בדירה שלנו יותר מאשר החברים שלנו. הפכנו למטרה באופן קבוע בגלל העבודה שאני עושה.
"אנחנו מקבלים מכתבים בדואר עם איומים. בעלי קיבל למשרד שלו יותר מ-1,000 שיחות טלפון עם ההודעות הזדוניות ביותר ששמעת אי פעם. אני פשוט לא יכולה להאמין שרמה כזו של רוע קיימת בעולם, ושהיא מכוונת אליי ולמשפחתי פשוט בגלל שאנחנו קיימים כיהודים".
"הרגשתי שזו אחריות קדושה שיש לי כלפי אבותיי"
את נמצאת בארץ לקבל פרס מממשלת ישראל. מה זה אומר עבורך כאדם פרטי וכדמות ציבורית?
"זה סוריאליסטי, בכנות, כי מעולם לא חשבתי שהחיים שלי ילכו בכיוון הזה. זו לא הייתה תוכנית החיים שלי. לא הלכתי ללמוד איך להיות פעילה למען ישראל. פשוט הרגשתי שזו מחויבות דחופה, אחריות שיש לי. הפרס למעשה נקרא 'קול של ברזל', ואמרתי שוב ושוב במהלך השנה האחרונה שהנשק היחיד שלי במלחמת התעמולה האכזרית הזו הוא הקול שלי.
"אני מרגישה אסירת תודה כל כך שיש לי קהל שמקשיב לי, שמגביר את הקול שלי. אבל זה כל מה שיש לי. אז זו מעולם לא הייתה שאלה בשבילי אם לדבר או לא, תמיד הרגשתי שזו אחריות קדושה שיש לי כלפי אבותיי, שיכלו רק לחלום על הליכה בארץ ישראל.
"עכשיו יש לנו את המקום הקדוש הזה. זו אחריות גם כלפי הילדים שלי שיירשו את הארץ הזאת ויישאו, בעזרת השם, את הלפיד שאני מנסה להשתמש בו כדי להאיר את הדרך. זו הרגשה מאוד סוריאליסטית. הייתי מדברת בכל מקרה, ללא קשר להכרה, אבל אני באמת מרגישה ענווה מהפרס".
צפו: הריאיון באנגלית עם ליזי סבצקי
(צלם: ליאור שרון)
מה היו חלק מהאתגרים הבלתי צפויים שחווית בפלטפורמה שלך בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר?
"אני חושבת שבמובן מסוים זה הרגיש כמו המערב הפרוע. לאף אחד מאיתנו לא היה מדריך איך לפעול ברשתות החברתיות. כולנו המצאנו תוך כדי תנועה. כשהתחלתי את הפלטפורמה שלי באינסטגרם, דיברתי על אקססוריז, עגילים ונעליים, מה שהיה באופנה. מעולם לא חשבתי שזה יהיה הכלי להפיץ את האמת עבור ישראל.
"אז בהחלט למדתי הרבה בשנים האחרונות לגבי מה עובד ומה לא. אני חושבת שהאתגר הקשה ביותר הוא לא להגיב לשנאה, כי זה האינסטינקט האנושי שלנו בכל פעם שאנחנו רואים את הארס הזה מופנה אלינו – להגיב.
"ולמדתי, במיוחד בשנה האחרונה, שיש לי רק כמות מסוימת של זמן ואנרגיה, ואני מעדיפה להשתמש בהם כדי להעצים את העם שלי יותר מאשר כדי להילחם באנשים האלה שישנאו אותי בכל מקרה, כי הם לא מתעניינים באמת. אני חושבת שזה היה האתגר הקשה ביותר, לשמור על האינסטינקט הטבעי שלי בשליטה".
"המשפחה שלי תומכת בי ב-100 אחוז"
איך המשפחה והחברים הקרובים מגיבים לאקטיביזם שלך?
"ברוך השם, המשפחה שלי תומכת בי ב-100 אחוז. אנחנו באמת משפחה של פעילים. כולנו היינו כאן ב-7 באוקטובר במקלט. לא ידעתי איך להיות הורה במצב כזה. אני לא רק פעילה, אני אמא ואני חושבת על הילדים שלי ועל העתיד שלהם כיהודים באמריקה כשהאנטישמיות מגיעה לשיאים חדשים ואם יהיה להם מקום.
"הפכנו למשפחה של פעילים"
"לא ידעתי איך לעזור להם באמת לעבד את הטראומה שהם חוו כאן בישראל ואת הדברים שהם שמעו. הבת שלי בת ה-11 באה אליי ושאלה, 'אמא, מה זה אונס?' להיות צריכה לנהל את השיחות האלה, שום דבר לא יכול להכין אותך לזה.
"הייתי מאוד תמימה. תמיד חשבתי שישראל היא פשוט המדינה הכי חזקה בעולם, והיא כן, אבל מעולם לא הבנתי את הפגיעות האמיתית וזה היה מזעזע בשביל כולם. הדבר היחיד שידעתי לעשות כאמא, היה לתת לילדים שלי לעבוד ולגרום להם להרגיש שהם חלק מהפתרון. וכך באמת הפכנו למשפחה של פעילים. ברוך השם, הם היו כל כך תומכים. לא הייתי יכולה לעשות את זה בלעדיהם.
"בעלי הוא החוקר שלי. הוא קורא הכול, יש לנו פגישה בשש כל בוקר שבה אנחנו מדברים על איזה סרטון אני הולכת לעשות באותו יום. אנחנו מנסים להגן על הילדים ככל האפשר מכל השנאה בעולם, אבל המציאות היא שאנחנו גרים בניו יורק ואנחנו רואים מפגינים ברחובות כמעט בכל יום מנופפים בדגלי הג'יהאד. אני רוצה שהילדים שלי יהיו כל כך מושרשים בזהות שלהם כיהודים, שהם ירגישו גאים מול כל השנאה הזאת. אני חושבת שזה מנחם אותם לדעת שאמא שלהם מקדישה את כל חייה למאבק בשם העם שלנו".
"אני חושבת על לעשות עלייה לישראל כל יום, כל הזמן"
בבחירות האחרונות בארצות הברית, בחרת לשתף בגלוי את השקפותייך הפוליטיות עם העוקבים שלך. מה הניע אותך לעשות את הצעד הזה?
"מעולם לא חשבתי שאדבר על פוליטיקה, במיוחד בתקופה כל כך שנויה במחלוקת ומתוחה בפלטפורמת האינסטגרם שלי. מעולם לא דנתי בשום דבר פוליטי לפני כן. אבל, נמאס לי. נמאס לי לראות את המפגינים האלה משתלטים על הקמפוסים שלנו, משתלטים על הרחובות של העיר שלי, את הילדים שלי נצמדים אליי בכל פעם שאנחנו יוצאים מהדירה כי הם מפחדים, ולראות שלא עושים כלום בקשר לזה.
"אני חושבת על הילדים שלי ועל העתיד שלהם כיהודים באמריקה". משפחת סבצקי
"למעשה, לשמוע את הנשיא שלנו וסגנית הנשיא מזדהים עם המפגינים, אומרים שיש להם נקודה, אומרים שהם מבטאים בדיוק את מה שהרגש האנושי צריך להיות – זה מה שקמלה האריס אמרה. לא יכולתי לשתוק.
"בשבילי, זה מעולם לא היה על תמיכה באדם, זה היה על תמיכה במדיניות. ואף אחד לא יכול להכחיש את העבודה הטובה שהנשיא טראמפ עשה למדינת ישראל בקדנציה הראשונה שלו: העברת השגרירות לירושלים, הכרה בירושלים כבירתה הנצחית של ישראל והגולן.
"כל הדברים האלה שנשיאים אמריקנים אמרו שהם יעשו ולא עשו, והוא השלים את המשימה. אז, למרות שהוא יכול להיות גס ובומבסטי, הוא משיג תוצאות. הוא פועל, ובשבילי זה הרגיש כמו נושא דחוף להשתמש בקולי כדי לקדם.
"רציתי גם להסיר את הסטיגמה מהצבעה לדונלד טראמפ, כי הייתה כל כך הרבה סטיגמה סביב זה ואנשים עברו 'ביטול' על היותם מזוהים איתו. רציתי להגיד 'היי, חבר'ה, אולי אני לא אוהבת הכול באיש הזה, אבל אני הולכת להצביע לו וזו הסיבה. וזה בסדר אם גם אתם רוצים לעשות את אותו הדבר'".
בילית זמן משמעותי בישראל ושיתפת שלמרות הטראומה של ה-7 באוקטובר, לפעמים את מרגישה כאן יותר בטוחה מאשר במקומות אחרים. האם שקלת לעשות עלייה?
"אני חושבת על זה כל יום, כל הזמן, ואני מקווה שהסיפור שלי יסתיים כאן בבית בישראל. זה המקום היחיד שאני רוצה להיות בו. כרגע יש לי תפקיד חשוב לעשות בחזרה בבית באמריקה, בשביל היהודים שם, אבל אין מקום בעולם שיותר טוב, מקום שבו הנשמה שלי מרגישה יותר בבית. ישראל היא המקום היחיד".
