באחת הסצנות הראשונות של סרט הקולנוע "מריה", יוצאת מביתה מריה קאלאס – גדולת זמרות האופרה במאה ה-20 – כשהיא גוררת מתלה של בגדים, שאותם היא מבעירה באש יוקדת עד שהם מתכלים והופכים לאפר. הדימוי הפותח את הסרט משמש כמפתח להבנתה של הדמות: כוכבת-על היורדת מגדולתה ומשאירה מאחור קריירה משגשגת על הבמות החשובות בעולם. עברה הופך לאבק בידיה שלה. הבגדים שנשרפו, מספר מעצב התלבושות מאסימו קנטיני פריני בריאיון ל-ynet, הם פריטי לבוש זולים שנרכשו בזארה ו-H&M. "בחרתי רק את הצבעוניות, לא שרפנו בגדים מתוך סט התלבושות של הסרט", הוא אומר מחויך, מגניב סוד.
צפו: אנג'לינה ג'ולי מוקפת בבגדים, מתוך "מריה"
(קרדיט: באדיבות בתי קולנוע לב)
בגדים מלווים את הסרט "מריה" בכל רגע נתון. הבית שבו מסתגרת קאלאס בפריז מלא בגדים שפוזרו בו כמו עקבות בחול, מרכיבים את עולמה. בגדים אלה יוצרים מלתחה מפוארת שהתקין פריני לדמותה של קאלאס, שאותה מגלמת אנג'לינה ג'ולי בקאמבק קולנועי. הסרט, שיעלה בסוף השבוע לאקרנים בבתי קולנוע לב וברחבי הארץ, סיים את עונת הטקסים עם מינימום מועמדויות ואפס זכיות בולטות. ג'ולי לא התברגה לרשימת השחקניות המועמדות בטקס האוסקר שייערך בשבוע הבא, ובטקס גלובוס הזהב הפסידה לשחקנית הברזילאית פרננדה טורס, שזכתה על תפקידה בסרט "אני עדיין כאן". ובכל זאת, קאלאס הוא אחד מתפקידיה המרשימים בעשור האחרון.
"כשאתה עובד עם הגוף, והגוף כבר לא מגיב, זו אחת הטרגדיות הגדולות"
מריה קאלאס נולדה בניו יורק לזוג הורים מהגרים מיוון. בגיל צעיר חזרה עם אמה לאתונה, וכדי לפרנס את הבית יצאה לשיר בטברנות של נמל פיראוס. מהר מאוד בלטה בזכות קולה הייחודי, יכולת המשחק הדרמטית ושליטתה הטכנית בסגנון הבל קנטו. בשנות ה-50 וה-60 הפכה לכוכבת עולמית כשהופיעה בבתי אופרה מובילים כמו לה סקאלה במילאנו והמטרופוליטן בניו יורק. חייה האישיים כללו רומן מתוקשר עם אריסטוטל אונאסיס בזמן שהייתה נשואה, עד שעזב אותה לטובת ג'קי קנדי. ב-16 בספטמבר 1977 היא מתה בביתה בפריז, לבדה, ככל הנראה מהתקף לב. "אופרה מתחילה הרבה לפני שהווילון עולה ומסתיימת זמן רב לאחר שהוא יורד", אמרה פעם בריאיון. "היא מתחילה בדמיוני, הופכת לחיי, ונשארת חלק מהם גם אחרי שעזבתי את בית האופרה".
12 צפייה בגלריה
"ביצעתי מחקר מעמיק וקפדני מאוד על הדיווה עצמה". מתוך הסרט
(צילום: Pablo Larraín, באדיבות בתי קולנוע לב)
מי שעוד בחייה נחשבה לאגדה וכונתה "לה דיווינה" (האלוהית, הקדושה), נותרה אניגמטית לאחר מותה. עבור פריני, מעצב תלבושות איטלקי יליד פירנצה וחובב אופרה, העבודה על הסרט הייתה הגשמת פנטזיה. "כאיטלקים, מאז שהיינו ילדים אנחנו אוהבים אופרה ואת מריה קאלאס", הוא אומר בריאיון זום. "ההזדמנות לעצב את התלבושות לסרט על חייה, לשחק עם הבגדים שלה ולשחזר את עולמה, הייתה הגשמת חלום. ביצעתי מחקר מעמיק וקפדני מאוד על הדיווה עצמה, ומלבד לחזור ולהתבונן שוב בתמונות שלה, קראתי עליה ספרים רבים שחשפו בפניי צדדים שלא הכרתי על חייה. זה היה מחקר מרתק מאוד".
12 צפייה בגלריה
"כאיטלקים, מאז שהיינו ילדים אנחנו אוהבים אופרה ואת מריה קאלאס". מאסימו קנטיני פריני
(צילום: באדיבות בתי קולנוע לב)
ניגשת לפרויקט הזה בצורה שונה בהשוואה לפרויקטים אחרים שלך?
"במהלך הקריירה שלי עבדתי על כמה סרטים ביוגרפיים, וההזדמנות לעסוק בדמויות אמיתיות וליצור את עולמן מרתקת אותי. אני שואף להיות נאמן למציאות, ולכן קריאה של מסמכים וספרים לצד בחינה של תמונות מאפשרות לי להיכנס לעומק עולמן של הדמויות שאני מציג".
אנחנו רואים בסרט את מריה קאלאס לאחר שיא הקריירה שלה, מבודדת בביתה בפריז. איך זה השפיע על עיצוב התלבושות שלך? אחרי הכול, היא כבר לא על הבמה – היא תקועה בעבר שלה.
"אני מאמין שכאשר אתה עובד עם הגוף, והגוף כבר לא מגיב, זו אחת הטרגדיות הגדולות שיכולות לקרות לאמן. בטהובן הפך לעיוור, מריה קאלאס איבדה את קולה, רקדנים מאבדים את היכולת לרקוד. זה משהו שפבלו (לריין, הבמאי – א"י) התעקש עליו רבות שיעבור בסרט, והדגשתי את זה דרך התלבושות. לאורך רוב התקופה האחרונה לחייה בסרט היא לובשת שחור, כי רציתי שהיא תהיה סוג של אלמנה שמתאבלת על הקריירה הגדולה שהייתה לה בעבר".
12 צפייה בגלריה
"התרשמתי מאוד מהמקצועיות שלה על הסט". אנג'לינה ג'ולי בסרט
(צילום: באדיבות בתי קולנוע לב)
"נדיר למצוא שחקנית שלא מתפשטת מהתלבושות כל שלוש שניות"
הסרט "מריה" אינו מתעד רק את דמדומיה של קאלאס כאדם וכיוצרת, אלא גם מפגיש את הצופה עם אייקון אופנה נוסף – השחקנית אנג'לינה ג'ולי, שמציגה את דמותה של קאלאס בעבודת משחק שקורסת מג'סטות. ג'ולי, שתחגוג הקיץ יום הולדת 50, ממצבת את עצמה בשנה האחרונה כאשת אופנה עם סטודיו "אטלייה ג'ולי" שהשיקה בדצמבר 2023 בניו יורק, במקום שהיה בעבר הסטודיו של האמן ז'אן מישל בסקיאט. ג'ולי אינה מעצבת וגם לא הכתירה את עצמה ככזאת, בעוד המיזם האופנתי משמש כחממה עיצובית וכמקום מפגש בין חייטים ואנשי מקצוע לבין לקוחות שרוצים לקחת חלק בתהליך העיצובי.
בריאיון שהעניקה ל"וול סטריט ג'ורנל", סיפרה ג'ולי על התגובות המופתעות שקיבלה על בחירתה להיכנס לתחום האופנה. "מעולם לא הייתי בתצוגת אופנה או התארחתי בגאלה של המטרופוליטן", אמרה.
"אופנה היא אמנות שהייתה לי הזדמנות לשחק איתה לאורך השנים", הוסיפה בטקסט שפורסם באתר של האטלייה. "למדתי על בגדים מהחייטים הטובים ביותר. בעוד מעצבים מרבים לשרטט או לאשר עיצובים – החייטים הם שעושים את ההבדל, והם כמעט לא מקבלים את הקרדיט והכבוד המגיעים להם".
"אנג'לינה מאוד מתעניינת בלבוש ובאופנה, ועבדנו בצמוד על הדמות של קאלאס", אומר פריני. "בתחילת העבודה על הסרט נסעתי אליה ללוס אנג'לס עם מזוודות מלאות עיצובים שתפרנו, לצד סקיצות, טיוטות ודגימות של בדים שרציתי להראות לה. יחד הרכבנו את כל מה שמריה הייתה צריכה עבור הסרט. שיחקנו בצורה כזו שהתלבושות קיבלו חיים. היא שיתפה פעולה באופן מלא, ואני חייב לומר שהתרשמתי מאוד מהמקצועיות שלה על הסט. נדיר למצוא שחקנית שלא מתפשטת מהתלבושות כל שלוש שניות. היא הייתה מאוד-מאוד מקצועית".
האם שיתפת פעולה עם אטלייה ג'ולי במהלך העבודה על הסרט?
"לא, תפרנו הכול בסטודיו".
12 צפייה בגלריה
"מעצבים רבים שאבו השראה ממנה, מהאופן שבו התלבשה, מהדרך שבה עיצבה את הופעתה"
(צילום: באדיבות בתי קולנוע לב)
אז מה הופך זמרת או שחקנית מפורסמת לאייקון אופנה? האם אלו רק הבגדים שעליה? שילובי הצבעים? שמות בתי האופנה והמעצבים שעובדים איתה בקביעות? או אולי האופן שבו היא נושאת אותם על גופה במרחב?
"מריה קאלאס הייתה דיווה לא רק בזכות המלתחה שלה, אלא גם בזכות הקריירה המרשימה שלה, שהייתה ראויה להערכה בפני עצמה", אומר פריני. "קאלאס הייתה עוצמתית ביותר דרך הלבוש, כי היא ידעה כיצד להשאיר חותם בלתי נשכח. הקסם האדיר שלה היה קשור לכך שבמידה מסוימת היא הכתיבה אופנה. למעשה, מעצבים רבים שאבו השראה ממנה, מהאופן שבו היא התלבשה, מהדרך שבה עיצבה את הופעתה. וזהו היבט מיוחד שאני רוצה להדגיש – אני לא מאמין שדיוות העבר היו קיימות בעולם של היום".
תסביר.
"בעבר, כשהיית דיווה, היית אישיות ייחודית באמת. קשה היה לחדור אל חייך הפרטיים. לעיתים רחוקות הופעת בטלוויזיה או במגזינים. אמצעי תקשורת מסוימים סיקרו אותך, אך היה כמעט בלתי אפשרי לדעת באמת מה קורה בחייך האישיים. לעומת זאת, כיום, כל מה שצריך לעשות זה לפתוח את עמודי הרשתות החברתיות, ואתה מקבל את כל המידע. זה כבר לא אותו הדבר כפי שהיה פעם".
"קאלאס מתה בגיל 53 ונשארה קפואה בזמן"
המלתחה של קאלאס בסרט מתפרסת לאורך שנות ה-50, ה-60 וה-70, וכפי שניתן לראות, היא תואמת את צלליות הבגדים של התקופה. פריני יצר את התלבושות לסרט כולן יחד עם צוות מסור, והרכיב כ-50 מערכות לבוש שכללו אביזרים, נעליים ותכשיטים. מבין כולם, שתי תלבושות הוא אהב במיוחד: חלוק בית המחבק את גזרתה הגבעולית כמעין מגן מהחוץ; והתלבושת של קאלאס באופרה "מדיאה" – שמלה עם סילואט בקווים נקיים הצבועה כולה ביד. "לקח לי הרבה זמן כדי לעשות העתק מדויק למקור, מההתחלה ועד הסוף, אז זו תלבושת נוספת שאני מאוד גאה בה", הוא אומר.
בתהליך העבודה, שכלל תמונות וסרטוני וידאו מהופעות של קאלאס, הוא נדרש לא אחת לפרש בעצמו כיצד הדברים נראו או ליצור אדפטציה מחומרים קיימים לעיצובים ישנים – כמו מערכת הלבוש שלבשה ליום הולדתו של ג'ון פ. קנדי. "שיחזור הבגדים הייתה משימה קשה, מאחר שלא קל להבין דרך תצלומים איזה בד היה, ולפעמים התיעוד בשחור-לבן", מסביר פריני. "מצד שני, אני מאוד אוהב את האתגר לשחזר את העבר דרך עבודת האומנות של התלבושות".
כשהוא נשאל לסיכום האם סגנון הלבוש של קאלאס משפיע על מעצבים עכשוויים, פורץ מפריני טון פיוטי. "כשאתה מת צעיר – וקאלאס מתה בגיל 53 – אתה נשאר כפי שהיית, ממש כמו שקרה עם מרילין מונרו והרבה אחרים שמתו צעירים. זה מאפשר לך להישאר קפוא בזמן, כאילו מעולם לא מתת. מריה קאלס לא הייתה רק זמרת אופרה, ולא רק מישהי שהשפיעה ומשפיעה על עולם האופנה בשיא הזוהר והקוטור – היא גם הייתה מאוד חדשנית בסגנון השירה שלה. לא רק שהיה לה קול נפלא, היא גם שיחקה על הבמה, ולכן היא נחשבת לדמות אייקונית ובלתי נשכחת".
