פריס הילטון וקים קרדשיאן עצרו בשבילה את נשימתן בעשור הראשון של שנות האלפיים, סינדי קרופורד הדגימה כיצד ללבוש אותה נכון כבר בסוף שנות ה-90, וכל מי שרצתה להציג גוף מעורר קנאה מבלי להרעיב את עצמה מיהרה לרכוש אחת. "שמלת התחבושת" (The Bandage Dress), שהציג מעצב האופנה הצרפתי הרווה פונייה (אשר פעל מאז 1999 תחת שם המותג הרווה לז'ה) לראשונה ב-1993 והפכה לכוכבת בפני עצמה כמו "השמלה השחורה הקטנה" ו"שמלת המעטפת" – חוזרת. ולא כולם מרוצים מזה.
"שמלת התחבושת" שבה אלינו כחלק מקאמבק אופנתי של העשור הראשון של המילניום. למעשה, מדובר בקאמבק טעון. השמלה מציגה אידיאל יופי נשי מסוים מאוד – סקסי, רזה (או לפחות חטוב), סופר-נשי, כזה שהולך טוב עם עקבים גבוהים, שיער ארוך, רצוי בלונדיני, ובטן שטוחה. יש גם קולות הקושרים אותו לעלייה בשימוש באוזמפיק ובזריקות הרזיה אחרות. בתום תקופה של גזרות אוברסייז ושיח על גיוון ונוחות, שמלות הבאנדג' החדשות מבקשות להשיב את האופנה להיות זירה סקסית המייצגת מודל יופי נשי החוזר לתפקידים מסורתיים. פשוט תהיי יפה וסקסית. ורזה, אם אפשר.
חזרתה של השמלה לאופנה נעשתה בזכות כוכבות כמו קים קרדשיאן וקאיה גרבר, שלבשו אותה לאירועי השטיח האדום בחודשים האחרונים. תרמה לכך גם ההתעניינות הגוברת של בנות דור ה-Z, שמוצאות עניין מחודש בפריטי וינטג' מלפני 20 שנה. קאיה גרבר, לדוגמה, בחרה בשמלת מקסי לבנה של הרווה לז'ה לפסטיבל הסרטים בטורונטו בחודש ספטמבר. זו הייתה מחווה לאמה, סינדי קרופורד, שלבשה את השמלה בזמן אמת בשנות ה-90.
קאיה גרבר במחווה לסינדי קרופורד עם שמלה של הרווה לז'ה
כמה חודשים קודם לכן הייתה זו קים קרדשיאן, מעריצה נוספת של השמלה, שרמזה על תחייה מחודשת של הגזרה כאשר הופיעה על השטיח האדום בשמלה צמודה של אלאייה – בית האופנה של אזדין אלאייה המנוח, שחתום על "שמלת התחבושת" הראשונה בשנות ה-80. השמלה הזכירה לנו את הימים שבהם קרדשיאן הייתה ה"פלוס אחד" של פריס הילטון ולא הכוכבת הגדולה שהיא היום.
לא לקח זמן רב עד שהשמלה פגשה את רצפת המכירה. החודש הכריז המותג הבריטי House of CB, הפופולרי בקרב צעירות, כי הגזרה חוזרת כשהוא מציג קו של שמלות מיני מחבקות גוף, הידועות כשמלות "באדי קון".
המותג הבריטי House of CB בקמפיין לשמלה הצמודה
"התחלנו את House of CB לפני 15 שנה עם שמלות הבאנדג' שלנו והחלטנו לחגוג יום הולדת עם החזרתן", נכתב בעמוד האינסטגרם של המותג. התגובות היו מעורבות. "אני מפחדת מזה, לא אשקר", כתבה אחת, ובקצה השני של הסקאלה ענתה חובבת השמלות: "מי שמתלונן פשוט לא מבין את הווייב!!!!!!!"
שמלה שהיא גם מחטב
השמלה הסקסית והצמודה אל הגוף נחשבת לאחד הסמלים הבולטים של אופנת שנות ה-90 ותחילת המילניום. לפני כ-20 שנה, כמעט כל דפדוף מקרי במגזין אופנה או במדור רכילות הביא למפגש עם השמלה על כוכבות התקופה: לינדזי לוהן, פריס הילטון, בריטני ספירס ואחרות. בשנות ה-80 היה זה אזדין אלאייה שהציג את שמלות הסריג הצמודות לגוף, אבל את הגרסה המזוהה ביותר של הבגד עיצב הרווה לז'ה, מעצב אופנה צרפתי שהחל את הקריירה שלו כמעצב שיער ואחר כך עבר לעבוד לצד קרל לגרפלד בפנדי ובשאנל.
ב-1985 הקים לז'ה את בית האופנה שלו וב-1993 הציג את השמלה ששינתה את הקריירה שלו. "שמלת התחבושת" קיבלה את שמה מהאופן שבו היא בנויה – רצועות לייקרה עבות ואלסטיות, שתפורות זו על גבי זו בצורה המדמה תחבושת רפואית. השמלה חובקת את הגוף ומעצבת אותו בצורה שמחמיאה לכל קימור. כלומר, השמלה לא רק "התלבשה" על הגוף, אלא פיסלה אותו, בלי צורך במחוך או במחטבים. זה היה חדשני, סקסי ופורץ דרך. ב"ניו יורק טיימס", לעומת זאת, התלהבו פחות וכינו אותה "מראה המומיה הסקסי".
בשנות ה-90 הפכו השמלות לפריט חובה בקרב דוגמניות-על וכוכבות הוליוודיות. נעמי קמפבל, לינדה אוונג'ליסטה וסינדי קרופורד לבשו אותן בתצוגות ובאירועי חברה, וכך הפכו את השמלה למותג נחשק. עם הזמן, גם כוכבות כמו בריטני ספירס, פריס הילטון וקים קרדשיאן – בשלב מוקדם של הקריירה שלה – לבשו גרסאות שונות של השמלה. שמלה בצבע פוקסיה שלבשה קרדשיאן בעיצובו של לז'ה אף מופיעה על דמותה שבמוזיאון מדאם טוסו בלונדון, מה שמצביע על חשיבותה.
15 צפייה בגלריה


קים קרדשיאן ובובת השעווה בדמותה במוזיאון מדאם טוסו, 2010
(צילום: AP Photo/Evan Agostini)
בשנים האחרונות חווה השמלה תחייה מחודשת על ידי מותגים ומעצבים עכשוויים כמו לקוואן סמית', מוגלר ודיון לי. כל אחד מהם הציג גרסאות עכשוויות לשמלה, תוך שימוש בחומרים חדשים ושילובים עם שקיפות, רשת ובדים טכניים. הקאמבק הזה נובע מכמה סיבות: תחושת נוסטלגיה למראה הזוהר של שנות ה-90, חזרה לסילואט נשי וחושני מול מגמת הספורטיביות והנזילות המגדרית של השנים האחרונות, וגם היכולת של השמלה "לתת עבודה" – היא מצטלמת טוב ונראית כאילו הושקעה בה מחשבה, גם אם מדובר בבחירה פשוטה יחסית.