בעשור וחצי האחרונים, השיח על גיוון באופנה הוביל רצון מבורך לשינוי. לא עוד דוגמניות במידה אפס ורזון מתריס, אלא דוגמניות בשלל מידות, גילים, צבעים, מבני גוף. כולן הוזמנו לחגיגה: דוגמניות מלאות, מבוגרות בנות 80, דוגמניות בכיסאות גלגלים. הטענה כי לכל אחד ואחת מגיע "ייצוג" בעולם האופנה הובילה לאינפלציה, כך שכל מי שהרגישה תשוקה לצעוד על מסלול – מיד נדחפה אליו. אבל כמו תמיד באופנה: One day you're in, the next day you're out – כפי שחזרה ואמרה היידי קלום למשתתפי התוכנית "פרויקט מסלול".
תגידו ביי ביי למודל הגוף החיובי, ושלום לחזרתה של מידה אפס – זו ששלטה בתחילת שנות האלפיים. בסוף 2024 פרסם אתר ווג ביזנס נתונים מדאיגים על דעיכתו של העידן המגוון – התדרדרות שהחלה בשלהי הקורונה, אז ראינו את חזרתו של ה"הרואין שיק" וקולקציות שהתאימו למבנה גוף יחיד ורזה, כמו קולקציית אביב-קיץ 2022 של מיו מיו שכללה חצאיות מיקרו-מיני וחולצות עם מחשופים שסיפקו הצצה לחזה מלמטה.
באתר בדקו ומצאו כי בשבועות האופנה הבינלאומיים שננעלו בחודש אוקטובר (והיו האחרונים באותה שנה), 94.9 אחוז מתוך 8,763 דוגמניות שצעדו על המסלולים היו במידה אפס, בעוד 0.8 אחוז היו פלאס סייז. בחשבון פשוט: 70 דוגמניות פלאס סייז בלבד. וגם הן, במידה ממוצעת של 42-40. לא במידה 46 חלילה או 50 רחמנא ליצלן. להזכירכם: מידה 42 היא המידה הממוצעת בישראל, כשהמידה הממוצעת לדוגמנית מסלול היא 36 בואכה 34.
הסיבות לדעיכתה של המגמה מגוונות: החל במעגליות של עולם האופנה, מהלך המחזק את כניסתם של טרנדים חדשים ובכך מעודד רכישות כלכליות נוספות; ועד פיתוחים רפואיים כמו זריקת האוזמפיק, שהפכה את הרזון לנחשק מחדש בלי הצורך להרעיב את עצמך. סלבריטאיות רבות, כמו גם דמויות בעלות השפעה דוגמת אילון מאסק, זקפו לזכות התרופה את מבנה הגוף הרזה שלהם. היה זה עניין של זמן עד שמעצבי האופנה יאמצו את הרזון החדש, ומשם הזליגה אל המיינסטרים הייתה קצרה.
12 צפייה בגלריה
תצוגת סתיו-חורף 2025-26 של קלווין קליין בשבוע האופנה בניו יורק
(צילום: באדיבות קלווין קליין CK)
בריאיון לתחנת רדיו 4 של ה-BBC בחודש נובמבר, הסבירה עורכת ווג בריטניה הנכנסת, צ'ומה נאדי, כי כניסתו לשוק של האוזמפיק ודאי קשורה לשינוי שאנו רואים. "לאוזמפיק יש קשר לכך, משום שאנחנו רואים הרבה סלבריטאים שמשתמשים בו, ואני חושבת שיש שינוי תרבותי בדרך שבה אנחנו תופסים את הגוף שלנו ומתייחסים אליו", אמרה. "אנחנו ברגע שבו נראה שהמטוטלת נעה בחזרה לכיוון שבו רזון הוא 'באופנה', ולעיתים הדברים האלו נתפסים כטרנד ואנחנו לא רוצים שזה יהיה כך".
בהמשך אמרה נאדי כי האחריות נמצאת בידיהם של אנשי תעשיית האופנה. "אני לא חושבת שזה משהו שכמגזין, אנחנו יכולים לשנות לבד, כי ברור שהמעצבים הם אלו שמייצרים בגדים במידות קטנות". נאדי הוסיפה כי בשבועות האופנה האחרונים שביקרה, הרגישה בחלק מהתצוגות כי "הדוגמניות היו רזות במיוחד. אני מקווה שהעונה תהיה מעין קריאת השכמה, ושלא נראה שוב את הטרנד השלילי הזה, אלא שנראה התקדמות".
התייחסות בולטת לטרנד הופיעה בשבוע האופנה בברלין שנערך בחודש יולי האחרון, שם הציג המותג נמיליה גופיות עם הכיתובים "אני ♥ אוזמפיק" ו"יפה מדי לגמילה". תופעות הלוואי והסיכונים מאחורי האוזמפיק מתפרסמים בשנה האחרונה, ובעיקר עדיין חסר מידע על ההשלכות של הזריקה לטווח הארוך. כבר עכשיו יש עדויות על פגיעות בגוף – רובן אצל נשים שהשתמשו בה בצורה לא מבוקרת, כמו הדוגמנית לוטי מוס, אחותה של קייט מוס, שאושפזה בבית חולים לאחר הזרקת אוזמפיק.
מן הסתם, אוזמפיק היא רק אחת מהסיבות לחזרתן של הדוגמניות הרזות מאוד לככב באופן בלעדי על המסלולים. אל מול הביקורת, יש מי שרואות בתרופה את "המצאת המאה" – כפי שאומרת ל-ynet סטלה עמר אליס, מחלוצות הדוגמניות המגוונות בענף האופנה הבינלאומי, ומי שהייתה למוזה בשנות ה-90 עבור מעצבי האופנה ז'אן פול גוטייה וטיירי מנפרד מוגלר. "אני לא רואה את האוזמפיק כטרנד – אלא כאפשרות בריאותית לאנשים שמנים לרזות", היא אומרת. "יש הרבה נשים, כמוני, שהנטייה להשמנה שלהן היא בגנים. ולא משנה איזו דיאטה תעשי, זה לא יעבוד. לכן אני בעד הזריקה. מצד שני, אני מסכימה שזה לא מיועד לכאלה שרוצות להוריד חמישה קילו!"
12 צפייה בגלריה
תצוגת אביב-קיץ 2025 של ורסאצ'ה בשבוע האופנה במילאנו
(צילום: AP Photo/Antonio Calanni)
חזרתן של הדוגמניות הרזות מאוד אל קדמת הבמה זוכה במקרים מסוימים להתנגדות ממוסדת. בשבוע שעבר, לדוגמה, פסלה רשות התקנים לפרסום בבריטניה (ASA) מודעת פרסומת של ענקית האופנה הבריטית Next לאחר שנקבע – בניסוח די פתלתל, יש להודות – כי התנוחה וזווית הצילום יצרו רושם שהדוגמנית במודעה "רזה בצורה לא בריאה", כך לשון ההודעה. הרשות ציינה כי הדגשת רזון רגלי הדוגמנית באמצעות זוויות הצילום, התנוחה והסטיילינג הייתה "לא אחראית". Next התנגדו להחלטה ובתגובה ל-ASA, הסבירו כי תנוחת הדוגמנית, שגובהה 1.75 מטרים, נבחרה "במטרה להמחיש כיצד הטייץ יושב על רגליים ישרות וכפופות". עוד ציינו כי התמונה צולמה לפני קרוב לשנתיים ונעשתה מתוך מודעות ואחריות, וכי הסטייליסט נפגש עם הדוגמנית באופן אישי ולא עלה חשש בנוגע למצבה הבריאותי.
"הקורונה ערפלה את הגבולות בין רזון לבין בריאות"
נקודת המפנה, כפי שמצביעים אנשי תעשייה ברחבי העולם בראיונות, ובשיחות שקיים ynet עם דמויות שהדהדו את המגמה בארץ – הייתה הקורונה. או מדויק יותר, היציאה ממנה. מגמות נשכחות כמו "ההרואין שיק" ו"הגזרה הנמוכה" עשו עלייה לרגל – שתיהן מעודדות מראה רזה מאוד. "אין ספק שמאז הקורונה היחס לנושא הגיוון הסלים והתדרדר", אומרת לורי שטרן, אקטיביסטית בתחום דימוי הגוף, יוצרת תוכן וסטודנטית לתואר שני במגדר. "מצד אחד, אנשים הסתגרו בבתים ואכלו. מצד שני, ראינו כיצד האימונים הביתיים הפכו לאובססיה. בשורה התחתונה: כולנו יצאנו מהקורונה קצת יותר שמנים, וזה יצר בהלה מסוימת. מה שאנחנו רואים היום זאת תגובת נגד".
לורי שטרן: "אנחנו רואות משפיעניות שמקדמות אורח חיים במעטפת של בריאות, כאשר מתחת לפני השטח מוסתרים מסרים שמנופוביים ומסוכנים כמו רעיונות לתפריטים כאלה ואחרים, דילוג על ארוחות, טיפים כיצד להשתיק את התיאבון ועידוד ליותר מאימון אחד ביום"
שטרן, דוגמנית פלאס סייז במיל' וממובילות השיח על דימוי גוף חיובי, מצביעה על כמה גורמים נוספים שהקפיצו מחדש את המראה הרזה לקדמת הבמה. למשל, השיח על וולנס ו-Self Care, שמחביאים לפעמים הפרעות נפשיות ובראשן אורתורקסיה נרבוזה – עיסוק מוגזם באוכל ובהכנתו.
"הקורונה ערפלה את הגבולות בין רזון לבין בריאות. אנשים מדברים על בריאות ומתכוונים לרזון", היא משקפת. "אנחנו רואות משפיעניות שמקדמות אורח חיים במעטפת של בריאות, כאשר מתחת לפני השטח מוסתרים מסרים שמנופוביים ומסוכנים כמו רעיונות לתפריטים כאלה ואחרים, דילוג על ארוחות, טיפים כיצד להשתיק את התיאבון ועידוד ליותר מאימון אחד ביום".
12 צפייה בגלריה
"העלייה של הימין והשמרנות הביאה איתה את עלייתם של תפקידי המגדר המסורתיים". לורי שטרן
(צילום: נדב יהלומי)
נקודה נוספת שעליה היא מצביעה היא עליית הימין ברחבי העולם ובחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית. "אי אפשר להתעלם מעליית הניאו-פשיזם בעולם והפיכתם של משטרים ליברליים או סמי-ליברליים לשמרניים וימניים", אומרת שטרן ומכוונת לנעשה בארצות הברית, באירופה ובישראל עם חזרה לערכים מסורתיים כמו הכרתו של טראמפ בשני מגדרים בלבד: זכר ונקבה.
"העלייה של הימין והשמרנות הביאה איתה את עלייתם של תפקידי המגדר המסורתיים והפופולריות של מגמת ה-TradWife וכוכבות כמו נארה סמית' (דוגמנית מורמונית המחזירה את הנשים למטבח, באופן מילולי – א"י), והרעיון איך נראית אישה או איך היא צריכה להיראות".
"תעשייה פטריארכלית שחוששת משינויים ופריצות דרך"
הפרשנויות של שטרן, סטודנטית להוטה למגדר, הן דרך לבחון את הדברים בפרספקטיבות של ביקורת התרבות. אבל צריך גם להסתכל למציאות בעיניים. בסוף 2021 נסגרה סוכנות הדוגמנות Juicy שהקימה ריי שגב, בתום שלוש שנות פעילות בלבד. שגב (40) הייתה בעברה דוגמנית ואקטיביסטית למידות גדולות, והחליטה להרחיב את עשייתה על ידי פתיחת סוכנות שחרטה על דגלה את ערך הגיוון.
מהצד היה נראה כי הענף כולו בנסיקה והתפתחות בעולם. בשנת 2016 הופיעה אשלי גרהאם על שער גיליון בגדי הים של ספורטס אילוסטרייטד והייתה לדוגמנית הפאלס סייז הראשונה שזוכה לכבוד הזה. שלוש שנים אחר כך הייתה זו ריהאנה שהשיקה את מותג הלנז'רי Fenty Savage עם תצוגה בשבוע האופנה בניו יורק שכללה מגוון מידות. אפילו כאן, שבוע האופנה בתל אביב חרט על דגלו תצוגות מגוונות בלבד, כאשר המעצבים נדרשו ללהק דוגמניות ודוגמנים בשלל מידות. חוץ מטובה'לה, כמובן, שהתעקשה על דוגמניות רזות בלבד.
12 צפייה בגלריה
תצוגת אביב-קיץ 2025 של מוגלר בשבוע האופנה בפריז
(צילום: Thierry Chesnot/Getty Images)
בשיחה עם שגב השבוע, היא מודה כי הסוכנות נסגרה לאחר שהתעייפה מלהילחם בתחנות רוח. כיום היא מקדמת את הנושאים הבוערים עבורה באמצעות פלטפורמת הפודקאסטים שלה. "בהתחלה עוד היה ביקוש לדוגמניות מגוונות ובתעשייה הרגישו חובה לשלב אותן, אבל זה לא שהיה ביקוש מטורף", היא אומרת. "גם כשכבר הזמינו דוגמנית לעבודה, זה תמיד נעשה בצורה עקומה. לפעמים לא היו את המידות שלה על הסט, או שסגרו דוגמנית ליום צילום עם ארבעה לוקים לצילום של טוניקות מכוערות. באמת האמנתי שיכול להיות שינוי, אבל התעשייה, או מי שמנהלים אותה, הם בעיקר גברים שלא ממש אפשרו את השינוי הזה. הם תמיד העדיפו את הצעירות הדקיקות".
תסבירי.
"מי שעומד בראש חברות האופנה הם גברים. חלקם ירשו את החברה בתוך המשפחה, כך שגם אם זו אישה שעומדת בראש, היא שומרת על המודל שאב המשפחה קבע. כך נוצרת תעשייה שמרנית ופטריארכלית שחוששת משינויים ופריצות דרך, שעלולים גם להביא אותם להפסד כספי. אני מבינה את השיקולים שלהם. בסוף אנחנו חיים במדינה שקשה להתפרנס בה. וכן, לנהל את הסוכנות לא היה עסק רווחי וזאת הייתה אחת הסיבות שהגעתי לשחיקה".
סוגיית הגיוון אינה רק במה לדוגמניות במידות גדולות, אלא גם בית לדוגמניות מבוגרות שהחזירו את השיער הלבן והקמטים לאופנה. האחרונות זוכות לייצוג בישראל עם סוכנות ProAging Models שהקימה סמדר גנזי, שמצאה נישה שעדיין זוכה לייצוג בקמפיינים מקומיים ובינלאומיים. אבל המקרה של גנזי הוא יחיד ומיוחד. בדיקה שערכנו בסוכנויות מקומיות מצאה כי דוגמניות פלאס סייז נפקדות מכל הסוכנויות, למעט אחת או שתיים במידה "רגילה" שנראות לרוב כעלה תאנה.
ריי שגב: "בכל פעם שנשים צוברות כוח ומתחזקות, מגיעים חוקים או טרנדים שמטרתם להגביל אותנו ולהדיר אותנו משולחן קבלת ההחלטות. גם האוזמפיק מצמצם אותנו. הם בעצם אומרים לנו: תתעסקו בלאכול חסה ולרזות, ולא בקבלת החלטות ולעשות כסף"
הסיבה להיעלמותן היא נתח השוק הקטן שלהן בעבודות, מה שמוביל סוכנויות רבות לוותר עליהן מראש. אחרות פשוט עשו דיאטה. רק לאחרונה התראיינה ל"וואלה" הדוגמנית סינדי צ'אדי, פעם דוגמנית פלאס סייז שכיום מציגה גוף רזה מאוד. "כל הזמן ניסיתי להכניס לעצמי לראש שאני שלמה עם הגוף שלי וללמוד לאהוב אותו כפי שהוא, כי זו העבודה החשובה באמת. אבל אף פעם לא הרגשתי שלמה במאת האחוזים", הודתה.
הדברים של צ'אדי מהדהדים זווית נוספת להתחזקותה של המגמה: ייצוג. מפורסמות רבות כמו נטע ברזילי ונועה קירל, שדיברו בעבר על חשיבותו של מודל היופי המגוון וכמה נוח להן בגופן, בחרו לרזות, כל אחת וסיבותיה. זוהי כמובן זכותן המלאה והשיח על מודל יופי בריא מגיע בכל המידות, אך יש מי שמרגישות כי הייצוג שבו נאחזו, נעלם גם כן.
12 צפייה בגלריה
תצוגת סתיו-חורף 2025-26 של מארק ג'ייקובס
(צילום: Dimitrios Kambouris/Getty Images for Marc Jacobs)
"קירל עוד קיבלה פרס על דימוי גוף חיובי", צוחקת שטרן. "יש כאן דבר מורכב, מאחר שההנחה כי בודי פוזיטיב אומר שאסור לרדת במשקל היא שגויה. המטרה היא לגרום לנשים לשנוא את עצמן טיפה פחות, ולהסתכל על עצמן באור חיובי. אני לא שופטת אף אחת שרוצה לרדת במשקל. הסיבה שאנחנו לוקחים את זה אישית היא כי חסרים לנו ייצוגים מגוונים. אם היה גיוון אמיתי, לא היינו מתאבלות על כל דמות שמחליטה לרדת מסיבותיה שלה במשקל".
"רוב הלקוחות של מותגי היוקרה במודל יופי אחיד: רזות מאוד"
האובססיה לרזון היא לא שאלה של יופי, אלא של שליטה וציות, הסבירה כריסטינה גרסו בריאיון לאתר האמריקני Refinery29. בשנת 2017 הקימה גרסו יחד עם רותי פרידלנדר את The Chain – מלכ"ר המספק תמיכה לנשים בתעשיית האופנה והבידור שנאבקות בהפרעות אכילה או מחלימות מהן. "עם כל מה שקורה בעולם שלנו כרגע, ייתכן ששאלת השליטה משחקת תפקיד", היא אומרת, מהדהדת את רעיון "מיתוס היופי" של הסופרת נעמי וולף – מהספרים המכוננים בביקורת המגדר, שיצא לאור ב-1991. "אם נשים יתפסו פחות מקום ויהיו שקועות באובססיביות במשהו חסר משמעות כמו גודל הגוף שלהן, הן יפספסו את כל מה שבאמת חשוב".
"הרזון הזה שאנחנו רואים הוא תנועת נגד ממסדית ופטריארכלית כלפי נשים", מחזקת שגב. "בכל פעם שנשים צוברות כוח ומתחזקות, מגיעים חוקים או טרנדים שמטרתם להגביל אותנו ולהדיר אותנו משולחן קבלת ההחלטות. גם האוזמפיק מצמצם אותנו. הם בעצם אומרים לנו: תתעסקו בלאכול חסה ולרזות, ולא בקבלת החלטות ולעשות כסף. לכן כיום אני עוזרת לנשים להשמיע את הקול שלהן בפודקאסטים. לא מספיק שנהיה בכל המידות באופנה – ועובדה שזה לא קורה כי המנגנון לא מאפשר את זה – אלא שנהיה קול משמעותי בכל תחום".
סטלה עמר אליס: "בעשור האחרון המראה המגוון נותר כטרנד שנבע מלחץ חברתי. בתי האופנה רצו לשמח את הקהל. כלכלית יש בזה הרבה כסף, כי רוב הנשים בעולם הן במידה 42-40. אבל לקוחה ממוצעת לא תיכנס לגוצ'י ותקנה שמלה, או תזמין שמלת הוט קוטור אצל גוטייה"
עם זאת, צריך לזכור כי תעשיית האופנה מנוהלת על ידי גורמים המעוניינים להרוויח כסף על ידי יצירת נחשקות למוצריהם. כפועל יוצא מזה, הניסיון "להכיל" את כולם תחת מטרייה אחת מגוונת, נוגד את העיקרון השיווקי של אופנה: אקסקלוסיביות. המלהק הבינלאומי שון ביין, שאחראי על בחירתן של דוגמניות בשבועות האופנה בעולם, הסביר בריאיון ל-BBC כי "המוטיבציה היחידה של מותג היא למכור בגדים – זה הכול. מותגים אימצו את אידיאולוגיית הגוף המגוון בעשור של 2010, בין היתר כי ראו בזה הזדמנות מסחרית. כשהם הבינו שזה כבר לא מביא את התוצאות שקיוו להן ב-2020, הם פשוט זנחו את זה. בכנות מלאה – אני לא באמת רוצה לראות בגדים על מישהו שנראה כמוני", הוסיף. "אני רוצה לראות אותם על מישהו שאני שואף להיראות כמוהו".
12 צפייה בגלריה
"כאשר מעצבי העל יעצבו באופן קבוע מידות גדולות – המהפכה תגיע, אבל זה לא יקרה". סטלה עמר אליס
(צילום: Steven Menendez)
דברים דומים אומרת גם עמר אליס – אקס טריטוריה בעולם הדוגמנות מאחר שמעולם לא הוגדרה כדוגמנית פלאס סייז, פשוט כי היא לא דגמנה קולקציות כאלה. "בעשור האחרון המראה המגוון נותר כטרנד שנבע מלחץ חברתי. בתי האופנה רצו לשמח את הקהל. כלכלית יש בזה הרבה כסף, כי רוב הנשים בעולם הן במידה 42-40. אבל", וכאן היא מצביעה על השוני בין תצוגות אופנה של מותגי יוקרה לאופנה מסחרית, "לקוחה ממוצעת לא תיכנס לגוצ'י ותקנה שמלה, או תזמין שמלת הוט קוטור אצל גוטייה. רוב הלקוחות של מותגי היוקרה במודל יופי אחיד: רזות מאוד".
אז את בעצם אומרת שהתצוגות מכוונות מראש ללקוחות ייעודיות ופחות לקהל הרחב?
"אני חושבת שצריך להפריד בין דוגמניות מסלול לדוגמניות בהפקות אופנה למגזינים. כן הייתי שמחה לראות במגזינים דוגמניות מלאות. לא כי אלך ואקנה את הבגד, אלא כי זה נותן לי השראה".
12 צפייה בגלריה
תצוגת סתיו-חורף 2025-26 של כריסטיאן קוואן בשבוע האופנה בניו יורק
(צילום: Arturo Holmes/Getty Images)
לדברי עמר אליס, המהפכה הגדולה באופנה שכולם משתוקקים אליה עוברת דרך חדרי הסטודיו של בתי האופנה המובילים, אשר ברובם עדיין מדירים נשים במידות גדולות. לראיה, שמלות ערב של בית האופנה בלנסיאגה מוצעות במידות 34 ו-36 בלבד, חלק במידה "הנדיבה" 40. לעומת זאת, בתי אופנה סובלניים יותר כמו ורסאצ'ה, מציעים שמלות במידה 46 ולפעמים גם 52.
"כאשר מעצבי העל המציגים בשבועות האופנה יעצבו באופן קבוע מידות גדולות – המהפכה תגיע", היא אומרת, ומיד מצננת: "אבל זה לא יקרה. הלקוחות שלהם הן בעיקר נשים רזות. מעט מאוד נשים שמנות קונות אצלם. ואם את אישה שמנה עם כסף, את כבר תזמיני לעצמך בגד לפי מידה. כשפרסמתי את הספר שלי, Size Sexy ב-2011, לא היו מידות גדולות ברשתות אופנה כמו אולד נייבי, זארה ו-H&M. לא היה כלום. גם לא בבתי הכלבו. היום כבר יש, רואים את השינוי, אבל באופנה הגבוהה של מותגי היוקרה זה עוד לא קרה. וכפי שאני רואה את הדברים – זה גם לא יקרה בעתיד".
