"אתה יודע מה אני רוצה לרקום על השמלה?" משתפת מעצבת האופנה טובה חסין, או בקיצור טובה'לה, כשהיא מחזיקה בידה שמלת קומות שחורה ונעימה למגע העשויה משי כותנה. "אני רוצה לרקום על כל החלק התחתון את המשפט 'לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן' בצהוב. וככה כשהשמלה מתנפנפת, המשפט הזה יוצא מתוכה". הפסוק מספר "משלי" (שרובו מיוחס לפי המסורת לשלמה המלך, דמות מופת של חכמה) עוסק ברעיון שעושר, כוח ומעמד אינם מובטחים לנצח – לא שלטון ולא מצב חברתי. כל אלו משתנים, מתחלפים ולעיתים מתמוטטים.
התזכורת הנבואית של הפסוק, בטח באקלים הציבורי-פוליטי בישראל ערב יום העצמאות ה-77, יכולה להיאמר רק מפיה של טובה'לה – מעצבת האופנה הכי ישראלית שיש. הגדולה מכולם/ן, כפי שהכריזה על עצמה, גם אם לפעמים היא מרגישה שאינה זוכה להכרה ממסדית. מאז קום המדינה הצליחו רק מעצבים בודדים ליצור אופנה ישראלית ייחודית, כזו שמחברת בין אקלים מקומי לנונשלנטיות ולשפת לבוש יומיומית. טובה'לה בולטת בכך כבר ארבעה עשורים. עיצוביה הם שעטנז של ציטוטים ואיזכורים מהקיבוץ שבו גדלה, השמש הישראלית, הגזרות הרחוקות במידה מהגוף, הקישוטיות הצבעונית כמעין סיסמוגרף למצב רוחה, ואיך לא – ההומור העצמי.
12 צפייה בגלריה
"טובה'לה אמנית בנשמה. היא חיה את היצירה שלה מדי בוקר וזה מה שמשאיר אותה רלוונטית"
(צילום: שי הנסב)
בזמן שתעשיית האופנה הישראלית בזה ליצירה מקומית ונמצאת עם העיניים מערבה – טובה'לה הלכה, כמו תמיד, נגד הזרם, ולא אחת שילמה על כך מחיר אישי ומקצועי. בשנים האחרונות היא עובדת בצמוד לבתה, מעצבת האופנה נעמה חסין טננבוים (55), ויחד הן משכללות את כתב היד המשותף בסטודיו שלהן בשדרות רוטשילד בתל אביב תחת השם Tovale+. על הקולבים בסטודיו הממוקם בגינה שקטה, תלויות שמלות ערב ויום רומנטיות, מעילים קלים באורך הברכיים, תיקים שעליהם דגל ישראל בצבעים שונים או עם סמלי שלושת הדתות המונותיאיסטיות, ותוויות עם הכיתוב Made In Israel.
העבודה בסטודיו של טובה'לה+
"כדי להישאר רלוונטית – אסור לעשות סיילים"
"למדינה אני מאחלת דבר אחד: להתחיל לראות, כי כבר הפסקנו לראות. אנחנו חיים בתוהו ובוהו וכל הזמן מעיבה עלינו עננה כבדה", אומרת טובה'לה ערב יום העצמאות. "יש בעזה 59 חטופים וציפיתי שהם יהיו פה מזמן במבצע צבאי הרואי, הסכם, כל דבר, רק תחזירו אותם. עם זה אני הולכת לישון, בבוקר אני קמה עם המספר 59. לצערי, זאת רק ההתחלה של מה שהאויבים שלנו יעשו לנו. זה יחזור במקומות אחרים, כי אנחנו עם טיפש ולא לומדים מטעויות, ויש לנו גאוות יחידה של ישראלים.
"אני גם לא רוצה להחזיר אף שעל, כי ישראל מתרבה. אנחנו ניחנק כאן בסוף מחוסר חמצן", היא ממשיכה לשטוח את משנתה בשיח רציף, "לכן אני רוצה גם את יהודה ושומרון ורמת הגולן. אני לא רוצה להחזיר שטחים".
מפתיע, לא חשבתי שיש לך דעות משיחיות על ארץ ישראל השלמה.
טובה'לה: "זה לא ממקום משיחי. חסר לי חמצן".
תעברי לגור בערבה. יש שם מרחבים וחמצן.
טובה'לה: "אני חיה ברחוב אבן גבירול בתל אביב. איך אני יכולה להיות מעצבת טובה כשאני יוצאת מהבית אל תוך הררי זבל וצועדת על מדרכות שבורות?"
נולדת קצת לפני קום המדינה, ממש האחות הגדולה.
טובה'לה: "נולדתי ב-7.7.1947".
נעמה: "נולדת ב-1946, שקרנית".
טובה'לה: "אני רוצה מלא 7-7-7. זה מקסים".
אז בעוד שנה תהיי בת 80. את כיום בכירת המעצבות – גם מבחינת הגיל וגם מבחינת ותק – שממשיכה לעבוד מדי יום. את מרגישה עדיין רלוונטית?
טובה'לה: "למדתי בדרך הקשה שכדי להישאר רלוונטית – אסור לך לעשות סיילים. לא הולך, אני משמידה. זורקת בפח בעיר ומדליקה או גוזרת כדי שלא יוכלו להשתמש בזה".
נעמה: "בסופו של דבר, המותג זה היא – והיא נשארת צעירה ורלוונטית כי היא אוהבת אנשים צעירים ויש לה חברות בגיל של הבן שלי! אני חושבת שבגלל שהיא אמנית בנשמה, היא חיה את היצירה שלה מדי בוקר וזה מה שמשאיר אותה רלוונטית. וכאן אני נכנסת לתמונה. כי אולי כבר אין לה את האנרגיות ליצור, אבל אני משתמשת בבעבוע האמנותי שלה כדי להמשיך את החזון העיצובי. מבחינה פיזית אולי אין לה כוח לנהל ולעשות, אבל אני משתמשת באנרגיה שלה כדי ליצור".
12 צפייה בגלריה
"מישהי אמרה לי שעל הסיפור שלי ושל נעמה עוד יעשו סרטים. זכיתי במשפחה תומכת וביורשת"
(צילום: באדיבות טובה'לה+)
טובה'לה: "אני זן נדיר של מעצבת. כשנולדתי הייתי סוג של נס. לא יודעת מי למעלה החליט לשלוח אותי לעולם הזה דרך המשפחה הלא נכונה. לכן לאן שהגעתי בחיים – כל הזמן אני רוצה שיגידו שאני טובה, שיאהבו אותי, ולשם אני חותרת".
נעמה: "שיאהבו אותך? באמת? את בן אדם שמייצר אנטגוניזם, את לא עושה משהו כדי שיאהבו אותך. אולי שיאהבו את היצירה שלך?"
טובה'לה: "תמיד רציתי שיאהבו אותי. אני עסוקה בזה, זאת העבודה שלי. עד היום לא קיבלתי את המקום שלי".
נעמה: "די, קיבלת אותו. זה שהממסד לא קיבל אותך זה חלק מהאישיות שלך, מהסיפור שלך".
טובה'לה: "תמיד חלמתי להיות שחקנית קולנוע, לגור בהוליווד, חלומות כאלה. כילדה, אמא שלי ואני ידענו את שמותיהן של כל שחקניות הקולנוע: מנטלי ווד ועד אליזבת טיילור ובריז'יט בארדו בגל החדש".
נעמה: "מה שהשאיר אותך כמעצבת רלוונטית זה החלומות שלך שלא נגמרו לעולם", היא אומרת לה ברוך ואז פונה אליי: "החלום להיות שחקנית עוד מבעבע בה. רק השבוע מצאתי אותה יושבת עם מלהקת של סדרות בטלוויזיה ומשכנעת שכדאי לה ללהק אותה לסדרה. מה היא חושבת שיקרה?"
טובה'לה: "אתמול מישהי אמרה לי שעל הסיפור שלי ושל נעמה עוד יעשו סרטים. זכיתי במשפחה תומכת וביורשת".
12 צפייה בגלריה
"אני שונאת לריב, אבל לעיתים נדירות זה יוצא לי". הקולקציה של טובה'לה+
(צילום: שי הנסב)
"אני מעריצה את 'אחים לנשק'. הם נלחמים על המקום הזה"
בשנות ה-90 נחשבה טובה'לה למי שהכתירה את הכוכבות הגדולות בישראל. כולן היו בנותיה: יעל אבקסיס, רונית אלקבץ, אילנה ברקוביץ', קרן מור, דנה מודן ורבות אחרות. חלקן לבשו את עיצוביה באירועים חברתיים, צעדו בתצוגות אופנה והצטלמו לקמפיינים מרהיבים שהפיקה. כשהיא נשאלת השבוע אם יש פנים חדשות שהיא מסמנת, היא מצביעה על יהלי, בתה של מלכת היופי לשנת 1990 איבונה קרוגליאק.
בשבוע האופנה שנערך לפני כשלוש שנים קיבלה טובה'לה פרס מפעל חיים מידיהן של הגברת הראשונה מיכל הרצוג וד"ר מרים אדלסון – לקוחת הזהב של בית האופנה הלובשת בקביעות את עיצוביו, הנעשים עבורה במיוחד על ידי טובה'לה אשר מכנה את חברתה הטובה "נביאה אמיתית". בדצמבר האחרון קיבלה טובה'לה מידיה גם את פרס המעצבת הציונית בטקס שערך ארגון איחוד והצלה במיאמי.
טובה'לה מקבלת את פרס המעצבת הציונית בטקס שערך ארגון איחוד והצלה במיאמי
הן הכירו כלקוחה ומעצבת, ועם השנים התהדקו היחסים ביניהן. "היא יכלה ללבוש כל מותג – אבל היא בוחרת טובה'לה", אומרת נעמה. תמונות משותפות של השתיים תלויות בכניסה לסטודיו, ליד דיוקנו של ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין, אשר מאז שנרצח ב-1995 הציבה טובה'לה את תמונתו בכניסה לחנות שהפעילה ברחוב דיזנגוף לעיני העוברים והשבים. כיום הוא בתוך הסטודיו, מביט בלקוחות שנכנסות. "ד"ר מרים אדלסון היא הנס של חיי, כי היא חברה שלי ולא רק – היא הנס של עם ישראל ואישה בעלת טעם יוצא דופן. אני לא אומרת אם אני חברה שלה – היא חברה שלי".
הרבה גבות הורמו כשנחשף הקשר הקרוב ביניכן.
טובה'לה: "הרבה גבות..."
נעמה: "אנשים שקרובים לטובה'לה תמיד ידעו, אבל ד"ר אדלסון היא אדם מאוד-מאוד פרטי וטובה'לה העדיפה לא לדבר. עכשיו ד"ר אדלסון גם הפכה לקונצנזוס בגלל העשייה שלה לשחרור החטופים מול נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. החיבור ביניהן מבוסס על חברות, ועל רוח הנעורים ושמחת החיים שמשותפת לשתיהן. אחרת מה מחבר בין רופאה ואחת הנשים העשירות בעולם לבין אמנית טרללה ענייה מתל אביב?"
טובה'לה, לא הפריע לך שהיא קידמה את בנימין נתניהו שנים רבות?
טובה'לה: "הוא היה פחות נורא בתקופה ההיא. הוא היום רקוב. מעולם לא הסתרתי את הדעות שלי מולה, זה חלק מהחברות שלנו".
התמונה של רבין בכניסה לחנות זו בחירה פוליטית. יש פוליטיקאי שהיית שמה תמונה שלו היום?
טובה'לה: "אני מעריצה את 'אחים לנשק'. הם נלחמים על המקום הזה".
נעמה: "תמונה של רבין זה על אותו עיקרון של הבאבא סאלי. זה יותר מבחירה פוליטית".
"אם היינו רזות – לא היינו מדברות, אבל אנחנו שמנות, אז זכותנו"
את עמדותיה החברתיות, האופנתיות והפוליטיות מרבה טובה'לה לשתף בעמודי הרשתות החברתיות שלה, בעיקר פייסבוק ואינסטגרם. שם, לצד הגיגים ותמונות מארוחות משפחתיות עם הנכדים, היא מוצאת זמן להביע את דעותיה, שלא תמיד מתיישרות עם התקינות הפוליטית. גם כלפי מעצבים אחרים.
12 צפייה בגלריה
"הבגדים שעל הקולבים מספרים סיפור, כי זה כתב יד שאנחנו מדברות בו שנים ארוכות"
(צילום: שי הנסב)
לא מזמן היא פתחה פה על מעצבת אופנת הפלאס סייז דניאל מעוז. "זה שהבגדים שלך גדולים ומתאימים למידות גדולות, לא עושה אותם יפים שבא לקנות אותם. לפי התמונות הלא יפות האלה, לא הייתי מעזה לקרוא לעצמי מעצבת, אלא אישה בעלת טעם רע. יש משהו מתריס ומעליב בביטחון שלך לקרוא לעצמך מעצבת", כתבה טובה'לה בתגובה לפוסט של מעוז.
את הריב הזה היא אפילו לא זוכרת, גם כשמקריאים לה את הציטוטים. האם היא נהנית לריב עם אנשים ברשתות החברתיות? "אני שונאת לריב, אבל לעיתים נדירות זה יוצא לי. אני צריכה לקחת נשימה לפני שאני מגיבה, אבל לפעמים אני שוכחת".
זו לא הפעם הראשונה שדבריה, בטח בהתייחסות למידות גדולות ולגיוון בתעשיית האופנה, נחשדים בשמנופוביה. "תראה!" היא מרימה את החולצה שלה ומצביעה על הבטן, "אני יכולה ללכת ככה ברחוב. אין לי בעיות עם הגוף שלי, ולא היו לי מעולם".
נעמה: "היא לא שמנופובית. הוציאו אז את דבריה מהקשרם, שבתצוגות אופנה היא רוצה לראות על המסלול דוגמניות רזות. זכותה. היא מבוגרת, ואגב, הטרנד של השמנות חולף. כולם חוזרים לאנורקסיות, אז די. כשהיא אמרה את דעתה, זה לא מצא חן בעיני אנשים מסוימים, ובסדר. ונטע ברזילי שנורא אהבה את זה שהיא שמנה, ראית איך היא רזתה?! אם להיות שמנה היה כל כך יפה, אז למה הן כולן מרזות? לי ולאמא שלי יש זכות לדבר על שמנים. אנחנו שמנות מלידה וסבלנו מזה כל חיינו. אם היינו רזות – לא היינו מדברות, אבל אנחנו שמנות, אז זכותנו".
"לא מדברים על אופנה כחול-לבן. מדברים על ירקות ופירות"
ערב יום העצמאות תשפ"ה, מדור "חלון ראווה" מציץ אל הקולקציה של טובה'לה+.
איפה אנחנו תופסים אתכן עכשיו?
"בחצר הסטודיו ברחוב רוטשילד בתל אביב".
מה צפויות הלקוחות למצוא בקולקציה החדשה?
נעמה: "אין לנו קולקציה שנבנית לפי עונות. הפעם היחידה שאנחנו מרכיבות קולקציה זה לשבוע האופנה, כי חשוב לי להראות סיפור על הבמה".
טובה'לה: "ולי חשוב שיהיה שבוע אופנה".
נעמה: "הבגדים שעל הקולבים מספרים סיפור, כי זה כתב יד שאנחנו מדברות בו שנים ארוכות. אנחנו לא עובדות כמו מעצב רגיל: מחליטות על נושא, מציירות סקיצות, רוכשות בדים תואמים ותופרות. אמא שלי עובדת בצורה מאוד שונה – הבד הוא הסיפור המרכזי, וממנו אנחנו מקבלות החלטות עיצוביות".
עד כמה חשוב לכן שהקולקציה תתכתב עם טרנדים עונתיים?
נעמה: "מיומה הראשון כמעצבת, אמא שלי שאפה להיות מעצבת ישראלית ושיראו שהבגדים נוצרו בתפירה עילית עם הילה בינלאומית. כשאתה אומר 'אופנה ישראלית', אתה חושב על משהו נורא מיושן בתפיסה, כבד, עצוב. טובה'לה הצליחה להביא את זה למקום קוסמופוליטי, ולכן יש התכתבות עם טרנדים. כשיש משהו שמדבר אלינו, אנחנו מאמצות".
כיצד המלחמה השפיעה על קולקציית אביב-קיץ 2025 בעיצובכן?
נעמה: "כשהמלחמה פרצה, הייתי בסוף שבוע בעוטף עזה וחולצנו רק לאחר שעות ארוכות. חזרתי הביתה לבן שגויס למילואים וחשבתי שהמדינה הלכה. הודעתי לטובה'לה שאני סוגרת את העסק. היא לא הבינה מה אני רוצה בכלל, כי מבחינתה אין אופציה לסגור. הייתי במחשבות שאין לנו יותר זכות קיום, בטח לא לעסק כמו שלנו. מי יקנה בגדים? בטח לא את הבגדים האלה. לאחר שבוע שלא הגעתי, לטובה'לה היה רעיון לקולקציית טי-שירטים, ויצרנו חולצות עם דגל ישראל מקדימה ותמונת הילד החטוף בגב, כשעל השרוול מופיע התאריך: 07.10.23. החולצות נרכשו על ידי לקוחות מהארץ ומחו"ל. בנוסף, תוכל למצוא את תאריך ה-7 באוקטובר רקום על תיקים ושמלות. קצת הורדנו נצנצים מהבגדים, כי אמא שלי פחות מרגישה את זה עכשיו".
12 צפייה בגלריה
"אם בגד לא הולך, אני משמידה. זורקת בפח בעיר ומדליקה או גוזרת כדי שלא יוכלו להשתמש בזה"
(צילום: שי הנסב)
פריט מפתח בקולקציה:
טובה'לה: "מכנסיים בסגנון טרנינג מבד משובח, שמלווים אותנו מהיום הראשון".
נעמה: "ז'קט אוברסייז גברי שמגיע בכמה בדים ושמלת הנרוורים שלנו עם תיפורים לכל אורך".
כולם קוראים עכשיו לתמוך באופנה מקומית. איזה מעצבים או מותגים ישראלים אתן מעריכות במיוחד?
נעמה: "מי קורא לתמוך באופנה כחול-לבן?! הסתכלת פעם מה קורה באינסטגרם?! אולי כתבת את זה, דיברת על זה. אבל אני לא בטוחה שמישהו שמע".
טובה'לה: "לא מדברים על אופנה כחול-לבן. מדברים על ירקות ופירות".
נעמה: "בשנים האחרונות הפער גדל. יש כאן בעיקר מותגים מחו"ל, וגם מי שעושה אופנה מקומית, כשאתה מסתכל בתמונות שמתפרסמות, תמיד יצלמו את זה עם תיק יוקרה לא מכאן, כמו לואי ויטון. הכול נראה אותו הדבר. אז קוראים לקנות אופנה כחול-לבן? נו, באמת".
מידות: "אין אצלנו טווח מידות, אנחנו תופרות בהזמנה".
מחירים: נעמה: "יקר"; טובה'לה: "יקר מאוד".
