36 בוגרי המחלקה לאופנה בשנקר, שהציגו אמש (רביעי) את פרויקטי הגמר בעיצובם, עברו ארבע שנות לימוד תובעניות. הם החלו את הלימודים עם ספיחי הקורונה, עברו הפיכה משטרית ומלחמה מתמשכת עם הרוגים וחטופים שנמקים בעזה כבר 657 ימים.
בפתח דבריו של נשיא שנקר, פרופ' שיזף רפאלי, הוא סיפר כי רבים תהו אם התצוגה בכלל תתקיים. "הלב איננו שלם", אמר, תוך שהוא מסתייע בדבריה של המעצבת האגדית ויויאן ווסטווד: "לבוש טוב הוא נשק שקט". אפשר לתהות על הטרמינולוגיה המיליטריסטית החבויה בציטוט, אבל הפרשנות ברורה: אופנה ולבוש יכולים להיות כלי להביע זהות ועמדות פוליטיות באופן עדין ומתוחכם.
צפו: הצצה לתצוגת הגמר של שנקר
"בוגרי המחזור מגיעים אל קו הסיום לאחר מסע אישי וקולקטיבי שנפרש על פני אחת התקופות המטלטלות בישראל", הוסיף ראש המחלקה אילן בז'ה. "במהלך ארבע שנות לימוד שעברו דרך משברים חברתיים, פוליטיים ותרבותיים שהגיעו לשיאם בחודש אחרון, התמודדו הסטודנטיות והסטודנטים עם מציאות רוויה, אי-ודאות וגעגוע לתקווה. דווקא מתוך תקופה זו, נולדו עבודות שמעניקות נחמה, אך אינן מהססות לבקר. הן אישיות ומקומיות, ועם זאת מהדהדות קולות אוניברסליים. אלה אינם רק בגדים מעוצבים, אלא הצהרות כנות שנולדו מתוך חקירה, התבוננות ותגובה לעולם הסובב, המבקש משמעות".
כזה היה הפרויקט "עד עמי" של אור רבין, שפתח את התצוגה. רבין, דור שלישי לחלוצים מקיבוץ ניר-עם שבעוטף עזה (אביה עמי רבין בן ה-72, שדגמן את הדגמים על המסלול, היה הרבש"ץ של הקיבוץ), הציגה אוסף בגדי גברים מגובש, אפל, יפה ועמוס בפרטים קטנים שהרכיבו את הסיפור העצוב של המקום הזה. תסתכלו עליה ותראו אותנו. בעבודתה ביקשה רבין להגדיר את דמותו של החלוץ החדש, שלדבריה "יוצא משלולית האבל, לא רוקד הורה אלא בועט ברייבים של מטאל, ולובש בגדים טקטיים, כהים וכבדים – שריון של רגש".
רבין הטמיעה רמזים בבגדים, כמו כיסי דגמ"ח צבאיים בשלל גדלים, שהופיעו על מכנסים בגזרה רחבה ומעיל גלימה שחור, הדפסים שהזכירו אלמנטים מעולמות המטאל וגזרות שהתכתבו גם עם הבית שממנו הגיעה, כמו טוניקה בצבע פחם עם רקמה שנראתה כאילו נשלפה מהמכבסה של הקיבוץ. הסטיילינג ברובו תמך ברעיון הכללי, אם כי ניתן היה לוותר על החרב/מקל שנשא על גבו אחד הדוגמנים כביטוי מילולי של הרעיון.
יורדים אל הקרקע
התצוגה בהפקתו של מוטי רייפ לוותה במוזיקה מקורית של היוצר נדב סיון, אך זו העמיסה לפרקים דרמה מיותרת על חלק מהפרויקטים. זו השנה החמישית בניהולו של בז'ה ואפשר היה לזהות בה את השינוי שהכניס במחלקה. כטבעה של תצוגת בוגרים, לא כל הפרויקטים היו אחידים ברמתם, אבל הטובים שבהם היו מצוינים והציגו לצד בגדים גם אביזרים משלימים.
כל הפרויקטים – גם המורכבים שביניהם מבחינת קונסטרוקציות – היו לבישים והציגו שפה נגישה, מוגזמת פחות. אולי זו רוח התקופה שמבקשת ירידה אל הקרקע, לנהל דיאלוג, להציע בגדים קלילים יותר. בכל זאת, מספיק קשה מסביב.
מגמה נוספת שניתן היה לחוש בפרויקטים שהוצגו על המסלול היא המגוון. אם בעבר ניתן היה לזהות תמות, טרנדים וצלליות דומות שחזרו יותר מפעם אחת על המסלול – הפרויקטים לשנת תשפ"ה היו מגוונים הן מבחינת העשייה, החומרים והנושאים שהעסיקו את הבוגרים. זה מצביע על הנחיה מאפשרת, כמו גם חינוך לאינדיבידואליות. בתוך כך, הפרויקטים הטובים ביותר עסקו בבגדי גברים, זירה שנמצאת בנסיקה גם בעולם. השאלה הגדולה היא אם אותם בוגרות ובוגרים יעשירו את מדף הבגדים הישראלי לגברים, הזקוקים לעוד קולות ורעיונות עיצוביים מקוריים.
20 צפייה בגלריה
הומור וקלילות עם סיפולוקס על המסלול. פרויקט הגמר Beneath the Silence של מאי סונגו
(צילום: רפי דלויה)
20 צפייה בגלריה
מתח מעניין בין עבודה לפנאי, בין התעשייתי לידני. פרויקט הגמר Beneath the Silence של מאי סונגו
(צילום: שגיא מקייטן)
הפרויקט Beneath the Silence של מאי סונגו היה אחד המוצלחים של הערב בזכות מקוריות, פלטת צבעים יפה ומשחקי פרופורציות עכשוויות. סונגו הקדישה את הקולקציה לדימונה, עיר הולדתה, המהווה בעיניה מקרה בוחן לדואליות בין נוף מדברי שלו לחיים בצל תעשייה כבדה. "מאחורי חזות שקטה מסתתרת מציאות של איום סביבתי", היא אומרת, "זיהום, קרינה וסכנות בלתי נראות שמערערות את תחושת הביטחון הקיומי".
20 צפייה בגלריה
פלטת צבעים יפה ומשחקי פרופורציות עכשוויות. פרויקט הגמר Beneath the Silence של מאי סונגו
(צילום: שגיא מקייטן)
מערכת לבוש של מכנסיים בגוון כחול-פועלים וסריג שנראה כמו עבודת גובלן ידנית, הציגו מתח מעניין בין עבודה לפנאי, בין התעשייתי לידני; וכך גם אוברול עבודה בצבע אדמה המצויד בכיסי ענק ועבודת רקמה עמלנית. מערכת לבוש מוצלחת נוספת הורכבה ממכנסי עור בצבע חמרה עם ז'קט עור בגזרת קרופ בצבע אבן, שיצרו צללית יפה. הבחירה בסיפולוקס במנשא סרוג בצבע צהוב הוסיפה הומור וקלילות, והטעינה את מערכת הלבוש עצמה בניחוח נוסטלגי. זה היה פרויקט חכם, יפה, לביש ואופנתי מאוד.
20 צפייה בגלריה
אוסף חליפות נאה בצבעי אדמה. פרויקט הגמר NO TEARS ALLOWED של לירון טרקה
(צילום: רפי דלויה)
פרויקט גברים מגובש נוסף שייך ללירון טרקה. באוסף המחויט NO TEARS ALLOWED היא חקרה את היחס של העדה האתיופית השמרנית לטיפול רגשי. "העיסוק בנפש נחשב לטאבו", היא אומרת, "זה מקום שבו איפוק הוא כוח וחולשה היא אסורה". למעט תיק-כפפה שהזכיר רעיון של בית האופנה בלנסיאגה – טרקה יצרה אוסף חליפות נאה בצבעי אדמה, כמו גם מעיל ארוך שהתכתב עם מעיל המדבר של משכית. היא הקפידה לשלב אלמנטים נשיים בהשראת נשות העדה האתיופית המבוגרות – נשים, שלדבריה, נשאו עול פיזי ונפשי אדיר מבלי להפגין כאב.
עבודת מחויטים יפה הציגה גם עינב סעיד עם הפרויקט "פה זה לא תימן", שבחן את המתח בין מסורת לזהות. סעיד מספרת כי סבה וסבתה שעלו מתימן בשנות ה-50 נדרשו, כמו רבים אחרים, להיטמע בכור ההיתוך הישראלי ולוותר על לבושם המסורתי לטובת ביגוד מערבי. היא יצרה חליפות שניסו לעורר תחושה של גוף כלוא, לצד שילוב רקמה תימנית מהסוג שעיטרה את שיפולי מכנסי הנשים התימניות בשם "בתי השוקיים" (בתימנית: תרג'ול). כדאי היה לחשוב בשנית על הסטיילינג, שמעט הכביד על האוסף כולו ובחלקו גם התכתב עם גימיקים שראינו בעבר.
20 צפייה בגלריה
חליפות שניסו לעורר תחושה של גוף כלוא. פרויקט הגמר "פה זה לא תימן" של עינב סעיד
(צילום: מלאכי דוידי)
פרויקט דומה ומוצלח לא פחות, שחקר את עלייתם של יהודי מרוקו לישראל באותו עשור של כור היתוך אגרסיבי, שייך לענבל חפר עם אוסף הדוק וחכם, שזכה גם לאינסוף תיעודים ברשתות החברתיות. היה שם מתח מצוין בין שפה עיצובית קולוניאליסטית לתשוקה מתפרצת, כמו שמלת הקש היפה כל כך שיצרה, חליפת עור לגברים שנראתה כמו פרשנות חייתית לדוגמת הקמופלאז' וסריג לגברים עשוי טלאי עור. הבחירה לגוון בין בגדי גברים לנשים לצד טכניקות עשירות ומורכבות, מדגישה את הוורסטיליות של חפר כמעצבת.
עבודה טובה בעור הדגימו גם אריאל ברקה עם הפרויקט הפיסולי "גוף ראשון נקבה" ומור אלפסי עם Touch Wood, שיצרה גם אביזרים מוצלחים כמו תיק עם רצועת עץ שהתלפפה על הזרוע. גילי בראון הציגה אוסף חושני ויכולת להפגין תנועה בבגד עם הפרויקט "חיית חושך".
שירה רזניקוב חתמה את התצוגה בפרויקט האלגנטי והמטריד "שמרנות מודרנית", עם צלליות גוף מעניינות שעסקו במתח בין מסורת למודרניות, בין חילוניות לקדושה. עבודת המחויטים בשילוב עבודות יד הציגו יד חזקה של מעצבת בוגרת עם תפיסה מרחבית ויכולת לתרגם רעיון מופשט לאוסף קוהרנטי.
20 צפייה בגלריה
מתח בין מסורת למודרניות. פרויקט הגמר "שמרנות מודרנית" של שירה רזניקוב
(צילום: עדו לביא)
אם התצוגות של השנים הקודמות עסקו בחלומות ובשאיפות, הרי שמחזור תשפ"ה הציג בגרות עיצובית שנולדה מהכרח. הם הוכיחו שאופנה ישראלית יכולה להיות גם מקומית וגם רלוונטית, גם אישית וגם אוניברסלית, ובעיקר, שהיא יכולה לשמש כמראה לנפש של חברה שמחפשת את עצמה.
