עם כנסיית השילוש הקדוש המזדקרת מכיכר מוסקבה בירושלים, ונופי העיר העתיקה וגגות שכונת מוסררה מהעבר השני, התקיימה אמש (שני) תצוגת הגמר של המחלקה לצורפות ואופנה במרפסת רחבת הידיים של בצלאל. זו התצוגה הראשונה המתקיימת בחלל החדש של קמפוס בצלאל, שעבר אל מרכז העיר לפני שנתיים, והיא מסמנת צעד נוסף ברצון של המוסד האקדמי להיטמע בחיי התרבות בעיר ולהפוך לחלק אינטגרלי מהמרקם החברתי והאמנותי של ירושלים (גילוי נאות: הכותב מרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית בבצלאל).
34 בוגרות ובוגרים סיימו השנה את המחלקה הירושלמית, שנוהלה בשמונה השנים האחרונות על ידי שלי סתת-קומובור, אשר הטמיעה בה שיח על דיגיטל-קראפט ועיצוב ב"סביבת הגוף" הכולל לבוש, תכשיטים, אביזרים ואובייקטים. דבר זה אפשר חופש פעולה מגוון עבור הסטודנטים, ומרחב יצירה גמיש על קו התפר שבין עיצוב לאמנות, עד כי לפעמים האופנה נדחקה לשוליים. מי שתחליף אותה בתפקיד היא המעצבת שנית אדם, בוגרת בצלאל ו-RCA, המלמדת כעת במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל. מעניין יהיה לראות אם היא תמשיך בקו הרב-תחומי של סתת-קומבור, או שתסלול דרך חדשה עבור המחלקה.
19 צפייה בגלריה
אוסף הוליסטי ועכשווי של תכשיטים, נעליים ובגדים. פרויקט הגמר "כלב רוח" של ניצן מילגיר
(צילום: גיא רשקובן)
את התצוגה, שהופקה על ידי המעצב ענר שבח ונערכה בתמיכת הקרן לירושלים, פתח ונעל אייקון ירושלמי – השף אסף גרניט, שגם היה חתום על קוקטייל הפתיחה למוזמנים. גרניט הוא מסוג השפים שגילו בשנים האחרונות את עולם האופנה, כשהוא מצטלם להפקות אופנה ואף נבחר השנה כפרזנטור למותג חליפות. רגע של ביטחון עצמי שהפגין על המסלול היה כשהסתבך עם זוג נעליים שכנראה לא היו מספיק נוחות. הוא השאיר אותן על המסלול, והמשיך לצעוד יחף לקול מחיאות כפיים מהקהל. אל מול נוכחות דלילה של עיתונאי האופנה בתצוגה – גרניט כבר כיכב הלילה והיום בעמודי הרכילות, לוקח את הפוקוס מעבודות הבוגרים.
צפו: אסף גרניט עולה על המסלול ומשאיר את הנעליים מאחור
(צילום: איתי יעקב)
מכנסיים נמוכים לצד חומריות חדשה
כלל הפרויקטים שהציגו הבוגרים היו מגובשים. כטבעה של תצוגת בוגרים – היו פרויקטים טובים יותר, אחרים עוד נדרשו ליד מכוונת, בעיקר בפיתוח הגזרות והשפה העיצובית, מאחר שפרויקטים רבים נראו כעוד מאותו הדבר. בוגרים רבים בחרו להתמקד בחוויה אישית וסובייקטיבית, מעטים התייחסו למצב החברתי והפוליטי, כמו הפרויקט "סורה" של אביגיל ריקין, שיצרה מערכת מודולרית להדלקת נרות במרחב הציבורי. סוגיות של זהות פלסטינית בלטו בפרויקטים "מעבר לבד" של מרים שקיראת ו"מה שלא נאמר" של נוואל דקידק, שיצרה אוסף תכשיטים יפהפה עשוי עץ אלון וכסף.
19 צפייה בגלריה
מערכת מודולרית להדלקת נרות במרחב הציבורי. פרויקט הגמר "סורה" של אביגיל ריקין
(צילום: שלו אריאל)
19 צפייה בגלריה
אוסף תכשיטים יפהפה עשוי עץ אלון וכסף. פרויקט הגמר "מה שלא נאמר" של נוואל דקידק
(צילום: גיא רשקובן)
בפרויקט "כלב רוח" הרכיב ניצן מילגיר אוסף הוליסטי ועכשווי של תכשיטים, נעליים ובגדים. הסגנון המחוספס והמקורי של התכשיטים בלט על המסלול, כמו תיק כסוף בצורת לב אנושי או ענק עשוי חוליות בדוגמת לב, שמילגיר העניק להן מראה עוקצני ורומנטי פחות. רוח אופנתית וחצופה בלטה גם בפרויקט UNDONE: Dressing the Unspoken של מוראד עבד אל קאדר, ששלח אל המסלול דוגמן במכנסיים אפורים ו"מסוכנים" בגזרה סופר-סופר נמוכה, בליווי חוטיני רחב עם אבזם של רכב הונדה. זו הייתה אתנחתא קומית שעוררה אי-נחת בקרב חלק מהגברים שנכחו בקהל.
19 צפייה בגלריה
רוח אופנתית וחצופה. פרויקט הגמר UNDONE: Dressing the Unspoken של מוראד עבד אל קאדר
(צילום: עידן פרצ)
19 צפייה בגלריה
החוטיני מציץ ממכנסי הגברים בפרויקט הגמר UNDONE: Dressing the Unspoken של מוראד עבד אל קאדר
(צילום: עידן פרצ)
רגעים יפים על המסלול הציגו גם עינב בן דוד עם הפרויקט "כאבי גדילה"; עבודת סריגה מרשימה של שקד כהן בפרויקט הצבעוני "צפרדעות"; והפרויקט "בתוך הסבך" של אנג'לינה ברודסקי. רוני ליטאי הציגה בתערוכה את הפרויקט הפיוטי והאקולוגי "סגסוגת חיה", המסכם מחקר חומרי שארך למעלה משנתיים ובמרכזו היא פיתחה חומר חדש המבוסס על אצות ים חומות. תוך שימוש בטכניקות מהעולם הקולינרי, יצרה ליטאי יריעות מגוונות בתכונותיהן כאלטרנטיבה בת-קיימא לחומרים ולתהליכים מזהמים.
בין קדושה ללחימה
ישי לייסנר הציג את הפרויקט "כוס קידוש", שהצליח לקחת נושא בנאלי כמו קידוש בליל שבת ולהטעין אותו באופנה עכשווית, מקורית, ולא פחות חשוב – מלאת הומור, שלרוב נפקד מתצוגות בוגרים ואופנה בכלל, אך הוא כלי חשוב שמעצבים רבים חוששים להשתמש בו. מערכות הלבוש בחנו צורניות ותנועה של הגוף הגברי, שלייסנר כלא בתוך גזרות צמודות. באמצעות משחקי קשירה הוא עיצב צללית חדשה בחלק התחתון של הגוף ליצירת מעין משפך או משולש שקודקודו מטה.
19 צפייה בגלריה
אופנה עכשווית, מקורית, ולא פחות חשוב – מלאת הומור. פרויקט הגמר "כוס קידוש" של ישי לייסנר
(צילום: גיא רשקובן)
ההתכתבות עם עולם הקדושה הובלטה גם בכיסויי הראש שחבשו הדוגמנים, עם מעין כובעים שנתפרו מכיפות לבנות מבד סינתטי – מהסוג שניתן לאסוף בכניסה לרחבת הכותל או בבתי כנסת. הן לרוב מסמנות במרחב את מי שכיסוי ראש אינו חלק מהלבוש היומיומי שלו, שלא לומר פושעים בספסלי בית המשפט. לייסנר תפר אותן כמעין שריון רך הנח על הראש, כשהן רפררו לגביע הקידוש וגם לכובע הנעל המפורסם משיתוף הפעולה של סלבדור דאלי והמעצבת האיטלקייה אלזה סקיאפרלי מ-1937.
השפה האקספרימנטלית של לייסנר מלווה אותו מתחילת דרכו כסטודנט, ויעידו על כך הפרויקטים שיצר תחת שם המותג "בגדים מפחידים מירושלים" ותצוגות עצמאיות שערך בחללים ברחבי העיר. זה מעיד על חשיבה הוליסטית ומיתוג השפה העיצובית כחלק מהמקום שבו הוא פועל, עולמו האישי והיכולת ללכוד נקודות מפגש מסקרנות של ירושלים. גם בפרויקט הגמר הצליח לייסנר לברוא עולם שלם, ובזה כוחו. מספיק היה לראות את החולצה הלבנה שאיתה עלה בתום התצוגה, אשר במקום קרסים או כפתורים, נסגרה בסיכות מתכת כסופות ופשוטות מהסוג שגברים דתיים משתמשים בהן להצמדת הכיפה לראש.
פרויקט מגובש נוסף שייך לבוגר אסלאם נאשף, שהציג מערכות לבוש פיסוליות מעור ואביזרים שרצינו לחמוד היישר מהמסלול. בפרויקט Shields יצר נאשף "פריטי לבוש שיראו וישמשו כשריון, מעין 'לבוש לוחמים' עכשווי". זה החל בדוגמן לבוש מכנסיים בגזרה רחבה, חשוף חזה עם שריון פיסולי התלוי על יד אחת, והמשיך לתרגום מסחרי ונינוח יותר של הרעיון העיצובי. התוצאה היא אוסף מגובש, עכשווי וחושני, שהציג יד עיצובית בטוחה וחזון אסתטי.
19 צפייה בגלריה
מכנסיים בגזרה רחבה ושריון פיסולי. פרויקט הגמר Shields של אסלאם נאשף
(צילום: גיא רשקובן)
על פרויקט מוצלח נוסף חתומה רוני ארבל, שיצרה אוסף אביזרים צבעוני ומעלה חיוך. ב"בואו נשחק שוב" היא הצליחה בשאיפותיה "לגרום לתחושה חיובית, לאופטימיות, לתום, לתת תקווה ולהעלות חיוך על פניהם של אנשים". ארבל לקחה אלמנטים צורניים ממתקני ילדים בגני שעשועים ויצרה אוסף שהורכב משלושה זוגות נעליים, שני תיקים וחגורה עשויים הדפסות תלת-ממד בשילוב עם עור, כמו נעלי נדנדה בדוגמת סוס בצבע ירוק מנטה ותיק יד צהוב בצורת מגלשה.
