בסוף השבוע הקרוב תינעל בגלריה לעיצוב פריסקופ בתל אביב התערוכה "חוטי הזמן" (אוצרת: שרי פראן), דיאלוג אופנתי ואמנותי בין האמנית והאדריכלית יהודית אולמן לשני נכדיה, מעצבי האופנה גל אולמן ויובל בארי. התערוכה מצטרפת לאוסף תערוכות אופנה וטקסטיל המוצגות בימים אלו ברחבי הארץ, ומוסיפה נקודת מבט על תהליכי יצירה אישיים ומשפחתיים. בחלל הגלריה תלויים מן התקרה עיצוביהם של השלושה: חליפות ושמלות בצבעוניות אבסטרקטית, המורכבות מהדפסי ציוריה של יהודית אולמן; ועיצובים בשחור (גל אולמן) ולבן (בארי), המציעים דיאלוג או התנגדות לשפת האם שממנה ינקו מילדות.
בעוד עיצוביה של אולמן הסבתא מציעים תפיסת עולם מגובשת וכתב יד מתמשך של כשני עשורים שבהם היא מעצבת בגדים – עיצוביהם של בני הדור הצעיר מגישים שפה בוסרית עדיין, מן הסתם מאחר שנוצרו במסגרת לימודיהם: פרויקט הגמר "לבן על לבן" של בארי (26) מהחוג לאופנה באוניברסיטת חיפה, שמציגה בגדים לבנים בגזרות בסיסיות וכיום עובדת בחברת הודיס; ופרויקט הגמר בלימודי התעודה של אולמן (25) בבית הספר לאופנה בפריז, Esmod, שבו השלים את לימודיו לאחר שנתיים במחלקה לאופנה בשנקר. אולמן מציג שמלות ערב שחורות במשחקי שכבות ושקיפויות, לצד מערכת לבוש שחורה מעור הכוללת ז'קט פיסולי.
9 צפייה בגלריה
"אני מביאה את השמחה שלי לאנשים באמצעות הבגדים והציורים שלי". יהודית אולמן
( צילום: טל שחר)
התערוכה המשותפת היא הזדמנות להרהר בהשפעות גנטיות על עיצוב, ועל היחסים המשפחתיים בין השלושה. "בארץ שאוכלת את עצמה למוות וחיה בהישרדות, התערוכה הזאת מציעה אסקפיזם ופנטזיה", משתפת האוצרת שרי פראן. "בהתחלה היה לי קשה לחבר את שלושתם יחד, מאחר שהם שונים מאוד, אבל מצאתי שיש אצל שלושתם חיבור לאופנה בהשפעת אמנות: קזימיר מלביץ' והזרם הסופרמטיסטי אצל יובל, האקספרסיוניזם והסוריאליזם אצל יהודית. זה מקור השראה נהדר, אוקיינוס, וככל שהתעמקתי בעבודות, זיהיתי גם אלמנטים ארכיטקטוניים אצל יובל וגל, שבעיצוביו אתה יכול לראות את הפנים ואת החוץ".
הבסיס לארכיטקטורה ולאופנה הגיע מיהודית אולמן (80), אימו של המנטור המפורסם אלון אולמן, אדריכלית בוגרת הטכניון ואמנית שהציגה בתערוכות יחיד וקבוצתיות בארץ ובעולם. סבתה בוורשה עסקה באופנה ולימדה אותה עיצוב, עד כי לבת המצווה שלה תפרה בעצמה שמלה חגיגית. הסיבוב הקודם שלה עם אופנה היה לפני כשני עשורים, כשפתחה סטודיו ברחוב גורדון בתל אביב לא הרחק מזה של גדעון אוברזון. היא ייצרה בגדים לפי הזמנה, קיימה תצוגות אופנה והרחיבה את חוג לקוחותיה, אך גילתה את הקושי בלהתפרנס בצורה זו, עד שלאחר שנתיים סגרה את העסק.
9 צפייה בגלריה
"במהלך הקורונה האופנה התחברה אליי שוב דרך צעירי נכדיי". בגדים בעיצוב יהודית אולמן
( צילום: טל שחר)
"באדריכלות אתה חייב להיות מדויק, והאמנות איפשרה לי בריחה מהקו", היא אומרת, "אני מביאה את השמחה שלי לאנשים באמצעות הבגדים והציורים שלי". הסיבוב הנוכחי החל בעקבות הקורונה. בסגרים הביתיים היא מצאה את עצמה חוזרת לעיצוב בגדים, חלקם נמכרים בגלריה עצמה, כולם מציגים פרץ של צבעוניות ושילובי בדים וטקסטורות. "במהלך הקורונה האופנה התחברה אליי שוב דרך צעירי נכדיי, שהם גם החברים הכי טובים שלי. אנחנו מדברים על הכול, ופתאום יש לנו נושא משותף נוסף: האופנה", היא מספרת.
החיבור בין אמנות לאופנה מלווה את עולם ההשראות של השלושה, אך בתהליך האוצרות בחרה פארן להצביע על עבודות המגיבות למציאות. בטקסט המלווה את התערוכה היא כותבת: "דרך הבגדים הם מעלים הרהורים על התקופה האחרונה האוניברסלית והמקומית, בה חוו מגפת קורונה ומלחמה מקומית עקובה מדם".
"כשחשבנו על קונספט לתערוכה, לקח לנו זמן להבין כיצד לחבר את העבודות של שלושתנו. על אף שאנחנו בני משפחה – אנחנו מעצבים כל אחד בנפרד", מסבירה בארי. "אנחנו גם מאוד שונים אחד מהשנייה בשפה העיצובית, אבל בשנה האחרונה כל אחד מאיתנו יצר בשנה קשה, שנה של מלחמה. גל ואני התכתבנו עם ההווה והעתיד, וסבתא יוצרת תמיד מתוך רצון לייפות את המציאות, להציע אופטימיות".
למרות ששניהם ציירו כילדים עם סבתא יהודית, נראה כי הצבעוניות שעל ברכיה התחנכו נעלמה מעיצוביהם. "במהלך הלימודים עשיתי דברים מאוד צבעוניים, אבל אני אדם מינימליסטי", מודה בארי. "את הפרויקט יצרתי בשנה של כאוס מטורף לאחר תקופה במילואים. מאז ה-7 באוקטובר הכול הרגיש חסר משמעות. מאוד קשה ליצור במדינה שלנו, כי זה מרגיש מנותק. מצד שני, אני לא חושבת שאופנה זה דבר מנותק מהחיים עצמם, לכן באותה תקופה, מתוך הכלום והריק, היה רצון לחזור לבסיס. והניקיון של הצבע והגזרות – כמו גם במקרה של גל – מעניקים לך רוגע וניקיון שיאפשרו ליצירה לבוא ולהגיע".
"אני לוקח הרבה השראה מאמנות, אבל אחרי ה-7 באוקטובר הרגשתי באופן קיצוני כמה עולם האופנה פריבילגי ומנותק", הוא אומר. "הייתי באותו זמן בפריז, לבד, והתחלתי מחקר על העתיד, שבסופו הגעתי אל הצבע השחור. זאת נקודת האיפוס. אני מרגיש שאם פעם יכולנו לחזות את העתיד, היום אנחנו בכאוס – טכנולוגית, מדינית – כך שאי אפשר לחזות אותו".
בין הרחוב הישראלי לבתי האופנה הגדולים בפריז
ההבדלים בין השלושה אינם רק בשפה העיצובית – ויעיד על כך גם האופן שבו הם מתלבשים – אלא בדחף וברצון להצליח של הדור הצעיר. שניהם גדלו בחיפה בבתים שאמנות הייתה נוכחת בהם, שניהם בחרו לפנות לעיצוב אופנה. בארי עם הרגליים על הקרקע ומכוונת לאופנה מסחרית, אולמן עם הראש בעננים וחולם להיות מנהל אמנותי של אחד מבתי האופנה הגדולים. כשגל נשאל עד כמה הוא זוכה לתמיכה מאביו, הוא עונה: "אבא שלי לא מבין באופנה. אבל הוא עובד איתי על אמונה עצמית. הוא מסייע לי לראות איך הדברים קורים, ממש לדמיין את זה ויזואלית. זה עוזר לי מאוד".
9 צפייה בגלריה
"אני חולם רחוק ואני לא מתבייש לומר את זה. אני רוצה להגיע לטופ". גל אולמן
( צילום: טל שחר)
אולמן ג'וניור התפרסם לפני כחמש שנים, כאשר עיצב לנועה קירל חליפת דולרים לקליפ לשיר "מיליון דולר". מעט קודם לכן החל לעצב מסכות פנים בקורונה, שהפכו ללהיט. במקביל לשירותו הצבאי, הספיק לעבוד עם אמנים כמו סטפן, סטטיק, עדן חסון ואחרים. בשלוש השנים האחרונות הוא גר בפריז, ולדבריו עבד כמעצב עבור בית האופנה פייר קרדן. כיום הוא עובד בחברת הטקסטיל הפריזאית Malhia Kent, שבין לקוחותיה בתי אופנה ידועים. "עשיתי אופנה שבע שנים, היום אני מעמיק את הידע שלי דרך טקסטיל", הוא אומר.
(חליפת הדולרים שעיצב גל אולמן לנועה קירל)
המעבר של אולמן מפריטים קרנבליים עבור מפורסמים ליצירת שמלות אלגנטיות בשחור, מסמן התפתחות עיצובית בוגרת שלו, אך גם מעלה שאלות לגבי כתב היד שהוא מגבש לעצמו והכיוון שאליו הוא פונה. בינתיים, העבודות שהוא מציג בגלריה מצביעות על גישוש של דרך עיצובית חדשה, אך זו דורשת עוד גיבוש ועבודה קשה. "בשש השנים האחרונות התבגרתי והתפתחתי", הוא מסביר. "העיצובים לנועה היו בגיל 19. משהו בי התחדד והיום אני מבין את הכיוון שאני רוצה לצעוד אליו. צריך גם להפריד בין עיצוב לבמה לבין כתב היד שלי. כשאתה מעצב ללקוח או לקליפ או להופעה גדולה, זה צריך לעמוד בסטנדרט לא מינימליסטי".
בארי: "בגד צריך מישהו שילבש אותו. לכן הלכתי לעבוד בחברה מסחרית. אני שמחה לראות אנשים ברחוב לבושים בבגדים שעיצבתי. זאת המטרה שלי. אף פעם לא עניין אותי להיות בפרונט ואין לי חלום שהשם שלי יתנוסס כמעצבת. כרגע אני מאוד אוהבת להיות מאחורי הקלעים. אולי בעתיד יהיה לי רצון לפתוח מותג משלי, אבל בסופו של דבר אני לא רואה בעיצוב אופנה כשליחות – אני בסך הכול מעצבת בגדים".
9 צפייה בגלריה
"אם פעם יכולנו לחזות את העתיד, היום אנחנו בכאוס". עיצוב של גל אולמן
( צילום: איתן ברנט)
גל אולמן: "אני חולם רחוק ואני לא מתבייש לומר את זה. אני רוצה להגיע לטופ, שואף להיות מנהל אמנותי של בית אופנה גדול. מהמקום שבו אני נמצא בחיים, אני מבין את הכוח של להיות חלק מהתעשייה בפריז. יש שם הזדמנויות שאין בישראל. אי אפשר להגיע לטופ של עולם האופנה מכאן. ואני תמיד מרגיש שאני בשליחות, כי יש כל כך הרבה אנטישמיות ושנאה לישראל, ואני מציג כישרון ישראלי ומתגאה בישראליות שלי".
יהודית אולמן: "אני מאוד גאה בו. לא קל לעזוב את הארץ, אבל הוא יודע מה המטרה שלו, ושווה לו לשלם על זה את המחיר. יש רגעים לא קלים בלהיות לבד ללא משפחה בחו"ל, אבל הוא מתקדם. ואני תמיד אומרת להם: 'אל תשכחו גם ליהנות מהדרך'".
