אם מחטטים למעצבת האופנה טל מדינה בתיק היד, מוצאים לא מעט שקיות מלח בחפיסות נייר קטנות, מהסוג שניתן לאסוף במסעדות מזון מהיר או שמקבלים בערכות טייק אוויי. "אני מאוד מאמינה בעין הרע, אבל זה לא מתוך הגנה", היא מחייכת, "אני פשוט לא אוהבת אוכל לא מלוח כשאני אוכלת בחוץ. אני מאוד אוהבת לאכול ושונאת כשאוכל לא טעים, אז תמיד יש איתי שקית מלח". האנקדוטה הזו חושפת הרבה יותר מהעדפה קולינרית. היא מציגה דמות שנעה על הציר שבין אינטואיציה לפרקטיקה, בין רגש חזק לחשיבה חדה, בין הראש ללב.
הפערים האלה הוגשו אמש (שני) גם על מסלול תצוגת האופנה הראשונה של סטודיו MËDINA, שנערכה באולפני Point 2 Point ברמת החייל. לצד שמלות כלה בלבן שמתחזקות את העסק, הציגה מדינה את הלב שלה פרוס על המסלול עם קולקציית מחויטים ובגדי עור. בפעם האחרונה שהציגה על מסלול פריטי לבוש מחויטים היה זה פרויקט הגמר "חניכה" בשנקר, שעסק בבגדי חסידים. לא פלא שהדגמים הפיסוליים שהוצגו אתמול היו מהחזקים בתצוגה, חושפים יד עיצובית בטוחה, קונספט ברור ומעצבת שנמצאת בצומת דרכים בין פרנסה להגשמה עצמית.
הטריגר לתצוגה היה ה-7 באוקטובר. אווירת סוף העולם והטילים מרצועת עזה, הבהירו לה שהחיים קצרים. "ישב לי על הלב שאם מחר סוף העולם, מה יגידו על טל מדינה? שהיא הייתה מעצבת שמלות כלה? הרי אני יודעת לעשות כל כך הרבה, ועד היום לא היה לי כסף וזמן להביא את זה לקדמת הבמה", היא אומרת בריאיון המתקיים ימים ספורים לפני התצוגה בסטודיו מדינה באשדוד. "ליצור לשם יצירה הוא על סף הבלתי אפשרי בישראל, ואחרי ה-7 באוקטובר הבנתי שאני חייבת להשאיר אחריי משהו".
מה יגידו ביום שאחרי התצוגה? שטל מדינה לא מעצבת שמלות כלה?
"יגידו שאני מעצבת שמלות כלה, אבל גם שאני אוהבת בגדי גברים מחויטים. ויש קשר בין השניים, כי מחויטים זו התאמה לגוף ושמלות הכלה שלי מורכבות ממחוכים שמתאימים את הגוף לשמלה. מחוך הוא סימן ההיכר שלי כמעצבת והוא גם רשת ביטחון לכלות. הן רוצות שכלום לא יזוז, והבנתי שהמחוך הוא פשרה שלי ושלהן".
מהצד זה נשמע: האמנות שלי היא שמלות ערב ומחויטים, הפרנסה זה כלות.
"אני לא מעצבת שמלות כלה בלית ברירה, אלא מתוך תשוקה".
"שוק האירועים חזר בכל הכוח"
למעשה, מדינה (32) "נקלעה לסיטואציה". היא בכלל חלמה להיות רופאה וגם כשהודתה בפני משפחתה כי היא רוצה ללמוד עיצוב אופנה, לא האמינה שתעבוד עם אמה, מיכל. כבר בשנה א' ללימודיה בשנקר החלה לעצב שמלות ערב לחברות מאשדוד, כשבמקביל נקלע עסק הכלות המשפחתי של האם למשבר כלכלי. במשך 25 שנה הפעילה מיכל מדינה יחד עם אחותה את סלון הכלות הפופולרי "חתונה לבנה" בעיר, עד שלפני כעשור התגלו חובות בעסק.
"גדלתי בבית פתוח וגידלו אותי כמו ילדת שמנת, אז כשקרה המשבר לא היו צריכים לומר לי לצאת לעבוד – יצאתי לבד. אני זוכרת שאמא שלי אמרה לאבא שלי: 'אל תזיל דמעה אחת. כולנו בסדר, זה רק כסף, נחזיר אותו'. שמעתי אותם מהצד ובכיתי. לא הבנתי איך היא כל כך חזקה – אני לא הייתי עומדת בזה"
טל מדינה מעדיפה לא להיכנס לפרטי הסכסוך המשפחתי-כלכלי שהשאיר אותם חסרי כל. "הטרגדיה המשפחתית הזו היא של אמא שלי, לא שלי. הייתה שם אי הבנה בניהול כספים, כי לאמא שלי היה נוח להיות המעצבת ולא להיות מאחורי הקלעים. וכן, אי אפשר לומר 'לא ידעתי'. אבל זה לא הסיפור שלי ואני מעדיפה לא להיכנס לזה".
19 צפייה בגלריה
"עד עכשיו הייתי נגד חנות נוספת בתל אביב. האמנתי שמי שרוצה שמלה של מדינה, תגיע לאשדוד"
(צילום: דניאל אלסטר)
בריאיון לאתר "אשדוד Online" ב-2017 סיפקה האם את גרסתה. "אחרי כל השנים האלה האימפריה מתרסקת לא בגלל שהפסקנו חלילה למכור שמלות, אלא בעקבות אי סדרים בניהול הכספי. סכסוך בין אחיות שותפות הוא משהו מאוד-מאוד רגשי, קשה ועוצמתי. הקשר בינינו לא היה קשר בין שתי אחיות, אלא היינו יותר מבעל ואישה, אפילו גרות בשכנות, בבתים צמודים וכך במשך 20 שנה יחד גידלנו את הילדים. ואז זה קרה, נקלענו לקשיים אישיים שנבעו ממשבר אמון וחור כלכלי מטורף שנפער בעסק שלנו, חובות גדולים שלא ניתן לעכל. רגשית כבר לא עמדתי בזה. התמוטטתי. זה מצב שאתה חוטף 'זפטה' ומגלה שיש לך חובות של מיליונים! מיליונים! זה לא משהו שיכולתי לצפות, אבל מתברר שהקלישאה שהחיים לא צפויים נכונה, ולמדתי את זה על בשרי בדרך הקשה ביותר".
מדינה ג'וניור נקראה לדגל כדי לסייע. מי שכבר בשנה א' ללימודיה תפרה שמלות ערב לחברותיה, הקימה בשנה ג' את "סטודיו מדינה", כשהאם מיכל מופקדת על קבלת הקהל והתאמת השמלות ללקוחות, היא על העיצוב, ובעלה יובל מוזס על הניהול. טל מדינה הייתה מסיימת את הלימודים בערב ויושבת לעצב שמלות. "אמא שלי 'הכריחה' אותי לצאת לעבוד כי היינו צריכים כסף, ואני הייתי צריכה את הניסיון שלה", היא מספרת. "ידעתי אז רק לתפור, ולומר 'יפה או לא יפה'. הצלתי אותה מסגירת עסק של 30 שנה".
היא הייתה צריכה אותך או את אותה?
"אני לא יודעת לענות מי הגישה למי את החלום על מגש של כסף. אמא שלי היא לביאה, לוחמת עם ביטחון עצמי מטורף, 180 מעלות ממני. אחרי הטרגדיה, היא ואבא שלי מכרו הכול ורק לאחרונה סיימו להחזיר את כל החובות. גדלתי בבית פתוח וגידלו אותי כמו ילדת שמנת, אז כשזה קרה לא היו צריכים לומר לי לצאת לעבוד – יצאתי לבד. אני זוכרת שאמא שלי אמרה לאבא שלי: 'אל תזיל דמעה אחת. כולנו בסדר, זה רק כסף, נחזיר אותו'. שמעתי אותם מהצד ובכיתי. לא הבנתי איך היא כל כך חזקה – אני לא הייתי עומדת בזה. ועשינו מה שצריך כדי להשתקם. הייתי עושה את זה עוד אלף פעמים".
המולת הסטודיו בשעת צהריים מוקדמת היא תמונת ראי לטירוף עונת החתונות שנפתחה. כלות צעירות בשנות ה-20 המוקדמות שלהן מתיישבות על הספות בחדר הכניסה עם פמלייה – מי עם חברות בנות גילן, אחרות גררו את אמא ובנות המשפחה. תכף הן ייעלמו באחד משלושת חדרי המדידה ללבוש שמלות כלה וערב. החל בשבוע הבא הן יוכלו לעשות זאת גם בחנות החדשה של המעצבת בנווה צדק, תל אביב, שם תוצג בהמשך גם קולקציית ערב מסחרית מוכנה למכירה מהקולב.
"שאף אחת לא תשקר – לא מעניין אותן הדי.ג'יי, לא האוכל, לא האורחים, לא האולם ולא שום דבר – מה שמעניין אותן זה השמלות ולהיראות הדבר הכי יפה באותו ערב. ואז אני כאן כדי להגשים את החלומות. אני חיילת שלהן"
הבחירה להתרחב אל העיר הגדולה מאשדוד נולדה לאחר פופ-אפ שהפעילו בתל אביב במהלך החודשים הראשונים של המלחמה, כשאשדוד טווחה ברקטות מעזה. "עד עכשיו הייתי נגד חנות נוספת בתל אביב. האמנתי שמי שרוצה שמלה של מדינה, תגיע לאשדוד", היא אומרת. "אנחנו מדינה של מטר על מטר, ולפעול בתל אביב זה להיבלע בין שאר המעצבים".
המעצבת גלית לוי אמרה בעבר כי היא רוצה שהכלות יגיעו אליה לתל אביב מכל הארץ, כי הן מרגישות שהן עולות לרגל. עוברות חוויה. זה נכון גם לגבי אשדוד? על אף שהעיר הפכה לבירת הכלות, האם כלה תעדיף להגיע לאשדוד מאשר לתל אביב?
"שמלות כלה יפות יש בכל מקום, אצלנו זו חוויה בוטיקית. כשפתחנו פופ-אפ בתל אביב, ראינו שזה עבד מדהים. אנחנו עוד בתחילת הדרך ואני חולמת בענק. לחלום לא עולה כסף, וביום מן הימים אני רואה אותנו גם נמכרים באיטליה ובצרפת – שם שגור בפיה של כל אישה. החלום הרטוב שלי הוא חנות מוזיאון שבה יוצגו כל היצירות שלי. אופנה היא אמנות ואני רוצה לתת במה לבגדים".
19 צפייה בגלריה
"אופנה היא אמנות ואני רוצה לתת במה לבגדים". קולקציית אוונגרד וערב
(צילום: סטודיו MËDINA)
אנחנו עדיין בשנת מלחמה. שוק שמלות הערב נחלש?
"שוק האירועים חזר בכל הכוח. יש לקוחות שמזמינות שתי שמלות, חלק קונות יד שנייה או עודפים. הכלות שלי אומרות כבר בשיחת הטלפון הראשונית את התקציב שלהן ואני שמחה לראות שהן מחושבות כלכלית. היום מחיר שמלת כלה אצלי נע בין עשרת אלפים ל-25 אלף שקל, וכל כלה שמגיעה, יש לה שלוש מלוות שקונות את שמלות הערב. באשדוד מאוד אוהבים להתלבש באירועים. מגיל אפס גדלתי בידיעה שאני לא לובשת את אותו בגד לאירוע, גם אם זה ג'ינס וטי שירט לברית. זה חלק מהתרבות".
ניחא, אבל איך הגענו למצב שכלה מחליפה שלוש או חמש שמלות בערב? מתי יש לה זמן לרקוד?
"אתה צריך להבין שזה לגיטימי. אני אישית לבשתי שמלה אחת בחתונה שלי, אבל אני מבינה כלה שרוצה להחליף חמש שמלות בערב. זאת הפעם היחידה בחיים שהיא יכולה להגשים את כל הפנטזיות".
איפה עובר הגבול?
"כשכלה רוצה שמלה סתם, אני לא מרשה. אם יש לה רעיון עיצובי שהיא לא הגשימה – אז שתהיה גם שמלה שביעית. צריך להבין את המוטיבציה שלה: האם זה מספר או חזון עיצובי".
רוב הכלות לא מגיעות עם חזון עיצובי ברור. הן רוצות שופוני ולייקים.
"הן מגיעות עם חזון עיצובי! הן מגיעות לכאן עם קלסרים של תמונות שהן אספו בפינטרסט במשך שנתיים, מתצוגות אופנה, לוחות השראה, צילומי מסך. הערב הזה הוא תצוגת האופנה שלהן. ושאף אחת לא תשקר – לא מעניין אותן הדי.ג'יי, לא האוכל, לא האורחים, לא האולם ולא שום דבר – מה שמעניין אותן זה השמלות ולהיראות הדבר הכי יפה באותו ערב. ואז אני כאן כדי להגשים את החלומות. אני חיילת שלהן".
"אני לא נהנית מהפרסום"
מדינה נולדה וגדלה באשדוד, בת אמצעית בין שני בנים. מלבד עסק לשמלות כלה וערב, היא מתחזקת עמוד אינסטגרם עם 47 אלף עוקבות (ועוקבים). התצוגה אמש עסקה בחשיפה ומציצנות ברשתות החברתיות, תחושות שמדינה מנהלת איתן יחסים מורכבים. "לכל אחד יש בראש איזו טל מדינה שהוא חושב שהוא מכיר", היא אומרת על עצמה בגוף שלישי. מבטים מעריצים של הכלות לעתיד בסטודיו מדגישים זאת.
19 צפייה בגלריה
"בשמלות ערב ניתן להעז, כי זה לא נצחי עבור הלקוחה כמו שמלת כלה"
(צילום: סטודיו MËDINA)
"אני מציגה באינסטגרם את המשפחה שלי, את החיים, העסק, את מאחורי הקלעים ואת העבודה. אבל בין התדמית שלי לבין מי שאני באמת יש מרחק של שמיים וארץ. ובכל פעם שנכנסתי לסטודיו, הרגשתי שכלות מכירות אותי וזה גרם לי לחרדות. חסם אותי. כאילו מישהו פתח לי את וילון האמבטיה. זה אולי נשמע מביך, אבל המתח הזה עשה לי רע. יש לי זיעה קרה בכל הגוף כשמזהים אותי".
את בחרת בחיים האלה.
"בחרתי להיות מעצבת אופנה".
"בכל פעם שנכנסתי לסטודיו, הרגשתי שכלות מכירות אותי וזה גרם לי לחרדות. חסם אותי. כאילו מישהו פתח לי את וילון האמבטיה. זה אולי נשמע מביך, אבל המתח הזה עשה לי רע. יש לי זיעה קרה בכל הגוף כשמזהים אותי"
יש מעצבי אופנה אנונימיים. את בחרת להיות משפיענית עם כמעט 50 אלף עוקבים. את יכולה לסגור את האינסטגרם האישי בלחיצת כפתור. על מה הנהי?
"אתה צודק, בחרתי. אבל אני לא מפורסמת. אני כמעט לא מתראיינת, לא תראה אותי באירועים, השם שלי לא מתנוסס על הדלת. כתוב סטודיו מדינה כי זה עסק משפחתי".
אז התצוגה היא ביקורת על המציצנות באינסטגרם?
"היא סוג של אמירה, שאם כבר מדברים, אז אני רוצה להיכנס למשחק, אבל אני שולטת בו. אני מחליטה איך ומה".
אנשים עושים היום הכול כדי להתפרסם.
"אני לא נהנית מהפרסום".
וכשמזמינים אותך לאירועים?
"אם משלמים לי על זה אני נהנית מאוד, זאת פרנסה".
בכביש מעבר לסטודיו ממוקם מוזיאון אשדוד לאמנות, שם צפויה להיפתח בהמשך השנה תערוכה שתוקדש לעבודתה של מעצבת האופנה המוערכת והתל אביבית דורין פרנקפורט. זו תערוכת האופנה הראשונה של המוזיאון, וייתכן כי לאנשיו כדאי לשקול להתבונן גם ברדיוס המצומצם סביבם. בשני העשורים האחרונים הפכה אשדוד לבירת הכלות הבינלאומית, כשמעצבות שהחלו בה את דרכן – גליה להב, ברטה בלילתי, ענבל דרור וריקי דלאל – נחשבות כמי שמובילות את השוק העולמי עם תצוגות אופנה בניו יורק, כתבות מפרגנות ב"ווג" וב"ניו יורק טיימס" ורשימת כוכבות ארוכה.
על אף שמדובר בענף הייצוא האופנתי הבולט ביותר מישראל, תחום הכלות זוכה להתעלמות ממוסדת, והודר אף מתערוכת האופנה הרטרוספקטיבית "מקום לאופנה" שהוצגה במוזיאון ישראל ב-2018. "אני לא מבינה את הבושה בעיצוב שמלות כלה", אומרת מדינה בטון שנע בין מופתע לביקורתי. "זה התחום היחיד שמאפשר לך כמעצב לעשות תפירה עילית. למה לא מוחאים לנו כפיים? פעם כלה הייתה סוגרת את תצוגת האופנה והיום כבר לא. נהיה זלזול בתחום הכלות, גם כאן, כשמעצבות שמלות הכלה המפורסמות בעולם הן מישראל".
מאשדוד, לא מישראל.
"בדיוק. ואני חושבת שההבנה של מעצבות ישראליות בשמלות כלה מגיעה מבגדי ים. בשני המקרים יש צורך בהבנה של הגוף. ובנוסף, ישראלים טובים בסקסיות ומעצבות שמלות הכלה מאשדוד הביאו בשורה עולמית ששמלות כלה יכולות להיות סקסיות ונחשקות. אני לא מבינה איך התעשייה בישראל לא אומרת לנו תודה. תלך בשדרה החמישית בניו יורק – ברטה היא מעצמה שם! וגליה להב במיאמי מרגשת! וכשאני רואה את ליהי הוד וענבל דרור בסוהו בניו יורק, זה עושה לי צמרמורות בגוף. גם כשלמדתי בשנקר לא העריכו את זה. חוץ מלאה פרץ (ראש המחלקה לשעבר בשנקר וכיום ראש בית הספר לעיצוב באוניברסיטת חיפה, א"י), אף אחד לא פרגן לי, להפך. זה נחשב מביך".
כילדה באשדוד נשאת את עינייך להיות ברטה הבאה?
"גדלתי יחד עם ליבר, בתה של ברטה, אבל עיניי היו נשואות לדני מזרחי ז"ל, גלית לוי ופנינה טורנה – האימפריה הכי גדולה שיצאה מישראל. היא יצרה פה אופנה בשמלות כלה. איך לא עושים לה תערוכה במוזיאון? היא מטאור".
ענבל דרור סיפרה שבשנקר היא הייתה "האשדודית", זאת מהפריפריה שתפרה שמלות כלה לחברות שלה. היו לך תחושות דומות?
"אותו הדבר, אחד לאחד. בשנקר מכוונים אותך לפרוץ את הגבולות של עצמך, להמציא את הגלגל, להביא נקודת מבט חדשה. עיצוב שמלות כלה הוא לרוב עיצוב משותף של המעצבת והכלה. כשהייתי בשנקר, שמלות כלה נחשבו לתחום לא יצירתי, בנוסף למילת הגנאי הגדולה 'כסף'. האם להתפרנס מהמקצוע זו בושה? זה היה מעליב. מרצים היו מרכלים עליי עם חברים שלי בפינת העישון, שבאיזה זכות אני קוראת לעצמי מעצבת אופנה. בסך הכול עיצבתי שמלה לבנה. אז מה אני עושה פה? לומדת משפטים? היום אני כאן בזכות מבקריי ובזכות לאה פרץ שהתעקשה שאישאר גם כשנשברתי. אלו היו ארבע שנים קשות נפשית שעיצבו אותי להיות מי שאני".
"מוות לא מפחיד אותי, החלומות שלי חזקים יותר"
איפה אנחנו תופסים אותך עכשיו?
"בסטודיו באשדוד, בהכנות לתצוגת האופנה הראשונה שלי".
מה צפויות הלקוחות למצוא בקולקציה החדשה?
"לצד קולקציית שמלות כלה, אני מציגה העונה שמלות ערב וקולקציה אוונגרדית שמשמשת השראה לקו הכלות. מתוך 30 דגמים שלה, אני לא חושבת שאפשר ללבוש 20 מהם, כמו שמלת ערב שחורה עם ישבן חשוף, ז'קט עור פיסולי ושמלה עם מחשוף אובלי בבטן. מי שתרצה, מוזמנת. הכול למכירה בייצור אישי לפי מידה".
עד כמה חשוב לך שהקולקציה תתכתב עם טרנדים עונתיים?
"אני נהנית מאופנה, אני חיה אופנה – אבל חשוב לי להתאים את הבגד הנכון ללקוחה, לא מה שטרנדי".
כיצד המלחמה השפיעה על קולקציית אביב-קיץ 2025 בעיצובך?
"היא גרמה לה לקרות, כי הייתה תחושה של להיות או לחדול. החיים עמוסים, ויכול להיות שלא נהיה כאן מחר בבוקר. מוות לא מפחיד אותי, החלומות שלי חזקים יותר".
19 צפייה בגלריה
"אני חיה אופנה – אבל חשוב לי להתאים את הבגד הנכון ללקוחה, לא מה שטרנדי"
(צילום: דניאל אלסטר)
פריט מפתח בקולקציה:
"שמלת ערב שחורה עם חור במרכזה. בהשוואה לשמלות כלה, בשמלות ערב ניתן להעז, כי זה לא נצחי עבור הלקוחה כמו שמלת כלה. זה בסדר גם אם הגוף יזוז בפנים, זה מקליל, מנחית לקרקע. את אורחת, הגעת ליהנות".
כולם קוראים עכשיו לתמוך באופנה מקומית. איזה מעצבים או מותגים ישראלים את מעריכה במיוחד?
"אני מורידה את הכובע בפני כל מי שמייצר בישראל. אני מעריצה את אלון ליבנה שמציג מדי עונה קולקציות; מעריכה את העשייה של דני מזרחי ז"ל וענבל דרור; ומפרגנת לכל מי שלמד איתי במחזור 2019 בשנקר, בין היתר לאהבת חיי דוד וקסלר, שמייצר כחול-לבן פרופר, חברתי מאשדוד, המעצבת נוי אליהו, וליה פתאל שכיום קניינית בפקטורי 54".
19 צפייה בגלריה
"אם יש לכלה רעיון עיצובי שהיא לא הגשימה – אז שתהיה גם שמלה שביעית"
(צילום: דניאל אלסטר)
מידות: לפי הזמנה.
מחירים: שמלות כלה, 25,000-10,000 שקל להשכרה; שמלות ערב, 6,000-1,500 שקל להשכרה/קנייה.
להשיג בסטודיו מדינה, עוזי חיטמן 6, אשדוד; והחל ב-1 ביוני בחנות החדשה: רוטשילד 1, תל אביב. הפגישות בתיאום מראש.
19 צפייה בגלריה
"לחלום לא עולה כסף, וביום מן הימים אני רואה אותנו גם נמכרים באיטליה ובצרפת"
(צילום: דניאל אלסטר)
