תאמ;לק לי: השחקנית רנה זלווגר פרצה לחיינו בסרט "ג'רי מגווייר", שם היא המציאה את הדמות הממתקית של בת השכן פעורת העיניים ורכת השפתיים – פרסונה שאותה המשיכה ושכללה בשיתופי פעולה רומנטיים, בסרטים כמו גם בחיים האמיתיים, עם הגברים הכי נחשקים בהוליווד.
16 צפייה בגלריה
צירפה תסרוקת חדשה לפנים החדשות שהיא סידרה לעצמה כבר קודם. רנה זלווגר
(איור: ארז עמירן)
היא עשתה תפקידים חשובים וטובים בקולנוע – כמו "ג'ודי – מעבר לקשת", "קולד מאונטן", "האחות בטי" ו"שיקגו" – אבל לצידם היו לה תפקידים שוליים בסרטים זניחים, וגם פסק זמן מהמסכים של שש שנים, כי לטענתה נמאס לה לשמוע את קולה שלה.
כך או כך, מדובר בשחקנית מצוינת. אולי לא מאוד מגוונת, אבל בהחלט איכותית, ויש לה גם שני פרסי אוסקר על המזנון בסלון כדי לאשש את זה. ובכל זאת, התקשורת והציבור מעדיפים להתעסק דווקא וכל הזמן במשקלה ובשינויים שעוברים על פניה. וגם אנחנו לא נחרוג מהמנהג הזה.
לאורך השנים יצרה זלווגר זהות כמעט מוחלטת בין הדמות הפרטית שלה לזו הפיקטיבית של ברידג'ט ג'ונס חובבת הדיאטות והרומנטיקה. לכן, חייבים להודות, בכל פעם שאנחנו מאתרים חוסר התאמה בין ההתנהלות שלה במציאות לתדמית שאנחנו מכירים מהסרטים, אנו מרגישים כמו בן זוג מרומה.
לכבוד עלייתו לאקרנים של ההמשך הרביעי בסדרת הסרטים "יומנה של ברידג'ט ג'ונס", צירפה זלווגר תסרוקת חדשה לפנים החדשות שהיא סידרה לעצמה כבר קודם, ועלתה על השער של מגזין ווג הבריטי.
רנה זלווגר במגזין ווג הבריטי, 2025
זלווגר העכשווית היא כבר מזמן לא הרווקה הצעירה, המלאה מעט והמשעשעת עם המבטא הבריטי (המזויף) והבלבול החינני של הסרט שהפך ללהיט לפני 24 שנה. היא בת 55, כבר לא מבולבלת, שרירית ורזה, ומלווה כאמור בפרצוף ששינתה לפני כעשור (עם שיפוצים תקופתיים מתבקשים) ומשמש מאז מטרה לנהרות של ביקורות לעגניות.
16 צפייה בגלריה
תלבושת שכבות באירוע של "ברידג'ט ג'ונס: חוזרת לשוק" ברומא, 2025
(צילום: AP Photo/Alessandra Tarantino)
גם עכשיו, כשהיא חוזרת לעניינים בצונאמי של יחסי ציבור מסיביים שכוללים ריאיון וצילומים בווג, אי אפשר להתעלם מהמראה שלה שם. עם תספורת קצרה ומחומצנת קצוות, ופרצוף שנראה מתוח עד כאב מתערובת של חומרי מילוי והשתדלות יתר של האחראי על הפוטושופ, היא דומה יותר לחבר בלהקת בנים קוריאנית מאשר לרנה זלווגר שכבשה את ליבנו ואת ליבו של טום קרוז כשהבטיחה לו שהיא הייתה שלו כבר כשאמר לה "הלו".
איך היא מתלבשת? כאילו כל יום בחייה הוא הנשף של סינדרלה. לזלווגר יש סגנון סופר-אלגנטי שמבוסס על שמלות ארוכות וצמודות, הגולשות מתחת לעצמות בריח מפוסלות ומחמיאות לעור החיוור והמטופח שלה. היא מדלגת בין בתי אופנה שונים, אך נצמדת לסגנון אחד – צבע אחיד כמעט לכל שמלה, בדים נשפכים, וחיבה מובחנת למחשופי סטרפלס.
16 צפייה בגלריה
שמלת וינטג' של בלמן בפרמיירה של "ברידג'ט ג'ונס: חוזרת לשוק" בלונדון, 2025
(צילום: Kate Green/Getty Images)
הסגנון שלה הוא קלאסי במלוא מובן המילה. אומנם לפעמים "קלאסי" היא מילה נרדפת ל"משעמם", אך ההליכה על בטוח מוכיחה את עצמה לרוב כבחירה מרעננת ונכונה לאישה שמעדיפה לשדר תחכום, מבינה שהיא כבר לא בת 20, ולא מעוניינת בפדיחות אופנתיות מיותרות. זלווגר לא עושה טעויות ולא נופלת לבורות מפתים של טרנדים הזויים. לא תתפסו אותה בחולצת בטן או במחשוף שאיבד את דרכו, מהסוג שחביב על ניקול קידמן.
כשהיא לא זוהרת בשמלות נשף, היא חזקה בחליפות מחויטות, גזורות היטב ומאובזרות במתינות. אפשר לומר שזלווגר היא אחת מהכוכבות שיודעות לשאת את הבגד שהן לובשות. יש לה שליטה מרשימה באמנות האיזון, ההתאמות, והנינוחות שנולדים איתה או רוכשים אותה תוך כדי המסע.
16 צפייה בגלריה
שמלת הוט קוטור של מייזון מרג'יאלה בטקס פרסי הסאג, 2020
(צילום: Jordan Strauss/Invision/AP)
נכון, הפנים שלה נראות לפעמים כמו סצנה מהסרט "פלישת חוטפי הגופות", ואפשר להצר ולהתלונן על כך שהיא החליטה להתעלם מהאופציה של התבגרות טבעית יותר. מצד שני, גם כוכבות שמוותרות על המאבק בסימני הגיל מוצאות את עצמן מתמודדות עם תלונות על היותן "מוזנחות", כשכל שערה לבנה שמתגלה על ראשן נתפסת כעלבון אישי. כך שבין אם ויתרת ובין אם ניתחת, במלחמה ברודנות הגיל ההוליוודית את תמיד תסיימי בצד שהפסיד.
16 צפייה בגלריה
מכנסי עור ומשקפי שמש באירוע של "ברידג'ט ג'ונס: חוזרת לשוק" בלונדון, 2025
(צילום: Scott A Garfitt/Invision/AP)
עתידות: בקצב הזה, יכול להיות שבעשור הקרוב נפגוש לפחות עוד שלושה יומנים של ברידג'ט ג'ונס ברזומה הקולנועי המתעדכן של זלווגר, עד שתגיע לחפש אהבה בבית גיל הזהב. את התפקידים האלה היא תעשה, יש לקוות, תוך שיתוף פעולה עם דרכו של הטבע ומינימום מעורבות כירורגית. היה לה ולנו די משריקות בוז ובדיחות על חייזרים.
רנה זלווגר בסרט "יומנה של ברידג'ט ג'ונס", 2001
מחיאות כפיים או מטח עגבניות? מחיאות כפיים, מהסוג שמוחאים בסיומו של קונצרט מוזיקה קלאסית – סולידיות, בקצב מתואם, בלי רקיעות רגליים וקריאות עידוד, אבל מכל הלב ובמלוא ההתכוונות. בדיוק כמו שהיא מתלבשת.
