לפני כשנתיים וחצי הופיע המוזיקאי תמיר גרינברג במסיבה של הדי.ג'יי עופר ניסים עם ביצוע לשיר Our Love. גרינברג התיישב לצד הפסנתר לבוש שכמיית לורקס שחורה, שמתחתיה מערכת לבוש כסופה עשירה בפרנזים שהוסיפו תנועה ורגש על הבמה.
מאז פרץ לחיינו בעונה השמינית של תוכנית הטלוויזיה "הכוכב הבא", שבה גם קטף את המקום הראשון – מאתגר גרינברג את עולם האופנה הישראלי במערכות לבוש בימתיות על קו התפר שבין אמנותי לקיטשי, בין גברי לנשי, בין המקומי לגלובלי. בהופעותיו הוא מותח את הגבול שבין לבוש לפרפורמנס, תוך שהוא מרכיב באמצעות בגדים תחביר חדש של סגנון, צבע ומוזיקה.
(תמיר גרינברג מופיע במסיבה של הדי.ג'יי עופר ניסים)
עכשיו הוא מקבל לסגנונו גם חותמת אקדמית. במסגרת הקורס "לבוש/ה לבמה" במחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל, בהנחייתם של דורון אשכנזי ודפי ברקאי, סטודנטים וסטודנטיות מהמחלקה יצרו עבורו מערכות לבוש ייעודיות בהשראת סגנונו האישי, שנועדו לשמש אותו בהופעות חיות, בקליפים ובצילומים. זהו אחד מפרויקטי הדגל של המחלקה, שנעשה בשש השנים האחרונות עם נטע ברזילי, מרגי, יסמין מועלם ואחרים. החיבור משרת היטב את שני הצדדים: הסטודנטים מתנסים בעבודה מול לקוח ובדרישות של לבוש לבמה, המוזיקאי זוכה למלתחה שתשמש אותו בעתיד, כמו גם לסיעור מוחות והחלפת רעיונות עם סטודנטים צעירים.
"אני עוסק המון בבגדים שאני לובש. כל הופעה דורשת הידוק ואת כל המראות אני מייצר עם הסטייליסטית שלי או לבד, אם זה משהו שאני נדרש אליו בדקה ה-90", אומר גרינברג בשיחה עם ynet. לאחרונה החל לעבוד עם הסטייליסטית חומי פולק, לאחר שבעבר עבד בצמוד לסטייליסטים איתי בצלאלי וגדי אלימלך. "אני תמיד מביא רפרנסים או סקיצות לבגדים שנתפור, לפעמים אני גם מרכיב דברים חדשים מארון הבגדים שלי. יש לי חדר ארונות עמוס, ולמרות שאני משתדל לא למחזר לוקים, לפעמים מספיק שינוי קטן כדי ליצור דבר חדש. זאת התשוקה שלי".
את האהבה לבגדים אימץ גרינברג (30) מהבית. אימו, מעצבת תאורה, היא מה שנקרא "מתלבשת מקצועית", עם ארון בגדים כפול משלו. "וזה מפתיע", הוא מודה, "כי יש לי ארון מלא בהמון בגדים ואביזרים". לדבריו, ממנה למד כי לבגדים יש משמעות וכוח. "היא חיזקה אצלי מילדות את הטעם האסתטי. למרות שיש לנו סגנון לבוש שונה וטעם אחר, למדתי ממנה את החשיבות של איכות החומר, התפירה והגזרה. כל החיים שאלתי ממנה בגדים, ואני שמח שהיא מאפשרת לי את זה".
אמרת פעם בריאיון: "על הבמה אני מרשה לעצמי יותר, והיא בעיניי מקום קדוש. התלבושת מכבדת את המעמד, כמו חייל שלובש מדים ויוצא למלחמה" – עד כמה הבגד הוא חלק מהיצירה המוזיקלית ולא רק תלבושת?
"הלבוש הוא חלק מהדבר הכולל. אני זוכר שדיברתי בעבר עם איזה מעצב (גרינברג בוחר לא לציין את שמו, א"י) שביקש שאלבש את הבגדים שלו. אמרתי לו שאני אוהב את העיצובים – אבל עוד לא הגעתי לזה במוזיקה שלי. במילים אחרות, המוזיקה צריכה להתאים ללוק, ולהפך. אני ממש יכול לדמיין את המוזיקה שתתאים להם".
מה קודם למה – המוזיקה או המעטפת?
"לרוב המוזיקה, אבל זה נוצר יחד באופן הרמוני וזורם. הבגדים הם חלק בלתי נפרד מהמוזיקה ומהמופע".
משווים את הלבוש שלך לא אחת למוזיקאים כמו פרינס והארי סטיילס, גברים שלא חששו לקחת את הלבוש למקום אקסצנטרי, אולי אפילו נשי. בארץ היה זה צביקה פיק, שכבר בשנות ה-70 היה אחד המתלבשים הטובים. אתה מנהל איתם דיאלוג בראש? לוקח מהם השראות?
"אין ספק שפרינס הוא השראה מאוד גדולה, ה'אמא ואבא' של חלק מהדברים שאתה מציין. פיק הוא אגדה והתחברתי אליו כבר כילד. המוזיקה כאן לא דיברה אליי, חוץ מהמוזיקה שלו, וכנראה שגם חלק מהבימתיות דבקה בי. לשמחתי האדירה, יצא לי להופיע איתו בדואט האחרון שלו לפני שהוא נפטר. יש תמיד דיאלוג בין העבר להווה ובין ההווה להווה. בסך הכול אני עוקב אחר מה שקורה באופנה העכשווית, אבל צריך גם לדעת מתי זה מעניין ומתי לא".
(הדואט של צביקה פיק ותמיר גרינברג)
איזה ביקורת אתה מקבל על הבגדים שלך?
"אם אני לא מקבל ביקורת, אני מזהה בעיה", הוא צוחק. "אומרים לי: 'אתה שר כל כך יפה, אבל למה אתה מתלבש ככה?' ואני עונה: 'ככה אני אוהב ותקבלו את זה'".
יכול להיות שאם היית פועל בז'אנר כמו רוק ישראלי, היה פחות עיסוק בלבוש? היית עולה לבמה במכנסיים שחורים וטי שירט כמו, לדוגמה, עברי לידר.
"אני מאמין שבכל דבר יש אמירה – גם אם תבחר לעלות בג'ינס וטי שירט כמו ברוס ספרינגסטין ולשדר כלפי חוץ תדמית של אדם פשוט. אני זוכר שפעם ראיתי שדיוויד בואי עלה לבמה בסוודר. למרות שזה היה מאוד פשוט, זה היה נוטף סטייל. אין חוקים. אותו דבר לגבי מוזיקה: צריך ללכת עם התחושה ועם האמת הפנימית שלך".
יש פער בין "תמיר גרינברג" לתמיר גרינברג?
"יש פער, אבל הוא מצטמצם. אני משחק איתו וכל הזמן חושב עליו. זה נושא שמעסיק אותי יום וליל. אני לא יוצא בבגדי הופעה מהבית. לפעמים זה מראה מינימליסטי של מכנסיים שחורים, חולצה שחורה וכובע. ולפעמים אני אוהב להגביר את הווליום".
"על הבמה נוחות לא מעסיקה אותי"
מערכות הלבוש שיצרו הסטודנטים והסטודנטיות במחלקה מגוונות, אך כולן מתכתבות עם השפה האסתטית של גרינברג. במפגש הראשון ביניהם הוא הכין מצגת עם רפרנסים, תקופות ומקורות השראה, בעיקר מתחום המוזיקה: בלוז, R&B, סול, פאנק, ג'אז, פופ, פולק והיפ-הופ, לצד מוזיקאים דוגמת ג'יימס בראון, סליי סטון, פרינס ודיוויד בואי. גרינברג תיאר את הבמה עבורו כמרחב ייחודי ומחייב, מקום שאליו הוא ניגש מתוך הכנה מוקפדת ותחושת כבוד.
עם זאת, נוחות לא נמצאת בראש סדר העדיפויות. "בחיים הפרטיים שלי, נוחות זה הכול. אני קונה בגדים העשויים רק מבדים נעימים ובגזרות רחבות. גם נעליים נוחות זה חובה, אבל על הבמה נוחות לא מעסיקה אותי. אם הבגד קטן, אז הוא קטן. לדוגמה, המכנסיים שלבשתי בעיצוב יעל בן ציון טיפה לחצו, אבל הם נראו עליי נפלא".
תמיר גרינברג לובש עיצוב של יעל בן ציון על הבמה
בן ציון יצרה לגרינברג מערכת לבוש עם מחשוף עמוק וקפוצ'ון, שאותו כבר לבש לאחרונה בהופעה. הסטודנטית נועה פיינשטיין יצרה עבורו חליפה בהירה עם ז'קט בעל שרוולי פעמון ומכנסיים מתרחבים יחד עם חולצת קרושה לבנה וחושפת חזה. מערכת לבוש מעניינת ששומרת על צללית צרה למעלה ורחבה למטה יצר גם גיא ירזין, ועליה שובצו סיכות עם אבני חן והאות T. עוד בבהירים: מערכת לבוש של אנה אוסמולובסקי, שהרכיבה לו מכנסיים עם חצאית פליסה מעל.
"העבודות שאהבתי הן אלה שמותחות את הגבול העיצובי שלי", אומר גרינברג. "אחד הלוקים האהובים עליי הוא של מיכל סלע, שיצרה אוברול מדהים בצבע שוקולד ושריון שחור מעור. אני מאוד אוהב שריונות ומאוד אוהב בגדים שהם 'קוסטום' ולבחון אותם, גם ברמה הפונקציונלית – כמו מה זה לוק של דייג, של פועל בניין? אהבתי גם מערכת לבוש ורודה עם גופיית כסף בעיצוב דנה הרשקו. התפירה, הגימורים, הקראפט עצמו – העשייה שלה הייתה מדויקת. הרבה פעמים כשאתה נכנס לבגד אתה מתרגש, מגלה משהו מיוחד – וזאת התחושה שהייתה לי שם".
מערכת הלבוש בעיצובה של סלע התכתבה עם אלמנטים היסטוריים ונוצרה במגוון טכניקות. את שריון העור היא יצרה מעור וקטה בעיבוד צמחי שאותו פיסלה בטכניקת wet molding – שיטה לריכוך והגמשת החומר. באמצעות פטיש והרבה עבודת ידיים על העור, הוא קיבל את הצורה של הגוף מתחתיו. "היה לתמיר חשוב מאוד שהבגדים יהיו נעימים למגע. היה ברור מה חשוב לו ומה לא. החיבור של תמיר לאופנה חזק מאוד בהשוואה לאמנים אחרים. יש בו תעוזה ללבוש דברים שונים".
אחת השאלות בעבודה מול לקוח, כל שכן מוזיקאי מפורסם, היא עד כמה המוזיקה שלו מהווה שיקול בעיצוב. כלומר, האם היא משמשת כהשראה או שאינה רלוונטית? "אני אוהבת את המוזיקה שלו מאז 'הכוכב הבא' והתרגשתי לעבוד איתו", מודה סלע, "תמיר דיבר איתנו הרבה על מוזיקה ועל אמנים שהשפיעו עליו, תקופות ופריטים כמו אוברולים עם גזרת רגל רחבה. יש גם לא מעט משחקי מגדר בעיצוב שלי, שמרפררים גם לאופן שבו הוא מתלבש".
אחד האלמנטים הבולטים בפרויקטים שנוצרו הוא הבחירה במכנסיים בגזרה רחבה, כפי שניתן לראות גם בעבודות של ירדן תמרי, יסכה אריאל הרווד, רים מוחמד, דקל פלג, ירדן הבר ודנה הרשקו, שיצרה חליפה שהורכבה מז'קט ומכנסי פליסה רחבים בצבע ורוד פוקסיה. מתחתיה בצבצה גופיית קולר עשויה סריג מתכת עם מפתח צד עמוק המתכתבת עם השפה הסגנונית של גרינברג, שלובש לא אחת חולצות וגופיות מהחומר המתכתי – כפי שניתן גם לראות בצילום על עטיפת אלבומו A Knight's Tale שיצא בתחילת השנה.
עטיפת האלבום של תמיר גרינברג
"השתמשתי בבינה מלאכותית כדי לחקור השראות מזמרי סול ובלוז אייקוניים ומקולקציות של מעצבים מפורסמים", מספרת הרשקו, כאשר חלק מההנחיה שקיבלו בעבודה על הפרויקט הייתה לשלב AI. "בד הפליסה נועד להיראות כמו בין חצאית למכנסיים, עם משחק נפחים שיוצר אפקט בימתי כשמורידים את הז'קט וחושפים את הגופייה. תמיר העדיף ז'קט ארוך יותר במקום הגרסה הקצרה המקורית, שחשפה בטן. הרגשתי שהוא יודע לשלב בין גברי לנשי מבלי להיראות מוקצן".
הצבע הוורוד לא היה הבחירה הראשונה שלה, מאחר שהיא בכלל חשבה על סגול-חציל. "במקרה היה לי בד ורוד בבית בכמות מספיקה לניסיון של הפליסה, וכשהבאתי לכיתה המרצים התלהבו ממנו וכך גם תמיר, שהעדיף את הוורוד", היא משתפת. "זה המקום שהבנתי שאני מעצבת ללקוח, ולא לעצמי. היו דברים שלא הסכמתי איתם – הציעו חיות על הכתפיים ולא הייתי מוכנה, אבל על הוורוד התפשרתי".
למרות הפשרות, היא מרגישה שהתוצאה מוצלחת: "ככל שמגבילים אותך יותר, יש לך יותר מקום ליצירתיות. זה היה ניסיון מעניין איך להכניס את הטעם האישי שלך לסגנון של הלקוח".
