פסטיבל הסרטים בוונציה, שייפתח מחר (רביעי) בערב, יארח, בין היתר, את סרטו החדש של ג'ים ג'רמוש, Father Mother Sister Brother. הסרט, שיוצג בתחרות המרכזית, מציג מסע משפחתי רב-ממדי המורכב משלוש נובלות חבויות המשקפות מתחים בין דורות שונים בארצות הברית, בפריז ובדבלין. על המסך תפגשו פנים מוכרות כמו קייט בלאנשט, אדם דרייבר, שרלוט רמפלינג ואחרים.
(הטריילר לסרט Father Mother Sister Brother של ג'ים ג'רמוש)
את הסרט הפיקה סן לורן הפקות – הזרוע הקולנועית של בית האופנה הצרפתי, שבראשו עומד מאז 2016 המנהל האמנותי אנתוני וקארלו. מעכשיו לא רק מעצב אופנה, אלא דמות האחראית גם על הסרטים שאנחנו רואים. בשנתיים האחרונות הפיקו בסן לורן כמה מסרטי הקולנוע המדוברים של התקופה, לא אזוטריה קולנועית לפסטיבלים, ובראשם "אמיליה פרז" – זוכה פרס חבר השופטים בפסטיבל קאן אשתקד, שהיה מועמד לפרסים רבים, לרבות 13 מועמדויות לאוסקר.
הטריילר לסרט "אמיליה פרז" בהפקת סן לורן
(באדיבות סרטי יונייטד קינג)
הסרט מצטרף לרשימה נוצצת של סרטים שהפיקו סן לורן, חלקם הוקרנו בישראל: "הנערה מנאפולי", "דרך מוזרה לחיות" של פדרו אלמודובר בכיכובם של איתן הוק ופדרו פסקל. עוד במניפת הסרטים של בית האופנה: As Time Goes By, סרט קצר בן שש דקות; Lux Æterna של הבמאי המוערך גספאר נואה בכיכובה של שרלוט גינסבורג; והסרט התיעודי La Passion Selon Béatrice על השחקנית הצרפתייה ביאטריס דאל, אשר שלוש שנים לפני יציאתו הצטלמה לקמפיין אופנה של המותג.
(הטריילר לסרט "דרך מוזרה לחיות" של פדרו אלמודובר)
(הטריילר לסרט Lux Æterna של גספאר נואה)
(הטריילר לסרט "הנערה מנאפולי")
(ביאטריס דאל בקמפיין של סן לורן)
הקשר בין השחקנים והשחקניות, הבמאים ובית האופנה לא מסתיים רק בתמיכה כלכלית או בהלבשה של הסרט, כפי שניתן היה לראות את השחקנית סלינה גומז ב"אמיליה פרז" לבושה סווטשירט עם הכיתוב Rive Gauche (הקו המשני של סן לורן). הוא מככב לאורך סיבוב יחסי הציבור והפרמיירות על השטיחים האדומים, עניין שבלט לאורך השנה האחרונה עם זואי סלדנה – שעל תפקידה ב"אמיליה פרז" אף זכתה באוסקר לשחקנית המשנה – לבושה שמלות ערב בעיצוב וקארלו.
אלמודובר התייצב לתצוגות האופנה של המותג, וכך גם ג'רמוש, שביקר בתצוגת אביב-קיץ 2025 של בית האופנה ואף התראיין כשהוא משווה בין עבודתו לזו של וקארלו. "דבר אחד שמאפיין את אנתוני הוא היכולת לשלב בין קלאסי לחדש", אמר, "גם אני חוגג בעבודתי את מה שהגיע לפניי, תוך שאני מוסיף משהו אישי משלי לכל יצירה".
(ג'ים ג'רמוש בתצוגה של סן לורן)
"הסרטים לא נועדו לקדם את סן לורן, אלא לתמוך בעבודתם של היוצרים", אמר וקארלו בריאיון לאתר The Warp. "לא רציתי שזה יהיה מסחרי או בהכרח סרט על אופנה. אנחנו לא צריכים את זה, כי אנחנו כבר יודעים מה סן לורן מייצג כבית אופנה. כרגע, הבחירות שלי מאוד אנוכיות ואישיות. רציתי לעבוד עם הבמאים שעיצבו את החזון האישי שלי ולשים עליהם זרקור. הם תמיד פותחים לי את הראש, ובמובן מסוים, החזון הייחודי והרדיקלי שהם מביאים לקולנוע הפך אותי לאדם שאני היום. בעתיד נצטרך להיפתח לדור צעיר יותר".
"אופנה היא לא רק שופינג, אלא שפה ויזואלית ותרבותית"
בשנים האחרונות ניכרת מגמה ברורה בפסטיבלי הקולנוע, כשבתי אופנה כמו שאנל, מיו מיו, גוצ'י, פראדה ואחרים לא מסתפקים יותר רק ביצירת קמפיינים ותצוגות, אלא נכנסים לתעשיית הקולנוע באופן ישיר. מה שהחל בתחילת העשור השני של המילניום כשיתוף פעולה ליצירת פרסומות (כמו זו של דיוויד לינץ' לגוצ'י), סרטוני תדמית קצרים ותמיכה בעיצוב התלבושות – התפתח ליצירת סרטים קצרים, תיעודיים ואף הפקות גדולות לפסטיבלים בינלאומיים. מבין כולם – סן לורן הוא היחיד שהציג סרטים ארוכים בפסטיבלים לקולנוע.
(קמפיין לגוצ'י שביים דיוויד לינץ')
(קמפיין לפראדה שביים ווס אנדרסון)
בית אופנה נוסף שמציג כבר מ-2011 תוכנית לסרטים קצרים בפסטיבל ונציה הוא מיו מיו (בניהולה של מיוצ'ה פראדה). סדרת הסרטים Women’s Tales מזמינה במאיות מכל העולם ליצור סרטים קצרים המשלבים בין קולקציות המותג לנרטיבים קולנועיים אישיים. אשתקד, לדוגמה, הוצגו בוונציה שני סרטים חדשים: I Am the Beauty of Your Beauty, I Am the Fear of Your Fear בבימויה של טן צ'וי מוי המלזית; ו-El Affaire Miu Miu של הבמאית הארגנטינאית לורה סיטרלה.
(הסרט הקצר El Affaire Miu Miu של הבמאית הארגנטינאית לורה סיטרלה)
האחרון עורר עניין רב בזכות השילוב בין עלילה בלשית עם נגיעה על-טבעית לבין שימוש בבגדי מיו מיו כרמזים דרמטיים. העלילה עוקבת אחר צוות אופנה איטלקי שמגיע לצלם בארגנטינה, אך כשדוגמנית נעלמת – החקירה מתנהלת כמעט כמו פענוח של "עדויות טקסטיל". כך הופכים הבגדים ליותר מאביזר, אלא לגורם פעיל בעל נוכחות עלילתית.
מגמה זו תופסת תאוצה גם בישראל בהובלת קבוצת אירני ופקטורי 54. כחלק מהתפיסה שאופנה היא תרבות, בעשור האחרון תומכים בחברה בחממת בית הספר לקולנוע סם שפיגל באמצעות מלגות ליוצרים צעירים, באופרה הישראלית, במוזיאון תל אביב, בלהקת המחול בת שבע, כמו גם בקולנוע, בין היתר בסרט האופנה התיעודי "ז'ה טם" של מורן איפרגן על השחקנית רונית אלקבץ, "בחוץ" של ענבל פינטו ואתגר קרת; "ועכשיו, לעצום עיניים", סרטה הקצר של תום נשר, ובהמשך גם תמיכה חלקית דרך הלבוש בסרטה הארוך והמדובר "קרוב אליי".
(הסרט "בחוץ" של ענבל פינטו ואתגר קרת בתמיכת פקטורי 54)
"אופנה היא לא רק שופינג ובגדים, אלא שפה ויזואלית ותרבותית, שאם הקהל נחשף אליה בצורה מתאימה, היא יכולה לעורר בו השראה", מסבירה יפעת אירני, מבעלי פקטורי 54, שפיצחה את הדרך לקדם אופנה על ידי ממשקים תרבותיים שאינם חד-ממדיים ובאמצעות מדיומים שונים: מאופרה ומחול, ועד קולנוע ואמנות פלסטית.
"בתוך כך", היא מוסיפה, "היה לי חשוב לגייס לצילומים שלנו דמויות מעוררות השראה מתחום התרבות. זו כבר לא דוגמנית בבגדים יפים, מה שלטעמי פחות מתאים לעידן של היום, אלא להציג את המורכבות של אופנה, השראה ותרבות".
לדבריה, הפריחה בתמיכה של חברות ומותגי אופנה לקולנוע, היא תוצר של התכווצות הפרסום בערוצי תקשורת מרכזיים כמו מגזיני אופנה, עיתונות מודפסת ואפילו טלוויזיה. "ליצור פרסומת לטלוויזיה או למגזין שהושקעו בה מיליונים כבר לא רלוונטית בעולם של היום, כי החשיפה מינימלית", היא מסבירה, "התקציבים האלה נותרו פנויים וכאן נכנס לתמונה הקולנוע. בעוד הקולנוע הלך למקום מסחרי – יוצרי אינדי וקולנוענים צעירים נותרו ללא מענה. מתוך המקום הזה נוצרו חיבורים חדשים ומעניינים".
10 צפייה בגלריה
"היה לי חשוב לגייס לצילומים שלנו דמויות מעוררות השראה מתחום התרבות". יפעת אירני
(צילום: סיימון אלמלם)
דברים דומים אומר גם הבמאי הצעיר ונוטף האסתטיקה עומר טובי, שסרטו "טרופיקנה" מוצג בימים אלו בבתי הקולנוע. "תעשיית הקולנוע נמצאת היום במצב הישרדותי ובפרפורי גסיסה, כשסרטים אמנותיים (Art House) נדחקים לשוליים", הוא מסביר. "מרגישים את זה גם בפסטיבלים לקולנוע. אם בעבר יוצרים כמו מיכאל הנקה האוסטרי ואפצ'טפונג ויראסתקול התאילנדי זכו בפרס דקל הזהב בקאן – היום זה סרטים כמו 'אונורה' של שון בייקר. המקום של הקולנוע האחר והאמנותי נדחק לשוליים, וכאן האופנה, כזירה יותר נועזת, נכנסת לתמונה ומלהקת יוצרים ביזאריים ובועטים כמו דיוויד קרוננברג, פדרו אלמודובר, גספאר נואה, ז'אק אודיאר ואחרים".
אלמודובר הוא כבר בורגני ונתפס כפחות חתרני מאשר בעבר.
"לכאורה. המערבון הקצר שהפיקו סן לורן בבימויו הוא סרט חתרני. הוא לוקח ז'אנר אמריקני מפואר ועושה ממנו סיפור אהבה הומואי, עם דמויות שלבושות בבגדים אופנתיים".
השטיח האדום הפך לתצוגת אופנה
הוליווד ועולם האופנה מקיימים מערכת יחסים הדוקה ופורייה קרוב למאה שנה. כבר בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20, מעצבים כמו אדריאן ("הקוסם מארץ עוץ") ואדית הד (שזכתה בשמונה פרסי אוסקר על עיצוב תלבושות, יותר מכל זוכה אחרת של פרס זה) עיצבו תלבושות לסרטים הוליוודיים אשר השפיעו על מגמות אופנה ברחוב. הסרטים לא רק שיקפו אופנה – אלא גם יצרו אותה: שמלות הערב של גרטה גרבו וחליפות הסמוקינג של מרלן דיטריך חצו את המסך והפכו לפופולריות בקרב נשים רבות.
הקשר הלך והעמיק בשנות ה-50 וה-60, עם עליית מעמדן של הכוכבות כ"מוזות" של בתי אופנה אירופאיים. אודרי הפבורן וז'יבנשי, גרייס קלי ודיור, אליזבת טיילור וקרטייה – כולם הפכו לדוגמאות חיות לברית המתהווה בין זוהר הוליוודי ליוקרה אופנתית. תצלומי השטיח האדום שהתפתחו בתקופה זו הפכו לבמה מרכזית להצגת האופנה בפני קהל מגוון, מתוקף הפצתו של הקולנוע בעולם.
10 צפייה בגלריה
פדרו אלמודובר בתצוגת סתיו-חורף 2023-24 לגברים של סן לורן
(צילום: Pascal Le Segretain/Getty Images)
מאז שנות ה-90 נוצרה סימביוזה חדשה: בתי אופנה גילו כי הלבשת כוכבים בטקסי אוסקר וגלובוס הזהב היא שוות ערך למסע פרסום עולמי. במקביל, סוכנויות יחסי הציבור בהוליווד החלו לעבוד יד ביד עם מעצבים כדי להבטיח חשיפה מקסימלית. כך הפך השטיח האדום לתצוגת אופנה בפני עצמה, ולעיתים אף זכה לחשיפה גדולה יותר מהסרטים עצמם.
כיום הוליווד ואופנה אינן ניתנות להפרדה. שחקנים ושחקניות משמשים כפרזנטורים של מותגים, מככבים בקמפיינים ואף מתנסים בעיצוב קולקציות קפסולה. במקביל, מעצבים כמו ג'ורג'יו ארמאני או ג'יאני ורסאצ'ה הפכו לשמות קבועים בתעשיית הסרטים, כשהם מלבישים דמויות וגם יוצרים רגעי תרבות בלתי נשכחים. הזוהר ההוליוודי מעניק לאופנה סיפור ורקע, ואילו האופנה מספקת לקולנוע חזות בלתי נשכחת, אירועים נוצצים וחשיפה תקשורתית – קשר הדדי שכנראה ימשיך להגדיר את תרבות הפופ גם בעתיד.
10 צפייה בגלריה
זואי סלדנה בתצוגת סתיו-חורף 2024-25 של סן לורן
(צילום: Pascal Le Segretain/Getty Images)
10 צפייה בגלריה
זואי סלדנה לובשת סן לורן בטקס פרסי הקולנוע הבריטיים, 2025
(צילום: Kate Green/Getty Images)
תעשיית האופנה היוקרתית, שרובה מתרכזת תחת שני תאגידי אופנה גדולים – קרינג ו-LVMH – מקדמת בשנים האחרונות אמנות בכלל, וקולנוע בפרט. חברות אופנה גדולות בנו בעשור האחרון מוזיאונים המציגים את אוספיהם של בעלי הבית העשירים המשמשים כפטרונים, לצד תערוכות מתחלפות. רשימה חלקית: Louis Vuitton Foundation של ברנאר ארנו, Bourse de Commerce של משפחת פינו ו-Foundation Cartier בפריז. באיטליה אלה פראדה, פרגאמו, טרוסארדי ואחרים המפעילים מוזיאונים המציגים אמנות עכשווית.
"התמיכה נעצרת במקום שיש בו מחלוקת"
הקשר בין חברות מסחריות ליוצרי קולנוע עלול גם להוות חסם, מאחר שנושאים פוליטיים ושנויים במחלוקת מרתיעים את בתי האופנה. הבמאי הבינלאומי נדב לפיד מספר כי לקראת הפקת סרטו החדש "כן" (שצפוי לעלות לאקרנים בישראל בהמשך השנה), פנה לכמה חברות אופנה הפועלות בזירה הקולנועית. "היינו בחיסרון כיס כרוני, כי אחרי ה-7 באוקטובר היה קשה לגייס כספים", הוא אומר בשיחה מביתו בפריז, "פנינו לחברות האלה, שלא רצו כל כך לשמוע על הסרט. התפיסה הייתה שהם חוששים לעשות קולנוע פוליטי או קונטרוברסלי".
"מעשה האמנות כרוך בסיכון, נגיעה בנקודות רגישות, וטלטול הנפש והנשמה", הוא מציין, "ובלי לעסוק בנושאים שנויים במחלוקת, נוצר קולנוע של פאייטים. התמיכה הכלכלית של החברות האלה מוערכת, כי הקולנוע זקוק היום יותר מאי פעם לתמיכה כלכלית – אבל לא להתעסק בנושאים פוליטיים מראה את גבולות העניין ומצביע על הפער שבין השיח הגבוה על אמנות והרצון לתמוך בה, לבין התמיכה בפועל. התמיכה נעצרת במקום שיש בו מחלוקת, וזה מראה את סולם הערכים והשקפת העולם שלהם. אני מניח שיש נושאים שהם רוצים להיות מזוהים איתם וכאלה שלא, ובנקודת הזמן הזו, לא הייתי רוצה שהחברות האלה יחליטו איך ייראה הקולנוע".
10 צפייה בגלריה
"מותגי האופנה חוששים לעשות קולנוע פוליטי או קונטרוברסלי". מתוך הסרט "כן" של נדב לפיד
(צילום: שי גולדמן)
לפני שלוש שנים יצר לפיד את הסרט הקצר "פרמיירה" בהפקת בית האופנה שאנל לרגל 75 שנה לפסטיבל הקולנוע היוקרתי בלוקרנו, שוויץ. החיבור בין השניים היה סימביוטי ולצד התמיכה הכלכלית והפרסטיז', שאנל גם סייעו להלבשה של הסרט. מלבד זה, ישנו קשר ארוך שנים שנוצר בין בת זוגו של לפיד, השחקנית נעמה פרייס, לבית האופנה שאנל, שהלביש אותה לאירועי שטיח אדום רבים. היא אף הוזמנה לתצוגות המותג בפריז – מה שמצביע על התפיסה ההוליסטית והשיווקית בחיבורים אלה.
בימים שבהם תעשיית היוקרה נמצאת במשבר כלכלי, אפשר להסתכל על העשייה הקולנועית כזרוע שיווקית נוספת, המספרת סיפור אמנותי רחב יותר היוצא מהמסך. גם במקרה של פקטורי 54 עם תום נשר, אפשר לזהות תפיסה הוליסטית של תרבות, קולנוע ושיווק. יפעת אירני מספרת כי פנתה לנשר והציעה לה להיות שגרירה של פקטורי 54 כעסקת חבילה הכוללת צילומים והפקה של סרט קצר.
נשר חזרה עם תסריט לסרט הקצר "ועכשיו, לעצום עיניים", שהופק בתמיכה מלאה של פקטורי 54 ואף הוקרן באירוע למוזמנים. במקביל, נשר עצמה לובשת באירועים בגדים ממותגי הרשת, כך שנוצרת כאן מעגליות המשרתת את שני הצדדים. "רציתי שהלקוחות הצעירות שלנו יראו יוצרות צעירות. היא גם מצטלמת לפקטורי 54, אבל היא עושה עוד דברים, וזה מסר שהוא מעניין בעיניי", אומרת אירני. "אנחנו עובדים עם יוצרים שאנחנו מאמינים בסיפור שלהם ושחשוב לספר אותו, אבל אף פעם לא נכתיב מסר אלא ניתן במה ליוצר".
(הסרט הקצר "ועכשיו, לעצום עיניים" של תום נשר בתמיכת פקטורי 54)
בתוך כך, היא מצביעה גם על הפן השיווקי של שיתוף הפעולה הזה. "היום המפגש של תרבות ומסחר משולבים. הרבה יותר טבעי לראות סדרה כמו 'הלוטוס הלבן' ולרצות להתלבש כמו הדמויות בסדרה לחופשה הבאה שלי", אומרת אירני לסיכום. "האופנה מוסיפה כמה שכבות ועניין על סתם עוד 'בגד', ומייצרת רגעים אייקוניים כמו אודרי הפבורן ב'ארוחת בוקר בטיפאני' או ג'ימי צ'ו בסדרת הטלוויזיה 'סקס והעיר הגדולה'. כי בסופו של דבר, אנשים מחפשים היום גם בקולנוע וגם באופנה – סיפור, עומק, אותנטיות ועניין".
