שירז טל (50), דוגמנית ואשת עסקים, אמא של לירם (18) וניה (9)
צפו: סודות הטיפוח והאיפור של שירז טל מול המראה
(צילום: טל שחר)
שירז טל, איך הכול התחיל?
"הכול התחיל בתחרות 'הפנים של שנות ה-90', כשהייתי מיוצגת על ידי בטי רוקאווי. אני חושבת שמישהו המליץ עליי, אני כבר לא כל כך זוכרת. בתור ילדה הייתי מאוד-מאוד גבוהה ומאוד התביישתי, כי התפתחתי מהר והיה לי קול בס. בבית חשבו שזה אולי יכול לעזור לי כחוויה מצמיחה לביטחון העצמי, ומשם זה הפך לקריירה חובקת עולם. אני לא אשכח בחיים שום דבר ממה שקרה ביום התחרות. זה היה במלון דן אכדיה, כששוקי זיקרי עוד היה מלך עיצובי השיער ועשה את התסרוקות. מייק בורשטיין היה המנחה, ואני סבלתי מכל רגע. היו שירים של פעם ולמדנו ללכת ככה וככה. זה היה עוד בימים של חניתה צנטנר. זו הייתה תקופה אחרת.
"מפה לשם, ניצחתי וזכיתי במקום הראשון. הייתי בת 14 וחצי. עד היום אני סופרת חצאים בגיל. אני זוכרת שמייק בורשטיין אמר שיש לו בארון עניבות יותר מבוגרות ממני. הייתי ילדה, לא הבנתי מה רוצים ממני. לא הבנתי את האירוע. עד היום אני לא מבינה. הייתה שם סוכנת מפריז ותוך דקה וחצי בערך היינו על מטוס. היא חטפה אותי לפריז והתחלנו. עבודה פה, עבודה שם. עבודה, עבודה כל הזמן. זה משהו שמאוד תפס תאוצה. הייתי תיכוניסטית שטסה כל הזמן לחו"ל, אבל סיימתי את הלימודים כמו שצריך. למדתי למבחנים במטוס. הכול היה מאוד-מאוד נוח. בכל מקום קיבלו את פניי מאוד יפה".
ההורים שלך ליוו אותך?
"ההורים שלי היו עסוקים בקריירות שלהם ובגידול אחיי הקטנים. כל הכניסה שלי לעולם הזה הייתה מאוד נוחה. תמיד אספו אותי ולקחו אותי, לא הסתובבתי אף פעם לבד. הרגשתי מאוד מוגנת. הייתי מתקתקת טיסות כאילו אני נוסעת באוטובוס לדיזנגוף סנטר. המטוס היה האוטובוס. זה הפך אותי למאוד עצמאית. הוריי אומרים שהייתי מאוד עצמאית כבר מגיל שלוש. זה משהו שכנראה היה מובנה אצלי במערכת וקיבל תנופה.
"חשוב לציין שהיה לי גיבוי מלא של הבית ושל הסוכנות. ההורים שלי היו מעורבים. יש לי זוג הורים, שיהיו בריאים, שתמכו ועזרו. אבא שלי דאג שתמיד יהיה בסדר בפן הכספי. אני מסתובבת הרבה שנים עם ביטחון בעולם וביקום. אני מכירה את העולם מגיל צעיר. הייתי בכל העולם כמעט, בכל מיני איים ומקומות נידחים, שאנשים רק מגלים אותם עכשיו – במלדיביים, בטולום. הרבה פעמים הייתי נוסעת למקום ובכלל לא מספיקה לחוות אותו. הייתי באוסטרליה ליומיים. לפעמים הייתי חווה מקומות ולפעמים הייתי צריכה לחזור. היו לי בממוצע 12-10 טיסות בחודש".
"אף פעם לא השוויתי את עצמי לדוגמנית אחרת. זה עושה הרבה שקט, בטח בעולם הזה. אני זו אני. תמיד הייתי עם רגליים מחוברות לקרקע וראש מחובר לכתפיים. עבדתי בחו"ל בדיוק בתקופה שכולן היו בלונדיניות ואני הייתי שחורת שיער, וזה היה בעוכריי. עזר לי שתמיד ראיתי את זה כעבודה, ולא כתחרות או כהישג"
ההצלחה שלך הייתה מטאורית.
"אני לא יכולה להגיד את זה. שאחרים יגידו. הייתה הצלחה. רק בשנים האחרונות הבנתי מה קרה. מבחינתי, הלכתי לעבודה. חלק עשו בייביסיטר ואני עבדתי בעולם. לא הבנתי את ההייפ הגדול. אף פעם לא השוויתי את עצמי לדוגמנית אחרת. היו הרבה עבודות שלא קיבלתי, כי היו צריכים מראה אחר. אף פעם לא לקחתי את זה קשה ולא עשיתי מזה עניין. זה עושה הרבה שקט, בטח בעולם הזה. אני זו אני. תמיד הייתי עם רגליים מחוברות לקרקע וראש מחובר לכתפיים. עבדתי בחו"ל בדיוק בתקופה שכולן היו בלונדיניות ואני הייתי שחורת שיער, וזה היה בעוכריי. הייתי צריכה להתחרות עם בנות עם שיער שחור ולא היה הרבה מקום. עזר לי שתמיד ראיתי את זה כעבודה, ולא כתחרות או כהישג".
שירז טל מדגמנת בתצוגה של איב סן לורן, 1996
יצא לך לעבוד עם בכירי התעשייה אז.
"אני מכירה את כולם, את מי לא. עם דונלד טראמפ ישבתי בארוחות ערב מלא פעמים. עבדתי עם בובי בראון, קווין אוקיין ופרנסואה נארס. כל המאפרים שהתפרסמו אחר כך עם ליין האיפור שלהם, היו המאפרים הקבועים שלי. הם היו נותנים לי לנסות את המוצרים שלהם לפני שהשיקו אותם. טיירה בנקס ואני חלקנו דירה ביחד בפריז, בגודל של חדר שינה עם מיטת קומות. היא כל כך העריצה את נעמי קמפבל, שעשתה לה חיים מה זה קשים. טיירה הזכירה אותי בספר הזיכרונות שלה ושלחה לי סמס כשהספר יצא. כשגרתי בניו יורק, עשיתי עגיל בפופיק והוא מאוד הזדהם. הגעתי ככה לקפה טבק הנודע. גם נעמי הייתה שם. היא הייתה ביץ' שאין דברים כאלה. כולם פחדו ממנה. אבל בזכות נעמי קמפבל, הפופיק שלי ניצל. היא ראתה את הפופיק המזוהם שלי, נתנה לי בקבוק קטן ואמרה שזה ירפא אותי. אלה רגעים שאני נוצרת.
"הכרתי את כולן, הייתי בתצוגות עם כולן. עם נעמי, לינדה אוונג'ליסטה, הלנה כריסטנסן וכריסטי טרלינגטון. הייתי עושה איתן תצוגות על ימין ועל שמאל, אבל לא הייתי יוצאת איתן לדרינקים. לינדה היא שלימדה אותי איך ללכת על המסלול. את קייט מוס הכרתי במדרגות, באודישן לז'אן פול גוטייה. ראיתי ילדה רזה ובלונדינית, שכוססת ציפורניים בעצבנות. הייתי איתה ועם ג'וני דפ בלא מעט אירועים. היא הייתה מאוד נחמדה. כולן היו מאוד נחמדות. בסופו של דבר, כולנו שומרות על עצמנו. לא התרגשתי מאף אחת, כמו שאני לא מתרגשת מעצמי. זה מאוד כיף להתנהל ככה בעולם. זה הופך את הכול למאוד פשוט.
"היה לי פעם קטע עם ג'ניפר לופז, בתקופה שהיא הייתה בת הזוג של פאף דדי. לבן הזוג שלי אז היה מועדון, ועשינו שם מסיבה לפאף דדי ולג'ניפר לופז. אני בכלל בהלם מכל הסיפור איתו עכשיו, כי לא חוויתי אותו ככה וזה מאוד מוזר. היינו נוסעים קבוע למסיבות שלו בהמפטונס. באחת המסיבות, ביום ההולדת של ג'ניפר לופז, הגעתי בשמלה אדומה וגם היא לבשה שמלה אדומה. יצא שרק שתינו היינו עם שמלות אדומות קצרות. כשיצאתי מהשירותים, היא זרקה לי הערה והבנתי מהטון שלא באתי לה בטוב. אני לא זוכרת מה בדיוק היא אמרה. אני גם ראש מעליה בגובה, אז היא דיברה לציצי שלי בערך. לא התרגשתי מזה. אני זו אני וזה מה יש. דרך אגב, אני מאוד אוהבת אותה ואת איך שהיא נראית. אני גנובה עליה".
איזה עוד זיכרונות יש לך מהתקופה הזו?
"יש לי גם סיפור מאחורי הקלעים בתצוגה של ארמאני – התצוגה היחידה שבה נפלתי, כשעליתי יחפה על המסלול בשבוע האופנה במילאנו. האודישנים של ארמאני היו תמיד הכי מזעזעים. את מרגישה שם הכי שוק בשר. תמיד הייתי נבוכה מזה. בגלל זה גם עשיתי את התצוגה של ויקטוריה'ס סיקרט – שהייתה משאת נפשה של כל דוגמנית – רק פעם אחת ולא רציתי יותר, כי גם שם זה שוק בשר. בתצוגה של ארמאני, הבמה הייתה בגובה של הרצפה והתקפלה לי הבוהן ונפלתי. לקחתי את זה מאוד קשה. איך שיצאתי, כולי דמעות וצמרמורת, ראיתי את ג'ורג'יו ארמאני והוא עומד שם כולו קטן ועם שיער לבן. הוא לקח לי את היד, ליטף אותה ואמר: 'את תצאי יחד איתי בסוף'. יש לי צמרמורת כשאני נזכרת בזה עכשיו. בן אדם שאת מאוימת ממנו והתגלה כאנושי כל כך.
"יש גם את הסיפור עם קרל לגרפלד בתצוגה של שאנל. הנעליים שנתנו לי שם היו בגובה שלי בערך. עד היום אני לא הולכת עם עקבים. היינו עם בגדי ים, עקבים וחלוקים. נתנו לי בגד ים מאוד מינימליסטי, שלא ידעתי איך להחזיק והייתי אמורה לעלות לבמה אחרי קלאודיה שיפר. אמרתי לעצמי, למה לא נתנו את בגד הים הקטנטן הזה לה? הייתי עם חלוק עליי והייתי אמורה להוריד אותו על הבמה ולהמשיך. התבלבלתי והלכתי עם החלוק סגור וחזרתי איתו סגור. זה לא עבר יפה. ננזפתי ולקח כמה שנים טובות עד שהחזירו אותי לתצוגה של שאנל".
"בתצוגה של ארמאני, הבמה הייתה בגובה של הרצפה והתקפלה לי הבוהן ונפלתי. לקחתי את זה מאוד קשה. איך שיצאתי, כולי דמעות וצמרמורת, ראיתי את ג'ורג'יו ארמאני והוא עומד שם קטן ועם שיער לבן. הוא לקח לי את היד, ליטף אותה ואמר: 'את תצאי יחד איתי בסוף'. יש לי צמרמורת כשאני נזכרת בזה עכשיו. בן אדם שאת מאוימת ממנו והתגלה כאנושי כל כך"
ההצלחה התבטאה גם בכסף?
"זו הייתה תקופה בדוגמנות שהיו עושים סכומים לא הגיוניים של כסף. התנהלתי נכון בזכות ההכוונה של ההורים שלי. בזכות זה אני חיה בנוח וטוב לי. דאגתי להשקיע נכון את הכסף ולא לבזבז את כולו, כי נורא קל לבזבז כשאת מרגישה שאת על האולימפוס. זה מאוד מתעתע. השנים האלו עזרו לי למצב את עצמי כלכלית מגיל מאוד צעיר".
מי היו החברים שלך שם?
"גיא עוזרי, המנהל של מדונה, היה חבר טוב. יום אחד הלכתי אליו והוא אמר לי שיש להקה שהוא רוצה לראות, ושאל אם אני רוצה לבוא איתו. הלהקה הייתה קולדפליי. לפני שהם היו קולדפליי, הלכתי לשמוע אותם. זו הזיה. לא הבנתי את זה אז בכלל. אבל רוב הזמן הייתי ישנה בסוויטות לבד. זה עצוב. היו חסרים לי החבר'ה מהבית. כולם רוצים את מה שאין להם. כולם רוצים להיות מפורסמים ואני רציתי להיות עם החבר'ה ועם הכיתה, כי בתור נערה צעירה את לא יוצאת. בתוך כל הזוהר יש הרבה דברים מבלבלים. היה גם כיף וגם פחות כיף".
על שער מגזין Elle, גיליון אוקטובר 1996
כמה זמן גרת בחו"ל?
"גרתי בפריז שנתיים ואחר כך עברתי לניו יורק וגרתי שם קרוב לעשור. בשלב מסוים שברתי את היד בצילומים במקסיקו. הייתי עם גבס כמעט חודש וחצי, ובאתי לארץ. אז התחיל הקטע של החזרה לארץ. בסוף חזרתי אחרי שמגדלי התאומים נפלו. גרתי בווסט וילג' והנוף שלי מהבית היה מגדלי התאומים. נוף שאף פעם לא צילמתי, כי מי חשב שהם ייפלו. אחרי שהם נפלו, החלטתי סופית לחזור. הייתי בת 28. העולם הזה נשמע מאוד ורוד ונוצץ, אבל יש הרבה רגעים של אפור ושחור. לא כל הנוצץ זהב. היו הרבה געגועים. לא הייתה אז מדיה חברתית, היו ביפרים".
מה עשית כשחזרת לארץ?
"נכנסתי לעולם העסקים ובהתחלה עשיתי את כל הטעויות האפשריות. נכנסתי כשותפה למסעדה ולספא, ושניהם היו פלופ אחד גדול. עבדתי, התחתנתי והמשכתי לעבוד בחו"ל. אחרי הלידה של הבן שלי, חוויתי האטה מאוד גדולה בעבודה. כשלירם היה בן שנה, כבר התגרשנו והכול נעצר. כשמפרקים בית, צריך לשמור על יציבות. אי אפשר לנסוע. בארץ אף פעם לא כל כך עבדתי, רק מדי פעם. לפני שנסעתי, עשיתי בארץ כל קמפיין אפשרי. עבדתי עם בן לם, יקי הלפרין ורון קדמי, עבדנו כל הזמן. חזרתי לארץ עם ניחוח של חו"ל, אבל לא עבדתי באותו קצב. השתתפתי בכמה תפקידי אורח בסרטים. בלי שום קשר, למדתי ארומתרפיה ופרחי באך, קרימינולוגיה ואימון. יש לי רשימה מפוארת של דברים שלמדתי. לאחרונה עשיתי קורס חובשים במד"א והפכתי לחובשת מתנדבת. החלטתי להתנדב כשראיתי אמבולנס, ואמרתי: 'אני אוהבת לנהוג ואוהבת לעזור לאנשים, וזה בדיוק מתאים לי'. היום אני מחפשת את הדבר הבא שירגש אותי".
"זו הייתה תקופה בדוגמנות שהיו עושים סכומים לא הגיוניים של כסף. בזכות זה אני חיה בנוח וטוב לי. דאגתי להשקיע נכון את הכסף ולא לבזבז את כולו, כי נורא קל לבזבז כשאת מרגישה שאת על האולימפוס. זה מאוד מתעתע. השנים האלו עזרו לי למצב את עצמי כלכלית מגיל מאוד צעיר"
איך זה להיות אמא לשני ילדים משני אבות שונים?
"ככה יצא. אני חייבת להגיד שהיום הרבה יותר נוח לי עם זה. כשהבנתי שאני צריכה להיפרד שוב, הרגשתי תחושת כישלון. היום אני בצמיחה אישית ועובדת על עצמי. הבנתי שזו לא בושה, אלא אומץ. זה לא היה טוב. שניהם מופלאים ואבות נפלאים, זה פשוט לא עבד בינינו. יש לי את לירם מעופר ואת ניה מרוב".
את בזוגיות עכשיו?
"נכון לעכשיו אין לי. אני מאוד רוצה זוגיות. אני בן אדם מאוד זוגי וזה יגיע בזמנו".
6 צפייה בגלריה
"אני חושבת שלכל אישה קשה להתבגר. למי שגדלה עם צוותי ביוטי ופוטושופ, עוד יותר קשה"
(צילום: טל שחר)
חגגת לאחרונה יום הולדת 50. איך את עם שינוי הקידומת?
"בסדר גמור. הבן שלי אמר לי: 'אמא, את לא נראית זקנה'. אין לי בעיה. אני בת 50, נולדתי לפני 50 שנה. זה הגיל שלי. מגיל 48 אני אומרת שאני בת 50. אני חושבת שלכל אישה קשה להתבגר. למי שגדלה עם צוותי ביוטי ופוטושופ, עוד יותר קשה. כל הכלים שאני רוכשת לעצמי בעבודה עצמית בעשור האחרון מטיבים איתי. יש קמטים פה ושם, אני מנסה לחבק באהבה את מה שיש. זה לא תמיד פשוט. בגדול, אני סבבה עם עצמי. היום אני שונאת להצטלם. פעם כל פריים היה נראה טוב. אני חושבת שכל אישה חווה את הדבר הזה – לקבל את גיל המעבר. זה חתיכת אתגר. רק לפני חצי שנה הבנתי שזה קורה, עד אז הייתי בהכחשה".
מה היו עד כה רגעי השיא שלך, לטוב ולרע?
"אי אפשר לבחור רגע מחיים שלמים. אני יכולה כמובן להגיד שהלידות של הילדים שלי. אבל היו עוד הרבה רגעים".
הייתה לך חוויה שעיצבה אותך?
"הבחירה שלי בדוגמנות בגיל כל כך צעיר עיצבה אותי מאוד. לא יודעת אם לטוב או לרע. היום אני מתעסקת בלפרק חומות שבניתי כדי להגן על עצמי. הייתי בעולם של שועלים, דובים וכרישים. מעולם לא חוויתי אירוע מטריד, בגלל החומות שבניתי. היום אני מפרקת את החומות. אני מפרקת מלא".
מדגמנת בתצוגה של שאנל, 1995
את שלמה עם המראה שלך?
"אין שלמות, יש שלם. מה זה להיות שלם? זה לקבל את סך חלקייך. זו עבודה לא פשוטה, אם את כנה עם עצמך. 90-80 אחוז מהדרך אני שם. אני כל הזמן עובדת על זה. הצמיחה האישית היא אינסופית. בגדול, אני מאוד שלמה עם עצמי, עם הדרך שלי, עם האותנטיות שלי, עם זה שאני קצת אחרת מהסביבה שמקיפה אותי. טוב לי, אני בסדר. יש עוד על מה לעבוד. אני בדרך להיות שלמה".
מה דעתך על הזרקות וניתוחים פלסטיים, בעד או נגד?
"אני בעד שכל אחת תעשה מה שעושה לה טוב. בוטוקס אני עושה כבר חמש שנים אצל ד"ר פרנד, ובכל פעם מחדש אני בלחץ. אני לא סובלת את זה. האם יש דברים שאני רוצה לשנות? ברור! האם אני מתה מפחד? ברור! כל אחת צריכה לקחת אחריות על הגוף שלה ועל צורת החיים שלה. מוגזם או לא, זה עניין אישי. אמבטיית קרח, בוטוקס או חופשה בהוואי, זה על אותו רצף בעיניי. העיקר שזה יהיה אותנטי. אני בעד לשמר ולא לשנות. אבל, שכל אחת תעשה מה שעושה לה טוב. שאנשים יצאו מהתפריט של אחרים, שכל אחד יתעסק בשלו".
"האם יש דברים שאני רוצה לשנות? ברור! האם אני מתה מפחד? ברור! כל אחת צריכה לקחת אחריות על הגוף שלה ועל צורת החיים שלה. מוגזם או לא, זה עניין אישי. אמבטיית קרח, בוטוקס או חופשה בהוואי, זה על אותו רצף בעיניי. העיקר שזה יהיה אותנטי"
עשו לך פעם פשלת טיפוח?
"בטח. לפני המון-המון שנים הייתי בצילומים, כשהיה טרנד של גבות דקות. המאפרת איפרה אותי בוואן והורידה לי את הגבות. בגללה נהייתי פרנואידית באיפור. מאז אני חייבת להיות מול המראה כשמאפרים אותי. היא השאירה אותי בלי גבות כמעט. אני לא יכולה להיות בלי גבות. לקח לי המון זמן לשקם אותן, ומאז אף אחד לא נוגע לי בגבות".
יש לך טיפ טיפוח מנצח?
"אין לי טיפ אחד. בגדול, יש מכלול של דברים. זה נשמע כמו קלישאה, אבל זה שילוב של יופי פנימי וחיצוני. זה לדעת לאזן בין הרבדים השונים בחיינו. כמו קרמים, לראות מה עוד עושה לנו טוב לעור הפנים ולנפש. נפש בריאה בגוף בריא זה נכון. אני עוסקת בזה הרבה בשנים האחרונות – רואה מה נכון לי, מוציאה רעל ומכניסה דברים טובים. זה טיפ מנצח".
ספרי על שגרת טיפוח הפנים שלך.
"אני הולכת לקוסמטיקאי אבי ונציה. אני קוראת לו 'אשף פנים'. הוא עושה מה שצריך ומטפל בי שנים. אני הולכת אליו שלוש פעמים בשנה, ואף פעם לא יוצאת אדומה. לנקות פנים בערב זה משהו חדש אצלי, התחלתי רק לא מזמן. פעם גם לא הייתי מורידה מסקרה, וזה עבד לי לא רע. כבר כמה שנים שאני מנקה את הפנים בערב ומורחת קרם לילה שאבי ונציה נתן לי לחידוש העור. בבוקר אני מורחת גם קרם עיניים, סרום וקרם פנים של המותג פלא של שלי גפני, שהם מעולים. אני כל הזמן משנה את הקרמים שלי.
"האיפור שלי מאוד מינימלי. אני לא זזה בלי מסקרה, בלי הליפסטיק בלאק האני של קליניק ובלי הסומק של נארס. הכרתי אישית את הבעלים של המותג פרנסואה נארס והוא איפר אותי כמה פעמים כשעבדתי בחו"ל. אני מוכרחה להודות שהמייק-אפ של מאק הוא פצצה. אם אני צריכה לאזן אדמומיות – אני משתמשת בו, כי אני לא יודעת להתאפר והוא יושב טוב, וזה הרבה. יש לי גם צללית חומה של מאק שאני מאוד אוהבת, וכשבא לי להתפרע אני מורחת צללית זהב של בובי בראון".
מה לגבי הגוף?
"אני מתבשמת בווייט מאסק של בודי שופ מחו"ל. זה הבושם היחיד שאני שמה. קרמים לגוף אני כמעט לא מורחת. אני מרגישה מחנק. גם תכשיטים אני לא אוהבת. תנו לי ללכת עירומה במדבר – זו אני. אוהבת כמה שפחות דברים עליי".
מדגמנת במגזין "מארי קלייר", 1993
איך את מטפלת בשיער?
"אני מסתפרת פעם בחצי שנה אצל אריאל אהרון. הוא היה הפניסט שלי כבר לפני 20 שנה. הוא היחיד שגוזר לי את השיער. פן אני עושה ליד הבית. אני חופפת עם פנטן או הוואי. בקבוק שמפו מחזיק אצלי ארבע שנים. אני לא חופפת בתדירות גבוהה. כשעבדתי בחו"ל, אורלנדו פיתה, שהיה מעצב שיער מאוד ידוע, אמר לי: 'אם את רוצה לשמור על השיער שלך, תחפפי כמה שפחות'. הייתי הולכת לישון עם כל החומרים ויצא מצב שחומר מגן על השיער מחומר, והשיער פחות נחשף לנזקים של חומרי העיצוב על סטים. זו אחת העצות הכי טובות שקיבלתי, כי אחרי עשרה ימים השיער נראה פגז ובריא. הוא מחייה את עצמו מחדש כשלא חופפים אותו. הגוף שלנו יודע לתחזק את עצמו. יש לי מלא שיער והוא בריא. צבע אני לא עושה, מה פתאום. למי יש כוח. זה בזבוז זמן וזה גם תלות. אולי זה לא תמיד לטובתי, אבל אני לא אוהבת להיות תלויה בדברים. זה מכניס אותי לסטרס. לא אוהבת להיות תלויה במשהו שיגרום לי להרגיש טוב עם עצמי. צבע זה התחייבות לכל החיים. לא רוצה. יש לי מספיק התחייבויות".
"קרמים לגוף אני כמעט לא מורחת. אני מרגישה מחנק. גם תכשיטים אני לא אוהבת. תנו לי ללכת עירומה במדבר – זו אני. אוהבת כמה שפחות דברים עליי"
יש לך שגרת תזונה וכושר?
"בדיוק הלכתי למישהי שתעשה לי סדר בתזונה. אני אוכלת מה שבא לי, איך שבא לי, כמה שבא לי ומתי שבא לי. ככה זה היה שנים. אני יודעת שאנשים לא יאהבו לשמוע את זה, אבל זה ככה. הלכתי ליועצת תזונה לא כי אני צריכה לרדת במשקל. אני מאוד אוהבת לאכול. אני אוכלת שלוש ארוחות. היום החיים שלי זה 80 אחוז בריאות ו-20 אחוז ג'אנק.
"תמיד הייתי ספורטיבית. אני מתאמנת שלוש פעמים בשבוע. פעם הייתי הארד-קור, עשיתי בוקסינג, קרוספיט, קראטה וריקוד על עמוד. התמלאתי בסימנים כחולים מהריקוד על עמוד, ופרשתי אחרי חצי שנה. היום אני מתאמנת במכון ליד הבית. עושה אימוני כוח ופונקציונלי שלוש פעמים בשבוע ופעם בשבוע יוגה. אני רוכבת על אופניים והולכת המון ברגל. אני אוהבת ללכת בעיר. אני מאוד אקטיבית. יש לי חוק קבוע: אני בחיים לא עולה במדרגות נעות, רק במדרגות רגילות. זה באג של שנים אצלי, ממש שריטה. אבל זה שומר לי על הכושר. אני כן אדם שזז. הייתי עושה טיולים בטבע עם הבן שלי. אני אוהבת להיות בתנועה. שום דבר אצלי לא קיצוני. כבת מזל מאזניים, אני לא קיצונית בכלום. כל העניין של האוכל והכושר נהיה יותר רגוע ככה. אבל זה כל הזמן בחיים שלי".
איזו עצה היית נותנת לעצמך הצעירה?
"אני די מבסוטית על עצמי הצעירה. אני אומרת את זה באהבה. הייתי נותנת לעצמי לעוף עוד יותר. טיפה יותר להעז. עברתי את הקריירה שלי בשמרנות מאוד גדולה. הייתי יכולה לשחרר".
איפור לתמונות סטילס: הדס הרפז
